חכם צבי קט״זChakham Tzvi 116
א׳פוזנן כסליו תס"א לפ"ק.
1
ב׳זקן ויושב בישיבה עייל ונפיק באוכלסא ויהי להם לשר הצבא מחותני ה"ה נ"י כאור החמה לאור יוציא תעלומה אד"ש כמשפט אורו עיני כי ראיתי מראות אלקים עולים ומי אני לבא אחרי המלך ולעמוד במקום גדולים ובאתר דזיקוקין דנור מה יעלה אזוב קיר קטן שועלים אמנם להיות מצות האדון נר"ו עלי חובה והיא פקד עלי לחוות דעי כי היכי דלמטיי' שיבא כמצוו' ועושה הריני בא בקצרה ע"ד קטן שנפלה לו יבמה ובעודנו קטן נשתדך לבת זוגו וכעת הוא בן י"ג שנים ויום א' ולא הביא ב' שערות וזמן הנשואין הגיע ואבי הבת רוצה להשיא לו בתו כתנאי השדוכין האם יש למנוע מטעם שכתב רמ"א דאם נפלה לו יבמה אסור לישא אחרת עד שיחלוץ ליבמתו מכח חרם ר"ג ע"כ תורף שאלת חכם מעלת האדון הי"ש:
2
ג׳תשובה מטיבותי' דמר אמינא כי פליאה ממנו דעת הרב רמ"א לפ"מ שפסק בסי' א' דבארוסה לא החרים ר"ג א"כ מכ"ש ביבמה דהתנן בפ' הבע"י ס"א אירס את האלמנה ונתמנה להיות כ"ג יכנוס כו' שומרת יבם שנפלה כהן הדיוט ונתמנה להיות כ"ג אע"פ שעשה בה מאמר הרי זה לא יכנוס ובגמרא ת"ר מנין שאם אירס אשה ונתמנה להיות כ"ג שיכנוס ת"ל יקח אשה א"ה שומרת יבם נמי אשה ולא יבמה הא קמן דארוסה אשה מיקרי אבל לא יבמה ואם בארוסה דמקריא אשה אעפ"כ אמרינן דלא תיקן עליה ר"ג מ"ה ביבמה דלא מיקרי' אשה לכ"ש ואין לומר שאני התם דגלי קרא חדא דאי ס"ד דיבמה בעלמא מיקריא טפי אשתו מארוסתו תיקשי מאי ראית לרבות ארוסתו ולהוציא יבמתו איפוך אנא ועוד דע"כ אין לנו שום מיעוט להוציא יבמתו דאי משום דכתיב אשה הא איצטריך לרבות ארוסה אלא ודאי ממשמעותא דאשה ממילא נתמעטה יבמה שהרי אין דינה כאשת איש ואינה בכלל אשר ינאף את אשת איש הנאמר בתורה אבל ארוסה היא בכלל אשת איש ועוד זיל קרי בי רב הוא שהרי ארוסה היא בכלל מה שנאמר בתורה אשר ינאף את אשת איש מות יומת וגו' שומרת יבם אינה בכלל זה לכ"ע דאשת המת מיקרי' ולא אשת החי וא"כ כיון שרמ"א מתיר בארוסה שהיא אשתו ממש לענין קטלא האיך עולה על דעתו לאסור ביבמתה שאינה אשתו אלא אשת המת ואף שאם בא עליה בע"כ קנאה כדדרשינן מיבמה יבא עליה אפילו בע"כ אין זה כלום דה"נ אשכחן בקידושי ייעוד אליבא דרבנן לאביי ברי' דרבי אבהו בפ"ק דקידושין י"ט ע"א דייעוד הוא אפי' שלא מדעתה ואעפ"כ כל זמן שלא ייעדה אין בה אישות של כלום וממקומו הוא מוכרע דהא לא מהניא הך טעמא דיבא עליה בע"כ לענין שתקרא אשתו דכל זמן שלא בא עליה לאו אשתו מיקריא: וכן לענין הפרת נדרים קיי"ל כר"ע במס' נדרים פ' נערה ע"ד דאפי' עשה בה מאמר אינו מפר נדריה וכדמפרש טעמא שאינן היבמה גמורה ליבם כשם שהארוסה גמורה לאישה ואין לומר דהתם לחומרא דה"ה לקולא שהרי האב מפר לבדו בלי שותפות ואף שהר"ן ז"ל בפירושו נסתפק בה במקצת הכי פסקינן להדיא בי"ד סי' רל"ד ועוד נלע"ד דכיון דזיקה אינה אלא מדרבנן כדמוכח בכולי תלמודא ובכל הפוסקים ז"ל ליכא למיחש בה משום תקנתא דרגמ"ה ז"ל וכאותה שאמרו בריש מציעא גבי ההוא רעי' דהוו מסרי ליה בכל יומא חיותא בסהדי כו' השתא נמי ניחייב' מדרב נחמן ומשנינן דר"נ תקנתא היא ותקנתא לתקנתא לא עבדינן ואע"ג דאיסורא מממונא לא ילפינן ואמרי' נמי אין דנין דברי סופרים מד"ס האי לאו מילף הוא אלא גילוי מילתא בעלמא דלא דמיא חדא תקנתא לתרי תקנתי וכיון דכן דאין ראי' מחדא תקנתא לתרי תקנתי ממילא על המחמיר להביא ראיה כאותה שאמרו במס' ידים פ"ד אלעזר ב"ע עליך להביא ראיה שאתה מחמיר וכל המחמיר עליו להביא ראיה פי' במילי דרבנן וכיון שאין ראיה מחדא תקנתא לתרי תקנתי וראיה אחרת אין לנו ממילא שרי': והאי נמי הוי' תיובתא כלפי' שנאי' דהרב רמ"א ז"ל אם בארוסה שהיא דאורייתא וליכא אלא חדא תקנתא מתיר ביבמה דהוי' תרי תקנתא לכ"ש שתהא מותרת: עוד יש בנ"ד מקום להקל ואפי' לדעת רמ"א ז"ל שהרי הוא ז"ל מתיר בנשתטית או שאר אונסין ונ"ד אין לך אונס גדול מזה שהרי א"א לו לחלוץ ואע"ג דאיכא למימר דע"כ ל"ק רמ"א ז"ל אלא בגדול שמחוייב לישא אשה אי משום פ"ו אי משום דר' יהושע אבל בקטן דלאו בר חיובא הוא ואפי' לפי"ד המפרשים במשיא בניו ובנותיו סמוך לפרקן דהיינו בקטנותן סמוך לגדלות חיובא לאו עלוייהו דקטנים רמי' אלא אאביהם וא"כ תאמר שאפי' במקום אונס אסור כיון שאין הקטן מצווה לישא אשה הא לאו מילתא היא דכיון דבגדול כה"ג לאו איסורא אית ביה קטן נמי שרי וכההיא דאמרינן בחגיגה ד"ו ע"א בעי רב ששת קטן חיגר לדברי ב"ש וסומא לדברי שניהם מהו כו' לא צריכא בחיגר שיכול להתפשט וסומא שיכול להתפתח מאי ופשיט אביי כל היכא דגדול מחייב מדאו' קטן נמי מחנכינן ליה מדרבנן כל היכי דגדול לא מיחייב מדאו' קטן לא מחנכינן ליה מדרבנן ש"מ דאף דהויא סברא לחיובי קטן כיון שיכול לאחוז בידו של אביו לב"ה ולב"ש לרכוב על כתפו של אביו אעפ"כ כיון דגדול כה"ג פטור קטן נמי מפקינן ליה מכללא דיכול לרכוב אף דחיובא דיכול לרכוב או לאחוז בפירוש אתמר ביה בקטן כ"ש הכא דלא אתמר בפירוש דתקין רגמ"ה בקטן דאין לנו לחייבו טפי מאילו הוה גדול דקיי"ל דבאונסא לא תיקן רגמ"ה ואע"ג דהתם בחגיגה הנושאים שווים בגדול וקטן ובנ"ד אונס כה"ג לא שייך בגדול מ"מ שם אונס חד הוא וכיון דאונס בגדול פטור ה"ה בקטן מכל הלין נראה פשוט וברור שמותר לו לישא משודכתו לאחר י"ג שנה קודם שיחלוץ ליבמתו כיון שא"א לו לחלוץ ואף רמ"א לא אמרה אלא ביכול לחלוץ ואינו חולץ דפושע הוא אבל לא באנוס כה"ג וכמ"ש מדברי רמ"א עצמו אמנם מ"ש מעכ"ת להתיר מטעם שנשתדך ברשות ב"ד ששתקו ולא מיחו מטיבותיה אמינא דלא מן השם הוא זה דאין רשות ב"ד מעלה או מורדת כאן אלא אם השידוכין קודמין דלא אתיא זיקה וחלה עלייהו אבל אם הזיקה קודמת לא אתי חרם השידוכין וחל על תקנת רגמ"ה כמבואר בהגהת מרדכי יע"ש:
3
ד׳גם מ"ש מעכ"ת שבדק במהר"ם מינץ ולא מצא לאו מהר"ם מינץ הוא אלא מוהר"י מינץ בתשו' י' ואף שאין שם ראיה מכרעת אלא איזה רמז קטן אבל בהגהת מרדכי דכתובות הדבר מבואר אם שיש לדחות דהתם לרווחא דמילתא נקיט הך גוונא ומשום שלא היה צריך לנדון שלו יותר מזה ואין ספק שההגה' הנ"ל סוברת שבארוסה שייך תקנת ר"ג אבל למאן דס"ל כרמ"א דבארוסה לא שייכא תקנת הגאון ז"ל מכ"ש וק"ו דלא שייכא ביבמה כלל וכלל אם לא מטעם כפיה כשאינו רוצה לחלוץ עוד כתב האדון נר"ו וז"ל וחכם א' מרבני קשישאי אשר הסכים עמדי להתיר הביא עוד מתניתין ערוכה בן ט' שנים ויום א' שבא על יבמתו חולצת ולא מתייבמת נשא אשה ומת ה"ז פטורה כו' אחד בן ט' שנים ואחד בן כ' שנים שלא הביא ב' שערות שוים הם לכל הדינים האמורים הרי מבואר שביאת קטן שלא הביא ב' שערות אינה ביאה כלל לפסול ולא לשום צד א"כ אינו בכלל נושא אשה כלל ומאי קעביד ואת"ל א"כ הו"ל בעילתו בעילת זנות כבר הרגישו בזה בתוס' יע"ש עכ"ד ואני אומר כבוד אותו החכם במקומו מונח ובדבר זה לא חש לקמחי' אם במה שכתב שביאת בן ט' שנים ויום א' כ"ז שלא הביא ב' שערות אינה ביאה כלל לא לפסול ולא לשום צד נעלמה ממנו משנה שלמה פ' יוצא דופן בן ט' שנים ויום א' כו' ומטמא בנדה לטמא משכב תחתון כעליון ופוסל כו' ואם בא על א' מכל העריות האמורות בתורה מומתים על ידו כו' הרי שביאתו ביאה לכל דבר לבד מלענין קידושין שאין אישות לקטן וז"ב ומוסכם מכולי עלמא ועוד שגג זה החכם שגגה גדולה חוץ מכבודו שהרי בן י"ג ויום א' הלז אם יקדש אשה הרי היא מקודשת בספק קידושי תורה דהא בפ' יוצא דופן מ"ו פסיק רב דימי הלכתא חוששין שמא נשרו היכא דאיכא ספקא דאו' וכן פסקו כל פוסקי הלכות וא"כ בן י"ג שנה ויום א' הלז אם יקדש קדושיו ספק קידושי תורה והרי היא ספק אשת איש מן התורה ואפי' אם בדקוהו ולא מצאו לו ב' שערות חיישינן שמא נשרו אבל מכח הראיות שהבאתי למעלה נלע"ד פשוט וברור שמותר לו לישא משודכתו ולכשיביא ב' שערות יחלוץ ליבמתו את זה ראיתי ואמר לי לבי במעט פנאי להפקת רצון מעכ"ת ושלומו יגדל כנפש נאמנך צבי אשכנזי ס"ט:
4