בני יששכר, תשרי ה׳:ו׳Bnei Yissaschar, Tishrei 5:6
א׳דרוש ג
פסיקתא ויזבח שלמ' את זבח השלמים לפי שנאמר קח מאתם והיו לעבוד את עבודת י"י (בחנוכת המשכן כתיב כן) ר' חמא בר חנינא אמר בבית עולמים הקריבום (לחנוכת בית עולמים. א"ר לוי טעמא דר"ח מהכא ויזבח שלמ' את זבח השלמי"ם א"ר מאיר עד עכשיו היה קיימות ולא הוממו ולא הזקינו ולא הטריפו והלא דברים ק"ו ומה העגלו' שהיו נדבקו' במלאכ' אהל מועד ניתן להם הוי' שיהיו קימו' לעד. ישראל שהם דביקים בהקב"ה עאכ"ו שנא' ואתם הדבקים בי"י אלקיכם חיים כולכם היום עכ"ל. הנה נרא' לפרש דיוק המדרש דבא לתרץ בדרשתו אומרו בשלמ"ה. ויזבח את זבח השלמי"ם בה"א הידיע' ע"כ דרש ר' חמא (ע"פ קבלתו בתור' שבע"פ) להיו' שנא' בחנוכ' המשכן ויקריב"ו הנשיאים וכו' ויביאו את קרבנ"ם לפני י"י שש עגלו' צב ושני עשר בקר וכו' הנה קרא המקרא לאלו העגלו' והבק"ר בשם קרבנו"ת משמע שהקריבום. והנ' נאמר אח"כ שהיו למשא כלי המשכן ואח"כ אמר הש"י קח מאתם והיו לעבוד את עבוד' וכו' הל"ל והיו למשא כלי המשכן. ע"כ משמע מהמקרא שהקריבום לפני י"י באיזה זמן. ולא נודע באיזה זמן. ע"כ דרש ר' חמא ע"פ קבלתו שהקריבום בבית עולמים לחנוכת בית המקדש. ע"כ כתיב בשלמה ויזבח את זבח השלמי"ם בה"א הידוע' להורו' הידועים מאז ומקדם אותן שהביאו הנשיאים לחנוכ' המשכן:
פסיקתא ויזבח שלמ' את זבח השלמים לפי שנאמר קח מאתם והיו לעבוד את עבודת י"י (בחנוכת המשכן כתיב כן) ר' חמא בר חנינא אמר בבית עולמים הקריבום (לחנוכת בית עולמים. א"ר לוי טעמא דר"ח מהכא ויזבח שלמ' את זבח השלמי"ם א"ר מאיר עד עכשיו היה קיימות ולא הוממו ולא הזקינו ולא הטריפו והלא דברים ק"ו ומה העגלו' שהיו נדבקו' במלאכ' אהל מועד ניתן להם הוי' שיהיו קימו' לעד. ישראל שהם דביקים בהקב"ה עאכ"ו שנא' ואתם הדבקים בי"י אלקיכם חיים כולכם היום עכ"ל. הנה נרא' לפרש דיוק המדרש דבא לתרץ בדרשתו אומרו בשלמ"ה. ויזבח את זבח השלמי"ם בה"א הידיע' ע"כ דרש ר' חמא (ע"פ קבלתו בתור' שבע"פ) להיו' שנא' בחנוכ' המשכן ויקריב"ו הנשיאים וכו' ויביאו את קרבנ"ם לפני י"י שש עגלו' צב ושני עשר בקר וכו' הנה קרא המקרא לאלו העגלו' והבק"ר בשם קרבנו"ת משמע שהקריבום. והנ' נאמר אח"כ שהיו למשא כלי המשכן ואח"כ אמר הש"י קח מאתם והיו לעבוד את עבוד' וכו' הל"ל והיו למשא כלי המשכן. ע"כ משמע מהמקרא שהקריבום לפני י"י באיזה זמן. ולא נודע באיזה זמן. ע"כ דרש ר' חמא ע"פ קבלתו שהקריבום בבית עולמים לחנוכת בית המקדש. ע"כ כתיב בשלמה ויזבח את זבח השלמי"ם בה"א הידוע' להורו' הידועים מאז ומקדם אותן שהביאו הנשיאים לחנוכ' המשכן:
1
ב׳והנה בא ר' מאיר לבאר לנו למה הית' כזאת. שניתן כח הקיום לבהמות הללו ת"פ שנה עד שיקריבום בבית עולמים כי היכי דנלמד מהם ק"ו. ומה אלו הבקרים שהם בהמות הואיל שנקרבו לעבוד' ניתן להם כח הקיום עד שיקרבו בבית עולמים אשר שם עבודת עולמית ממילא הוה כאלו ניתן לבהמות הללו כח הקיום עולמיי מכש"כ ישראל שהם דבקים בהקב"ה (ע"י מעש' המצות) עאכ"ו שיהיו קיימים לעולם שנא' ואתם הדבקי' וכו' ונתבונן מזה שהשאר' הנפש וההצלח' האחרונ' היא רק מעבוד' הש"י במעש' דוקא והדבר הזה יסוד מוסד לכל התור' ומצותי' לעשות' במעש' לאפוקי מדעת הפלסופים אשר בנפשם דברו וחקרו האיך תהי' השאר' הנפש וההצל"ח' אחרונה מקויימת ע"י מעש' מוגשמ' בעוה"ז הנפסד עיין בדברי הרב הגדול בעל גור ארי' אשר שחק ורגז עליהם באמרו כי אין להביט מה שהמצו' היא בעשי' מוגשמת רק אל המצוה ב"ה אשר רצונו דבוק בהמצוה וכיון שהאדם בעשותו המצו' דבוק ברצו"ן המצוה. הנה הוא דביקו' נפשו בחיי החיים ב"ה עכ"ד:
2
ג׳וכבר קדם אצלינו בביאור מאמ' רז"ל במדרש אחרי בדרש' הפסוק ולא יזבחו עוד את זבחיהם וכו'. ר"פ פתח ויתרון ארץ בכל הוא אפילו דברי' שאת' רוא"ה אותן יתרון לתור' כגון ציצי"ת תפילי"ן ומזוז"ה. בכלל התור' הוא עכ"ל והדברים תמוהים מאד ומבואר אצלינו במ"א וכאן נבאר בקיצור דהנה המצו' הללו ציצי' ותפילין ומזוזה נראים כמו יתרון לתורה דהיינו ציצי"ת נאמר בהם טעם וראיתם אותו וזכרתם את כל מצו' י"י א"כ נרא' שאין למצוה הזא' צריכו' בפ"ע. רק עשיי' לזכרון המצו' על ידה. והנה יוכל האדם לומר שהוא בעל זכרון בלא סימן או שיעש' לעצמו סימן אחר לזכיר'. וכ"ה בתפילין ומזוזה למען תזכור את יום צאתך וכו' ופן יאמר האדם. ויצד ד צדדים ח"ו לפטור את עצמו מעשיית אותן המצו' בפועל באומרו שאין העשי' בפועל מצטרכ'. רק שיהא זכרון לתור' וא"כ הם יתרון לתור' כנ"ל חליל' לומר כן. רק מחוייבים אנחנו לעשות מצותיו בפועל ממש כאשר צוה י"י אלקינו ועשייתן היא היא ההצלח' האחרונ' והשארת נפשותינו בחיים. והנה אותן החוקרים המציאו טעם למצוה ע"פ שכל האנושי בבואם למצות הקרבנות אמר שהש"י צוה מצות הקרבנו' בכדי שלא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר היו מורגלים בזה במצרים וראייתם מפסוק ולא יזבחו עוד את זבח הם וכו' ממילא לפ"ז מי שהוא בר דעת ואינו הולך אחר ההבלים. תפול מעליו חיוב הקרבנות. חלילה לומר כן כי ענין המצות הם דביקות בחיי החיים ואין מבוא ומעמד ומצב לשכל האנושי לבוא לתכלית שכל אלקי. ע"כ קבע רבי פינחס הנ"ל דרשתו בפסוק ולא יזבחו עוד וכו'. ופתח לה פיתחא מפסוק ויתרון ארץ וכו' אפילו דברים שאתה רואה אותן יתרון לתורה וכו' וכנ"ל להורות ג"כ על ענין הקרבנות. הגם שא"א לך לצייר בשכל. למה לי' להקב"ה לצוות על הקרבנות הלא לי"י הארץ ומלואה. ואם ארעב לא אומר לך כי לי וכו' ותרצה לומר הטעם הוא ולא יזבח עוד וכו' וכנ"ל ממילא מי שאינו עסוק בהבליהם אינו זקוק לקרבנות חלילה חלילה לומר שזה הוא תכלית הטעם רק המצו' אנו מחוייבין לעשותם בעש' ממש כי לא נביט אל גשמיו' המצו' אלא על רצון המצוה ב"ה הנדבק במצו' וז"ש ריח ניחוח נחת רוח לפניו ית"ש שאמר ונעש' רצונו וכיון שהאדם דבוק ברצון העליון ע"י עשיית המצות הנ' דביקו' נפשו בחיי' לעד ולזה קרבן ראשון שהביאו נשיאי ישראל ניתן להם כח הקיום הגם שהם בהמות מוגשמות בעוה"ז הנפסד. עכ"ז נתקיימו להיות דבוק בהם הרצו"ן. שאמר ונעש' רצונ"ו ולהורות לבני ישראל שהקרבנות הם מצות בעצם והם מוצרך צריכי לעולם ע"פ שכל אלקי. ע"כ הראה הקב"ה הפועל הנסיי הזה בבהמות הללו והבן:
3
ד׳וז"ש ור"מ בפסיקתא הנ"ל והלא דברים ק"ו ומה העגלות וכו' ישראל שהן דבוקין בהקב"ה (בעשותן רצון יוצרם במצות מעשיות שהן הן רצונו ית"ש) עאכ"ו (שישארו קיימים לעד) כדכתיב ואתם הדבקים בי"י אלקיכם חיים כולכם היום רצ"ל וז"ש באותן הנשיאים קח מאתם והי"ו בהו"י' לעבוד את עבודת אה"מ מהווייתם וקיומם נדע לעבוד את עבודת י"י באה"מ בקרבנות וכיוצא בעשי' ממש ויכירו וידעו שאין להביט אל גשמיות המצו' אלא להיות רצון המצו' במצוה. הנה הדביקות ברצון הוא החיים לעד ואתה המעיין לטוש עיני שכלך והתבונן בדברים היקרים הללו. ויהי י"י אלקינו עמנו:
4