בני יששכר, תשרי ד׳:ד׳Bnei Yissaschar, Tishrei 4:4
א׳ענין מצות תוכחה להדרוש כתיב הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא הנה דרשו חז"ל הסמיכות. אבל רשות ניתן לדרוש ויש לדקדק ג"כ אומרו בכאן עמית"ך. וחז"ל פירשוהו במ"א עם שאתך בתורה ומצו' ובכאן א"א לדרוש כן דהרי כבר ענתה מה"ד ע"ז אם לפניך גלוי לפניה' מי גלוי ומחוייב האדם להוכיח אפי' לרשע שנראה בדעתו שלא יקבל תוכחתו (הן באמת שיש בזה עמקי הלכו' שלא נתבררו על בוריים לקטן כמוני. דהנה אמרז"ל כשם שמצו' לומר דבר הנשמע וכו' וכן אמר שלמה אל תוכח לץ וגו' ועיין בהג"מ בה' דיעות. יהי' איך שיהי' בכאן א"א לפרש כן להמעיין בשיטו' הגמרא בענין מה שאמר' מה"ד בשעת חורבן הבית. ויצאה הגזרה ע"ז וממקדשי תחלו) והנה לדעתי נראה כך דהנה מוכח מדברי חז"ל כל מי שחטא חבירו על ידו היא נענש על ידו כמו שאמר הקב"ה על ידך נטרד דואג האדומי על ידך נהרגו נוב עיר הכהנים ומה חטא דוד בזה אלא ע"כ כיון שמגיע לאיזה אדם מישראל תקלה על ידו יקבל היא איזה עונש (כענין השוגג שצריך כפרה דכיון שבאת תקלה על ידו לא לחנם אירע לו כן. הבן) והנה המוכיח בשער בת רבים. הן ליחוד הן לצבור הלא ירתע לאחוריו המוכיח ויאמר אם לא ישמע הניכח לדברי ענשו כפל ומכופל (ובפרט לדעת הסמ"ג מנה במנין המצות עשה ול"ת ממנין תרי"ג ומלתם את ערלת לבבכם מ"ע לשמוע להמוכיח וערפכם לא תקשו עוד אזהרת לאו מי שאינו שומע להמוכיח. וא"כ כשהבעל עבירה לא ישמע לדברי מוכיח הנה יתוספו על עוניתיו עבירה לאו וביטול מ"ע. ובפרט בימים הקדושים תלויים ועומדים עד יוה"כ להכריע לצדק בכף מאזנים. הנה יכול המוכיח לגרום ח"ו הכרע' וכו') והנה מורא יעלה על ראש המוכיח פן לא יקבלו תוכחותיו ויגרום תקלה ח"ו ויהיה גם לו כמו חטא שוגג שצריך כפרה ולהסיר המוראה זאת מראש המוכיח אמר הכתוב במצות תוכחה. הוכ"ח תוכ"ח את עמית"ך (עם שאתך בתורה ומצוה ונכנסת בערבות כמוהו כמוך וכי ס"ד שלא תוכיח את עצמך כן בהכרח שתוכיח לחברך ומה שאתה מתיירא פן לא יקובלו דבריך וח"ו יתוסף על הנוכחים אשמה ורשע ותבא תקלה על ידך ותצטרף לכפר' עכ"פ כמו חט"א שוג"ג שצריך כפרה. ת"ל ולא תשא עליו חט"א. הנה הבטיח הש"י בתורתו שעל דבר זה לא תשא חטא כיון שבתורה עשית לקיים מ"ע הוכח תוכיח:
1