ספר היובלים ד׳Book of Jubilees 4

א׳ובשבוע השלישי ליובל השני ילדה את־קין וברביעי ילדה את הבל ובחמישי ילדה את בתה אוֶן:

ב׳ובשבוע הראשון ליובל השלישי הרג קין את־הבל על־כי לקח ה' מידו מנחה לרצון ומיד קין לא־לקח לרצון מנחת פרי האדמה:

ג׳וימיתהו על־השדה ודמיו צעקו מן האדמה השמימה בנאקתו כי נפל חלל:

ד׳וישפוט ה' את־קין על־הבל אשר הרג, וישימהו נע ונד בארץ מדמי אחיו ויקללהו מן־האדמה:

ה׳לכן כתוב על־לוחות השמים לאמור ארור מכה רעהו בזדון וכל־הרואים בו יאמרו אמן:

ו׳והאיש אשר יראהו והחריש מלענות בו ארור כמוהו:

ז׳לכן בוא נבוא לענות לפני ה' אלהינו על כל־החטאים אשר נעשו בשמים ובארץ באור ובחושך ובכל מקום:

ח׳ויבכו האדם ואשתו את־הבל ארבעה שבועים:

ט׳ובשנה הרביעית לשבוע החמישי התנחם, וידע עוד את־אשתו ותלד לו בן ויקרא את־שמו שת כי אמר שת־לנו אלהים זרע אחר על־הארץ תחת הבל כי הרגו קין:

י׳ובשבוע השישי הוליד את בתו עצורה:

י״אויקח קין את־אחותו און לו לאשה ותלד לו את־חנוך מקץ היובל הרביעי:

י״בובשנה הראשונה לשבוע הראשון ליובל החמישי נבנו בתים על־האדמה, ויהי קין בונה עיר ויקרא שמה כשם בנו חנוך:

י״גוהאדם ידע את־חוה אשתו ותלד עוד תשעה בנים:

י״דובשבוע החמישי ליובל לקח שת את־אחותו עצורה לו לאשה ותלד לו בשנה הרביעית את אנוש הוא החל לקרוא בשם ה' על הארץ:

ט״ווביובל השביעי בשבוע השלישי לקח אנוש את אחותו נעמה לו לאשה ותלד לו בן בשנה השלישית לשבוע החמישי ויקרא את־שמו קינן:

ט״זומקץ היובל השמיני לקח קינן את־אחותו מהללאית לו לאשה ותלד לו בן ביובל התשיעי בשבוע הראשון בשנה השלישית לשבוע ויקרא את שמו מהללאל:

י״זובשבוע השני ליובל העשירי לקח מהללאל את־דינה בת ברכאל בת אחות אביו לו לאשה ותלד־לו בן בשבוע השלישי בשנה השישית ויקרא את־שמו ירד:

י״חכי בימיו ירדו מלאכי ה' הנקראים שומרים על־הארץ ללמד את בני־אדם משפט ומישרים לעשותם בארץ:

י״טוביובל העשתי עשר לקח לו ירד לאשה את ברכה בת רצוצאל בת אחות אביו בשבוע הרביעי ליובל הזה:

כ׳ותלד לו בן בשבוע החמישי בשנה הרביעית ליובל, ויקרא את שמו חנוך:

כ״אהוא היה הראשון מבני אדם הילודים על הארץ, אשר לימד את־הכתב את־הדעת ואת החכמה:

כ״בויכתוב את אותות השמים לסדר חדשיהם בספר למען ידעו בני אדם את־עת השנים לסדרי חודש וחודש במספרם:

כ״גויכתוב בראשונה עדות ויתן לבני־אדם עדות על־משפחות האדמה וילמדם לדעת שבועי היובלים ויודיעם את־ימי השנים ויערוך את־החודשים ואת שבתות השנה הואיל באר להם כאשר הראינו לו לדעת:

כ״דואת שכבר היה ואת־אשר בוא יבוא באחרית הימים ראה בחלומו את אשר־יקרא את־בני־האדם לדורותיהם עד יום המשפט:

כ״האת־הכל ראה והבין וכתב בספר לעדות, וישם אותו לעדות על־הארץ לכל־בני האדם ולדורותיהם:

כ״ווביובל השנים־עשר בשבוע השביעי לקח לו לאשה את־עדני בת דניאל בת אחות אביו, ובשנה השישית לשבוע הזה ילדה לו בן ויקרא את־שמו מתושלח:

כ״זויהי בקרב מלאכי אלוהים שש שנים, ויראוהו את־כל אשר על־הארץ ובשמים ממשלת השמש ויכתוב הכל בספר:

כ״חוישם עדות לענות בשומרים, אשר חטאו בבנות האדם:

כ״טכי המה החלו להתערב ולהטמא בבנות האדם, ויקם חנוך לעד בכולם:

ל׳וילקח מתוך בני־האדם, ונביא אותו אל־גן העדן לכבוד ולתפארת:

ל״אוהנהו כותב פה בספר את־פתשגן הדין ואת העונש לצמיתות, וכל רעת יוצאי חלצי בני־האדם:

ל״בובעבורו הביא ה' את־המבול על־הארץ, כי הושם לאות לער ועונה בכל־זרע בני־איש להזכיר את־כל־מעללי הדורות עד־יום המשפט:

ל״גויקרב קטורת לה' לרצון על הר־הנגב, כי בארבע מקומות בחר ה' על הארץ:

ל״דהלא המה גן־העדן והר־הקדם וההר הזה אשר אתה עומד עליו היום הוא הר־סיני, והר־ציון אשר יקודש בבריאה החדשה לקדושת הארץ:

ל״הבו תתקדש הארץ מכל־אשמה ומכל טומאתה לעולם ועד:

ל״ווביובל הארבעה עשר לקח מתושלח את־עדין בת עזריאל בת אחות אביו לו לאשה בשבוע השלישי בשנה הראשונה, ויולד בן ויקרא את־שמו למך:

ל״זוביובל החמשה עשר בשבוע השלישי לקח לו למך אשה ושמה ביתנה בת ברכאל בת אחות אביו לו לאשה, ובשבוע הזה ילדה לו בן:

ל״חויקרא את־שמו נוח לאמור, זה ינחמני מכל־עצבוני ומן־האדמה אשר אררה ה':

ל״טומקץ יובל התשעה עשר בשבוע השביעי בשנה השישית בו מת האדם, וכל־בניו קברוהו בארץ אשר נברא שם והוא היה הראשון אשר נקבר בארץ:

מ׳וימת שבעים שנה לפני מלאת לו אלף שנים כי אלף שנים כיום אחד לפי העדות אשר בשמים:

מ״אלכן כתוב על עץ הדעת לאמור, ביום אכלכם ממנו תמותו:

מ״בעל־כן לא מלאו לו שנות היום ההוא כי אם מת בו:

מ״גומקץ היובל הזה הומת קין אחריו בשנה ההיא, ביתו נפל עליו וימת בתוך ביתו ויומת בקרב אבניו:

מ״דכי באבן המית את־הבל ובאבן הומת גם הוא על־פי משפט־הצדק:

מ״הלכן חרות על־לוחות השמים לאמור, בדבר אשר המית איש את־רעהו בו יומת כאשר נתן מום בעמיתו כן יעשו לו:

מ״ווביובל החמשה [ו]עשרים לקח לו נוח אשה ושמה אמצרה בת רקיעאל בת אחותו לו לאשה בשנה הראשונה בשבוע החמישי:

מ״זובשנה השלישית בו ילדה לו את־שם, ובשנה החמשית ילדה לו את־חם, ובשנה הראשונה לשבוע הששי ילדה לו את־יפת: