ספר היובלים כ״וBook of Jubilees 26

א׳ובשנה השביעית לשבוע ההוא קרא יצחק את עשו בנו הגדול, ויאמר אליו בני הנה נא זקנתי והנה כהו עיני מראות ולא ידעתי יום מותי:

ב׳ועתה שא נא כליך אשפתך וקשתך, וצא השדה וצודה לי ותפוש לי ציד בני:

ג׳ועשה לי מטעמים כאשר אהבה נפשי והביאם לי ואוכלה, ונפשי תברכך בטרם תמות:

ד׳ורבקה שומעת את דברו בדבר יצחק אל עשו, וילך עשו בבוקר השדה לצוד ציד ולתפוש ולהביאו אל אביו:

ה׳ורבקה קראה אל יעקב בנה ותאמר אליו, הנה שמעתי את אביך יצחק מדבר אל עשו אחיך לאמור:

ו׳צודה לי ציד ועשה לי מטעמים והביאם לי, ואברככה לפני ה' בטרם אמות:

ז׳ועתה שמע נא את דברי בני, לאשר אני מצוה אותך:

ח׳לך נא אל עדרך והביאה לי שני גדיי עזים טובים, ואעשה אותם מטעמים כאשר אהב:

ט׳והבאת אותם לאביך ואכל, בעבור אשר יברכך לפני ה' לפני מותו וברוך תהיה:

י׳ויאמר יעקב אל רבקה אמו, אמי לא אמנע מאבי מאומה אשר יאכל ויטעם לחכו, אבל ירא אנוכי אמי פן יכיר את קולי ויואל למושני:

י״אואת ידעת כי איש חלק אנוכי ועשו אחי איש שעיר והייתי בעיניו כפועל און, ועשיתי את אשר לא צוה אותי וקצף עלי, והבאתי עלי קללה ולא ברכה:

י״בותאמר לו רבקה אמו עלי קללתך בני, אך שמע בקולי:

י״גוישמע יעקב בקול רבקה אמו וילך ויקח שני גדיי עזים טובים ובריאים ויבא אותם לאמו ותעש אמו אותם כאשר אהב:

י״דותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית, ותלבש את יעקב אצלה:

ט״וואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו, ועל חלקת בשרו:

ט״זותתן את המטעמים ואת הלחם אשר עשתה ביד יעקב בנה:

י״זויבוא אל אביו ויאמר, אנוכי בנך עשיתי כאשר אמרת אלי:

י״חקום נא ושבה ואכלה מצידי אבי, בעבור תברכני נפשך:

י״טויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצוא בני? ויאמר יעקב כי הקרה ה' אלוהיך לפני:

כ׳ויאמר יצחק אליו גשה נא ואמושך בני, האתה זה בני עשו אם לא:

כ״אויגש יעקב אל יצחק אביו וימושהו, ויאמר הקול קול יעקב והיד יד עשו:

כ״בולא הכירו, כי מאת השמים היתה נסבה להחשיך דעתו:

כ״גולא ידע אותו יצחק, כי היו ידיו כידי אחיו ושעירות כיד עשו למען יברכהו

כ״דויאמר, האתה זה בני? ויאמר אני בנך:

כ״הויאמר הגישה לי ואוכלה מצידך בני למען תברכך נפשי, ויגש לו ויאכל ויבא לו יין וישת:

כ״וויאמר יצחק אביו, גשה נא ושקה לי בני:

כ״זויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו, ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה':

כ״חיתן לך האלוהים וירבה לך מטל השמים ומשמני הארץ, ורוב דגן ויצהר יתן לך לרוב:

כ״טיעבדוך עמים וישתחוו לך אנשים, הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך:

ל׳וכל הברכות אשר ברך ה' אותי ואת אברהם אבי לך תהיינה ולזרעך עד עולם, אוררך ארור ומברכך ברוך:

ל״אויהי כאשר כילה יצחק לברך את יעקב בנו ויעקב יצוא יצא מאת פני יצחק אביו ונסתר, ועשו אחיו בא מצידו:

ל״בויעש גם הוא מטעמים ויביאם לאביו, ויאמר אל אביו קום אבי ואכל מצידי בעבור תברכני נפשך:

ל״גויאמר לו יצחק אביו מי אתה? ויאמר אליו, אני בנך בכורך עשו עשיתי כאשר צויתני:

ל״דויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד ויאמר מי אפוא הוא אשר צד לי ציד ותפש ויבא ואוכל מכל בטרם תבוא ואברכהו? ברוך יהיה הוא וכל זרעו עד עולם:

ל״הויהי כשמוע עשו את דברי יצחק אביו ויצעק צעקה גדולה ומרה, ויאמר לאביו ברכני גם אני אבי:

ל״וויאמר אליו, בא אחיך במרמה, ויקח ברכותיך:

ל״זויאמר עשו עתה ידעתי מדוע קרא שמו יעקב, זה פעם שנית עקב אותי, בראשונה לקח את בכורתי ועתה לקח את ברכתי, ויאמר הלא אצלת לי ברכה אבי:

ל״חויען יצחק ויאמר לעשו, הן גביר שמתיו לך ולכל אחיו ונתתי אותם לו לעבדים ורוב דגן ויצהר סמכתיו, ולכה אפוא מה אעשה בני?

ל״טויאמר עשו אל יצחק אביו הברכה אחת היא לך אבי? ברכני גם אני אבי, וישא עשו קולו ויבך:

מ׳ויען יצחק ויאמר אליו, הנה משמני הארץ תהיה ברכתך ומטל השמים מעל:

מ״אועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד, והיה כאשר תגדל ותפרוק עולו מעל צוארך, וחטאת בנפשך וכל זרעך יכרת מתחת השמים:

מ״בויקצוף עשו על יעקב על הברכה אשר ברכו אביו, ויאמר בלבו עתה יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי: