חכם צבי קל״הChakham Tzvi 135
א׳מקאזאל אשר במדינת איטליא
1
ב׳שאלה הגד הוגד לרבני העיר בלחישה שרבי ידידיא לובא קדש מרת גוטלה אלמנה בת ר' חיים מורילו דרך שחוק זה עשרים יום ויען רבני העיר קרובי' הם העמידו ב"ד לחקור הדבר וז"ל קבלת העדות במותב תלתא כחדא הוינא יתבין נחנא בי דינא דחתימי לתתא כד אתא קדמנא ר' משה הכהן ואחר שגזרנו עליו להעיד כל מה שיודע באמת מה שנתהוה בין ר' ידידיא ובין האלמנה והעיד איך יום א' לפני ער"ה שנת ת"ע נכנס לבית ר' חיים מורילו ואח"כ כמו שעה סביב בא ר' ידידיא הנ"ל אשר כבר נשוי אשה והיה מדבר עם מרת גוטלה ע"ד ביאה לסליחות ודברים אחרים וביד ר' ידידיא הנ"ל היו שתי טבעות אחד מדימאנט ואחד משער הסוס ומרת גוטלה אמרה לו שיראה לה הטבעות ור' ידידיא הוציא הטבעת משער הסוס מידו ונתנו באצבע קטנה של מרת גוטלה הנ"ל ואמר לה הרי את מקודשת לי ואינו זוכר אם עוד אמר לה איזה דברים אחרים על ענין זה ורבי משה הנזכר לעיל אמר לו אלו היתה הטבעת טובה היתה מקודשת לך להיות שני עדים כאן ור' ידידיא השיב שהטבעת אינו שוה כלום וכו' בא ר' טוביא וגזרנו עליו כנ"ל להגיד באמת מה שיודע בענין הנ"ל והגיד איך נקרא ללכת לבית ר' חיים מורילו ואינו זוכר בפרט איזה יום היה ועמד שם וראה איך ראובן לקח טבעת מזנב הסוס ושם באצבע קטנה של מרת גוטלה הנ"ל ואינו זוכר מה שאמר ר' ידידיא הנ"ל אל מרת גוטלה הנ"ל רק שמע שאמר מלת לך ועל הדברים האלה התחילו לצחוק והעדות הנ"ל קבלנו בפני ר' חיים הנ"ל אשר בא לפנינו לשם בתו כפי מה שסדרנו עליו וג"כ בפני ר' ידידיה הנ"ל והיה זה וכו' עכ"ל העדות ור' ידידיא ומרת גוטלה הנ"ל צווחים ואומרים שהכל נעשה דרך שחוק לא זולת ומרת גוטלא בפרט אומרת שאמרה לו לר' ידידיא בעת ששם בידה הטבעת דברי שטות המכחישי' מעשיו ודבריו וכונת הדברים שאין לאיש אחד ליקח ב' נשים וכפי מנהג מקומנו ודרך שטות השיבה לו יען כי לא נפל ספק בלבה למאומ' לחוש שיהיו קידושין אם מצד האיש בעצמו והאשה בכבודה אם מפני היותו נשוי ויש לו בנים וגבה טורא ביניהם ומטעמים אחרים ג"כ עד כי פה אחד כולם יעידון יגידון שלשטות נתכונו שניהם וזה טיבו של ר' ידידיא לצחק עם זאת וזאת עם זה כי איש בדחן הוא ועתה יורנו רבנו אם יש בקידושין אלו ממש והרבה מחכמי איטליא כ' להיתר אמנם חכמי העיר כתבו לאיסור והאריכו בכתב' ופסקם ואחרי פסק האיסור כתבו חכמי העיר וז"ל אחרי שכתבנו כל הנ"ל באה לידינו הצעת המעשה אשר עשה המתיר וראינו כתוב בה שהאלמנה אמרה למקדש בעת ששם הטבעת בידה דברי שטות המכחישים דבריו וכו' ולנו נתברר הדבר שאינו כך כי בעת נתינת הטבעת לא אמרה כלום אך אחר ששמעה שאמר העד הרי יש כאן ב' עדים שקדשת אותה אז אמרה שכל זה שטות והוא ממש נדון מהר"ם מלובלין שכתבנו וחמיר נדון דידן ששם החזירה הטבעת וכאן לא החזירה הגם כי המתיר כתב שהחזירתו לו ברור לנו שזה אינו וכבר כ' מהר"ש אבוהב זצ"ל שאלה רצ"א בענין ספק קידושין שאע"פ שהבת היתה משודכת לכהן הצריכה גט ולא חשש לפסלה לכהונה וממנו יש סיוע רב להחמיר בנד"ד אלא שאין מקום להאריך כי הוא בנדון שלו לא רצה ליתן טעם לדבריו וכנראה כי חשש שמא מתוכם ילמדו לשקר ולכן סתם דבריו להחמיר כראוי לכל ירא ה' כמוהו היכי דאיכא למיחש שיבואו להקל באיסורים החמורים.
2
ג׳וזאת תשובתי על הדבר אם רבו כמו רבו ספקות וספקי ספקות שאפשר לספק בנדון הלז מחמת שינוי הדעות וחלוקי סברות הנמצאים בפוסקים ז"ל ראשונים ואחרונים הלא לנגד עינינו שורש גדול השרישונו רז"ל כל ספק חסרון ידיעה אינו נכנס בגדר ספק והרב מהראנ"ח ז"ל בראשו' סי' נ"ב כ' וז"ל ואפילו היה ספק בעלמא מספקא ראוי לנו להחמיר ואף כי רבו הספיקות כמ"ש יש לגמגם ממ"ש המרדכי בפ' החולץ שלא בכל ס"ס בדאו' או בספקא דרבנן ניתן רשות להקל שיש כמה מקומות שאף בס"ס ובספקא דרבנן החמירו ועוד שכ' בהגהת אלפסי הנדפסות משם ריא"ז שבספק פסקי הגאונים ז"ל ל"ש לומר ס"ס וכ"ש כשהספק ההוא מחמת שלא ידענו דעת הפוסקים כו' עכ"ל וידענו כמה רב גיבריה ז"ל ואם הוא ז"ל החמיר ביבמה לשוק שהוא איסור לאו אנן מה נימא באיסור אשת איש החמור אף שיש לה חזקת פנוי': ובענין האומדנות האריך הרב מהרא"ם ז"ל בראשונות וכלל דבריו הוא וכיון דאנן לא בקיאינן האידנא בשיעור האומדנא כמו שהיו בקיאין בהם חכמי התלמוד דהוו בקיאין טפי באומד כל דבר לא נוכל אנחנו להוציא ממון מיד המחזיק בו בלא ראיה ברורה אלא או באומד שנזכר בתלמוד או באומדנא דמוכח טפי דליכא למיתלי בה בשום מילתא אחריתי עכ"ל בדי"ח ע"ב והרב החסיד גדול זמננו כמהר"ש אבוהב ז"ל בת"ש סי' ס"ו החזיק בדבריו הללו שהם בודאי חזקים כראי מוצק ודן מינייהו שהוא לענין ממונא ואוקי באתרין שהוא איסורא שאין לנו להקל בו מחמת אומדנא הנראה לנו דמי יימר דלא חשקה נפשה בו ותמתין עד שתמות אשתו כאותה ששנינו בקדו' דף ס"ב האומר לאשה ה"א מקודשת לי לאחר שתמות אחותך ותשא כדשהיא ליה בת רב חסדא לרבא עשר שנין כדאית' בד' אחין ל"ד אף שהיתה לרבא אשה אחרת כמ"ש התוס' שם ואף שכתבו בשם ר"ת ז"ל שהיתה מצפה שתהקיים נבואתה דפ"ק דב"ב אפשר שגם לזו רוח זנונים התעה ליכנס בספק זה או שתכנית קטטה בביתו של זה עד שיבא לגרש את אשתו ופיתויי היצר רבים ובעיקר הדין רואה אני דהך מילתא תליא באשלי רברבי דת"ר בפ"ב דכתובות כ"ג שנים אומרים נתקדש' ושנים אומרים לא נתקדשה הרי זה לא תנשא ואם נישאת לא תצא כו' ואוקמה אביי בע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה תרווייהו בפנוי' קא מסהדי והאי דאמר נתקדשה הוה ליה חד ואין דבריו של א' במקום שנים והתוס' ז"ל הק' תימא אמאי לא תינשא לכתחילה דהו"ל לאוקומי אחזקה וי"ל כגון שאנו יודעים שזרק לה קדושין כו' והרב בעל ת"ה אחר שעלה בדעתו ז"ל לדמות אחד אומר נתקדשה בפני ובפני פלוני ואותו פלוני מכחישו לאחד אומר קרוב לה וא' אומר קרוב לו דקי"ל לא תנשא אח"כ חזר בו מכח דברי תוס' הנזכרי' וגם הר"ן ז"ל תי' כעין דברי התוס' דמיירי ששני העדים מודי' שזרק לה קדושין אלא שהם חלוקים אם קרוב לה או לו והוסיף בטעם דעבידא אינשי דטעו בין קרוב לו לקרוב לה והסב דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' אישות לדעתו והרואה יראה כמה מהדוחק יש בפירושים הללו דסתמא קאמר תלמודא נתקדשה ולא נתקדשה ואי כדברי התוס' הוה ליה לפרש דדוקא בדידעינן שזרק לה קידושין או בנרות דולקות ואי כדברי הר"ן הול"ל דדוקא בשחלוקין בין קרוב לו ללה דעבידי אינשי דטעי בהכי והרמב"ן ז"ל הביאו הר"ן ז"ל כ' דרב פפא (דאינהו ז"ל הוו גרסי ר"פ תחת אביי שבגרסתנו וכן משמע בהרב המגיד) לטעמיה דס"ל דהמקדש בע"א חוששין לקדושיו ואי לאו דמכחיש ליה חד סהדא הוה אמרי' תצא והוא ז"ל הק' עליו אמאי לא תנשא לכתחלה והיא קו' התוס' ואין ספק שדעת הרמב"ן ז"ל דמשום חומר אשת איש אפקוה רבנן מחזקתה והיא היא סברת הרמב"ם ז"ל לפי הבנת הה"מ ז"ל שלכל ענין ס"ל להרמב"ם שאם א' אומר נתקדשה וא' אומר לא נתקדשה שלא תינשא לכתחלה והיינו ע"כ באומר העד שנתקדשה בפני ב' שהרי הרמב"ם סובר דהמקדש בע"א אין חוששין לקדושין כמ"ש בהדיא בפ"ד א"ו באומר האחד נתקדשה בפני ב' עדים או בפני ובפני חברי ואותו החבר מכחישו והיינו ההיא דא' אומר קרוב לה ולא עוד אלא שהוסיף להחמיר דאף בשהאשה מכחישתו לא תינשא לכתחלה ועיין טעמו שם בהרב המגיד וגם בעל מגדל עוז כיון לדעתו והראב"ד ז"ל אף שהוא חולק על הרמב"ם בהכחשת האשה מודה הוא בכל אופן שהם חלוקים א' אומר נתקדשה וא' אומר לא נתקדשה לא תנשא וכתב הה"מ שכן נראה דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל ומשמע מלשונו שבכל החלוקות הם מסכימי' לדעת הראב"ד שבכל אופן שנחלקו ב' עדים א' אומר נתקדשה וא' אומר לא נתקדשה אף דליתנהו להנך אמתלאות דהתוס' והר"ן ז"ל מ"מ לא תנשא לכתחלה מדכ' ולדבריהם (לדברי הראב"ד והרמב"ן והרשב"א) אעפ"י שהיא מסופקת בדבר כיון שהיא בחזקת פנויה ואין שם עד שנתקדשה אלא א' וא' מכחישו אם נשאה לא תצא עכ"ל וא"ת הרי כ' הר"ן בפ' האשה שנתארמלה בשם הרמב"ן דר"פ לטעמיה דאמר התם המקדש בע"א חוששין לקידושין הילכך אי לאו אידך דקא מכחיש ליה וע"א בהכחשה לאו כלום הוי דינא דאפי' נשאת תצא עכ"ל משמע דווקא לטעמיה דר"פ דס"ל דהמקדש בע"א חוששין לקידושיו הוא דאמרי' הכי הא למאן דס"ל דהמקדש בע"א אין חוששין לקידושיו תנשא אפי' לכתחלה הא לאו קושי' היא דאיכ"ל דהרמב"ן לא אתי לתרוצי אלא דלא תקשי אמאי צריכינן לחלוקת שלא תצא להכחשת השני תיפוק ליה דבלא"ה לא תצא כיון דקיי"ל דהמקדש בע"א אין חוששין לקידושין וע"ז תירץ דר"פ לטעמי' אבל בחלוקה האחרת שהיא לא תינשא לכתחלה אפשר לומר דאפי' למ"ד אין חוששין למקדש בע"א הכא לא תינשא לכתחלה וכיון שלדברי העד הא' נתקדש' בפני שנים והו"ל כחתיכה א' ע"א אומר חלב וע"א אומר שומן דלא תאכל ואף דהתם לית לה חזקת כשרות והכא אית לה חזקת פנוי' מ"מ משום חומר אשת איש מדרבנן לא תינשא וגדולה מזו מצאנו להריא"ז בפ' האשה שנתארמלה דבתרי ותרי אף דאית לה חזקת פנוי' ה"ל ספקא דאו' ואם נישאת תצא נראה דס"ל דלא קיי"ל כדיחוייא דתלמודא ביבמות דבעי למימר דתרי נמי ספקא דרבנן הוי ומדמי לה לנכסי דבר שטיא דאין ראי' מנכסי דבר שטיא דאפי' את"ל דהוה ספד"א דינא הכי דלעולם בכל ספד"א מוקמינן נכסי בחזקת מארי קמא דומיא דרובא דאו' ובממונא לא אזלינן בתר רובא לאפוקי בקדושין דבספד"א תצא ותלמודא לא חש התם ביבמות לדחות הראי' דבר שטי' וגם הר"ן הביא סברא זו דתרי ותרי ספד"א ועשו לה סמוכות מההיא דהבא עליה באשם תלוי קאי שהיא לכאורה ראי' מכרח' מדלא קאמר בחטאת קאי אלא שהר"ן דחאה בדיחוי קל מכח ההיא דיבמות ולפי מה שכתבנו ההיא דיבמות לא מכרעא והכי משמע לישני' דהר"ן והרמב"ן דכל עיקר לא קשיא אלא אמאי אצטריך לטעמא דתרווייהו בפנוי' קמסהדי לענין שאם נישאת לא תצא תיפוק ליה דבלא"ה אפילו אין כאן עד המכחישו נמי לא תצא דהא ה"ל עד א' וכן תירוצו של הרמב"ן דר"פ לטעמי' אינו אלא לענין זה אבל במאי דלא תינשא לכתחלה אינו ענין לההיא דחוששין לעד א' בקידושין דהא אף מ"ד חוששין מודה הוא דעד א' בהכחשה לית ביה מששא והכא אמאי לא תינשא וכדפריך הר"ן באמת אלא ע"כ האי דלא תינשא בע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה טעמא אחרינא אית ביה ואינו ענין למקדש בע"א דכיון דהא' אומר שנתקדשה בפני שנים אף שהא' מכחישו משום חומר אשת איש שוייוה רבנן כחתיכה ספק של חלב אלא דהר"ן לא ניחא ליה בהאי סברא אלא דוקא באחד אומר קרוב לה כו' כמבואר בדבריו ואל תשיבני מתשו' הרשב"א שהביא הרב בב"י סי' מ"ב אותו העד שהעיד שבפניו נתקדשה כיון שהאחרי' אומרים שלא נתקדשה בפניהם אין חוששין לו דלא הוה אלא חד וקיי"ל המקדש בע"א אין חוששין לקידושיו הרי שהשוה דין שנים המכחישים זא"ז למקדש בע"א והתם ודאי תינשא אפי' לכתחלה ועוד דמוכח מדשקיל וטרי אי אית לן למיחש לשמא יחזור העד ויאמר שנזכ' וחששא זו ע"כ אינה אלא לשלא תינשא לכתחלה דברננה לא מפקינן איתת' מבעלה די"ל דהתם מיירי שהעד המעיד לא העיד אלא שבפניו לבד נתקדשה אבל לא העיד שגם חבריו ראו הקידושין וגם חבריו לא הכחישוהו לומר שלא נתקדשה בפניו אלא שהם לא ראו הקידושין אבל הוא אפשר שראה תדע דאל"כ תקשה למה ליה להרשב"א לבא עליה מתורת המקדש בע"א תיפוק לי' דה"ל ע"א נגד שנים או שלשה עדים שדבריו בטלים לכל דבר ולכ"ע והמקדש בע"א אית ביה פלוגתא א"ו כדאמרן הנך רואה שלדעת אבות העולם אשר מימיהם אנו שותי' ה"ה הרמב"ם והראב"ד והרמב"ן והרשב"א והה"מ ופשטה של שמועתנו נראית כדבריהם וגם אם תדין את העדים הללו כמכחישים זא"ז לא תינשא לכתחילה והדבר ברור שאלו ראה הרב בעל תה"ד סברות רבותינו הללו ז"ל שהיה מחמיר ואוסר בפה מלא כנראה מדבריו ז"ל שם כ"ש שהאמת לע"ד שאין כאן הכחשה כלל שאיני זוכר אינו מכחיש דברי חבירו אדרבא נראה שהיו שם עוד דברים אלא שהוא אינו זוכרם וכאותה ששנינו בפט"ז דאהלות איזו היא קרובה חמישים אמה וישנה ששים שנה ואמרי' עלה בגמ' דכתובות ד"כ ע"ב אמר רב חסדא ש"מ האי סהדותא עד שיתין שנין מידכר טפי לא מידכר הרי דאמרי' אף דאפשר דהיה שם נפל טמון בגל וידוע היה לבני אדם נשתכח מהם הדבר ועתה אינם זכורים ואמת אומרים שאינם זכורים אף שהמציאות הוא האמת והם ידעוהו ובהכי ניחא דלא תיקשי הא דאמרי' התם אמר רבה ש"מ מדר' יוחנן הני בי תרי דידעו סהדותא ומנשי חד מינייהו מדכר חד לחברי' דמשמע אפי' אמר בפני ב"ד ששכח ואינו זוכר ואפי' אחר כדי דיבור מדכר חד לחברי' ואי ס"ד אומר שכחתי או אינו זוכר כמכחיש דמי היכי מצי הדר ביה ולאסהודי כיון שכבר כפר והכחיש את חבירו א"ו איני זוכר לאו כפירה והכחשה היא כלל ומתיישב נמי עובדא דרב אשי ורב כהנא דאייתינן התם שנסתפק בו המרדכי אי מיירי בפני ב"ד או שני לן בין צורבא מרבנן לאחר במילי דלאו דצניעותה ולפי פירושו אינן צורך לכל זה כי איני זוכר אינה הכחשה כלל וגם המרדכי יודה בזה אלא שנסתפק במאי דקאמר בתר הכי לא ידענא דאמאי לא יחשב כעדי' שאמרו אין אנו יודעים דשוב אינם יכולים לחזור ולהודות ותירץ בזה בי תירוצי' או דשני לן בין צורבא מרבנן לאינש אחרינא או חוץ לב"ד הוה ולדידי אין צורך דהאי לא ידענא דקאמר על לא דכר מר דלעיל קאי ורצונו לא ידענא כי לא דכירנא באופן דנדון דידן הו"ל כאלו ע"א אומר נתקדשה בפני ובפני פלוני ואין חבירו מכחישו דלכ"ע לא תינשא ועוד שמתוך מה שהעיד העד השני מוכח שהיו שם עוד דברים שהרי הוא מעיד ששמע מלת לך וזאת המלה יחידית אין לה ענין אלא בצירוף דברי' אחרים וכיון שע"כ היו שם עוד דברים אחרים אלא שהוא לא שמעם או שמעם ושכחם אית לן למימר מסתמא גם ענייני הקדושין שמע כאשר יגיד עליו ריעו אלא ששכחם עתה אף דיש לחלק בין מילי דכדי דלא רמי אנפשיה לאדכורי למילי דקדושין דעליה דידיה רמיא לזוכרם אפשר דהעד השני כדברי הבאי והיתול הוי בעיניו מטעם העד הראשון שאמר לפי דעתו ל"ה הטבעת שו"פ כמו שהעיד בפי' ולכך שכחם זה השני ואנחנו היודעים שגם שניהם העדים אינם בקיאים בשומת פרוטה כי מעט מזעיר היא ואם תרצה להתירה מטעם הכחשת האשה שאמרה להמקדש דברי שטות המכחישים דבריו וכו' יש בדבר להקל ולהחמיר להחמיר לפי"מ דסליק אדעתייהו דרבנן המתירים שהעדים מכחישים זא"ז וא"כ לדעת הרמב"ם לא תינשא לפי"מ שפירשו דברי הה"מ ובעל מגדל עוז דבאיכא עד המסייע לה גריעה טפי ואין הכחשתה מועלת להתירה להנשא לכתחלה אם שיש לפקפק בזה מטעם שאין העד אומר ממש כדברי' והו"ל מסייע שאין בו ממש ולהקל לפי רוב הפוסקי' דס"ל במכחישים זא"ז האשה נאמנת ותינשא לכתחלה אמנם רואה אני את דברי רבני העיר האומרים שנתברר להם כי בעת נתינת הטבעת ביד האשה לא אמרה כלום כי אם אחר שמעה את דברי העד שאמר הרי יש כאן שני עדים שקידשת אותה וע"פ דבריהם צריכים אנו לדון דקים להו שפיר הך מילתא דעלייהו דידהו רמיא מילי דשמיא ומילי דמתא וא"כ הדבר ברור שאין דבריה אחרי קבלת הטבעת מעלין ולא מורידין אפי' תוך כדי דיבור כ"ש אחר כ"ד ועוד צריכין אנו לחוש למה שחשש הרשב"א שמא יחזור העד ויזכור מה ששכח ויעיד כדברי חברו והרי היא זו מקודשת ובניה ממזרין שהרי כבר הוכחנו וביררנו שהאומר איני זוכר יכול הוא לאחר זמן לחזור ולומר נזכרתי והריני מעיד ואף ששנינו ריש פ"ה דמס' טהרות השרץ והצפרדע ברה"ר וכו' ר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרים ופי' ז"ל דאף דס"ל לר"ע דספק טומאה ברה"ר טהור ה"מ כשעשה טהרות כיון דאין להם תקנה כשנטמאו אבל לגבי גברא להצריכו טבילה והזאה ס"ל דצריך טבילה והזאה שמא... או מחר יתברר הדבר שנטמא ואנן קיי"ל כחכמים דלא חיישינן להכי ומדסתים משמע אף בדאיכא קלא דאפשר לברר לאחר זמן אשת איש שאני דהא קיי"ל כאביי ורבא דפליגי עליה דר"ח בההוא דקדיש באבנא דכוחלא ובעי למימר רב חסדא דהיינו ההיא דר' חנינא דאמר עדיה בצד אסתן ותיאסר ואביי ורבא לא ס"ל הכי דאם אמרו בשבוייה דמנוולא נפשה יאמרו באשת איש והכי קיי"ל דהא אישתאיר מההיא משפחה בסורא ופרשו רבנן מינה וכן פסקו הפוסקים ז"ל סוף דבר דעתי מסכמת להרבנים המחמירים אשר בתוכם האלוף המרומם הרב הותיק בנן של קדושים האח נפשנו כמהר"ר משה חגיז נר"ו והנלע"ד כתבתי הצעיר צבי הירש בהרב המובהק כמוהר"ר יעקב זללה"ה אשכנזי ס"ט
3