ספר יהודית ח׳Book of Judith 8

א׳ואישה אלמנה הייתה בימים ההם בעיר בתול ושמה יהודית בת מררי בן עוץ בן יוסף בן עוזיאל בן חלקיהו בן חנניה בן גדעון בן רפאל בן אחיטוב בן עלי בן אהליהב בן נתנאל בן שמואל בן שאלתיאל:

ב׳ושם בעלה מנשה והוא היה ממשפחתה ומבית אביה וימת בימי קציר שעורים:

ג׳כי בהיותו בשדה עם הקוצרים הכהו השמש וייפול למשכב ויחל וימות בבתול ויקבר בשדה בין דותן ובין בלמה:

ד׳ותישאר יהודית לבדה ותשב בימי אלמנותה שלוש שנים וארבעה ירחים:

ה׳ותעש לה חדר קטן בעליית ביתה ותשב שם חגורת שק ותצם יום יום בבגדי אלמנותה מלבד שבתות יי ומלבד ראשי החודשים ומועדי בני ישראל:

ו׳והיא הייתה יפת תואר ויפת מראה ובעלה השאיר לה כסף וזהב ועבדים ושפחות וצאן ובקר ועבודה רבה:

ז׳ותלך בדרכי יי ולא מצא בה איש ערות דבר:

ח׳ויהי כשמע יהודית את דברי העם מתאוננים רע באזני עוזיה על דבר המים אשר חסרו להם:

ט׳ואת אשר נשבע להם עוזיה לאמור כי בעוד חמשת ימים תינתן העיר ביד אשור:

י׳ותשלח את אמתה המושלת בכל אשר לה לקרוא לעוזיה ולזקני העיר לכברי ולכרמי ויבאו אליה:

י״אותאמר אליהם שמענו נא ראשי בתול לא כן הדבר אשר דברתם היום אל העם וכי נשבעתם לתת את העיר ביד האויב אם יי לא יעמד לנו בעוד חמשת ימים:

י״במי אתם כי תנסו את יי התחת אלוהים אתם לשפוט בינו ובין העם:

י״גהן חקרי לב האדם לא תבינו והגיונותיו לא נגלו לכם ואיך תמצאו חקר בורא כל ואת אשר יעץ עלינו:

י״דאל נא אחי תרעו ואל תקציפו את יי:

ט״וכי אם לא יושיענו בימים חמשה היבצר ממנו להצילנו ביום יבחר או לכלותנו לעיני צרינו:

ט״זלכן אל תתייעצו על צפוני שדי כי לא בן אדם הוא להיבהל או לבוא במשפט אתו:

י״זהלא נדע כי אין בנו שבט או משפחה או עיר אשר לבבכם פונה היום מעם יי אלוהינו ללכת אחרי אלוהים אחרים מעשה ידי אדם כאשר עשו אבותינו בימי קדם ויפלו בחרב אויבנו ויהיו לבז ולמשיסה בגוים:

י״חאנחנו ידענו כולנו כי אין אלוהים זולתו לכן לו לבדו נייחל כי בוז לא יבוז לנו ולזרענו:

י״טכי אם נלכדנו לא ייזכר עוד יהודה ומקדשנו יהיה לבז ויי ידרוש טומאתו מידנו:

כ׳צרת אחינו ושבית ארצנו והריסת נחלתנו ביד אויבינו ישיב יי על ראשנו בארץ הגוים אשר נעבד:

כ״אכי לבוז ולחרפה נהיה לכל אשר ירדו בנו:

כ״בולא לטוב לנו תחשב שפלותנו כי אם למשל ולשנינה:

כ״גלכן אחי נהי נא לנס מתנוסס בקרב אחינו כי רוחם נשען עלינו על בית יי ועל המקדש ועל המזבח:

כ״דונתנה תודה לאלוהים בנסותו אותנו כאשר ניסה את אבותינו את אברהם ואת יצחק ואת יעקב בפדן ארם בשומרו את צאן לבן אחי אמו:

כ״הכי כמו באש בחנם יי לדעת חקרי לבבכם וכן ינסה אותנו לא לכלות כי אם להוכיח את אשר יאהב:

כ״וויען עוזיה ויאמר כנים דבריך ואין בהם נפתל ועיקש:

כ״זגם לא מיום או מיומיים נודעה חכמתך כי אם מיום הולדך נפלאת בשערים ולבבך שלם עם יי:

כ״חאך כל העם צחה צמא נקהלו עלי ויפצרו בי לעשות כאשר דברתי וגם נשבענו להם ואת שבועתנו לא נפר:

כ״טועתה יען כי אישה יראת אלוהים את העתירי אל יי בעדנו ויתן לנו מטר למלאות את בורותינו מים ולא נגווע בצמא:

ל׳ותאמר יהודית שמעוני אחי הנה יזמתי לעשות דבר אשר לא יסוף זכרו לדור ודור:

ל״אעמדו הלילה פתח שער העיר ואני אצא עם העומדת לפני ויי אלוהים פקוד יפקוד אותנו בידי בעוד מועד אשר אמרתם למסור את העיר:

ל״ברק אל תחקרו לדעת את אשר עם לבבי כי לא אענה אתכם דבר עד אשר אם עשיתי את אשר יעצתי לעשות:

ל״גויען עוזיה וזקני העיר ויאמרו לכי לשלום ויי אלוהים ילך לפניך לעשות נקמה באויבינו:

ל״דויצאו מביתה ויפנו לאנשי המלחמה: