חכם צבי ק״גChakham Tzvi 103
א׳בדין הכהנים הנמנעים לצאת בפתח שער העיר כשיש מת בעיר.
1
ב׳כתוב בפסקי מהר"ר איסרלן ז"ל סי' כ"ד דאף הכהנים המחמירין שלא לצאת דרך פתח שער העיר אין להם להחמיר בבית של צידוק הדין דאדרבא אותו פתח בא לטמאות את האהל. וכתב עליו בס' לחם חמודות דף קי"ח ע"א טעמו זה יספיק בבית שאין בו אלא פתח א' אבל אם יש בו שני פתחים שבפתח א' מכניסין ובפתח א' מוציאין נראה שלפי סברא זו אין היתר לכהנים לכנוס באותו הפתח שמוציאין ממנו המת עכ"ד ואינם נכונים כלל דמשמע מדבריו דבבית של צידוק הדין שיש בו שני פתחים מותר ליכנס דרך הפתח שמביאין לתוכו המת ואסור ליכנס דרך הפתח הב' שמוציאין ממנו המת והא ודאי בורכא דאם אתה אומר הפתח הא' טמא האיך אפשר לחלק אוהל א' שבחציו יהא מותר ובחציו יהא אסור ואין להביא ראי' מאותה דפתח גדול ופתח קטן שהביא מהרא"י ז"ל שם ופירשו באופן שאוהל א' חציו טמא וחציו טהור דההיא לקולא איתמר אבל בנ"ד שטהרת הפתח הראשון שהמת נכנס בו תחלה האיך תטמא הפתח השני וא"ת אין דנין ק"ו מהלכה כמ"ש מהרא"י שם כל זה הוא להחמיר אבל להקל שזה אינו הללמ"ס שהרי אדרבא מסברא דנפשין אנו מטהרין הפתח הראשון שנכנס בו המת לא כ"ש שנטהר הפתח הב' שהמת יוצא ממנו ועוד הדבר תמוה דאי איתא הו"ל למהרא"י לפרושי דדוקא בפתח אחד וביותר כיון דרוב בתי צידוק הדין משני פתחים הם עשויין ועוד כיון דבשאלה של מהרא"י כתוב שער בית הקברות נראה דעליה השיב מהרא"י דמותר אף שהמת עובר תוך השער לבית הקברות ונראה שהלחם חמודות לא עמד על דעת מהרא"י דעיקר כונת מהרא"י היא לומר דלעולם לא מחמרינן אלא באותן הפתחין שהם סוגרין על המת ומונעין אותו מלצאת מן המקום אשר הוא שם כגון אם יש מת בעיר א' תוך בית א' אשר בעיר אסור להכהנים לצאת להמחמירין לא בשער הבית ולא בשער החצר ולא בשער העיר דהני כולהו מיקרו סוף טומאה לצאת אבל אם רוצים להוליך המת לעיר אחרת אף שאנו יודעין שיכניסוהו ויוציאוהו מן העיר ההיא עכ"ז הכהנים מותרים לצאת לבא דרך פתחי העיר ההיא כיון שאין פתחי העיר ההיא סוגרין ונועלין על המת ולא מיירי לגבי דידהו סוף טומאה לצאת נמצא דלפי"ז הדבר ברור דבבית של צה"ך אין לחוש כלל אם יכנסו בו כהנים אף שיש מת בעיר יכולים הכהנים להקדים ולכנוס בו בין שיש לו פתח אחד ובין שיש לו שני פתחים וכל זה לא הוצרכנו אלא בשכבר יש מת בעיר אבל כשאין מת בעיר לית דין ולית דיין שמותרים הכהנים לצאת ולבא בבית צידוק הדין ובזו לא ערער אדם מעולם ולפי ששמעתי שא' מהקופצים להורות טעה בזה כתבתי אף שהדבר ברור לתינוקות ובעיקרא דדינא נפלאתי על הגאון מהר"ר איסרלן ז"ל ושאר הגאונים אשר הביא שם בפסקיו שנעלמה מהם משנתינו פי"א דאהלות ריש פרק הבית שנסדק וכו' טומאה בפנים כלים שבחוץ בש"א עד שיהא בסדק ארבעה טפחים בה"א כל שהוא הרי דאף בית שמאי דמחמירי אינם מצריכים אלא שיהא בסדק ארבעה טפחים שהוא שיעור הוצאת המת אף דמסתמא דרך פתחי הבית יוציאוהו מ"מ כיון שיש ריוח בין אוהל לאוהל כדי שיעור הוצאת המת שוב אין אוהל השני טמא ולבית הלל דהלכתא כוותייהו אין צריך שיעור הוצאת המת בין אוהל לאוהל אלא בכחוט המשקולת סגי כדי להפריד בינם שלא יקרא אוהל אחד אף שבודאי יוציאו המת דרך פתחי הבית הבית טהור ש"מ דאין אומרים כלל סוף טומאה לצאת אלא בשהכל תחת אוהל אחד אלא שהוא נעול בדלת או בחלון שסופו להפתח מחמת הטומאה שסופו לצאת דרך שם אבל בשערי חצרות והעיר אין בהם בית מיחוש נמצא דהכהנים הנוהגים להזהר בזה טועים בדבר משנה ומחינן בהו אם לא נהגו כך לזריזות כדי שלא יבאו עליהם מוליכי המת עודם תוך חלל הפתח וכמה שכתב הרב מהרי"ט בתשו' בח"א בשם הרב אביו ז"ל ואנחנו היודעים שמחמת הנמצא כתוב בפסקים הנ"ל נהגו וכן נמצא דלכתחילה מחינן בהו כיון דהוא היפך משנתינו צבי אשכנזי ס"ט.
2
