ספר היובלים ו׳Book of Jubilees 6

א׳ובראש החודש השלישי יצא מן התיבה ויבן מזבח על ההר הזה ויֵרָא על הארץ:

ב׳ויקח שעיר עזים רך ויכפר בדמו על כל אשמת הארץ כי נמח כל היקום אשר היה עליה לבד מאשר היו את נוח בתיבה:

ג׳וישם את חלבו על המזבח ויקח פר ואיל וכבש ושעירי עזים ומלח ותור ובני יונה:

ד׳ויעל אשֶה על המזבח ויבא גם מנחות אפויות בשמן, ויזרק את הדם ויין וישם על הכל לבונה ויעל ריח ניחוח לרצון לפני ה':

ה׳וירח ה' את ריח הניחוח ויכרות אתו ברית לבל יהיה עוד מבול לשחת הארץ:

ו׳עוד כל ימי הארץ, זרע וקציר לא ישבותו קור וחום קיץ וחורף יום ולילה לא ישנו את סדרם ולא ישבתו לעולמים:

ז׳ואתם פרו ורבו על הארץ, ומלאו אותה והיו לברכה עליה:

ח׳מוראכם וחתכם אתן על כל אשר על הארץ ואשר בים:

ט׳והנה נתתי לכם כל חית הארץ וכל בהמה וכל אשר יעופף וכל הרמש הרומש על הארץ ודגי המים ואת כל לאכלה, כירק עשב נתתי לכם את כל לאכלה:

י׳אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו כי נפש כל בשר הדם ולא יידרש דמכם לנפשכם:

י״אמיד כל אדם מיד איש אדרוש דם אדם:

י״בשופך דם אדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלוהים עשה את האדם:

י״גואתם פרו ורבו, ומלאו את הארץ:

י״דובניו נשבעו לבלתי אכול דם כל בשר:

ט״וויקם ברית לפני ה' אלהים לעולם לכל דורות הארץ בחודש הזה:

ט״זלכן דיבר אותך כי תקים גם אתה ברית את בני ישראל בחודש הזה על ההר, והבאת אותם באלה ותזרוק דם עליהם על כל דברי הברית אשר כרת ה' עמהם לדורות עולם:

י״זוזאת העדות הכתובה לפניהם למען תשמרו אותה כל הימים לבל תאכלו לעולם את דם נפש כל חי:

י״חוהאיש אשר יאכל דם חיה ובהמה ועוף כל ימי הארץ, ונכרת הוא וזרעו מן הארץ:

י״טויצו את בני ישראל לבלתי אכול כל דם, למען יעמדו הם וזרעם לפני ה' אלוהינו לנצח:

כ׳והחוק הזה לא ימוש לעולמים ושמרו אותו לדורות עולם, לכפר תמיד על נפשותיכם בדם על המזבח:

כ״אמדי יום ביומו בבוקר ובערב יכפרו עליהם לפני ה' ושמרו אותו ולא יכרֵתו:

כ״בויתן לנוח לבניו אות לבל יבוא עוד שנית מבול על הארץ:

כ״גאת קשתו נתן בענן והיתה לאות ברית עולם ולא יהיה עוד המים למבול לשחת הארץ עוד כל ימי הארץ:

כ״דלכן חרות החוק על לוחות השמים כי ישמרו את חג השבועות בחודש הזה פעם אחת בשנה לחדש את הברית בכל שנה ושנה:

כ״הוכל הימים אשר חגו בשמים את החג הזה מיום הבריאה עד ימי נוח היו שבעה ועשרים יובלים וחמשה שבועים:

כ״וויחג נוח אותו שבעה יובלים ושבוע אחד עד יום מותו, אבל בני נוח חיללו אותו עד ימי אברהם ויאכלו דם:

כ״זאך אברהם לבדו שמר אותו ובניו יצחק ויעקב שמרו אותו עד ימיך:

כ״חובימיך שכחו אותו בני ישראל, עד אשר חידשתים בהר הזה:

כ״טוגם אתה צו את בני ישראל ושמרו את החג הזה בכל דורותיהם לחוק להם:

ל׳יום אחד בשנה בחודש הזה יחוגו את החג הזה:

ל״אכי הוא חג השבועות והוא חג ראשית הבריאה, משְנֵה תושיה לו:

ל״בוהחג הזה לשתי משפחות כפי הכתוב והחרות עליו:

ל״גכי אנכי כתבתי אותו בספר התורה הראשון בספר אשר כתבתי לך, כי תחוג אותו יום אחד יום אחד בשנה:

ל״דוגם הוריתי לך את קרבנותיו לזכור אתהן, ובני ישראל יחוגו אותו לדורותיהם בחודש הזה יום אחד יום אחד בשנה:

ל״הוראשי חדשי הראשון הרביעי השביעי והעשירי, המה ימי הזיכרון וימי חג בארבע תקופות השנה:

ל״וכתובים וחקוקים המה לעדות מימים ימימה:

ל״זוישם אותם נוח לו למועדים לדורות עולם, להיות לו בהם חג זיכרון:

ל״חבראש החודש הראשון נאמר אליו לעשות את התיבה, ובו יבשה הארץ ויפתח וירא את הארץ:

ל״טבראש החודש הרביעי נכלא פי מעינות התהום בארץ:

מ׳ובראש החודש השביעי נבקעו כל מעינות תהום רבה, והמים החלו לרדת אל קרבנה:

מ״אובראש החודש העשירי נראו ראשי ההרים, ונוח היה שמח:

מ״בלכן עשה אותם לו למועדי זיכרון עולם, וככה יוסדו:

מ״גונחרתו על לוחות השמים שתים עשרה שבתות לכל אחד ואחד, מן האחד ועד השני בוא יבוא זכרונם:

מ״דמן הראשון עד השני מן השני עד השלישי מן השלישי עד הרביעי:

מ״הוכל הימים אשר נועדו הם שתים וחמישים שבתות ימים, עד מלאת שנה תמימה:

מ״וככה חרות וחקוק על לוחות השמים חוק שנה בשנה ולא יעבור:

מ״זואתה צו את בני ישראל ושמרו את השנים על פי המספר הזה, ארבעה ושישים יום ושלוש מאות יום:

מ״חוהיה שנה תמימה, ומספר מפקד ימי השנה ומועדיה לא ישחת:

מ״טכי הכל בוא יבוא בה כפי אשר הועד עליו, ולא יעברו כל יום ולא יחללו כל מועד:

נ׳והיה כי יעברו ולא ישמרו אותם כמצותיו, ישחיתו בפעם אחת כל עת וזמן והשנים תעתקנה ממקומן:

נ״אויעבטון אורחות סדרם, וכל בני ישראל ישכחו את דרך השנים ולא ימצאו עוד:

נ״בויזנחו את ראש החודש וזמנו ואת השבתות, והעוו את כל דרכי השנים:

נ״גכי ידעתי את הדבר וכהיום הזה אגידהו לך, ולא אל בינתי אשען כי כן כתוב לפני על הספר ועל לוחות השמים מיוסדת חלוקת הימים:

נ״דולא ישכחו את מועדי הברית, ולא ילכו במועדי הגויים לפי תעתועיהם ולפי דעתם:

נ״הוהיו אנשים אשר יביטו יראו בירח, הוא המשחית את הזמנים ויקדים עשרת ימים בכל שנה ושנה:

נ״וולכן ישחיתו את השנים בימים הבאים, ועשו יום שוא ליום העדות ויום בלתי טהור ליום המועד:

נ״זוכל איש לא יבדיל בין ימי קודש ובין ימי חול, כי יתעו בחודשים ובשבתות ובמועדים ובשנות היובל:

נ״חלכן הנני מצווך ומעיד בך, למען תעיד בם:

נ״טכי אחרי מותך ישחיתו בניך את הדבר, למען יספרו בשנה רק שלוש מאות יום ושישים יום וארבעה ימים:

ס׳ועל כן יתעו בראש החודש ובשבת ובחג ובמועד, ואכלו תמיד את הדם בבשר: