חכם צבי קי״חChakham Tzvi 118
א׳שבת פ' המוציא יין ע"ח ע"א תוס' ד"ה שופכין למאי חזו דוקא אברייתא קבעי וכן משמע לקמן דאמר והא טיט דמקמי דליגבליה תנא מודים חכמים לרבי שמעון במוציא שופכין כו' והוינן בה שופכין למאי חזו ונראה לר"י דהיינו טעמא משום דשופכין דמתניתין איכ"ל דחזו לכמה דברי' לרחוץ בה' כוסות כו' אלא שאינן ראויין לשתיה אבל הכא דומיא דדם קתני דמאיסי טובא עכ"ל ודבריהם תמוהין דשופכין כשמן שהם נשפכים ואינם ראויים לשום תשמיש וגם ההיקש אין לו ענין כאן ואני תמה מחכמת ר"י ז"ל כי הדברים ברורים דאמתניתין לא קשיא מידי דאיכ"ל דאף דשופכין לא חזו מ"מ חייב כדרך המוצי' כזית מן הנבלה כעדשה מן השרץ דתנן לקמן בפ' המצניע שהוא חייב דהך ת"ק דהכא היינו ת"ק דלקמן דפליג נמי אר' שמעון דפוטר במוציא כזית מן המת וכו' משום דהוי מלאכה שאצל"ג והוא אינו צריך למת ולא לכזית ממנו שהוא מוציא אלא שהוא מוציאו כדי לפנות את ביתו מן הטומאה אבל הת"ק חיובי מחייב אף שהוא מלאכה שאצל"ג אלא כדי לפנות הבית הכא במתני' נמי אף דשופכין לא חזו למידי מ"מ חיובי מחייב המוציאן כדי לפנות הבית ואף דהוי משאצל"ג דומיא דמוציא כזית מן המת (והא דאינו חייב אלא על רביעית ולא בפחות משום דבפחות מרביעית אין דרך אדם להקפיד עליו שאין לכלוכו וטינופו של פחות מרביעית ניכר בבית ואינו עושה רושם לשיקפידו עליו להוציאו מן הבית כי היכי דבמת ובנבלה פחות מכזית המוציאו פטור משום שאינו מטמא ואין אדם מקפיד עליו ה"נ פחות מרביעית שופכין אין לכלוכן גדול ואין אדם מקפיד עליהן לכך המוציאן פטור אף למ"ד משאצל"ג חייב עליה) ור' שמעון דאמר במתניתין כולן ברביעית קאי אכולן לבר מן השופכין דלא מחייב ר"ש בהוצאתן כלל משום דהו"ל משאצל"ג כדאי' לקמן במתני' בדוכתיה ולכך לא הוצרך ר"ש לפרש כאן אבל אברייתא דקתני בהדיא ומודים חכמים לר"ש במוציא שופכין לר"ה ששיעורן ברביעית דמפורש בה שר"ש מחייב בשופכין שפיר קשי' ליה לר"ש שופכין למאי חזו דהא ר"ש לא מחייב על משאצל"ג וע"כ צא"ל שמוציא השופכין לגופן למאי חזו ודוק צבי אשכנזי ס"ט.
1
