חכם צבי ק״הChakham Tzvi 105
א׳ילמדנו רבינו אב שאינו רוצה לפדות את בנו הבכור פטר רחם כופין אותו לפדותו או לא.
1
ב׳תשובה לא ידענא מאי מספקא לך ומ"ש מצוה זו מכל מצות האמורות בתורה שמכין אותו עד שתצא נפשו ולא עוד אלא דנחתינן לנכסיה כדאמרי' בפ"ק דקדושין כ"ט ת"ר הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו ר' יהודא אומר בנו קודמו שזה מצותו על אביו וזה מצות בנו עליו א"ר ירמי' הכל מודים כל היכא דליכא אלא ה' סלעים הוא קודם לבנו כי פליגי היכא דאיכא חמש משועבדים וחמש בני חורין ר"י סבר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא בהני חמש פריק לברי' ואזיל כהן וטריף להו והילכך מצוה דגופי' עדיף הרי מבואר דאף מלקוחות טרפינן פדיון עצמו ואף דלא אתא אלא מריבוייא דקרא פדה תפדה כ"ש פדיון בנו שמקרא מלא הוא בכור בניך תפדה שיש לו לכהן לטרוף לקוחות אם נשתעבדו אחרי לידת הבן או לאחר שהיה לו ל' יום וכ"כ שם התוס' בד"ה ואזיל כהן וטריף בהדיא בשם הקונטרס דלכך לא טריף בפדיון בנו משום דקדים השיעבוד לבן הא אי קדים הבן לשיעבוד אף הוא טורף בפדיון הבן ואף רבנן לא פליגי עליה דר"י אלא משום דס"ל מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא הא מבני חורין דמלוה על פה נמי גביא פשיטא דגבינן בע"כ דאב וראיתי בספר חוט השני סי' צ"ב שכתב וז"ל ומה שתמהת למה באמת לא נכוף לאבוהי למפרקי' כמו בכל מ"ע שבתורה ה"ט כיון דגמרינן מדכ' תפדה תפדה דהיכא דלא פרקיה האב חייב לפדות את עצמו הוי כאלו נתנה לו התורה ברירה שיכול לסלק מצות פדה"ב מעליו ולהניחו לבן עצמו והוא דומה ללהנל"ע שאין לוקין עליו עכ"ל ופשיטות דבריו הם בבן קטן וא"כ אין להם מקום שכבר הוכחנו שכופין את האב גם מ"ש שדומ' ללהנל"ע אין לו ענין דאף בלאו שניתק לעשה אם הוא דבר שאפשר לתקן ודאי ב"ד כופין אותו שלא יעבור הלאו מכאן ולהבא ולא מצינו אלא כל מצות עשה שמתן שכרה בצידה אין ב"ד שלמטה מוזהרין עליה וכן מצאתי מפורש בתשו' הרשב"א החדשות סי' שכ"א שכ' בהדיא שכופין את האב ודוקא כשהגדיל הבן ויש לו נכסים לבן ואנו יכולים לכופו אזי אין כופין את האב וע"ז הוצרך להביא ראיה מהירושלמי ואי לאו הירושלמי בכה"ג נמי הוה סליק אדעתי' למיכפייה לאב אבל בבן קטן פשיטא ופשיטא דכופין את האב והנלע"ד כתבתי צבי אשכנזי ס"ט:
2