ספר יהודית ז׳Book of Judith 7

א׳ויהי ממחרת ויצו הלופרנש את אנשי צבאו את כל החיל אשר בא לעזרתו ללכוד את מעלות ההרים ולעלות לקראת בתול למלחמה עם ישראל:

ב׳ויהיו פקודיהם מאה ושבעים אלף איש רגלי ופרשים שנים עשר אלף מלבד ערב עד אין מספר:

ג׳ויסעו כולם ויחנו בשפלה קרוב לבתול אצל בארות המים ורוחב מחניהם מדותן ועד בלמה והאורך מבתול עד בואך כימונה מול יזרעאל:

ד׳ויהי כראות בני ישראל את החיל הנורא הזה וייבהלו מאוד ויאמרו איש אל אחיו:

ה׳הנה העם הזה יכסה את עין כל הארץ וכל ההרים והגבעות והשפלות לא יוכלו מלט משאם:

ו׳ויחגרו איש איש את חרבו וישימו אש על המגדלים להאיר ויהיו כצופים כל הלילה ההוא:

ז׳ויהי ממחרת ויוצא הלופרנש את כל פרשיו לעיני אנשי בתול וילך לתור את מבואי העיר:

ח׳ויפגע בבארות המים ויקחם וישם עליהם משמר מאנשי מלחמתו וישב אל המחנה:

ט׳ויקרבו אליו גם נציבי אדום ומואב ויושבי חבל הים ויאמרו:

י׳כי ישמע אדוני את דברי עבדיו והוסר כל מכשול מאנשי צבאו:

י״אלא על חנית ורומח יבטחו בני ישראל במלחמה כי אם על ההרים הגבוהים אשר הם יושבים עליהם כי מי יעלה אליהם על ראשי הצורים ההם:

י״בועתה אדוני אל תערוך מערכה לקראתם ואיש לא ייפול ממנו כי כולם יעמדו תחתיהם ולא יצאו מן המחנה:

י״גרק צו את אנשיך ללכוד את מימי בארותם אשר ייזלו להם מרגלי ההרים:

י״דכי הבארות ההם ישקו את כל יושבי בתול והיה כי יכלאו מימיהם אז כל העם יגווע בצמא או יתנו את העיר בידנו:

ט״וואנחנו נעלה ונירש את ההרים הקרובים לחנות על העיר לבל יצא איש ממנה וכל יושביה כלה יכלו ברעב עם נשיהם וטפם:

ט״זכי בטרם תקרב חרב אליהם יפלו בביתם וברחובות העיר ואתה אדוני תנקם בהם על מרים ועל ערפם הקשה:

י״זוייטב הדבר בעיני כל עבדיו ויעשו כן:

י״חותצא מחנה מואב וחמשת אלפים מבני אשור ויפוצו על פני השפלה לשמור את עיינות המים ואת בארות בני ישראל:

י״טואנשי אדום ומואב עלו על ההרים ויחנו מנגד לדותן ומהם נפוצו נגבה ומזרחה מול רבלה על נהר מכמור קרוב לחושי:

כ׳ומחנה אשור שטו בערבה ויכסו את כל הארץ ולרוב אוהליהם ומקניהם אין מספר:

כ״אותצר לבני ישראל מאוד מאוד ויקראו אל יי אלוהיהם כי האויבים הקיפו את כל העיר מסביב ואין מקום להימלט על נפשותם:

כ״בוהמוני אשור לבדם חנו מסביב דרך שלשים וארבעה יום עם חיל רגלי רכב ופרשים אשר להם:

כ״גוהמים היו הלוך וחסור ליושבי בתול כי אזלו מכל בור וכלי ולא נותרו להם לרוות צימאונם עוד יום אחד וימודו את המים במשורה:

כ״דוהנשים והילדים שכבו עולפי צמא בחוצות ובפתחי השערים כי לא עצרו כוח לעמוד על רגליהם:

כ״הויתקבצו כל העם מנער ועד זקן אל עוזיה ראש העיר ויקראו בקול גדול באזני הזקנים ויאמרו:

כ״וישפוט יי בינינו וביניכם כי הבאתם עלינו את הצרה הזאת יען כי מיאנתם לדבר אל אנשי אשור לשלום:

כ״זראו כי עתה אפסה כל עזרה ממנו ויי הסגירנו בידם למות ברעב ובמגפה לעיניהם:

כ״חהבה קראו להם עוד עתה ותנו את העיר ביד הלופרנש ואנשיו לבוז אותה:

כ״טכי טוב לנו היות להם לשלל ולעבדים ונחיה ממותנו בצמא:

ל׳ולמה נראה ברע אשר ימצא את נשינו וטפנו כי ימקו לעינינו:

ל״אהעידונו בכם היום את השמים ואת הארץ ואת יי אלוהי אבותינו אשר ידו קשתה עלינו על עווננו ועוונות אבותינו כי לא כדת עשיתם לנו כיום הזה:

ל״בוישאו כל העם את קולם ויבכו בכי גדול ויצעקו אל יי:

ל״גויקם עוזיה ויאמר הירגעו אחי ועמדו עוד חמשת ימים אולי יעשה יי חסד לנו ולא לנצח יעזבנו:

ל״דוהיה כי יעברו חמשת ימים וכל עזרה נדחה ממנו ועשיתי כאשר דברתם ועתה לכו לשלום:

ל״הוישובו על החומות ועל המגדלים ואת נשיהם ואת טפם שלחו הביתה ותהי צרה גדולה בקרב העיר: