חכם צבי קמ״חChakham Tzvi 148
א׳חזר החכם השואל וכתב אלי וזאת תשובתי אליו שנית.
1
ב׳ידיד נפשי החכם הש"י עם היותי טרוד מאוד לא נמנעתי מלהשיב לכת"ר כי בעיני הדברים ברורים כשמש ורואה אני אותך מהפך הדברים ועושה מן הלוה ערב ומן הערב לוה ומ"ש כת"ר כי אין המלוה האחרון מחוייב לכוף את האיקספטאנט אלא כותב פרוטי שטו"ט וחוזר על האינדי"צאנט דע ידידי שאין מזה ראיי' שהאיקספטאנ"ט הוא ערב שהרי הרשות ביד המלוה האחרון לכוף את הלוה הראשון אם ירצה אלא שהוא אין רצונו להפסיד את עצמו מן האינדיצ"אנט הא אם המלוה האחרון רוצה לתפוס ולכוף את האיקספט"אנט תכף אין ספק שהרשות בידו תדע שיש מוכרים את הח"כ בלי אינדצ"אנט שקורין פריי"א פו"ן אינדיצימ"ינט היעלה בדעת שהאקספט"אנט פטור משום זה מלשלם להקונה הח"כ הא ודאי ליתא ועוד ראיה מכרעת הגע עצמך שהקונה הח"כ לא עשה פראט"שיט כלל משום זה לא נפטר האיקספ"טנט אבל האינדי"צאנט נפטר בדיניהם הרי לך ראיה מכרעת שהאקס"פטענט הוא הלוה והאינדיצ"אנט היא הערב ומה שרצית להכריע ממה שיכול הקונה הח"כ לגבות מן המוכר שהוא האינדיצ"אנט קודם שיתבע את האקספ"טאנט אין זה כלום דאשכחן בגמ' אינהי בתר ערבא אזלי וכי בשביל זה נאמר שהערב הוא הלוה והלוה הוא הערב נהי דלענין רבית אמרי' דגם הערב לוה יקרא אבל הלוה ליכא למ"ד שלא יקרא אלא ערב ולא יכלתי כלל למצוא טעם לדברי כת"ר שדימה דין זה לדברי ר"מ מרוטנבורג ומכח זה רצה לזכות את המוכר ורואה אני הדברים להיפך שאם תלמדנו משם כיון שבאמת הלוה הראשון הוא החייב להגוי הקונה הח"כ אף אם המוכר כבר נתפשר עם הגוי בפחות אין על הלוה הראשון לשלם להמוכר שהוא המלוה הראשון אלא אותו הסך ששילם הוא להגוי ולא יותר שהרי במותר החוב זכה בו הלוה הראשון שהוא המשלח לדברי ר"מ והלוה אינו חייב לשלם כלל וכלל להמוכר שהוא המלוה שלו וברור בעיני שאם נשרף הח"כ או מת הנכרי שהלוה הראשון פטור מן המוכר שהוא המלוה הראשון ואין להמוכר עליו שום טענה בעולם שהרי כבר מכר שטרו ודברי העיר שושן אינם ענין לנדון שלפנינו כלל דהתם בפורע חובו של חברו היא אבל זה חוב עצמו הוא פורע והיא מחוייב לפרעו ול"ד להדדי כי אוכלא לדנא ומעתה כל מה שטרח כת"ר להביא מחלוקת ר"מ ור"א ור"י בחנם טרח כי אין כאן ענין לשליח שטעה הנכרי מעצמו עמו או הטעה הוא את הנכרי אלא הכל חוזר לעיקר אחד שהלוה הראשון הוא חייב להנכרי חוב גמור וא"א להמוכר להשתלם מן הלוה כלל וכלל כיון שהנכרי הקונה הח"כ זכה בחוב הכתוב בח"כ ההוא ואף שנשאר להמלוה הראשון שיעבוד גוף על הלוה הראשון אין זה מועיל לשיוכל לחזור ולגבות חוב שכבר מכר וזכה בו הלוקח כראוי אלא לענין אם חזר ומחלו וכדשמואל לא זולת ובח"כ אפי' הא נמי ליתא שהרי אם מכר ח"כ וחזר ומחלו בודאי אינו מחול בדינא דמלכותא ובזה אנו דנין ועושין מעשה בכל יום בלי פקפוק ושלום כנפש הצב"י אשכנזי ס"ט:
2