בני יששכר, תשרי ח׳:ה׳Bnei Yissaschar, Tishrei 8:5
א׳משנה לא הי' מתבונן להזות לא למעל' ולא למט' אלא כמצלי"ף עיין ברש"י כתב. ולשון כמצלי"ף לא נודע לי עכ"ל. ראה זה מצאתי בתרגום המיוחס ליונתן בפסוק ארבעים יכנו לא יוסיף. ארבעין יצלי"ף וחסר חד ילקוני' וכו' והנה נראה שרוצה לפרש מה שנכתב בתורה ארבעי"ם וחז"ל קבלו שהוא רק ל"ט ולמה נכתב ארבעי"ם וס"ל שהמכה האחרונה אחר מספר ל"ט לא יפה במעשה רק כעין מחשבה יטה ידו להלקות ולא יוריד ידו לגופיה להלקותו ולשון יצלי"ף היינו יעשה בידו כמו צלף שענפיו מתפשטים עד כמעט סמוך לארץ (כמשארז"ל באותו חסיד שעלה אצלו צל"ף שיהי' גדר לשדהו) ואעפ"כ אינו מגיע לארץ. וז"ש המתרגם ארבעין יצלי"ף וחסר חד ילקוני' ונ"ל דלמדו זה ע"פ קבלת המסורה. נמסר' ארבעי"ם ב' ר"פ א' דן ארבעי"ם יכנו ואידך ארבעי"ם שנה אקוט בדור וכו' הנאמר על דור המדבר שנגזר עליהם ארבעים שנה יום לשנה. והנה גם לשם לא הי' אלא ל"ט שנה ששילוח המרגלים היה בשנה השני'. אך נחשב להם השנ' הקודמת שכבר היה הגזירה במחשבה כמ"ש רש"י שם. והנה נלמד במסור' כמו לשם נחשב המחשבה במנין להיות סכום לארבעים כמו כן כאן במלקות יהיו ל"ט במעש' ומספר הסכום לארבעי"ם יהיו רק כעין מחשבה היינו יצלי"ף כנ"ל וזה לדעתי גם במשנתינו כמנגדא לא הי' מתכוין וכו' אלא כמצלי"ף כנ"ל:
1