ספר היובלים ה׳Book of Jubilees 5

א׳ויהי כי החלו בני האדם לרוב על פני כל האדמה, ובנות יולדו להם:

ב׳ויראו מלאכי האלוהים בשנה אחת ליובל הזה כי טובות הנה למראה ויקחו אותן להם לנשים מכל אשר בחרו ותלדנה להם בנים אשר היו לנפילים:

ג׳והחמס מלא את הארץ וכל בשר השחית את דרכו מאדם עד בהמה עד חית הארץ עד עוף השמים ועד כל רומש על האדמה:

ד׳כולם השחיתו את דרכם ואת סדרם ויחלו לטרוף איש את אחיו:

ה׳והחמס מלא את הארץ, וכל יצר מחשבות לב בני אדם היה רק רע כל היום:

ו׳וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה וכל בשר השחית את סדרו ויעשו כולם את הרע בעיניו כל אשר בארץ:

ז׳ויאמר למחות את האדם וכל בשר אשר ברא על פני האדמה:

ח׳ונוח לבדו מצא חן בעיניו:

ט׳ועל מלאכיו אשר שלח על הארץ חרה אפו מאוד, ויאמר להשמידם:

י׳ויאמר אלינו נאסרה אותם במעמקי האדמה, והנה הנם אסורים בתוכם ומפורדים:

י״אועל בניהם יצאה דת מאת פניו, למחוץ אותם בחרב ולכלותם מתחת השמים:

י״בויאמר לא ידון רוחי באדם לעולם כי בשר הוא, והיו ימיו מאה ועשרים שנה:

י״גוישלח את חרבו ביניהם למען יכו איש את אחיו, ויחלו להכות איש את אחיו עד אשר נפלו כולם לפי חרב ונשמדו מעל הארץ ועיני אבותיהם רואות:

י״דואחרי כן נאסרו במעמקי האדמה עד יום המשפט הגדול, כי אז ענוש יענשו כל אשר השחיתו את דרכיהם ואת עלילותיהם לפני ה':

ט״ווישמד את כל משכנותיהם, ולא נותר מהם עד אחד אשר לא שפט אותו ככל רעתם:

ט״זויעש לכל ברואיו קרב חדש ונכון, אשר לא יחטאו לעולמים לכל קרבם וכל איש יצדק במולדתו לעד:

י״זועונש כולהם נחרץ וחרות על לוחות השמים בלי עולתה:

י״חוכל הסרים מן הדרך אשר נועד להם ללכת בה אם לא ילכו בה, העונש כתוב לכל קרב ולכל דור:

י״טולא ינצל כל אשר בשמים ועל הארץ, באור ובחושך בגיא צלמות ובתהום רבה ובמקום האופל:

כ׳כל עונשם כלה ונחרץ וכתוב וחרות לכולם:

כ״אאת הגדול ישפוט כגדלו ואת הצעיר כצעירתו, ואת כל איש ואיש ישפוט על פי דרכו:

כ״בולא יקח שוחד, באמרו כי ישב לשפוט את כל בשר:

כ״גוכי יתן לו איש את כל אשר על הארץ, לא ישא פניו ולא יקח דבר מידו כי הוא השופט:

כ״דועל בני ישראל כתוב וחרוץ לאמור, אם יפנו אליו בצדקה יסלח לכל אשמם וישא לכל עוונם:

כ״הכתוב וחרוץ, כי כל מודה ועוזב פשעיו ירוחם פעם אחת בשנה:

כ״ואבל לא רוחמו כל אשר השחיתו את דרכם ואת יצרם לפני המבול אך נוח לבדו, כי פניו נשאו בגלל הבנים אשר הציל למענהו ממי המבול:

כ״זכי לבו היה צדיק בכל דרכיו כאשר צֻוה, ולא עבר על כל אשר נפקד עליו:

כ״חויאמר ה' ימח כל אשר בחרבה, מכל הבהמה עד חית השדה ועוף השמים ועד הרמש הרומש על הארץ:

כ״טויצו את נוח לעשות לו תיבה להנצל ממי המבול:

ל׳ויעש נוח תיבה לכל אשר צוהו, ביובל השבעה ועשרים בשבוע החמישי בשנה החמישית:

ל״אויבוא אליה בשנה השישית בו בחודש השני בראש החודש השני:

ל״בעד יום ששה עשר בו בא הוא וכל אשר הבאנו לו אל התיבה, ויסגר ה' בעדו מחוץ ביום שבעה עשר בערב:

ל״גוה' פתח שבע ארובות שמים, להמטיר מים מן השמים על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה:

ל״דוגם מעיינות התהום העלו מים, עד כי מלא כל העולם מים:

ל״הויגברו המים על הארץ, חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים על כל ההרים הגבוהים:

ל״וותרום התיבה מעל הארץ, ותלך על פני המים:

ל״זויהיו המים על פני הארץ חמשה חודשים, חמישים ומאת יום:

ל״חותלך ותנח על ראש הלובָר, אחר הרי אררט:

ל״טובחודש הרביעי נסכרו מעינות תהום רבה, וארובות השמים נכלאו:

מ׳ובראש החודש השביעי נבקעו כל מעינות תהומות הארץ, וזרם המים החל לרדת אל תחתית התהום:

מ״אובראש החודש העשירי נראו ראשי ההרים:

מ״בובראש החודש הראשון נראתה האדמה וישובו המים מעל הארץ הלוך ושוב, בשבוע החמישי בשנה השביעית בו:

מ״גובשבעה עשר יום לחודש השני יבשה הארץ:

מ״דובשבעה ועשרים יום בו הסיר את מכסה התיבה, וישַלח מתוכה את חית הארץ ועוף השמים והרמש: