בני יששכר, תשרי ז׳:ד׳Bnei Yissaschar, Tishrei 7:4
א׳הנה נוסח הוידוי שאנחנו נוהגין להתוודות המסודר לנו מאנשי כנה"ג הוא. סרנו ממצותיך וממשפטיך הטובים וכו' ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית וכו' מה נאמר לפניך וכו' הנה מה שיש להעיר בנוסח הוידוי הזאת א' אומרו מה נאמר לפניך וכו' ומה נספר לפניך וכו' הלא כל הנסתרות והנגלות אתה יודע מהו הכוונה אם הכוונה לומר לפניו ית"ש אין אנחנו צריכים לפרט פרטי החטאים כי הכל גלוי לפניך אין זו טענה מספקת. דכיון שצונו הש"י במצותיו לפרט החטא ולמדוהו מאדון הנביאים באומרו אנא חטא וכו' ויעשו להם וכו' הנה מחויבים אנחנו לעשות המצוה כאשר צונו י"י אלקינו בכל המצות. שאין אנחנו מחויבים לחקרו למה צונו מצוה כזאת (הגם שמצוה בידינו להמציא טעמים למצות לפי שכלינו. אבל חלילה לבטל איזה מצוה בעבור שלא נוכל למצוא לה טעם) כי המצות הם שכל אלקי ומי יבא אחר המלך וכו' (האריכנו במ"א). וג"כ א"א לפרש כן כוונת לשון הוידוי הנ"ל דהלא כבר פורטים החטאים מקודם באמיר' אשמנו וכו' וכן אח"כ על חטא וכו' על חטאי' וכו' כידוע. ב' ק' מאמרינו אתה יודע וכו' אין דבר נעלם ממך וכו' ובכן יהר"מ שתמחול וכו' היא דבר שאינו מובן כלל האיך תלוי זה בזה לומר הואיל שאתה יודע וכו' ואין דבר נעלם ממך וכו' ע"כ תמחול וכו' ג' בסוף הוידוי דעל חט"א אנו אומר"ים פסוק הנסתרות לי"י אלקינו והנגלות וכו' לעשות את כל דברי התורה הזאת ופירוש הפסוק אינו מובן. וכברי דרשו רז"ל לענין ערבות. ומה שייכות לומר זה בכאן וגם פשט הפסוק לפי פשוטו לא נדע והנה אבאר לך את אשר עם לבבי בענין דבר הכמוסים אשר חקרו בו רבים בענין הצדקת משפטיו ית"ש עם בריותיו הנה ע"פ התורה הוא כי הבחיר"ה חפשיית בידינו ע"כ הוא ית"ש מעניש לעוברי מצותיו ומשכיר לעושי רצונו כמבואר הדבר לעין כל בתורה ובכל פסוקי הנביאה:
1
ב׳והנה גם זאת היא ע"פ התורה ידיעת"ו ית"ש. צופ"ה ומביט עד סוף כל הדורות כל פרטיות מעשיהם כענין שגיל' לאברהם יצחק ויעקב ענין חורבן בית המקדש עבור העונות כמו שדרשו רז"ל שאמר לאברהם כשאין ביהמ"ק קיים ילמדו פרשיות הקרבנות ומעל' אני עליהם וכו' ואני מוחל להם על כל עונותיהם וכו' וכן הראה לו שיעבו"ד מלכיות בגלל העונות כמו שדרשו רז"ל בפסוק והנה אימה וכו' וכן הראה ליצחק ויעקב כמו שדרשו רז"ל ועוד מבואר הדבר של הידיע"ה בפירוש בתורה ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך וכו' א"כ הידיע"ה מבוארת בתורה. והנה ע"פ שכל האנושי הדברים הללו נראים כסותרים כיון שיש ידיע"ה א"כ בהכרח הוא שיעשה האדם כפי מה שיש בידיעת"ו ית"ש א"כ אין כאן שכר ועונש. והנה תראה שכל התורה מליא' מענין שכר ועונש. א"כ ע"כ יש בחירה וכמבואר בתורה בפירוש. ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וכו' ובחר"ת בחיים וכיון שהבחירה חפשיית א"כ אין אנחנו מבינים ענין הידיע"ה הנה על כרחך צריכין לומר הגם שיש ידיע"ה. עכ"ז אין הידיע"ה מכרחת והבחירה חפשיית בידינו וכמו שפי' פ' נכון הרב הגדול מהר"מ חאגיז זלה"ה בס' אל"ה המצו"ת בפסוק הנ"ל שהבאתי ואני ידעת"י כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא בי"ד חזק"ה הנה אלו התיבות ול"א בי"ד חזק"ה אין להם ביאור ופי' הוא ז"ל ואני ידעת"י כי לא יתן אתכם וכו' ואעפ"כ ולא ביד חזקה אין ידי חזקה עליו שיהיה מוכרח לעשות כזאת מחמת ידיעת"י כי אין ידיעתי מכרחת והוא בבחירת"ו יכול עשות כרצונו עכ"ד הרב הגדול הנ"ל ובזה יתכן מאד אח"כ. אומרו ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים וכו' דכיון שאין הידיע"ה מכרחת והבחיר' חפשיית ע"כ יש שכר ועונש והנ' התאמתות הידיעה ובחיר"ה ב' הענינים ביחד אינם מובנים לשכל האנושי וילאה רעיון האדם להעמידם בהשכלת השכל כי שכל האנושי ישפוט אם יש ידיע"ה אין בחיר"ה ואם יש בחיר"ה אין ידיע"ה והנך רוא' התאמתות ב' הענינים ע"פ התורה האלקית וכבר חקרו ע"ז דורות הקודמים גם בזו"ח אמרו שהוא מהנסתרות לי"י אלקינו ואין מבו' לשכל האנושי להשיג זה אבל בהכרח הוא להאמין את שניהם ע"פ יסודי התורה בדרך אמונה. והנה החס"ד בעל חו"ה הוסיף ביאור בדברים האלה באמרו הלא אנחנו יודעים מדרך הטוב להטיב. ממילא בודאי אלו היה יודע הש"י שהוא לטובתינו שנשיג בשכלינו מאמיתיית ב' הענינים הנ"ל בודאי היה מודיע לנו אלא ע"כ כשלא הודיע לנו הש"י זה בהשגת שכלינו. רק באמונת התורה הוא כי הש"י יודע שאין זה לנו לטובה לידע הדברים האלה בהשגת שכלינו רק ע"פ אמונת התורה. והנה אנחנו בענייני חקרנו כמה ענינים להתוודע ולהגלות מהו הטובה לנו שנאמין הדברים הנ"ל ע"פ אמונת התורה דייקא ולא בהשגת השכל המשכיל:
2
ג׳ואחת מהנה נאמר דהנ' כתי' אצל שבחי התור' בהתהלכך תנחה אותך (בעוה"ז) בשכבך (בקבר) תשמור עליך והקיצות (לזמן התחי') היא תשיחך הנה הם הג' דינים שדנים את האדם בזמנים שונים בעוה"ז בר"ה ויה"כ וכיוצא ולעוה"ב כשהאדם בקבר והנשמ' בעולם העליון ויום הדין הגדול לעתיד בזמן התחי' אלה לחיי עולם וכו' ובכל הדינים המשפטים תעמוד התור' ותמליץ טוב על עוסקים שיצאו בדימוס והנ' כל העונשים כבר כתבנו לך שהיא על היותינו בעלי בחירה כי בזולת הבחיר"ה אין עונש ואין שכר והנה הבחיר"ה אינה מושגת בשכל כיון שנתאמת לנו הידיע"ה רק מוכרחים אנו להאמין בחיר"ה וידיע"ה באמונת התורה. ונאמר דע"כ העלים הש"י השגת השכל בענין זה. רק להאמין ע"פ התורה כדי כשיבואו ישראל לדין הנה הדין והמשפט הוא ע"י בחירת"ם (כי בזולת הבחיר"ה אין דין) הנה נזכר לפניו ית"ש איכות אמונתם בידיע"ה ובחיר"ה שהוא ע"פ אמונת התורה כי השכל לא ישיג זה. רק האמינו הכל ע"פ התורה. א"כ הם בני תור"ה ע"כ התורה תמליץ טוב בעדיהם במשפ' עוה"ז ועוה"ב ולעתיד ויוצאי' בדימוס כי כן הבטיחנו הש"י בהתהלכך תנחה אותך וכו' וכנ"ל א"כ מה שהעלים הש"י את השכל הזה מאתנו הוא לטוב לנו כל הימים ולהוציא לאור משפטינו בכ"ז ועידן:
3
ד׳ואתה הבא נבא לבאר. פי' הוידוי שהתחלנו בפתח הדרוש והוא סרנו (בבחירתנו) ממצותיך וכו'. (כי לא היינו מוכרחים בדבר כי אין ידועת"ך מוכרחת אותנו) ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית (משפט אמת) ואנחנו הרשענו (בבחיר' בלא הכרח) מה נאמר לפניך וכו' הלא כל הנסתרות והנגלות אתה יוד"ע. אתה יודע רזי עולם וכו' (רצ"ל גם זאת אנו מאמינים שאתה יודע כל הנסתרות והנגלות וכל רזי עולם. וא"כ זאת היא אמונתינו ע"פ התורה אשר שני הענינים אמיתיים. הידיע"ה והבחיר"ה. הגם שהשכל אינו משיג זה) ובכן (כיון שכן הוא שאמונתינו בזה ע"פ התורה א"כ בני תורה אנחנו. ע"כ) יהר"מ שתמחול וכו' כהבטחתי' שהתורה תעמוד לנו למליץ טוב בכל המשפטים ונצא בדמוס וזה שמסיימים בוידוי בפסוק הנסתרו' לי"י אלקינו (רצ"ל דברים הנסתרי' שאינם מובנים בשכל איכות השכר ועונש המבוארים לעיל בפרשה. כי הרי אצלו ית"ש היא הידיע"ה וז"ש לעיל בפרש' והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך בתוקף לבבי כי יוד"ע אלקים ולא יהיה עלי עונש כי מוכרח אני בעשייתי. והנה באמ' דברים אינם מובנים האיך למה הוא. רק הם לי"י אלקינו הוא יודע הצדקה הדין בזה) והנגלות לנו ולבנינו ע"ע (רצ"ל שכליות הנגלים הודי"ע השי"ת לנו ולבנינו ע"ע. ולמה לא הודיע לנו גם הנסתרו' הנ"ל. הוא) לעשות את כל דברי התורה הזאת הוא כדי שתעשה דברי התורה שתמליץ טוב בעדינו בשעת הדין והמשפט הבן הענין כי לא יכולתי להאריך בכתב:
4
ה׳ע"פ הדברים הנ"ל תתבונן מה שייסד הפייטן בתפילות ר"ה חלילה לך מדבר בצדקה מעשות משפט בלא צדקה ובמקום משפט אין צדקה ובאין משפט יש צדקה ואת' במשפט תעשה צדק' לשפוט תבל במעשה הצדקה ומכון כסאך משפט וצדקה ע"כ. והנה לכאורה מ"ש ואת' במשפט תעשה צדקה הוא אינו נתפס בשכל דהאיך יהיו שני הפכיי' בנושא אחד. כאשר אמר הפייטן בעצמו במקום משפט אין צדקה ובאין משפט יש צדקה. ולפי האמור יתכן שפיר דהנה הש"י כחפץ להצדיק עם זו אפילו לא יזכו בעיניו בדין ומשפט רוצה לעשות עמהם צדקה והנה הוא נקרא מלך המשפט. ומלך במשפ"ט יעמיד ארץ הנה המגיד מראשית הרוצה בתקנת בניו העמוסים מני בטן פעל ועשה אשר יסודי הדת שני ההפכיים בנושא אחד ידיע"ה ובחיר"ה אינם מושגי' בשכל רק הודיע אותם לבניו בתור'. וישראל מאמינים בהם ע"פ התורה והנה כאשר מגיע זמן המשפט לשפוט על אשר עברו חוק בבחיר' אשר עי"ז ח"ו מגיע להם עונש במשפט הנה נזכר שישראל מאמינים בידיע"ה ובחיר"ה על פי התורה באמונה אם כן בני תור' הם ולבני תורה הנה הוא הבטחה בהתהלכך תנחה אותך וכו' וכנ"ל וסר מאתם הדין והעונש ומתנהג עמהם בצדקה והצדקה הוא במשפט אמת כיון שהם מאמינים שני הפכיים בנושא א' ע"פ התורה ידיע"ה ובחיר"ה והי' זה שכרם ב' הפכיים בנושא אחד משפט וצדקה ז"ש הפייטן במקום משפט אין צדקה וכו' ואת' במשפט תעשה צדקה הבן:
5
ו׳והנה עוד זאת אודיעך הנלע"ד הטוב' הגדול' אשר עשה הש"י לישראל ע"ק מה שלא הודיע לשכל אנושי האיך צדקו יחדיו הידיע"ה ובחיר"ה והשכל לא ישיג זה רק מחוייבים ע"פ התורה להאמין כ"ז. ואומר הנה תשכיל ותדע בזה הים גדול ורחב ידים תלמוד שלנו תמצא בו כ"פ מלתא דאתיא בק"ל וחומ"ר טרח וכתב לה קרא ולא מצינו כן בשום מדה מהי"ג מדות לומר מלתא דאתיא בג"ש או בכלל ופרט טרח וכתב לה קרא (הגם שהר"ן ז"ל כתב באיזהו מקומן. אגב דוחק איז' קושיא מלתא דאתיא בג"ש טר' וכו' לא מצינו כן בכל הש"ס) וטעמ' בעי דמהראוי להבין במדת ק"ו למה נאמר מילתא דאתיא בק"ו טרח וכו' למה לן לקרא כיון דאתיא בק"ו ב' אם כך הוא המדה מאיזה טעם למה ישתנה בזה מדת ק"ו משארי המדות. ונ"ל דהנה כל המדות שהתור' נדרש' בהן המה מקובלים מסיני ולא ישפוט אותם השכל בזולת הקבלה. אבל מדת ק"ו (אפי' לא היה מקובל) הוא שכליי גם במילי דעלמא והנה בכדי שנדע שהתורה היא רצונו וחכמתו ית"ש למעל' מן השכל ע"כ מלתא דאתיא בק"ו (שהוא שכליי) טרח וכתב לה קרא מן התורה להורות שהתורה היא למעלה מן השכל. ולא יתערב חקירות שכל אנושי הבן כי דבר נחמד הוא למשכיל:
6
ז׳הג"ה וזה שפירשתי בפסוק כ"ל המצות אשר אנכי מצוה אתכם היום תשמרון וכו' הנ' דקדקו מאי כ"ל וגם אשר אנכי מצוה אתכם אשר צויתיך מיבע"ל. ופירשתי דהנה יש בתור' מצות שמעיות. שאין השכל מחייבם רק הם בחוק וגזירה מן השי"ת. והוא ית"ש יודע טעמיהן. ויש מצות שכליות אשר השכל מחייבם ואפי' לא ניתנה התורה מחוייבים לשמרם כגון איסור גניב' וגזל ועריות וכיוצ' הנה הזהיר' התור"ה כ"ל המצו' אפי' המצות השכליי' שהשכל מחייבם לא תשמרם מפאת מה שהשכל מחייבם. רק מפאת אשר אנכי מצוה אתכם שהתורה היא למעלה מן השכל ומעתה תבין ביותר מ"ש לך בפנים בענין מדת ק"ו דטרח וכתב לה קרא. הבן:
7
ח׳והנה די"ן ומשפט הוא ע"פ שכל שמתחייב האדם עונש כך וכך על שעבר עבירות כך וכך וכ"ה בכל המשפטים אבל צדק"ה וחס"ד הוא למעלה מן השכל. והנה תתבונן עוד מדת ק"ו שהוא שכליי נק' בכל הש"ס די"ן כמאמרם בכ"מ והלא די"ן הוא. וכן דיו לבא מן הדי"ן וכו' כי השכל לא ישפוט רק די"ן ומשפ"ט על כל דבר. ע"כ מילתא דאתיא בק"ו שהוא שכליי. והוא די"ן טרח וכתב לה קרא מן התור"ה והתור' היא למעל' מן השכל תור"ת חס"ד והחסד הוא למעלה מן השכל:
8
ט׳הג"ה הרחבתי ביאור במקום אחר בפסוק פיה פתחה בחכמ"ה. היינו מדת ק"ו שהיא חכמ' ושכל ותור"ת חס"ד על לשונה היינו דטרח וכתב לה קרא מן התור' תורת חסד למעל' מן השכל בכדי להגביר החסד על הדין הבן:
9
י׳והנה תבין ג"כ לפ"ז מדת ק"ו נק' די"ן כמ"ש. הנה היא המד' הראשונ' בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. הנה נגדו בתורה שבכתב בי"ג מדות המד' הראשונ' היא א"ל. שהיא חס"ד גמור כמד"א חסד אל כל היום וזה נרמז ג"כ מלתא דאתיא בק"ו. שהוא די"ן טרח וכתב לה קרא בתור' שבכתב נכתב שהוא חס"ד כנ"ל הבן ע"כ מי שהוא בעל תורה מקויים בו בהתהלכך וכו' ובשכבך וכו' והקיצות היא תשיחך בכל הדינים בין בעוה"ז בין בעוה"ב בין דין דלעתיד הגם שהדין נותן כך וכך והוא ע"פ השכל כמ"ש הנה התור"ה שהוא תור"ת חס"ד למעלה מן השכל. וכיון שהנפש הוא מבני תורת חסד הנ' הדין נותן שיתנהגו עמו בצדק' וחס"ד וזה שיסד הפייט ואתה במשפט תעשה צדקה:
10
י״אוהנה ע"פ כל הדברים הנ"ל תבין ביתר שאת מש"ל הש"י ברוב רחמיו כחפץ להצדיק עם זו ולהתנהג עמהם במדת החס"ד שהוא למעלה מן השכל. שהשכל הוא משפ"ט ודין להעניש להעוברים על רצון המלך בבחירתם הנה בעסק השכר ועונש גופי' העלי' הש"י השכל הזה מן בעלי השכל איך יצדק שכר ועונש על רוע הבחיר"ה כיון שיש ידיע"ה אצלו ית"ש על כל פרטיית ענינים. מה שהי' ומה שיהי' ובני ישראל מאמינים כ"ז ע"פ התור' תורת חסד שהיא למעל' מן השכל ממילא המשפט והדין נותן למחול להם כל עונותיהם ולהושיעם בצדק' וחס"ד. ועת' תבין ג"כ. נוסח הוידוי שאנו אומרים וכמש"ל והבן:
11