ספר היובלים ט״זBook of Jubilees 16

א׳ונרא אל אברהם בראש החודש הרביעי באלוני ממרא, ונדברנו אתו:

ב׳וגם גלינו את אוזנו, כי בן ינתן לו משרה אשתו:

ג׳ותצחק שרה בשומעה כי דיברנו את הדבר הזה אל אברהם:

ד׳ונוכיח אותה, ותירא ותכחש לאמור: לא צחקתי:

ה׳ונאמר לה את שם בנו אשר נחרת ונכתב על לוחות השמים, הוא יצחק:

ו׳וכאשר נשוב אליה למועד, תהר ללת בן:

ז׳ובחודש ההוא עשה אלוהים את משפטו בערי סדום ועמורה וצבוים, ובכל ארץ הירדן:

ח׳וישרפם באש ובגופרית, ויאבדם עד היום הזה, כפי אשר סיפרנו לך על אודות כל מעשיהם:

ט׳כי היו רעים וחטאים מאוד, ויטמאו ויזנו ויתעיבו עלילה על הארץ:

י׳בעבור זה עשה ה' את המשפט, באף ובחמה עשה כתועבת סדום את המשפט בסדום

י״אואת לוט היצלנו, כי זכר אלוהים את אברהם ויוציאהו מתוך ההפיכה:

י״באבל גם הוא ובנותיו חטאו חטאה על הארץ, אשר לא נעשתה על הארץ מימי האדם עד הנה, כי שכב האיש עם בתו:

י״גוהנה נחרץ על כל זרעו ונחרת בלוחות להשמידם ולהכריתם ולעשות משפט בהם כמו בסדום, לבלתי השאיר לו זרע על הארץ ביום הפקודה:

י״דובחודש ההוא נסע אברהם מחברון, וילך וישב בין קדש ובין שור בהרי גרר:

ט״וובחצי החודש החמישי נסע משם, וישב בבאר שבע:

ט״זובחצי החודש השישי פקד ה' את שרה ויעש לה כאשר אמר:

י״זותהר ותלד בן בחודש השלישי בחצי החודש, כאשר דבר אלוהים את אברהם:

י״חבחג ביכורי הקציר נולד יצחק, וימל אברהם את בנו ביום השמיני:

י״טוהוא הראשון אשר נימול על פי הברית, כמצווה עד עולם:

כ׳ובשנה השישית לשבוע הרביעי באנו אל אברהם בבאר שבע, ונרא אליו כאשר אמרנו אל שרה כי נבוא אליה:

כ״אוהיא הרתה ללדת בן, ונשוב בחודש השביעי ונמצא את שרה הרה לפנינו:

כ״בונברך את שרה ונספר לשרה את כל אשר צווינו על אודותיו, כי לא ימות עד אשר אם הוליד ששה בנים:

כ״גוכי יראה אותם בטרם ימות, וכי רק ביצחק יקרא שמו וזרעו:

כ״דוכי כל זרע בניו עובדי אלילים יהיו ובגוים יתחשבו, אך מבני יצחק יהיה האחד לזרע קודש ובגוים לא יתחשב:

כ״הכי אם נחלת עליון יהיה וביראי ה' יהיה כל זרעו, להיות לה' אוצר סגולה מכל העמים, ולהיות לממלכה ולגוי קדוש:

כ״ווניסע לדרכנו ונספר לשרה את כל אשר דיברנו אתו, וישמחו שניהם יחדו שמחה גדולה מאוד:

כ״זויבן שם מזבח לה' אשר הציל ושימח אותו בארץ מגוריו, ויעש חג שמחה בחודש הזה שבעת ימים אצל המזבח אשר בנה בבאר שבע, ויבן סוכות לו ולעבדיו בחג הזה

כ״חויעש את החג בראשונה על הארץ, ובשבעת הימים האלה הקריב מדי יום ביומו על המזבח אשֶה לה':

כ״טפרים שבעה שעירי עזים שנים אילים שנים כבשים שבעה, שעיר עזים אחד לחטאת לכפר בו בעדו ובעד זרעו:

ל׳ולתודה אילים שבעה שעירי עזים שבעה כבשים שבעה, עגלים בני בקר שבעה על מנחותיהם ונסכיהם:

ל״אעל כל חלבם הקטיר על המזבח אשה עולה לריח ניחוח

ל״בבבוקר ובערב הקטיר לבונה וחלבנה ונטף ונרד ומור ושחלת וקושט, כל שבעת האֵלֶה הקריב שָׁחוּק בד בבד ממולח טהור:

ל״גויעש את החג הזה שבעת ימים בשמחו בלבו ובכל נפשו וכל אשר היו בביתו, וכל זר וכל ממזר לא היו אתו:

ל״דויברך את בוראו אשר יצר אותו בדורו, כי כרצונו ברא אותו:

ל״הכי ידע והכיר כי ממנו יצא צמח הצדקה לדורות עולמים, וכמו כן יצא ממנו הזרע הקדוש ממנו אשר עשה את הכל:

ל״וויברך אותו ויקרא את שם החג הזה חג לה', וישמח בשמחה הטובה בעיני אל עליון:

ל״זונברך אותו לעולם ואת כל זרעו אחריו לכל דורות הארץ, עקב אשר עשה ביום ההוא את החג הזה על פי עדות לוחות השמים:

ל״חעל כן נחרת על לוחות השמים לישראל כי יעשו את חג הסוכות שבעת ימים בשמחה בחודש השביעי, לרצון לפני ה' לחוק עולם בדורותיהם לכל ימות עולמים ושנים:

ל״טואין לחג הזה קץ הימין, כי אם לעולם נועד על ישראל כי יעשו אותו וישבו בסוכות ויענדו עטרות ציץ על ראשם:

מ׳וכאשר יקחו ענף ערבה עבות מן הנחל, ככה לקח אברהם לולבי כפות תמרים ופרי עץ הדר:

מ״אויסב יום ביום עם הענפים את המזבח שבע פעמים ביום, ובבוקר הילל והודה לאלוהיו על כל בשמחה: