חכם צבי קי״בChakham Tzvi 112
א׳בבואי לק"ק המבורג זה לי כעשרים ושתים שנה ראיתי והנה יש בתי כנסיות הרבה בעיר ובכל בית מבתי הכנסיות היו מניחין חלת לחם אחת עירוב ושיתוף כנהוג להניח העירוב בביהכ"נ ואמרתי להם טועים אתם בדין העירוב ובכונתו שהרי כל עיקר דין העירוב וטעמו אינו אלא שיחשבו כל הדרים בחצר כאלו דרים בבית אחד דהיינו הבית ההוא שהעירוב מונח בו וכל החצרות הפתוחות למבוי כאלו דרים בחצר אחת דהיינו אותה שהשיתוף מונח בתוכה באופן שרשות החצר והמבוי מיוחד' לאות' החצר לבד ובהדיא אמרי' בפ' מי שהוציאוהו דף מ"ט אר"י אמר שמואל החולק את עירובו אינו עירוב כמאן כב"ש דתניא חמשה שגבו את עירובן ונתנוהו בשני כלים בש"א אין זה עירוב ובה"א הרי זה עירוב אפי' תימא ב"ה ע"כ ל"ק ב"ה התם אלא דמליין למנא ואייתר אבל היכא דפלגיה מיפלג לא הרי שאפי' בשני כלים בבית אחד אינו עירוב אם היה יכול ליכנס כל העירוב בכלי אחד כ"ש בשני בתים ובשני בתים הוא דבר ברור לתינוקות שאין עליו שם עירוב כלל בין למ"ד עירוב משום קנין בין למ"ד עירוב משום דירה שהרי כל עיקר ענין העירוב אינו אלא שלא תהא רשות החצר או המבוי חלוקה לשני בתים או לשתי חצרות ואם מניח עירובו בשני בתים הרי היא חלוקה לכל בית ובית שהעירוב מונח בו או לכל חצר וחצר שהשיתוף מונח בה והרי הם לאחר העירוב כמו קודם שהיו אסורים לטלטל בעיר ובחצרות העירוב והברכות שמברכין על העירוב הן לבטלה ועוברים על לא תשא והמטלטלים בעיר במבואות ובחצרות המשותפות עוברין על תקנת שע"ה ומחללין שבת באיסור דרבנן ולפי שהיו איזה אנשים שאינם מודים על האמת המפטפטים כנגדי בדברי הבאי לא בחכמה נזקקתי לכתוב כל מה שהיה אפשר לחתור ולמצוא כדי לישב מנהג גרוע הנזכר ולבטלו בטוב טעם ואומר דאין לפקפק ולומר דילמא ע"כ לא אמרינן החולק את עירובו אינו עירוב אלא בעירובי חצרות אבל לא בשתופי מבואות והא דידן שיתופי מבואות הוא דהא פשוט היא בגמ' וכל הפוסקים פה אחד דכל דין עירובי חצרות יש לשיתופי מבואות והמבוי לחצרות כחצר לבתים ואין לחלק נמי בין כשאחד מזכה לכלם להיכא שכל אחד ואחד נותן פת משלו לומר דדוקא כשכל או"א נותן משלו הוא דאמרי' החולק את עירובו אין עירובו עירוב אבל באחד מזכה לכלם אף שחולקין את עירובן בשני בתים עירובן עירוב מטעם דכלם יש להם זכייה בכל אחד מהחצרות או הבתים מלבד דאי איתא להך מילתא לא הוה שתיק תלמודא מיניה וגם לא נמצא אפי' ברמז לאחד מהפוסקים:
1
ב׳ועוד אי אפשר לאומרו מטעם עיקר דין העירוב שהרי מפורש אמרו דענין העירוב הוא שאנו רואים כאלו כלם דרים בבית אחד או בחצר אחת וכל הרשות משעובדת לזה הבית או החצר וכיון שהעירוב מונח בשני בתים הרי הרשות משועבדת לשני בתים ועוד דאם אתה אומר דבשנים או שלשה בתים או חצרות עירובן עירוב אף אני אומר כאו"א יעשה עירוב בביתו דאיזה שיעור תתן ואין אלו אלא דברי היתול ובורות ועוד דשמואל דאמר המפקיד על ערובו אין עירובו עירוב א"כ אף בשכל אחד נותן פת משלו יש לכלם זכייה בכל פת ופת ואעפ"כ אמר החולק את עירובו אינו עירוב ואף דר"ח פליג בענין ההקפדה בהא ודאי לא פליג ואף לדברי שמואל האומר החולק את עירובו אינו עירוב לא הוצרכנו אלא בששני הכלים שהעירוב בתוכם הם בבית אחד אבל בשני בתים ברור לתינוקות שאינו עירוב כלל ולא הייתי צריך להאריך בזה אלא כדי לסתום פי שועלים קטנים תלמידים שלא שמשו כל צרכם המחבלים כרם ה' צבאות וקופצים להורות ועושים תורה כשתי תורות וכיון שלא מצאו מענה חזרו לבדות טענה מזויפת ולומר שהעוגות התלויות בבתי כנסיות לא לשם עירוב הן תולין אותן כי אם לנוי בעלמא כדי להחזיק בשטותן מפני ההמון עם אף שעד אתה היו מברכין עליהן כדין המניח עירוב עכ"ז הרווחנו שמהיום והלאה לא יעברו על לא תשא ועוד אומר אני דאף לשם נוי אסור לתלותן כיון שדרך אותן העוגות לתלותן לשם עירוב והרי שנינו לא אמרו לערב בחצרות אלא כדי שלא לשכח הלכות עירוב מן התינוקות ואז"ל שאין התינוקות מכירים אלא בפת ולא מיבעי' למאן דפסק כסברא זו דפשיט' דאין לתלות העוגות בב"ה שהרי התינוקות יטעו ויחשובו שהן תלויות לשם עירוב אלא אפי' להפוסקים דאף בשיתפו ביין סומכין עליו במקום עירוב מ"מ מודים דלכתחילה בעינן תרתי אפי' בשיתפו בפת שהרי כתבו ז"ל טע' למנהגינו שהוא כעירוב ושיתוף ביחד הא אי לא"ה לא הוה לן למיסמך אשיתוף אעפ"י שהיא חלת לחם ממילא ס"ל דלכתחילה יש לעשות היכר לתינוקות כדי שלא ישכחו כ"ש שאין לעשות לכתחילה מכשול לתינוקות שיטעו להניח עירוב בשני בתים ועוד שלא התינוקות בלבד יטעו אלא אף הגדולים כמו שטעו החכמים עד עתה סוף דבר אסור לתלות שום עוגה כי אם בביהכ"נ אחת מכל בתי כנסיות שבעיר ואותה תהיה לשם עירוב כמצות חכמים ע"ה והנלע"ד כתבתי צבי אשכנזי ס"ט:
2
