בני יששכר, תשרי ח׳:א׳Bnei Yissaschar, Tishrei 8:1
א׳קדושת היום בו ידובר כמה ענינים מענין קדושת היום הנכבד והנורא ההוא ויבוארו בו כמה ענינים מדברי רז"ל מענין קדושתו ואגב יתבארו בו כמה ענינים מן נוסח התפלות ונקרא המאמר קדוש"ת היו"ם:
ומבני יששכר יודעי בינה וכו' יתפרש ע"פ האמור בזהר ויקרא דף ט"ו ע"ב. תאנא בשעתא דמתבסמן דינין ושלטין רחמי כל כתרא וכתרא תב בקיומי' ומתברכאן כולהו כחדא וכד תייבין כל חד וחד לאתריה ומתברכאן כולהו כחדא ומתבסמא אמא בקלדיטי גליפין. ותייבין לסטרהא כדין איקרי תשוב"ה שלימה ואתכפר עלמא דהא אמא בחדוותא שלימתא יתבא דכתיב אם הבנים שמחה. וכדין איתקרי יום הכפורים דכתיב בי' לטהר אתכם מכל חטאתיכם עכ"ל עיין בדברי מרן האריז"ל יתפרש המאמר כפי רוחב בינתך. ובקיצור הענין הוא כל עשרת ימי תשוב"ה הוא השלמת שיעור קומת מלכו"ת שמי"ם כנודע מענין הנסיר"ה עד בא יום הנכב"ד והנור"א נתגלה בחי' בינ"ה אימא תשוב"ה עילאה יובל הוא ושבו בנים לגבוליהם והנה נודע תשוב"ה היא תשוב ה' והנה בכל עשי"ת כל פרי מעשינו בתורה ומע"ט תשוב"ה שלימה הוא עדיין בבחי' תשוב ה' תתאה שיעור קומת מלכות שמים משא"כ אח"כ כבוא יו"ם הקדו"ש אזי תשוב"ה תשוב ה' עילאה תשוב"ה עילאה בינ"ה והנה עשי"ת נקראין עתים (עיין בכתבי קדש להרב הגדול בעל גו"א. מפרש תיבת ע"ת במקראי קדש הוא הזמן שבין העבר והעתיד) והנה ידוע עשי"ת הוא הזמן שבין העבר והעתיד אחרית שנה וראשית השנה שנ"ה נקרא כך ע"ש שנ"ה ימים והנה שס"ה הם ימות החמ"ה אעפ"כ נק' בלה"ק שנ"ה כי העשרה ימים הם בין העבר והעתיד א"כ שפיר יכונה לעשי"ת בשם עתי"ם (וגם עתי"ם ברמז ר"ת עשר"ת ימ"י תשוב"ה מלכו"ת בסוד הנסירה תשוב ה' תתאה) והנה נאמר בהעמדת מלכו"ת בי"ת דו"ד שהוא מרכבה למלכו"ת שמי"ם הנה באו אליו אז מבנ"י יששכ"ר (המשכילים בחכמת התורה וכל רז לא אנוס להו) יודע"י בינ"ה לעתי"ם הן המחברים (יודע"י לשון חיבו"ר כנודע) ע"י תורתן. בינ"ה אל העתים בחי' יום הכפירים אל עשי"ת והנה תתבונן חיבור בינה עם עתים היינו מספר בינ"ה עתי"ם בגימ' א"ם הבני"ם שמח"ה הללו י"ה והוא הנרמז בזהר שהבאתי לעיל דהא אמא בחדוותא שלימתא יתבא. דכתיב א"ם הבני"ם שמח"ה וכדין איתקרי יו"ם הכפורי"ם הבן:
ומבני יששכר יודעי בינה וכו' יתפרש ע"פ האמור בזהר ויקרא דף ט"ו ע"ב. תאנא בשעתא דמתבסמן דינין ושלטין רחמי כל כתרא וכתרא תב בקיומי' ומתברכאן כולהו כחדא וכד תייבין כל חד וחד לאתריה ומתברכאן כולהו כחדא ומתבסמא אמא בקלדיטי גליפין. ותייבין לסטרהא כדין איקרי תשוב"ה שלימה ואתכפר עלמא דהא אמא בחדוותא שלימתא יתבא דכתיב אם הבנים שמחה. וכדין איתקרי יום הכפורים דכתיב בי' לטהר אתכם מכל חטאתיכם עכ"ל עיין בדברי מרן האריז"ל יתפרש המאמר כפי רוחב בינתך. ובקיצור הענין הוא כל עשרת ימי תשוב"ה הוא השלמת שיעור קומת מלכו"ת שמי"ם כנודע מענין הנסיר"ה עד בא יום הנכב"ד והנור"א נתגלה בחי' בינ"ה אימא תשוב"ה עילאה יובל הוא ושבו בנים לגבוליהם והנה נודע תשוב"ה היא תשוב ה' והנה בכל עשי"ת כל פרי מעשינו בתורה ומע"ט תשוב"ה שלימה הוא עדיין בבחי' תשוב ה' תתאה שיעור קומת מלכות שמים משא"כ אח"כ כבוא יו"ם הקדו"ש אזי תשוב"ה תשוב ה' עילאה תשוב"ה עילאה בינ"ה והנה עשי"ת נקראין עתים (עיין בכתבי קדש להרב הגדול בעל גו"א. מפרש תיבת ע"ת במקראי קדש הוא הזמן שבין העבר והעתיד) והנה ידוע עשי"ת הוא הזמן שבין העבר והעתיד אחרית שנה וראשית השנה שנ"ה נקרא כך ע"ש שנ"ה ימים והנה שס"ה הם ימות החמ"ה אעפ"כ נק' בלה"ק שנ"ה כי העשרה ימים הם בין העבר והעתיד א"כ שפיר יכונה לעשי"ת בשם עתי"ם (וגם עתי"ם ברמז ר"ת עשר"ת ימ"י תשוב"ה מלכו"ת בסוד הנסירה תשוב ה' תתאה) והנה נאמר בהעמדת מלכו"ת בי"ת דו"ד שהוא מרכבה למלכו"ת שמי"ם הנה באו אליו אז מבנ"י יששכ"ר (המשכילים בחכמת התורה וכל רז לא אנוס להו) יודע"י בינ"ה לעתי"ם הן המחברים (יודע"י לשון חיבו"ר כנודע) ע"י תורתן. בינ"ה אל העתים בחי' יום הכפירים אל עשי"ת והנה תתבונן חיבור בינה עם עתים היינו מספר בינ"ה עתי"ם בגימ' א"ם הבני"ם שמח"ה הללו י"ה והוא הנרמז בזהר שהבאתי לעיל דהא אמא בחדוותא שלימתא יתבא. דכתיב א"ם הבני"ם שמח"ה וכדין איתקרי יו"ם הכפורי"ם הבן:
1