חכם צבי קמ״אChakham Tzvi 141
א׳כ"ה תמוז תל"ח לפ"ק פה בידון
1
ב׳עד מפי עד מהו שיהא נאמן להתיר שבויה לכהן:
2
ג׳תשובה גרסי' בפ' חבית איבעי' להו עד מפי עד מהו לעדות בכור רב אמי אסר ורב אסי שרי א"ל רב רב אמי לרב אסי והא תנא דבי מנשה אין עד מפי"ע כשר אלא לעדות אשה בלבד אימא לעדות שהאשה כשרה לה בלבד רב יימר מכשיר עד מפי"ע לבכור קרי עליה מרימר יימר שרי בוכרא והילכתא עד מפי עד כשר לבכור נמצאת למד דלמאי דפסקינן הילכתא כרב אסי דשרי לא סגי דלא מוקמינן לי' לתנא דבי מנשה אלא כדמוקי' לי' איהו דהיינו לעדות שהאשה כשרה לה דחד מינייהו הוא עדות שבויה כדתנן עיר שכבשה כרכום כל כהנות שנמצאו בתוכה פסולות ואם יש להן עדים אפי' עבד אפי' שפחה הרי אלו נאמנין וא"ל דכיון דאין בנה ובתה נאמנין אינה בכלל עדות שהאשה כשרה לה דאטו באשת איש נמי מי ליכא חמש נשים דאין מעידות אותה אטו משו"ה נימא דאינה בכלל כל עדות שהאשה כשרה לה ובבכור נמי האיכא אשתו דאינה נאמנת אלא דסתם נשים דעלמא כשרות להעיד הרי זה בכלל עדות שהאשה כשרה לה ומהתימא על הרב"י בא"ה סי' ז' שכ' וז"ל ואם עד מפי"ע מעיד עליה שלא נטמאה אפשר שהוא נאמן כמו בעדות אשה שמת בעלה עכ"ל כתב בלשון אפשר דבר שהוא תלמוד ערוך וכן תמיהני על הרב מהרר"ש דמדינה בא"ה סי' רנ"ה שלא רצה לסמוך על דברי הרב"י אלו כיון שכתבם בלשון אפשר וכן נסתפק הרב מוהר"ר שם טוב עטיאה יע"ש שוב הראה לי הרב מהר"ר יעקב שטרימר ז"ל באדריאטפולי שהרב מהראנ"ח בראשונות סי' כ"ב דמ"ג ע"ב הביא ראי' זו ודחאה וז"ל שם איברא שאין זה הכרח ואין להוכיח מכאן אלא דכל היכא דעד מפי"ע כשר דאשה נמי כשרה כו' ואפשר שלא באה הברייתא אלא להחמיר ולומר דאין שום עדות שהאשה פסולה ועד מפי"ע כשר כו' אבל איפכא לא תני ולא תידוק מינה שבכל עדות שהאשה כשרה עד מפי"ע נמי כשר וכדתנן כל הכשר לדון כשר להעיד ויש שכשר להעיד ואינו כשר לדון עכ"ל והנה אותה דכל הכשר לדון כו' אינה כדאי לספק עלינו דהתם בא מפרש החלוקה האחרת ואדרבא אי מהתם איפכא הוה לן למיגמר דבלא מפרש ההפך סתמא כפירושי דשניהם שוים אלא שהרב ז"ל לדוגמא בעלמא נקטה ומצד טבע הלשון בעצמו הוא דמספקא לי' ז"ל אבל רואה אנכי שבעלי התלמוד ז"ל הם עצמם דייקי כיוצא בזה על לשון המשנה השנוייה בשילהי פ"ק דר"ה זה הכלל כל עדים שאין האשה כשרה לה אף הן אינן כשרין לה ובגמרא הא אשה כשרין לה א"ר אשי זאת אומרת גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה ואמאי לא דחינן נמי שלא באה המשנה אלא להחמיר ולומר דאין שום עדות שהאשה אינה כשרה וגזלן דדבריהם כשר וזה הכלל לאתויי כל מיני עדות שאין האשה כשרה להן שגזלן נמי פסול אבל איפכא לא תידוק מינה שכל עדות שהאשה כשרה גזלן נמי כשר א"ו ס"ל להגמ' דאי לאו דהחלוקות שוות ומתהפכות לא הו"ל להתנא למיתלינהו זה בזה ה"נ דכוותה באופן שתלמוד ערוך הוא להכשיר עד מפי"ע בשבוייה ומה שנסתפק עוד מהרשד"ם שם דחזינן מילי דסתרי אהדדי דאיכא דוכתא דמקילינן טפי בשבויה כגון בנישאת עפ"י אשה ובא ע"א כשר דבאשת איש תצא אבל לא בשבויה ובנה ובתה כשרין בא"א אבל לא בשבוי' לא קשיא דבא"א מתוך חומר שהחמרת עליה דדיקא ומינסבא ומילתא דעבידא לגלויי לא משקר איניש הכל נאמנין להעידה אפילו בנה ובתה שהרי היא עצמה נאמנת חוץ מה' נשים שמתכונות לקלקלה אבל בשבוי' דהיא עצמה אינה נאמנת דלא החמרת עליה בסופה וגם לא הוה מילתא דעבידא לגלויי אינה נאמנת וכן בנה ובתה ושפחתה דכגופה דמיין וכן בעלה דאין אדם נאמן ע"י עצמו אבל באינך כיון דמדרבנן בעלמא הוא דמדאו' הרי היא בחזקתה אף שנשבית הימנינהו רבנן בדרבנן ולהכי אם נשאת עפ"י אשה כבר פקע לי' איסור דרבנן ונשארת אדינא דאו' דמוקמי' לה אחזקתה שוב אין ע"א נאמן להוציאה מחזקתה וראיתי להרא"ש בתשו' כלל ל"ב סי' ה' כ' דאי גוי מל"ת נאמן בנתי' דמר שמואל אמאי אוקמינהו לשבוייהו אבראי לעיילי ויסיחו לפ"ת שלא נטמאו ולא הבנתי ראי' זו דשמא אין רצונן להיות עומדות בספק ע"י אחר ושמא לא יסחוי לפ"ת ועוד דבבא לב"ד לא מיקרי מל"ת ואי משום הא לא קשיא דבפירוש שמעינן לי' להרא"ש ז"ל כלל י"ח סי' ט' דכל שמסיח לפ"ת אפי' בב"ד מהני אלא הא קמייתא מיהו קשיא דסברא אלימת' היא דהא כ' התוס' בכתובות י"ח ובקדושין דמגו בבי תרי לא אמרי' כיון דאין הכל תלוי בדעת א' מהם ה"נ דכוותי' ועוד דבמידי דשייכי בגווי' לא מהימני כדאמרינן בגיטין שמע מקומטריסין של גוים פ' נהרג לא מהימני כיון דשייכי בגווי' ה"נ שבח הוא להם אבל מ"מ מסתברא להא דרבינו ז"ל דכיון דסתם נכרי שקורי משקר חיישי' שמא היא שכרתו שיסיח לפ"ת ובעל ח"מ כ' על דברי ההגה' שאפי' נשי' שאינן נאמנות בעדות אשה נאמנות בשבוי' וז"ל צ"ע הלא הרא"ש מחמיר בנכרי המל"ת בעדות שבוי' וס"ל דשבוי' גרועה מאשה שמת בעלה וא"כ כ"ש למה תועיל עדותן בשבויי' עכ"ל ולפי"מ שכתבתי לעיל על דברי הרשד"ם אין כאן מקום עיון דבא"א כיון דהחמירו עליה בסופה דתנא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה חיישי' דמתכונות לקלקלה אבל בשבויה הרי כבר נתחללה ואי משום ולד האי לאו קלקול גדול הוא ועוד דספקא נמי הוה ועוד דלאו כל הילודים לינשא לכהן הם עומדים והנאת' מרובה מצער שיגיע להן לכשיודע ובפרישה כ' אדברי הטור דשבויה אפי' לפ"ת אינה נאמנת על עצמה וז"ל והא דאמרי' לעיל גבי תרומ' דנאמן לפ"ת התם לא איתרע חזקה דכהן אלא דלא ידעינן מי הוא אבל הכא איתרע חזקתה כיון דהיתה בין הנכרים ודבר תימא הוא דאדרבא הכא אית לה חזקה דכשרות ובכהן לית ליה חזקה דכהן כלל אלא נ"ל דהתם לתרומ' דרבנן נאמן הכא לאיסור דאו' לא מהימנא ואף דבשבוי' הקילו הנ"מ בעדות כל דהו אבל מפי עצמה ובעלה אין כאן עדות כלל והא דבעדות בכור אפי' בנו ובתו נאמנין משא"כ בשבויה י"ל דמשום כיסופא עבידי דמשקרי אבל בבכור ליכא כיסופא כולי האי ועוד י"ל שאני בכור דקנסא בעלמא הוא הנלע"ד כתבתי הצעיר צבי אשכנזי ס"ט
3
