חכם צבי ק״אChakham Tzvi 101
א׳בדין מים שיש בהם אפר אי מיקרו טעם לפגם להתיר כלי בשר וחלב שהודחו בהם יחד ויש בהם ממשות מן המאכל:
1
ב׳תשובה בש"ך י"ד סי' צ"ה הק' על הרב בש"ע שפסק דמים שיש בהם אפר מיקרי נוטלפ"ג מהא דהק' התוס' פ' גיה"נ למאן דס"ל בכל האסורין חנ"נ א"כ האיך הגעילו כלי מדין שהם בני יומן במים שהרי א"א למים שיהיו ס' כנגד הכלי ואי ס"ד דאפר פוגם המים מאי קושיא דילמא במי אפר הגעילום שהטעם הנפלט בהם הוא פגום ואף שחוזר ונבלע בכלי אינו אוסרו והניח בצ"ע ואני תמה עליו ז"ל מה זו קו' וכי ליכא מידי בעלמא דמצי למיפגם מי ההגעלה אליבא דכ"ע והלא איכא לענה וראש ומרירתא דכופי' וכיו"ב רבים פוגמים בודאי ונימא דבהם הגעילום אלא ע"כ דמשמע להו להתוס' דמתני' דקתני להגעיל יגעיל אקרא קאי דכל דבר אשר יבא באש שכל שתשמישו בחמין על האש מגעילו בחמין על האש ודין זה מתורת הגעלה ולא משום דבר הפוגמו דא"כ הגעלה למה לי כלל יבשלו בהם דבר הפוגמם דזה לא מקרי מבטל איסור לכתחילה כיון שכל עיקרו פוגם ואין כאן לא טעם ולא ממשו אין ספק דמדאו' שרי לפוגמו שהרי אינו נהנה לא מטעמו ולא מכמותו שהרי אין הטעם הנפלט מדופני הכלים ניכר בתבשיל כלל א"ו דקרא ומתניתין דיני הגעלה אתי לאשמעי' ולא דיני פגימה דההיא מלגר אשר בשעריך תתננה נפקא וז"ב ואף לפי"ד הש"ך אין שום דמדומי ראיה מהתוס' שהרי לא הניחו הדבר בקושיא כדי שנאמר מדלא תירצו כך ש"מ דלא ס"ל הכי שהרי יישבו הענין בטוב שנותן כלי קטן בגדול וכבר היה אפשר להם לתרץ דאע"ג דלא ידעינן כמה נפיק מיניה משערינן הדבר באומד יפה וכדסבירא ליה להראב"ד דלא בעינן כדי כולו אלא בכלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו ואינו ניתר בהגעלה אבל בכלי שטף הניתר בהגעלה אמדינן באומד יפה מאי דנפיק מיניה אלא דלהתוס' לא ס"ל הך סברא אבל היה אפשר להם להעמידו ע"י קפילא ארמאי דשרי אפי' בפחות מששים דהכי סבירא להו להתוס' כמ"ש הרא"ש והטור אלא דחדא מתרתי או תלת נקטי גם מ"ש הש"ך דין זה לא נמצא בשום פוסק אינו כלום ומה צורך לכותבו וכבר מבואר בגמ' ובכל הפוסקים שכל נוטלפ"ג מותר ואפילו אינו פגם גדול דומיא דקדרה שאינה בת יומא שאינה פגומה אלא מעט יותר מבת יומא כ"ש אפר במים שהוא פגם גדול ונרגש לכל אטו כי רוכלא לחשוב כל הדברים הפוגמים הלא אוזן מלין תבחן וחיך אוכל יטעם והלכה למעשה יש לפסוק כדברי הש"ע דהכלים שהודחו באפר ומים מותרין מכח טעם לפגם וגם בורית הנקרא בלשון תלמוד צפון ובלשון ספרד שאבו"ן ובל"א זאי"ף אינו אוסר כלל וכדברי הצ"צ ואף שנמצא במהרי"ל בחילוף אין שומעין לו כי האמת מכחישו ומי יודע אם היו שם דברים בגו והנלע"ד כתבתי: צבי אשכנזי ס"ט.
2
