ספר היובלים י״זBook of Jubilees 17

א׳ובשנה הראשונה לשבוע החמישי ביובל ההוא נגמל יצחק, ויעש אברהם משתה גדול בחודש השלישי ביום הגמל את יצחק בנו:

ב׳וישמעאל בן הגר המצרית היה על פני אברהם אביו, באשר הוא שם:

ג׳וישמח אברהם ויברך את ה', כי יראה בנים מחלציו ולא מת בלי בנים:

ד׳ויזכור את הדבר אשר דיבר איתו ביום היפרד לוט מעימו, וישמח כי נתן לו אלוהים זרע על הארץ לרשת את הארץ:

ה׳ויברך בקול גדול את בורא כל היקום:

ו׳ותרא שרה את ישמעאל שמח ומכרכר וגם אברהם שמח בו מאוד, ותקנא לראות בישמעאל ותאמר לאברהם:

ז׳גרש האמה הזאת ואת בנה, בן האמה הזאת לא יירש עם בני עם יצחק:

ח׳וירע הדבר בעיני אברהם על אודות אמתו ועל בנו, לשלח אותם מעל פניו:

ט׳ויאמר אלוהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הילד ועל השפחה, כל אשר אמרה שרה אליך שמע דברה ועשה אותו, כי ביצחק יקרא לך שם וזרע:

י׳ואת בן השפחה הזאת לגוי גדול אשימנו, כי ממשפחתך הוא:

י״אוישכם אברהם בבוקר ויקח לחם וחמת מים וישם אותו על שכם הגר ואת הנער וישלחה, ותלך ותתע במדבר באר שבע:

י״בויכלו המים מן החמת, ויצמא הילד ולא יכול ללכת ויפול ארצה:

י״גותקחהו אמו, ותלך ותשליכהו תחת עץ שמן:

י״דותלך הלאה ותשב לה מנגדו הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה במות ילדי, ותשב ותבך:

ט״וויאמר אליה מלאך אלוהים אחד הקדושים לאמור מה זה תבכי הגר, קומי שאי את הילד והחזיקי את ידך בו, כי שמע אלוהים אל קולך:

ט״זותרא את הילד ותפקח את עיניה ותרא באר מים, ותלך ותמלא את החמת מים ותשק את ילדה:

י״זותקם ותלך נוכח פארן, ויגדל הילד ויהי רובה קשת, ויהי אלוהים אתו:

י״חותקח לו אמו אשה מבנות מצרים ותלד לו בן, ויקרא את שמו נביות כי אמרה אלוהים היה קרוב לי בקוראי אליו:

י״טויהי בשבוע השביעי בשנה הראשונה בחודש הראשון ליובל ההוא בשנים עשר יום בחודש הזה, נדברו בשמים דברים אחדים על אודות אברהם:

כ׳ויאמרו כי נאמנה רוחו בכל אשר ידבר ה' אתו, וכי יאהב אותו, ונכון לבו בכל פגע:

כ״אויבוא השר משטמה ויאמר לפני האלוהים: הנה אברהם אוהב ומוקיר את בנו יצחק מכל:

כ״באמור אליו להקריב אותו לעולה על המזבח וראה תראה אם יעשה את הדבר הזה, למען תדע אם נאמנה רוחו בכל אשר תנסהו:

כ״גואלוהים ידע כי נאמנה רוח אברהם בכל הפגעים אשר הביא עליו, כי ניסה אותו בעושר המלכים, ואחרי כן באשתו בהלקחה ממנו:

כ״דואחרי כן בישמעאל והגר אמתו בשלחו אותם, ובכל אשר ניסהו מצא את לבבו נאמן לפניו:

כ״הולא המרה את רוחו ולא אחר לעשותו, כי היה נאמן ואת ה' אהב: