חכם צבי קס״וChakham Tzvi 166
א׳הלכות תמידין ומוספין פ"ד די"ג כתב הרמב"ם חל יום א' להפסיק בין השבת ובין י"ט וכו' משמר שזמנו קבוע נוטל עשר חלו' וזה הנכנס נוטל שתים לא נשאר להם לעבודה הם לבדם אלא יום א' שהוא ערב שבת וכו' ומתעצלין ואין באין מהן אלא מעט וכ' עליו הראב"ד כל זה הבל ורעיון רוח והכ"מ הביא דברי ר"מ בפי' המשנה וכ' ואינו יודע למה ההביל אותו הראב"ד והדבר ברור בעיני משום דקשיא ליה משנתינו דתנן משמר שזמנו קבוע מקריב נדרים ונדבות ומקריב את הכל וא"כ אינו עובד פחות ממה שעובד כל משמר בכל השנה כלה אף שבאמורי הרגלים כלם שוים מ"מ אין לו פחות בעבודה ממה שעובד כל משמר ומשמר בזמנו שכל ימות השנה אדרבא רוב נו"נ ברגל הם קרבים ועוד לישנא דהמתעכב לא אתי שפיר כלל שהרי המתעצל אינו בא ואינו נוטל כלל והבא הוא הנוטל ועוד איך שייך לומר משמר שזמנו קבוע כאילו המתעכב אינו קבוע והלא אף הוא קבוע כמותו הנה כי כן פרש"י הוא הנכון ובו תפס הראב"ד:
1
ב׳קסו
כ' הרמב"ם בפ"ו מהל' תמומ"ו ד"ו מצותו להקצר בלילה בין בחול בין בשבת וכו' ואם קצרוהו ביום כשר וזהו הפך סוגיא ערוכה ושלמה בשילהי פר"י וכבר הניח דבר זה בצ"ע בס' לח"מ ובס' בה"ז האריך הרבה מאוד בדברים שבודאי לא עלו על דעת ר"מ אבל האמת הברור בעיני בדעת ר"מ הוא דס"ל דהנך שינויי דאיתמרו בגמ' שינויי דחיקי נינהו ולא סמכינן עלייהו ולא אכל הך שקלא וטריא וכדאמרינן בעלמא ואנן אשינויא ניקום וניסמוך והיא דרך רחבה וסלולה שכבשוה הגאונים והרי"ף והרמב"ם בהרבה מקומות ואנו אין לנו אלא ככל הנך סתמי משנתינו ויהיו כל דברי חכמים קיימים ואף דנקצר ביום כשר מ"מ עיקר מצותו בלילה וכההיא דפסחים ס"ח דאר"ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואברים וכו' ואע"ג דהתם כבר דחתה שחיטה את השבת מ"מ הכא כל עיקר מצותו לכתחילה הוא בליל שבת שהוא זמנו ולכן בדין הוא שתדחה שבת אף אם נקצר ביום כשר שוב מצאתי בירוש' ספ"ק דר"ה רשב"ל בעי קצירת העומר מהו שתדחה את השבת ביום ופשוט התם דדחי ונ"ל ברור שעל זה הירוש' סמך הרמב"ם ז"ל כמנהגו לסמוך על הירוש' במקום שאין הדבר ברור מאוד בתלמודין ובהכי אתיין פשטי משנתינו כמשמען נ"ל:
כ' הרמב"ם בפ"ו מהל' תמומ"ו ד"ו מצותו להקצר בלילה בין בחול בין בשבת וכו' ואם קצרוהו ביום כשר וזהו הפך סוגיא ערוכה ושלמה בשילהי פר"י וכבר הניח דבר זה בצ"ע בס' לח"מ ובס' בה"ז האריך הרבה מאוד בדברים שבודאי לא עלו על דעת ר"מ אבל האמת הברור בעיני בדעת ר"מ הוא דס"ל דהנך שינויי דאיתמרו בגמ' שינויי דחיקי נינהו ולא סמכינן עלייהו ולא אכל הך שקלא וטריא וכדאמרינן בעלמא ואנן אשינויא ניקום וניסמוך והיא דרך רחבה וסלולה שכבשוה הגאונים והרי"ף והרמב"ם בהרבה מקומות ואנו אין לנו אלא ככל הנך סתמי משנתינו ויהיו כל דברי חכמים קיימים ואף דנקצר ביום כשר מ"מ עיקר מצותו בלילה וכההיא דפסחים ס"ח דאר"ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואברים וכו' ואע"ג דהתם כבר דחתה שחיטה את השבת מ"מ הכא כל עיקר מצותו לכתחילה הוא בליל שבת שהוא זמנו ולכן בדין הוא שתדחה שבת אף אם נקצר ביום כשר שוב מצאתי בירוש' ספ"ק דר"ה רשב"ל בעי קצירת העומר מהו שתדחה את השבת ביום ופשוט התם דדחי ונ"ל ברור שעל זה הירוש' סמך הרמב"ם ז"ל כמנהגו לסמוך על הירוש' במקום שאין הדבר ברור מאוד בתלמודין ובהכי אתיין פשטי משנתינו כמשמען נ"ל:
2
