חכם צבי קי״זChakham Tzvi 117
א׳שבט תס"א לפ"ק.
1
ב׳תשובתי שנית על הענין הנזכר לחכם אחד שחתר להסיר טענותי הנזכרות מעליו:
2
ג׳מ"ש די"ל דארוסה מרבינן ממלת יקח ודוקא גבי ארוסה שייך לומר שהוא לקחה לאשה משא"כ גבי יבמה לא שייך לומר יקח כי מן השמים הקנו לו אותה כו' והא דמקשה א"ה יבמה נמי אע"ג דגבי יבמה לא יוכל לומר יקח הכי פריך כיון דמרבינן ארוסה שהוא קנה מכ"ש יבמה שהקנו לו מן השמים עכת"ד מעכ"ת: ומטיבותיה אמינ' דלא אשכחן הך טעמא דאשה הקנו לו מן השמים ליפות כח יבמה מכח ארוסה אלא לגרע כחה שאין כתובתה על נכסי בעלה השני אם לא במקום דלית ליה נכסי לקמא דתקינו לה רבנן כתובה משני כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה זולתי רבי אליעזר ור"י בנדרים ולא נתקיימו דבריהם דקיי"ל כר"ע שראייתו מכרעת שאין חייבין עליה סקילה כנערה המאורסה גם מ"ש דגבי יבמה לא שייך לומר יקח הנה מקרא מלא דיבר הכתוב ולקחה לו לאשה גם מ"ש דממלת יקח ילפינן לה פשט הגמרא לע"ד אינו כך וגם רשיז"ל לא כך כתב שהרי ז"ל רש"י בתולה מעמיו יקח אשה האי אשה לא איצטריך אלא לדרשא עכ"ל הרי מבואר שעל מה שנאמר בגמ' ת"ל יקח אשה כ' רש"י דאשה לא איצטריך אלא לדרשא ש"מ דהילפותא דארוסה נפקא לן ממלת אשה המיותרת וממילא אזדא לה סייעתייה מדברי רש"י אדרבא דברי רש"י הם עזר כנגדו ואשר ישוב יתפלא אנא כתב הרב רמ"א ז"ל שבארוסה לא החרים ר"ג ז"ל הדבר פשוט שכן כוונת רמ"א באומרו אם אינו רוצה לכנוס אלא לפטור וקאי על דברי הב"י שכתב דבארוסה לא החרים ר"ג והוא לקוח מדברי מהרי"ק שורש ק"א וקבלת מעכ"ת להגיה במקום אם אינו רוצה שצ"ל אם היא אינה רוצה להנשא לו לא שמיע לי שהרי הגהת רמ"א על דברי הב"י קיימי ודבריו הם לקוחים ממהרי"ק בתשו' הנזכר ומבואר בדבריו דקאי על הבעל אם אינו רוצה ואף את"ל דס"ל לרמ"א דיש מחלוקת בדבר אם תיקן ר"ג בארוסה או לא הדבר ברור דאזלינן לקולא בדברים הללו שאין איסורם מד"ת וכמ"ש ז"ל וא"כ תמיהתי קיימת שלא היה לו לסתום להחמיר בסי' קנ"ט ומ"ש מעכ"ת דבהדיא כ' בסי' א' דיבמה מותרת וא"צ לק"ו שכתבתי בכתבי הראשון חוץ מכבודו אין זה ענין לו דהתם ברוצה ליבם על אשתו הנשואה וק"ו דידי הוא ברוצה לישא על יבמתו הזקוקה והוא ברור ואשר התנצל מר באומרו שאין קנין קטן כלום כו' מי לא ידע בכל אלה והרי בזה אנו עסוקים וכולנו מודים בדבר אלא שאני השגתי על מ"ש אלי הרב השואל וז"ל הרי מבואר שביאת קטן שלא הביא ב' שערות אינה ביאה כלל לפסול ולא לשום צד עכ"ד אות באות וע"ז השגתי דודאי ביאת הקטן בן ט' ויום א' ביאה היא ופוסלת אלא שאין קידושיו קידושין ואף שאין זה מעלה לענין נדון שלפנינו מ"מ כל כי האי מילתא לימא איניש ולא לישתוק דלא לימרו אודויי אודי ליה וכן הורנו ר"ת ז"ל בתוס' כתובות ומה שרצה כת"ר לעשות סניגורון לדבריו ממתני' דא' בן ט' כו' וא' בן כ' שנים שלא הביא ב' שערות מתני' מעיקר הדין והלכתא דחוששין שמא נשרו מחמת ספק שמא הביא ואם יבא אלי' ויאמר דלא נשרו שומעין לו אם יבדקוהו עדים זה אחר זה בלי העלמת עין ויאמרו לא זזה ידינו עד בן כ' הרי הוא כקטן אף לדידן אבל חששא דשמא נשרו הלכה פסוק' היא לכ"ע ואשר הביא מההיא דנרש לא ידעתי לו מקום למאי דקמן לכן לא אאריך בו ושלום האדון יגדל כנפשו הרמה טהורה וענוה ונפש: צבי אשכנזי ס"ט
3
