חכם צבי ק״דChakham Tzvi 104
א׳האמבורג
1
ב׳שאלת אשה שהיתה בחזקת מעוברת ח' או ט' שבועות והפילה והנשים לא בדקו את השפיר כראוי אלא שיודעות שלא היה ניכר בו צורת פנים וידים ורגלים והמילדת גויה אמרה שהכירה שהיה ראוי להיות תאומים ואח"כ ילדה בר קיימא אם האב חייב לפדותו לפי שאנשים אמרו לך שחייב לפימ"ש מהרמ"א בהגה' וכל זמן שאין לו אברים מרוקמין אין פוטר הבא אחריו ואפי' בזה"ז סומכין ע"ז.
2
ג׳תשובה אות' האנשים שגו ברואה כי דברי מהרמ"א לקוחים מתשובת מהרי"ק שורש קמ"ג ושם כתוב וז"ל ולא הבחינו בו שום ריקום אברים רק ראו כמין גידי' דקי' מאוד וכעין בשר ויש מהם אומרי' שהיה מלא מים או מוגלא וע"ז פסק דאין לחוש משום ולד כו' דאדרבא יש להעמיד אשה בחזקת שלא נפטר רחמה וגם הנפל הזה בחזקת שלא נתרקמו אבריו עדיין דהא חזקה גמורה היא זו עכ"ל ולכאורה דברים אלו סותרין תלמוד ערוך בפ' המפל' כ"ט אריב"ל עברה בנהר והפילה מביאה קרבן ונאכל הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעלי' ילדן הרי דלא מוקמינן לאשה בחזקת פטורה מן הקרבן וגם לא הנפל בחזקת שלא נתרקמו אבריו והך דריב"ל הלכתא היא דלא אשכחן מאן דפליג עלה ובפ' כל היד י"ח מותבינן מינה לר' יוחנן דאמר בשלשה מקומות הלכו בו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי והאיכא הא דריב"ל ומשנינן שמעתתא לא קאמרינן משמע נמי דהלכתא פסיקתא היא וכ"פ הרמב"ם ז"ל אלא עכצ"ל דשאני התם שבדקוהו ומצאוהו מלא מים אלא שבאנו לחוש מחמת חסרון ידיעתינו ע"ז כתב מהרי"ק דכיון דאיכא נמי הנך חזקות סמכינן אעדות נשים אבל בהפילה ולא בדקוהו הדבר ברור בגמרא דבחזקת ולד מעליא הוא ופוטר הבא אחריו ולא מיבעיא בהוחזקה עוברה אלא אפי' בלא הוחזקה עוברה דהא מוקמינן למתני' דקתני המפלת ואינה יודעת מה הפילה תשב לזכר ולנקבה בלא הוחזקה עוברה הא קמן דאפי' בלא הוחזקה עוברה נמי ספק ולד הוא וידוע הוא דכל היכא דאיכא ספק בבכור הרי הוא פטור ומשנה שלמה היא סופ"ד דטהרות ספק בכורות א' בכורי אדם וא' בכורי בהמה שהממע"ה אח"כ אמרו לי שחתכוהו והיה בתוכו כעין גידים ובשר ובאמצעו דבר ארוך מעט ול"ה יודעין אם היה מלא או חסר ואם היה ממראה א' או מראות הרבה ואמרתי להם שאעפ"כ הבא אחריו פטור מן הבכורה דבגמ' כ"ד ע"ב פריך אמתניתין דמלא גווני' אינה חוששת לולד וניחוש שמא ולד היה ונימוח ומשני אביי כו' ורבא אמר מלא תנן ואם איתא דאיתמוחי איתמח מחסר חסר רב אדא בר אהבה אמר גוונים תנן ואם איתא דאיתמחי כוליה בחד גוונא הוה קאי ואין ספק דהילכתא כרבא לגבי אביי דכל שאינו מלא חיישינן שמא ולד היה וכן רב אדא איכ"ל דלא פליג ארבא בהך סברא אלא דס"ל דאי משתכח בחד גוונא אפי' מלא חיישינן שמא ולד היה ונימוח והני תרתי מילי דוקא נינהו ומתניתין הכי דייקא דדוקא בדאיכא תרתי מלא והרבה גוונים הוא דלא חיישינן לולד הא חסר אע"ג דאית ביה גוונין טובא או חד גוונא אף מלא חיישינן לולד וזה להתלמד במקום אחר אבל בנ"ד הרי לא היו יודעות כלל לא בין מלא לחסר ולא בין חד גוונא להרבה מראות והרי הדבר חוזר לעיקר הדין שכל שהוא ספק הבא אחריו פטור ולכל זה לא הוצרכנו אלא לאחר שנבדק השפיר ונמצא שאינו מרוקם אבל אם לא נבדק אם מרוקם או לא אף שהוא מלא גנינים חוששת לולד שהרי לשון משנתינו כך היא מלא גנינים אינה חוששת לולד ואם היה מרוקם תשב לזכר ולנקבה משמע שאותו שהוא מלא גנינים אם היה מרוקם תשב לזכר ולנקבה ולא חששא לבד אלא אף ימי טוהר נמי יהבינן לה כולד ודאי שהרי לא שנינו בה ולנדה וכ"כ הרמב"ם ז"ל מלא גנינים הואיל ואינו מרוקם אינה חוששת לולד הרי שאפשר למלא גנינים להיות מרוקם וענין הריקום שנינו בברייתא אבא שאול שתי עיניו כשתי טיפין של זבוב כו' וחיתוך ידים ורגלים אין לו ואין ספק שזה דבר קשה הבדיקה וכל שאינו בקי בהלכה זו בשעת בדיקה אף שלאחר זמן שאלנוהו ואמר לא ראיתי אין שומעין לו דההיא שעתא לא אסיק אדעתי' שתהיינה טיפות כזבוב בכלל ריקום הולד וכאותה שאמרו בשוחט שאינו יודע ה' שחיטה אף שאח"כ למד ויודע ואומר ברי לי ששחטתי כהוגן אין שומעין לו ולא תימא התם דוקא משום שבא להוציא הבהמה מחזקת איסור דהא בנ"ד נמי בא להוציא שפיר זה מחזקת ולד מעלי' שהוא רוב המפילות כדלעיל והוא רוב גמור שסומכין עליו לענין דם טוהר שהוא בכרת והבאת חולין לעזרה ואכילת מליקת העוף שהיא נבלה ואיכא נמי חזקת ממון דעדיפא טובא דאפילו רוב לא מהניא נגדה וצ"ל דבנדון מהרי"ק אותן נשים חכמניות היו ובקיאות בדין שפיר מרוקם מה שאינו במשמע ומ"מ דברי מהרי"ק תמוהין דבכעין בשר הא איכא סברת הרשב"א דפסק כשמואל דאמר אחד זה ואחד זה חוששת וכיון דפלוגתא דרבוותא היא הדרין לכללין המוציא מע"ה ועוד שנראה מדבריו שבימי הטור נתחדשה חומרא זו ולכך כתב עליה שאינה אלא משום חומרת כרת ואינו כן אבל האמת הוא שגם בזמן התלמוד כבר נסתפקו בהכרת השפיר כדאמרי' בגמרא דף כ"ה מעולם לא דנו שפיר בנהרדעא משמע שהוא דבר קשה ההכרה בעצם ולא מטעם חומרא דידן בעלמא וא"כ הדבר ברור דלענין פדיון הבן המע"ה והבא אחריו פטור:
3
ד׳ועוד מדאיצטריך למימר דאדרבא יש להעמיד אשה בחזקה שלא נפטר רחמה עדיין וגם הנפל הזה בחזקת שלא נתרקמו אבריו עדיין דהא חזקה גמורה היא זו ע"כ לומר דספוקי מספקא ליה וכל שיש כאן ספק הרי הוכחנו בבירור מתלמוד ערוך דאדרבא יש לנו לומר דולד מעלי' הוא דהלך אחר רוב נשים והרי אין החזקה שכתב מהרי"ק אלא רעועה ולא גמורה ואין לומר דס"ל למהרי"ק דרוב נשים דילדי ולד אין בו גנינים ובשר דכיון דבחסרון בקיאות קיימינן דילמא רובן דרכן במראה זה שאנו רואין ונראה בעינינו שהוא גנינים ובשר וגם לשונו באומרו שלא הבחינו בו שום ריקום אברים קצר קצת דהו"ל לפרש הריקום האמור בתלמוד שהרי אינו מובן מן הסתם ובזה י"ל שסמך על המבין או שהשואל ביאר דבריו ולא הוצרך הרב ז"ל לחזור ולשנות וכל אלו דברים דחוקים ואיך שיהיה נלע"ד ברור דבזמן הזה כל שעברו מ' יום והפילה שפיר דהבא אחריו פטור מפדיון ואפילו הרוצה להחמיר כדברי מהרי"ק לא יברך לא ברכת פדיון הבן ולא ברכת שהחיינו אלא יתן לכהן ה' סלעים בלא שום ברכה דברכות אינן מעכבות אבל מעיקר הדין פטור הוא הנלע"ד כתבתי: צבי אשכנזי ס"ט.
4
