חכם צבי קמ״זChakham Tzvi 147
א׳ראובן נתן לשמעון מאה ר"ט ונתן שמעון ח"כ לראובן על המאה ר"ט על זמן וראובן מכר הח"כ לערל בניכוי ריבית וגם שלם שכר הסרסרות מכיסו וקודם זמן התשלומים של ח"כ הנזכר נתגלגל הדבר שהלכו ראובן ושמעון לפליטה למקום אחר ולקחו כתב חירות מהשרר' אשר גרו תחתיו שלא יוכלו שום ב"ח לתבוע אותם ולאחר זמן תבע שמעון לראובן בב"ד שחייב לו נו"ן ר"ט בע"פ והשיב ראובן אמת שאני חייב לך חמישים ר"ט רק אני אתפוס אותם על חוב מאה ר"ט שעתה חייב לי על ח"כ והשיב שמעון כיון שאתה מכרת הח"כ לערל קבלת חובך מערל ואני אשלם או אפשר לערל וראובן השיב כיון שאני מכרתי הח"כ לערל ונתתי הסרסרות מכיסי וגם דינא דמלכות בדין ח"כ שתבע המלוה השני למלוה הראשון לכתחילה להוציא ממנו מה שנתן לו ואינו מחויב לחזור על המלוה ממלוה הראשון לכתחילה אם לא שאינו יוכל לפרוע ממנו אז יוכל לתפוס ללוה הראשון שלוה מראובן ע"י ח"כ וא"כ עדיין לא נפטר שמעון הלוה מראובן המלוה במעות שקיבל מהערל וא"כ זכיתי אני במעות בממון של ערל ואני לא מניח אותך לשלם לערל כל החוב כיון שבלא"ה מחויב אתה להשוות עם שארי ב"ח שאתה חייב לערלים לאלפי' ולרבבות ונתגרע בזה הימנותך וא"כ גם חוב זה אל תשלם רק אני מחויב לפטור אותך מהערל לעת וזמן שאתה יוצא לחירות משארי ב"ח שאתה חייב לערלים ולא יתעכב לך הדרך בגיני ואם אתה רוצה לקדש ה' תקדש בשלך והשיב שמעון מה אכפת לך אם אפטור אותך מהערל והערל יתן לי הח"כ במתנה כיון שאתה כבר קיבלת המאה ר"ט של ח"כ מהסוחר ילמדנו רבנו הדין עם מי כי בהשקפה ראשונה נראה שראובן יצא זכאי בדין דצא והגע עצמך אם אתרמי מילתא שידעינן שנשרף הח"כ אצל הנכרי הדעת מכרעת מצד סברא שזכה ראובן בהמעות של גוי ושמעון מחויב לשלם לראובן כל החוב אע"פ שאין בידו הח"כ כיון שידעינן שנשרף הח"כ אצל הנכרי א"כ במה נפטר שמעון מראובן מהחוב כי לא נברא שטר ח"כ אלא לראיה וא"כ כיון שידעי' ששמעון היה חייב לראובן בח"כ ולא נפרע ממנו רק שראובן מכר ח"כ לגוי בזה שמעון מראובן לא נפטר כיון שראובן לא נפטר מהנכרי מלשלם לו המעות שקיבל ממנו רק נשאר ג"כ בע"ח של נכרי וא"כ זכותו של ראובן גרם שנשרף הח"כ ונפטר מהנכרי ושמעון מחויב לשלם לראובן וראיה ברורה לזה מש"כ הטור בסימן קפ"ג בשם תשו' מוהר"ם מרוטינבורג ראובן שלח לשמעון שיקנה לו בגדים מנכרי בהקפה וכשהגיע זמן הפרעון נתן ראובן המעות לשמעון לפרוע לנכרי ונמצא שהמוכר שכחם צריך שמעון להחזירם לראובן ואינו יכול לומר אני רוצה לקדש השם ולהשיבם דבשלו יוכל לקדש ה' ולא בשל אחרים ע"כ וא"כ מה בנדון של מוהר"ם הנ"ל ששמעון הקיף מהנכרי וא"כ שמעון ב"ח של הנכרי ושמא היום או מחר יזכרם הנכרי ויתבע לשמעון שישלם לו אפ"ה זכה ראובן בהמעות כיון שזכה הוא מתחילה במעות הנכרי אע"פ שלאח"כ מסר ראובן המעות ביד שמעון קודם שנודע לנו ששכחם הנכרי אפ"ה זכה ראובן ולא יצאו מזכותו מכ"ש כאן בנ"ד שלא בא מעולם הממון של נכרי ליד שמעון וגם ראובן הוא ג"כ ב"ח של הנכרי שזכה ראובן במעות של נכרי ולא נפטר שמעון מראובן מחוב שלו ואע"פ שהר"ר אפרים חולק על מהרמ"מ בטלה דעתו נגד כל הפוסקים ראשונים ואחרונים ונלע"ד שאפילו רבינו יונה מודה בדין זה למוהר"ם מדכתב רבינו יונה דוקא בהטעה בחשבון הכל לשליח שהרי אם גנב וגזל והטעה את הנכרי מה טיבו של ב"ה משמע דוקא בהטעה שחכמתו גרם להטעות את הנכרי וזולתו אפשר לא טעה הנכרי משו"ה הכל לשליח אבל היכי ששכח הנכרי בעצמו ולא עשה השליח שום פעולה מודה ר"י שהכל לבעל המעות וכן נראה מהטור שר"י מודה למוהר"ם כיון שהביא דברי ר"י וכ' עליו ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל משמע שהסכים לדבריו ואח"כ מביא מחלוקת מוהר"ם והר"ר אפרים וכ' עליו שהרמ"מ סותר דברי הרר"א משמע שגם הטור הסכים לדברי מהר"ם כיון שהביא מהרמ"מ באחרונה כדרכו וא"כ אם לא יודה רבינו למהר"ם נסתרים דברי הטור אהדדי וא"כ זכינו בנ"ד היכא שהחוב נפקע מהנכרי מעצמו בלי פעולת ראובן או שמעון שראובן זכה בהמעות של נכרי ומשמעון לא נפקע החוב שחייב לראובן כיון שידעינן ששמעון חייב לראובן וא"כ השתא אפי' שח"כ עדיין ביד הנכרי ורצה להוציא החוב ממי שיוכל להוציא רק שאין יכולת בידו להוציא באשר שהלכו ראובן ושמעון לפליטה ואינו יוכל לכפות להם לשלם לו זכה ראובן בהמעות של נכרי ושמעון נשאר ב"ח של ראובן ויוכל למחות בשמעון שאל ישלם לנכרי רק שהוא עצמו יתפשר עם הנכרי להוציא ח"כ מידו כדי שלא יתעקל הדרך בשבילו ואם יטעון שמעון אני לא אחלל השם בעבורך כדי שתזכה אתה גם טענה זאת לקחה ממה שכתב מהרשד"ם בסי' קפ"ד ושמא יש לחוש ולומר דאיכא חיה"ש לנכרים אלא שגם לזה אני אומר דאין לחוש והטעם דוקא בגזל הנכרי יש לחוש הרבה שלא יגזלו אותם אבל כל שהוא דרך מו"מ מעשים בכל יום שהסוחרים נכרים גם ביניהם אובדים נכסיהם ואינם יכולים לפרוע וכ"כ העיר שושן בסי' קכ"ח בפורע חוב של ישראל לכותי ומפרש יותר שאין חיה"ש בדבר ודרך התגרים כן הוא שיורדים מנכסיהם אפי' ביניהם ומפשרים עם ב"ח שלהם פשרה אחר פשרה ועיי"ש באריכות וא"כ לא מבעי' לר"ת שכ' אפי' הטעה השליח לנכרי הכל לבעל המעות א"כ בנ"ד נמי כיון שראובן הוא בעל המעות ואי לא נתן מעות לשמעון לא נתן לו ח"כ ולא נמכר ח"כ של שמעון לנכרי ול"ה יכול שמעון לגזול לנכרי פשיטא דזכה ראובן בהמעות ושמעון נשאר ב"ח של ראובן ול"ד להא דקי"ל בישראל שחייב לנכרי הן בע"פ או בשטר ונתן הנכרי במתנה החוב של ישראל אחר שקנה הישראל המקבל החוב וא"כ בנ"ד למה לא אמרינן נמי אם התפשר הנכרי החוב עם שמעון שזכה שמעון דשא"ה דלא בא המתנה להישראל מהנכרי מחמת ישראל הלוה מנכרי שהרי אם לא הלוה הישראל מנכרי דפשיטא דהיה יכול ליתן הנכרי המעות עצמו לישראל אחר מה שהלוה לישראל וא"כ לא בא שום הנאה לישראל המקבל מחמת ישראל הלוה משא"כ בנ"ד שאי לא נתן לו ראובן מעות לשמעון לא ניתן ח"כ לראובן למכור לנכרי משו"ה לר"ת דסבר דהכל לבעל המעות זכה ראובן נמי בנ"ד במעות של נכרי ויוכל למחות בשמעון שאל יזיק לו להתפשר עם הנכרי ואפי' לר' יונה דסבר היכא שהשליח הטעה לנכרי בחשבון הכל לשליח שא"ה דשם הלך השליח מדעת המשלח והטעה לנכרי משו"ה יוכל לומר השליח מה טיבך לזכות אתה בהטעות דאף אם אתה הלכת לבד לא היית מרוויח כלום מנכרי רק שאני בחכמתי ובחריצתי הטעתי לנכרי ומה אכפת לך אם גזלתי לנכרי משא"כ בנ"ד שראובן בעל המעות מוחה בשמעון להשתדל עם הנכרי להתפשר עמו רק שהוא עצמו רצה לפשר עמו באשר שידוע לכל שהסוחרי' מתפשרים בנקל עם בעלי פליטות וחושבים מה שהצילו מהם כאלו הצילו מארי ומתפשרים בכל מה שאפשר להם וא"כ זולת שמעון נמי היה מפשר הנכרי עם ראובן מודה ר"י דהכל לראובן בעל המעות רק לאחר עיון יש לפקפק אם לא נגע בנ"ד דין של יחלוקו כיון שהנכרי מחויב להכניס בפשרה מחמת ששמעון הלוה מראובן הלך ג"כ לפליטה ואם לא הלך שמעון לפליטה לא הכניס הנכרי בפשרה עם ראובן באשר שיכול להוציא כל החוב משמעון אקספטאנט של ח"כ בל"א בדינא דמלכותא וא"כ נראה לדמות דין זה להא דאי' בטח"מ בסי' קפ"ג הי' השכר ידוע וקצוב ונתן המוכר דבר הקצוב והוסיף לו מדעתו חולקי' השליח והמשלח וא"כ בין להרי"ף וסיעתו שכ' הטעם שיחלוקו הואיל ובאת הנאה ע"י בעה"ב וכתב הר"ן על טעם זה דמשמע מלשונו בדבר שיש קצבה אפי' נתן המוכר לשליח בפירוש כיון שבאת הנאה לשליח ע"י בעה"ב חולק עמו א"כ בנ"ד נמי כיון שבא הנאה לראובן שהנכרי מחויב להתפשר עמו בשביל ששמעון הלך ג"כ לפליטה ובלא"ה לא התפשר הנכרי עם ראובן כנזכר הדין נותן שיחלוקו ואפי' לרש"י שכתב הטעם שיחלוקו דמספקא לן אם להשליח נתן או לבעל המעות מודה רש"י בנ"ד כיון שידוע לנו שהנכרי הכניס בפשרה כיון ששניהם הלכו לפליטה שיחלוקו וכ"כ הירוש' והובא בב"י בסי' קפ"ג וז"ל בשליח ששינה א"ר דוסא כשקיים השליחות נתכוין לזכות לבעל המעות לא קיים שליחותו נתכוין לזכות להשליח ולמה חולק עמו הואיל ובאת הנאה על ידו ע"כ וכן מוכח להדיא מתשובת הגהת מיימוני בשם תשובת רב צמח והובא בהרמ"א סי' קפ"ג אכן יש מקום לומר שיש לראובן זכות יותר משמעון כיון שהוא בא לזכות מתרי טעמים למעליותא אחד מצד שיש לו דין בעל המעות ואחד מצד כיון שאם לא הלך ראובן לפליטה ג"כ לא התפשר הנכרי עם ראובן או שמעון כיון שהיה יכול להוציא כל הח"כ מראובן כדינא דמלכותא בח"כ כלל העולה מזה שעכ"פ לית דין ודיין שלא יזכה ראובן בעל המעות בהחצי שהרויח מהנכרי אף ששמעון עשה הפשרה עם הנכרי ולקח ח"כ שלו מידו וגדולה מזו מצינו בתשו' מהר"ם אלשיך סי' א' והובא בש"כ סי' ע"ב חה"מ סעי' קנ"ז וז"ל ראובן שלוה מעות מנכרי ומצאו שמעון ואמר תנם לי ואני אעלה לכותי ריבית כדרך שאתה מעלה לו וכן עשה ונתן לכותי ריוח תמיד בחושבו הכותי שהוא שליח של ראובן ומת הכותי ע"ד אעפ"י ששורת הדין כך הוא ראוי לתת לשמעו' חלק מהמעות כיון שנמצאו בידו ויבצעו תמימים ע"כ וא"כ מה התם ששמעון ל"ה מעולם ב"ח של כותי והכותי ל"ה יכול לתבוע לשמעון רק ששמעון ב"ח של ראובן לבד ואפ"ה פסק מהר"ם שיחלוקו מכ"ש בנ"ד ששמעון הוא ב"ח של ראובן וראובן הוא ג"כ ב"ח של נכרי שיוכל לתבוע אותו אם לא ישלם לו שמעון ואדרב' בדיניהם הלך אחר ראובן תחילה מכ"ש שזכה ראובן בהחצי ואם שגיתי יורני מורי נפלאות מתורתו ע"כ דברי החכם השואל:
1
ב׳תשובה עם כי אין דרכי להשיב בדיני ממונות ליחיד השואל לאהבת כת"ר אמרתי אעלה על ספר הנלע"ד להלכה אבל למעשה לא אחליט הדין עד יבואו דברי שני בעלי הריב או הדיינים הממונים על ככה ואומר לא מן השם הוא זה ואין כאן ענין לשליח שהטעה ולא למחלוקתן של רבנו אפרים ור"מ מרוטנבורג כי בעיני הדבר ברור כיון שהנכרי זכה בח"כ ההוא לא מיבעיא למ"ד מכירת שטרות דאורייתא אלא אפי' למ"ד מכירת שטרות דרבנן כאשר הוא מבואר בפוסקים ז"ל בלי חולק א"כ מאי שיאטיא דראובן המוכר הח"כ הלז משמעון כיון שכבר מכרו לנכרי ונהי דאמר שמואל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול היינו משום דאכתי נשאר לראובן המלוה הראשון שיעבוד גוף על המלוה כי היא דבר שאינו נמכר או משום שהמכירה אינה אלא דרבנן לכל חד מרבוותא כדאית ליה אבל מעולם לא עלה על הדעת שום אדם שיוכל המוכר לגבות מהלוה החוב כיון שכבר זכה בו הלוקח אי מדאו' אי מדרבנן מה תאמר הא אין כאן כתיבת קנה לך איהו וכל שיעבודא דאית ביה כתחז"ל בהא מילתא לא שייך לאפלוגי בין לוקח ישראל ללוקח נכרי וכי היכי דבלוקח ישראל בודאי אין המוכר בעל דברים דהלוה מטעם שכבר נסתלק המוכר מן הלוה באיזה אופן שיהיה ולכל הפחות מדינא דמלכותא שכבר קימו וקבלו היהודים היושבים בכל מדינות הללו עליהם ועל כל הנלוים עליהם ויתד הוא שלא תמוט גם בלוקח נכרי הדין כך בלי ספק וא"כ אין לראובן לתפוס החמשים ר"ט הללו כלל וכלל ואין כאן ענין לקדה"ש מלבד דבלא"ה לא מיקרי זה קידוש השם אם פורע אלא חיה"ש אם אינו פורע להנכרי וברור הוא כי מן הדין הגמור מחוייב ראובן הלוה הראשון לשלם להנכרי הלוקח מה גם כי הרשות בזכרוני בדיניהם א"א לתבוע ולנגוש את ראובן האינדיצנט עד שיעשה תחלה פירוטיש"ט על הלוה הראשון שהוא האקסיפטנ"ט נמצא שאין ראובן המוכר אלא כעין ערב והלוה הראשון הוא לוה גמור זה הנ"ל בנחיצה רבה וברוב טרדה עד שכמעט לא יכלתי לעיין בספר בעת כותבי זה: צבי אשכנזי ס"ט
2
