חכם צבי קי״גChakham Tzvi 113
א׳כתב הרמב"ם ז"ל סופ"ד מהק"פ הממנה אחרים על פסחו כו' הרי המעות חולין שעל מנת כן הקדישו כו' עצים של צליית הפסח כפסח וכן מצה ומרור הואיל והם מכשירי פסח הרי הם כפסח ואם לקח ממעות הפסח ממי שמנה אותן עמו כדי למנותן עמו במצה ומרור או להיות לו חלק בעצים שצולה בהם הרי המעות חולין וכתב הכסף משנה כרבי דפליגי אמוראי אליביה ובפלוגתא דרבה ור' זירא פסק כמאן דמחמיר עכ"ל הבין ז"ל דהרמב"ם ז"ל מפרש לפלוגתא דרבה ור' זירא כפירשיז"ל דלרבי אסור לקנות בדמים שהוא לוקח מן המתמנים על פסחו כי אם עצים ומצה ומרור ולא חלוק וטלית ולכך כ' דפסק כמאן דמחמיר ואני תמה עליו מאוד שהרי הרמב"ם כ' ואם לקח ממעות הפסח כו' ולדברי הכ"מ היה לו לומר ואינו לוקח ממעות הפסח אלא עצים או מצה ומרור ועוד מה זה שכ' הרמב"ם ואם לקח כו' כדי למנותן עמו במצה ומרור או להיות לו חלק בעצים דלדברי הכ"מ אין לו טעם ועוד מה זה שמסיים הרמב"ם הרי זה המעות חולין דמשמע חולין לכל דבר ואף שהתוס' ז"ל ד"ה כי פליגי במצה ומרור כתבו דכוונת הברייתא באומרה המעות חולין ר"ל לענין מצה ומרור א"א להעמיס זה בלשון הרמב"ם ז"ל שהוא פוסק ומדבר בלשון מבואר ועוד שתיבות הללו והרי המעות חולין יתרים לגמרי שהרי כבר ביאר דין המעות שא"א ליקח בהם אלא מצה ומרור ומה ריבה באומרו הרי המעות חולין שהרי אינם חולין אלא למצה ומרור וגם בדין שלפני זה כ' הממנה אחרים על פסחו ועל חגיגתו הרי המעות חולין שע"מ כן הקדישו ישראל את פסחיהם וסתם דבר זה חולין לכל דבר משמע ועוד אמאי פלגינהו בתרתי בבי והנלע"ד ברור דס"ל להרמב"ם ז"ל דאף דאמרי' בדין הקודם דהמפריש מעות לפסחו והותירו יביא בהם שלמים אם לקח מהמותר עצים לצליית הפסח או מצה ומרור פקעה קדושת המעות ההם ויצאו לחולין כדרך המעות שנתן בעד חלקו בגוף הפסח שכבר ביאר בבבא הקודמת שיצאו לחולין שע"מ כן הקדישו כו' ה"ה באותו סך מעות שנתן בעד עצים ומצה ומרור שגם הם יצאו לחולין ואין בהם קדושת דמי מותר פסח וע"כ הרמב"ם ז"ל אינו מפרש כפירש"י דפלוגתא דרבה ור' זירא היא בלוקח מן המתמנים על הפסח משום דקשיא ליה טובא חדא דהאיך אפשר לפרש דברי רבי שאומר המעות חולין דאינו אלא לענין לקנות בהם עצים ומצה ומרור והרי חולין לכל דבר משמע ועוד קושית התוס' שכ' דלהך לישנא צריך לומר דההיא דאתנן אתיא כר' יוסי הגלילי ולא כרבי והאיך פליג האי אמורא אר' אושעיא שהוא תנא דברייתא והרי אביי לא מלאו לבו לחלוק שאמר אי לאו דאוקמיה רבי אושעיא כו' ואת"ל שחולק עליו הו"ל לבעל התלמוד למימר דר' אושעיא ואביי סבירא להן כמ"ד אפי' ליקח בו חלוק כו' וגם זה תימ' על הכ"מ דלפי הבנתו בדברי הרמב"ם הו"ל להרמב"ם לפסו' כמ"ד אפי' חלוק כיון דר' אושעיא ואביי דרבים וגדולים נינהו סבירא להו כוותיה וגם מ"ש התוס' דצריך לומר דהא דתניא בברייתא דלעיל ומעות שבידו חולין רצונו לומר דווקא לענין מצה ומרור וזהו דוחק שא"א לסובלו לכך פירוש הרמב"ם ז"ל דרבה ור' זירא לא פליגי כלל אי אליב' דרבי שרי ליקח חלוק או טלית במעות שהוא לוקח מן המתמנים על פסחו דודאי שרי דחולין לגמרי משמע וכן לשון שאם אין לו ממנה אחר עמו על פסחו כו' משמע שאין לו לאיזה צורך מצרכיו ולא למצה ומרור דווקא באופן דרבי ס"ל בפירוש דהמעות שלוקח מהמתמנים על פסחו חולין הם לכל צרכיו אלא בפלוגתייהו דרבה ור' זירא היא אי רבנן פליגי עליה דרבי בחדא או בתרתי דמ"ד במצה ומרור פליגי סבירא ליה דבתרתי פליגי חדא בממנה עמו אחרים על המצה ומרור אם המעות יצאו לחולין שהרי הם קדושים בקדושת מותר הפסח ולרבנן לא יצאו לחולין שלא ניתנו מעות פסח אלא לפסח או לעצים שהן צורך הפסח ואף דס"ל לרבנן דהמעות שנתן בעד חלקו בפסח שהוא כבר קדוש לא יצאו לחולין מטעם דאין הקדש חל על הקדש הא מיהא המעות שנתן בעד חלקו בעצים ודאי יצאו לחולין שהרי העצים אינם קדושים וכיון שאתה מתיר לתת מותר דמי הפסח בעד העצים ע"כ יצאו המעות לחולין דלא שייך כלל למימר האיך הקדש חל על הקדש שהרי אין העצים הקדש אבל בעד מצה ומרור כיון דאכילה אחריתא היא ס"ל לרבנן דאינו רשאי ליתן ממעות מותר הפסח ור' ס"ל דאפי' בעד מצה ומרור רשאי ליתן דמי מותר הפסח וממילא המעות חולין לכל דבר ביד בעל המצה ומרור ופליגי נמי בממנה אחרים על פסחו דלרבנן אין המעות שבידו חולין ולרבי המעות שבידו חולין ולמ"ד בתרא ס"ל דלא פליגי אלא ליקח בו חלוק אבל במצה ומרור לכ"ע מותר להתמנות עליו ממותר דמי הפסח וכהאי לישנא פסק הרמב"ם ז"ל לקולא אי משום דלמעוטי מחלוקת שפיר טפי ואי משום דללישנא קמא רבי הכי ס"ל וכיון דע"כ פסקנו כרבי בהך דבפסח משייר איניש מדאוקי ר' אושעיא סתם מתניתין כוותיה וכן אביי אוקי סתם ברייתא כוותיה פסקי' נמי בהך דמצה ומרור כוותי' שהרי רבי תלינהו הא בהא שכך הוא שונה שאם אין לו ממנה אחר עמו והמעות שבידו חולין כנראה שבא לתת טעם למה הוא היה אומר שמצה ומרור מותר לקנותן מדמי מותר הפסח כיון דס"ל דבמעו' משיי' איני' כדי שיהיו חולין ביד הממנ' אותו על פסחו הה"ד דמשייר כדי לקנות בהן מצה ומרור זהו הנלע"ד ברור בדעת הרמב"ם ז"ל ופי' נכון הוא מאוד כי בו יתישבו כל הקו' שהקשינו לפירש"י דוק ותשכח וראיתי אח"כ בספר לח"מ שנתעורר במקצת בדברי הרמב"ם אבל לא סליק ליה שמעתתא בהך מילתא והנלע"ד כתבתי: צבי אשכנזי ס"ט.
1