חכם צבי קל״דChakham Tzvi 134
א׳ה"ה נר"ו אד"ש כמשפט הגיעני מכתבו הטהור על אודות אשה אחת עגונה י"ג שנים ועתה מקרוב נתקבל עדות עד אחד באמשטרדם וז"ל במותב תלתא כחדא הוינא ואתא לקדמנא היקר כמר ליב בר יעקב מעיר אוברשטיין והעיד בת"ע באליו"ע וז"ל כמר זיסקינד בר יצחק אייזיק מעיר אנטבאך איז ארויס גיגאנגין בהמות קופין אין וואלד איין שעה פין אנטבאך אזוי האט זיין חבר אויף אים גיווארט אונד ער איז ניט גיקימן אזו איז דער כלב גיקומן וואס בייא אם תמיד איז גיוועזין אזוי זענין זייא גיגאנגין זיכין אין וואלד אונד האבין איהם ניט גיפונדין אזו האבין זייא גימערקט אז ער איז נהרג גיווארין פין דיא צרפתים אזוי האבין זייא לאזין זיכין תוך היער אכט טאג דער נאך האבין זייא איהם גיפינדין אזו איז ער אן גיבינדן גיוועזין אן איין בוים אונד די אויגן זענין צו גיבינדין גיוועזין פין דעם הורג פין דיא גזלנים אזו האבין די לייט איהם דער קענט אן אלי מלבושי' וואס ער האט אן גיהט וואס ער איז גיגאנגין דרינן אונד האבן אויך איהם דער קענט אן איין סימן רושם אויף דעם קאפ ער האט גיהאט אז איין שניט אויף דעם שטערין אזו האבין זייא אים דער קענט אונד ער איז דער שאסין גיווארין כל הנ"ל שמעתי מפי גרשון הענווילר ומפי שמואל הידלסים ומפי יוקל צובראס אז זייא האבין איהם דער קענט כו' זייא גיהערין להרבנות דק"ק בינג וזה זמן י"ג שנה בימי הספירה היה המעשה הנ"ל גם נקבר שם ע"י אנשים שמצאו אותו ביער ותכף נקבר שמה הוגבה כדת וכהלכה היום יום א' כ"ב חשון ע"ת רצון.
1
ב׳תשובה תיוהא קא חזינא איך נשתהא הענין ולא מצאה האשה עדות על הריגת בעלה זה י"ג שנה אבדו עד היום הנ"ל כיון שהמקום קרוב וידוע לנו והדבר מפורסם לפי"ד העד הלז וסתם אשה דייקא לאשכוחי סהדי דתשתרי בהו לעלמא ומה נשתנה עגונה זו מהיות לה אורח כנשים שדרכן לחפש ולחקור בשבע חקירות עד מקום שהיד מגעת וזו ידיה אסורות מליקח כתב מב"ד של ק' בינג מודיע כל אשר נעשה ואניח דבר זה לחכמת שלמה הוא ברוחב בינתו ידרוש ויחקור מן האשה היושב' בקרב מחנהו אם יש איזה ערמה בדבר ובעיקר הדין שכ' מעכ"ת לסמוך על דעת הט"ז דבמיחד מקום הצלקת הוי סי' מובהק ביותר ה"ה בנ"ד שאומר העד ער האט גיהאט אז איין שניט אויף דען שטערין שפירושו שהיה לו כמו פצע על המצח סומכין עליו לענ"ד אי מהא לא אוריא דע"כ ל"ק הט"ז דהוי סי' מובהק ביותר אלא במיחד מקום האבר ההוא בראשו או בסופו או באמצעיתו דהו"ל כנקב בצד אות פלוני' אבל באינו מיחד אלא האבר ולא מקו' האבר אינו אלא כאומר נקב יש בצד תיבה פלונית או בשיטה פלונית דלא מהני בגט וה"ה הכא אלא שאפשר לצדד דכיון שאותם האנשים שמצאוהו הרוג וראו בו הפציעה שהיתה במצחו ואמרו שעי"כ הכירוהו מסתמא בהיותו בחיים יודעין היו באיזה מקום מצח היתה הפציעה שהרי רגילין ותדירין היו עמו ומסתמא באותו מקום מהמצח שהיו יודעין ומכירין בו באותו האיש הנאבד מצאו הפציעה במצח האיש הנמצא הרוג אבל לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה על סמך זה בלבד ומ"ש החכם מהר"ש אאיליון לסמוך על סימני מלבושיו כי רבים המה וע"כ ל"ח לשאלה אלא בא' או שנים אבל לא בכל מלבושיו כדעת מהרי"ט וצירף לסברא זו דעת מהר"ם פאדווא ודעת מהרח"ש נלע"ד שלא כיון יפה שאין מנדון מהר"ם פאדווא ולא מנדון מהרח"ש ראיה לנ"ד דשא"ה שראוהו קודם הטביעה בתוך הספינה באותם המלבושים ואח"כ מצאו איש א' מוטבע במים באותם המלבושים התם הוא דהוי חששה רחוקה לומר שהשאיל כליו לאחר באותו פרק באותו מקום סכנה כי אין פנאי להשאיל אבל בנ"ד שלאחר שמנה ימים שנעלם אותו האיש מן העין מצאו א' לבוש בכלים ידועים להאיש הנעלם ממנו מאן לימא לן דלדעת החוששים לשאלה דלא ניחוש נמי הכא ועוד אני חוכך בנדון שלפנינו שהעד אומר שנהרג מן הצרפתי' שהם אנשי ריבם ולוחמי' עם האשכנזים לשלול שלל ולצודד נפשות והם שובים מהם נפשות יש לחוש שהשבאים הצרפתים שבאוהו להיודי הנעלם והפשיטוהו כל בגדיו ומלבושיו כדרך השבאים ומכרן או נתנו המלבושים לאחר והוא הנהרג ואותו היודו הנעלם הוליכו אסור בזיקי' לארצם לבוש בלויי סחבות כדרך השבויי' וא"כ אף מדברי מהרי"ט אין ראיי' לנדון שלפנינו ולנע"ד למצוא לה תרופה מאותה שכ' התוס' בשם ר"ת והסכימו עמו הרבה ראשונים ואחרונים ז"ל הלכה למעשה דבספק תוך ג' תולין להקל ואף המפקפקים בהיתר זה לחוד סומכין עליו בנמצא שלם והרב מהרי"ט בפרט זה נראה כסותר עצמו מתשו' א' לתשו' אחרת שבתשו' א' כ' דלא מיקרי ס"ס ובאחרת נראה דמחשיבו לס"ס אמנם יש ליישבו במעט עיון ודרך כלל רבו כמו רבו המסכימים לדעת ר"ת בספק תוך ג' שתולין להקל בנמצא שלם מיהא וכאן הרי נמצא שלם בגופו אלא שיורו בו חצים וגם לא ראוהו תפוח שהרי לא נזכר זה בעדותו של העד ואין לנו לחוש להחמיר ולהוסיף דברי' לחומרא מלבנו כמ"ש ז"ל וא"כ יש לנו לומר שאף שנמצא שמנה ימים אחר העלימו השבאים החזיקוהו חי עד תוך ג' למציאותו ואז הרגוהו באופן שנמצא תוך ג' ימים להריגתו דקיי"ל מעידין עליו בטביעת עינא לחוד ואף שהעד המעיד הגיד שהכירוהו מחמת הבגדי' והפצע שבמצחו יש לומר דכוונתו שע"י אלו הסימני' הכירוהו בטביעות עין שהוא הוא היודי הנעלם וכמ"ש הרמב"ן ז"ל ע"פ ויכר יוסף את אחיו שע"י הגדתם שהם מארץ כנען הכירם שהם אחיו בודאי וסברא זו כתבה בת"ה בתשו' וקצת דייקא הכי כפילת לשון העד באומרו כל הנ"ל שמעתי מפי פ' ופ' אז זייא האבין אם דער קענט כו' שפירושו כל הנ"ל שמעתי מפי פ' ופ' שהם הכירוהו כו' משמע שהכירוהו בטביעות עין ע"י הסימנים הנ"ל ועוד יש למצוא לה פתח תקוה דאף הסוברים דחיישינן לשאלה היינו לשאלה דרבים רצוני שזה הנעלם השאיל כליו למי שהוא מבני אדם אבל לשאלה דיחיד רצוני שיש לו פצע כמותו להא לא חיישינן וכאותה שאמרו בפ' ג"פ קע"ב דאף דחייש אביי לנפילה לנפילה דחד לא חייש ופי' שם רשב"ם דלא חיישינן דמיוסף ב"ש נפל ויוסף ב"ש מצאו וכ"כ התוס' בפ' האשה שלו' קי"ו בד"ה למאי ניחוש לה אי לנפילה כו' וי"ל דהתם איירי בנפילה דרבים אבל לנפילה דיחיד שיפול מיוסף ב"ש וימצאנו יוסף ב"ש אחר ודאי ל"ח עכ"ל הרי דאע"ג דאמרי' בגמרא דחבי בר ננאי וננאי בר חבי במחוזא שכיחי טובא ואביי בעלמא חייש לנפילה אפי"ה לא חייש בכה"ג אף אנן נימא דאף למאן דחייש בעלמא לשאלה דרבים אבל לשאלה דיחיד ל"ח ואף דאיסורא מממונא לא ילפינן הא כתבו רש"י והתו' דילפי' שפיר איסורא דלא הוחזק מממונא דהוחזק ובודאי אין סברא לומר דאי ס"ד דפצע במצח לא הוי סימן מובהק ביותר הו"ל כי הוחזק דא"כ מאי מוכח רבא מהנהו שטרי דנפקי במחוזא ואגבי בהו רבה בר אבוה זוזי דתו קשי לך קו' רש"י ותוס' דהיכי פשיט איסורא מממונא וצ"ל תירוצם דפשיט איסורא דלא הוחזקו מממונא דהוחזקו ואי ס"ד דלאביי דחייש לתרי יצחק הו"ל כהוחזקו א"כ רבא עושה מערכה על הדרוש א"ו לכ"ע אין סברא לומר דשני יוסף ב"ש שלא הוחזקו יהא דינם כהוחזקו ועוד שהרי כ' התוס' שם בד"ה יצחק ריש גלותא דאף אביי מודה בלא שכיחי שיירתא ולא הוחזקו דל"ח מדתנן כל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר וההיא דיצחק איירי בשכיחי שיירתא ולא הוחזקו והיינו שינוי' דרבי זירא בשילהי פ"ק דמציעא וכמ"ש התוס' שם בפירוש וכ' שם הרא"ש וז"ל ויראה לי שכ"ש אם הוחזקו אעפ"י שאין השיירות מצויות דיותר יש לחוש שאותו המצוי בעיר עבר דרך שם ואפילו במקום שאין השיירות מצויות ממה שנחוש שבא אחר מעיר אחרת ועבר דרך שם ואפילו במקום שהשיירות מצויות וכיון דלא איפסקא הילכתא כו' עבדינן לחומרא ולא מהדרינן גיטא כו' אלא במקום שאין שהשיירות מצויות ולא הוחזקו אבל במקום שהשיירות מצויות ואע"ג דלא הוחזקו א"נ הוחזקו אע"ג דאין השיירות מצויות לא מהדרינן כלישנא בתרא דר' זירא עכ"ל והיינו נמי דעתיה דאביי כמו שכתב התוספת לעיל הרי מבואר דלאביי נמי אף דחייש לתרי יצחק מ"מ לא הוחזקו אינו כהוחזקו א"כ תבנא לדיננא דשפיר ילפינן איסורא דלא הוחזקו מממונא דהוחזקו וכי היכא דבממונא אף בהוחזקו לא חיישינן לנפילה דיחיד ה"ה באיסורא בלא הוחזקו מיהא ל"ח לנפילה דיחיד ואף רבא לא פליג עליה דאביי בהך סברא אלא דרבא עדיפא דאף לנפילה דרבים לא חייש אבל הא פשיטא דרבא לא פליג אהך סברא דאביי ודבר ברור הוא לרגיל ובקי בדרכי התלמוד שאין לנו לחדש ולבדות מלבנו מחלוקת בין תנאים ואמוראים כ"א במקום ובענין שהם חולקים בודאי לא זולת וזה אחד מעיקרי ויסודי התלמוד וכן מוכח ממ"ש התוס' בפ"ק דמציעא בד"ה חיישינן לשני שוירי וא"ת לרב הונא האיך יגרש כל אדם את אשתו לר"מ דאינו מוכיח מתוכו כיון דחיישי' לשני שוירי וי"ל כיון דלא הוחזקו הוי שפיר מוכיח מתוכו עכ"ל הרי מבואר דאף למאן דחייש לתרי יצחק כל זמן שלא הוחזק אין כחו יפה כהוחזק וזה ברור וא"ת היכי מדמינן שאלה דיחיד שהיא בכונת שואל ומשאיל לנפילה שהיא בלתי כונת מאביד והמוצא' נמי בהיסח הדעת היא בא לו כדאמרי' בעלמא שלשה באין בהיסח הדעת מציאה כו' וי"ל כיון דאין דעת וכונת שואל ומשאיל תלויי' כלל במקרה ההוא שהוא הרושם שבמצח הדר ה"ל כשלא מדעת אלא כבמקרה ומנא אמינא לה מההיא דאמרי' בפ"ב דבכורות י"ז אפלוגתא דר"י הגלילי ורבנן ביצאו שני זכרים כא' אמרי' לר"י הגלילי שמעינן ליה דאמר אפשר לצמצם בידי שמים וכ"ש בידי אדם ורבנן בידי שמים אמרי' א"א לצמצם בידי אדם מאי וקבעי למיפשט מנמצא מכוון בין שתי עיירות שתיהן מביאות שתי עגלות דר' אליעזר וכ' התוס' בד"ה אפשר לצמצם וכו' וקשה לר"י היכי פשיט מנמצא מכוון בין שתי עיירות הא ע"כ נהי דיכולין לצמצם כשמכוונין למדוד מ"מ לרבנן א"א שיהא הדבר מצומצם בין שתי עיירות דכמו בידי שמים הוא שמעצמו נפל שם מתחלה ובפ"ק דעירובין ד"ה בדין לחי הבולט מדופנו של מבוי כ' התוס' בד"ה וספק דבריהם להקל דהא אמרי' בהזורק ספק קרוב לו ספק קרוב לה דאמר וניחזי הי מינייהו קדי' וכ"ת כשבאו שניהם בבת א' והא א"א לצמצם התם נמי הואיל ולאו אדעתייהו לבא בבת א' הוו כבידי שמים הרי שאף בדבר הנעשה בידי אדם בכוונה מכוונת אלא שאין מכוונין לאותו הפרט הרי הדבר לענין הפרט ההיא כאילו נעשה מאליו בידי שמים ה"נ בנ"ד אף שמתכווני' זה להשאיל ולזה לשאול לענין פרט הרושם שבמצח הו"ל כאילו נעשה מאליו והדר הוה ליה כנפילה דחד דלא שכיח לאביי וא"ת כיון דלהתוס' אביי כלישנא בתרא דר' זירא ובהך פלוגתא דתרי יצחק ע"כ הילכתא כרבא דאמר לא חיישי' לתרי יצחק דהא אינה בכלל יע"ל קג"ם אמאי מספקא ליה להרא"ש לעיל שמא הילכתא כלישנא בתרא דר' זירא הא ודאי לאו הילכתא הוא דהא רבא פליג עליה וי"ל כבר כ' התוס' שם בשנים אוחזין אוקימת' אחריתא לאביי דאיהו נמי מוקי לה באישתכח בבית דין וא"ת השתא קשיא טפי מאי קמספקא ליה להרא"ש הא קיימי להו רבה ואביי ורבא בחדא שיטתא והו"ל ר"ז יחיד לגבייהו וי"ל דבשלמא אי ס"ד דא"א לאוקמי פלוגתא דאביי ורבא אלא בפלוגתא דרבה ור"ז ממילא הויא הילכתא כוותיה דרבה דהו"א דלהכי לא מייתי תלמודא בשנים אוחזין הך פלוגתא דאביי ורבא כי היכי דלא נימא דלא קאי כללא דיע"ל קג"ם אהא משום דכללא לא קאי אלא היכא דפליגי אינהו לחודייהו אבל לא כי פליגי נמי אמוראי אחריני בהדייהו כדחזי' בערבי פסחים בסדר הבדלות כיצד אביי אמר יקזנ"ה ורבא אמר יקנה"ז והילכתא כרבא וכ' התוס' משום אמוראים איצטריך למיפסק ולהכי אייתינהו לאביי ורבא לחודייהו בהאשה שלו' כי היכי דלכאורה לא ליהוי אלא אביי ורבא בלחודייהו ותיקו' הילכתא כרבא מכח כללין דיע"ל קג"ם ואי אייתינהו בשנים אוחזין הו"ל פלוגתא דאמוראי אחריני בהדייהו ולא קם לה הילכתא כרבא ממילא מכח כללא דיע"ל קג"ם אבל השתא דאביי ורבא תרוייהו כרבה קשיא לאידך גיסא אי ס"ד דבהא הילכתא כרבה לגבי ר"ז הו"ל לאתויי פלוגתא דאביי ורבא בשנים אוחזין ולאוקמינהו תרוייהו כרבה כי היכי דליהוי ר"ז יחיד לגבייהו ומדלא עביד הכי ש"מ דלא מכרעא ליה הילכתא כמאן ושוב ראיתי בתשובת הרא"ש על מכלול בן מלול שכ' בהדיא דרבא ואביי בפלוגתא דרבה ור"ז קמפלגי וכיון דהילכתא כרבא לגבי אביי ממילא הילכתא כרבה לגבי ר"ז וא"כ דבריו ז"ל שבתשובה סותרין דבריו שבפסקים ולא היה לי פנאי לחפש אם הרגישו בזה האחרונים ועכ"פ צריכין אנו ליישב שלא יהיו דבריו שבפסקים סתירין מאליהן כיון דבודאי הילכתא כוותיה דרבא בההיא דלתרי יצחק ל"ח וכמ"ש ז"ל שם באותו מקום תוב היכי מיספקא ליה דילמא הילכתא כר"ז בלישנא בתרא הא ודאי לאו הילכתא כוותיה דהא בהך מילתא גופא שהיא לא הוחזקו ושיירות מצויות פסקינן דלא חיישינן לתרי יצחק ועל כרחנו צריכין אנו לחילוקו של הרא"ש ז"ל גופיה בתשו' שנייה של מכלול שכתב לדעת הרי"ף בין גט שאפשר לכתוב אחר ובין מיתה שא"א בענין אחר והך דאחריתי היא ובה החזיק בפסקים אשר יסודם בהררי קודש הרי"ף ז"ל ובזה מיושב דלא תיקשי הא דאמרי' בפרק אלו מציאות כ"ז ע"ב ואי ס"ד חיישי' לשאלה כי מצאו קשור בכיס אמאי כשר ניחוש לשאלה והא לפי דרכנו לשאלה כי האי גוונא שיהיו שמות המשאיל והשואל שוין ל"ח אלא דשאני גט כיון דאפשר לכתוב אחר הוה לן למיחש אפי' לשאלה כה"ג:
2
ג׳ואני תמה על התוס' ז"ל מאי ק"ל אאביי האיך מוקים למשנתינו דילמא כר' ירמיה דאמר כגון שאמרו עדים לא חתמנו אלא על גט א' או כרב אשי דאמר נקב בצד אות פלונית דאף דמר' ירמיה ור"א ליכא הוכחא כמאן ס"ל אי כרבה אי כר"ז דאוקימתייהו מצי קאי בין אשיירות מצויות בין אשאינן מצויות בין אהוחזקו בין אלא הוחזקו אלא אאביי מאי ק"ל להתוס' כמאן מוקים למתני' הא איכא הנך תרי אוקימתי דמצי לאוקמי מתני' בהכי ובלא הוחזקו ואין שיירות מצויות ואפ"ה בעינן דאמרי עדים כו' או נקב וכו' ויש ליישב בדוחק ואין בידי להאריך כי בנחיצה רבה אני כותב ולא הי' לי שהות לעיין באחרונים ז"ל אם הרגישו באלה או באחת מאלה כי מעכ"ת אומר שהדבר נחוץ מאוד והכתב הובא לי ט' ימים אחרי כתיבתו ואני טרוד בעניינים רבים וגדולים עכ"ז פניתי לקיים דברי מעכ"ת נוסף על המצוה רבה שבהתרת העגונה שנצטוינו עליה מפי ספרים וסופרים וממילא למדתי מדברי התשו' הלזו של הרא"ש ז"ל ענין מועיל מאוד לנדון שלפנינו והוא פתח פתוח לרוחה שכ' הרא"ש בסוף התשו' השני' של מכלול וז"ל כי נמצאו הרוגים ואין דרך כו' אלא מוליכין אותו למקום יחוד והורגין אותם הילכך לא שכיחי שיירתא ולא הוחזקו עכ"ל ונניח עתה מה שיש לפלפל ולדקדק בתשו' זו של הרא"ש ולעמוד על עיקר אופיה שלה וזה לי עשרים וחמש שנה ויותר שהארכתי בדבר הרבה כתובה אצלי במקום אחר וגם האחרונים הרבה צווחו בה מ"מ נקטינן מינה דאפילו ביוסף בן שמעון דחיישי' לשני יוסף ב"ש משום דאינו סי' מובהק היכא דברי לן שהיה במקום פלוני יוסף ב"ש והוא אתרא דלא שכיחי שיירתא ולא הוחזק לן באחר דשריא איתתא לכ"ע ובנ"ד כך הם הדברים שהלך ביער והוא מקום דל"ש שיירתא מחמת מורא ופחד של הצרפתים ששעת חירום היה ובשעת חירום אמרי' בהדיא בפ' חזקת דלא שכיחי שיירתא והמחזיק שלא בפניו לא הו"ל חזקה ולא עוד אלא דסתם יהודה וגליל כשעת חירום דמי והך אתרא שהוא על הספר לא עדיף מיהודה וגליל דהוה שעת חירום ואין שיירות מצויות וביותר ביער ההוא שמצאוהו קשור באילן וא"כ סמכי' על רושם המצח אף שאינו סימן מובהק ולא חיישי' לאחר כיון שלא הוחזק וגם אין שיירות מצויות וזה כדאי להתיר אפי' בלי היכר הבגדים וכ"ש בצירוף היכר הבגדים דלית דין ולית דיין שלא תהא מותרת אלא הרי היא מותרת להנשא כשאר בנות ישראל הפנויות והנלע"ד כתבתי צבי אשכנזי ס"ט.
3
