חכם צבי קס״טChakham Tzvi 169
א׳שלום לאהו' ה"ה פ"ו ק"ל פ' כתבכם הגיעני ע"ד הק"ק שכנגדיכ' האומרים שתבררו ב"ד לדין עמהם ואתם משיבים שיודיעו לכם תחלה על מה הם רוצים להתדיין עמכם והם משיבים שאינם רוצים להודיע לכם עד שתבררו תחלה דלא עביד אינש דמגלה טענתיה אלא לב"ד עכ"ד דבר זה מפורש בש"ך סי' י"א שבס' ב"ש מזכה את התובע אבל הרב בעל ש"ך פוסק שהדין עם הנתבע ודברי הב"ש בזה בטלין הן דאין זה ענין לגילוי טענתא אדרבא יש ראי' להיפך מדאמרי' בעלמא אטרוחי ב"ד בכדי לא מטרחינן ה"נ שמא כשישמע הנתבע מה התובע מבקש ממנו ימלא משאלתו ועוד ראיית הב"ש אינה ענין כלל לנ"ד דהתם היינו שיכול לטעון בב"ד טענה שהוא זוכה בה אף שלא טען אותה חוץ לב"ד או אפי' טען חוץ לב"ד הפכה משום דלא עביד אינש דמגלי טענתי' אלא בב"ד אבל להכריחו לילך לב"ד על בלי מה זה לא עלה על הדעת וגדולה מזו אמרו דקיי"ל דמלוה אומר נלך לב"ד הגדול כופין את המלוה דוקא כשיש עדים או ראי' למלוה הא בלא"ה לא כ"ש שכשהתובע אינו אומר כלל מה תביעתו שאין הנתבע מחוייב לילך עמו לב"ד או לברר לו ב"ד מ"ת שאני התם שההליכה לב"ד הגדול יש בה טורח והוצאת ממון לכך אין להכריח את הממאן עד שתהיה להתובע ראי' אבל הכא הרי הקהל שכנגדכם אומרים שתבררו דיינים במקומכם אף זה דבר בטל מאליו שהרי אם יעלה על הדעת שאתם מחוייבים לדון לפני ב"ד ממוצע לשניכם בזבל"א צריכים אתם להוציא ממון רב להביא אצליכם חכם גדול ובקי בדינין איש חיל ירא אלקים וכו' בודאי אין חכם בעולם יכול להכריח אתכם על ככה עד שיודיעו הק"ק שכנגדכם על מה יריבו אתכם ואפי' היה הדבר שקול ראיית ב"ש וראיית הש"ך אין ספק שהלכה כדברי הש"ך שהוא בתרא וראה דברי ב"ש וחולק עליהם כ"ש וק"ו שאתם הנתבעים ולא יהא אלא מחלוקת שקול א"א לכוף אתכם הנתבעים מספק וז"ב לכל מי שהריח ריח תורה ובענין הפס"ד שיש לכם מן הרב שהיה מקובל לאב"ד על הקהלו' והם רוצים לחזור ולהתדיין על הפס"ד ההוא הדבר ברור שאינכם זקוקים כלל להתדיין על הפס"ד שפסק הרב המקובל על השלש קהלות בזמן ההיא ותלמוד ערוך הוא שילהי י"נ אר"ד מנהרדע' הילכתא אין חוששין לב"ד טועין וב"ד בתר ב"ד לא דייקי וכ"כ כל הפוסקים גם מה שמסרבי' הקהל ההוא לעמוד עמכם ועם ק"ק פלוני יחד אין נפקותא בדבר זה עתה עד שיגלו הק"ק ההיא את תביעתם עליכם מה היא ואז אם הדבר נוגע לחברת הג' קהלו' לא מיבעי' לדעת הסמ"ג שכתב שאם שני השותפין בעיר שצריכין שניהם לבא וכ' הב"ח דכל הפוסקים מודו לו דפשיטא שאינכם צריכים להשיב על תביעת ק"ק פלוני אם לא שיעמדו גם הק"ק המשותף עמכם לדין אלא אפי' לדעת הש"ך שכ' שהרמב"ם והטור ושאר פוסקין חולקין עליו בנ"ד אף הם יודו דע"כ ל"ק אלא במידי דבר חלוקה הוא כגון קרקעות ומטלטלין אבל בעסקי הקהלות שא"א לחלק חלק א' ולהפרידו מחברו שאם זכו זכו שניהם ואם הפסידו הפסידו שניהם אף הם ז"ל יודו שאינכם צריכים להשיב על טענת הא' עד שיבא חבירו וא"ת לקתה מדת הדין וכי בשביל הא' שלא ירצה לבא יפסיד התובע השני וכמ"ש בתשו' מיימוני סי' י"ג מה' שותפין לא קשי' דהתם כשהאחד במד"ה דאפשר שלא יבא לעולם הוא דמחוייב להשיב להשני שבכאן כדי שלא יאכל הלה וחדי' אבל כששניהם כאן עד שכופין את זה הנתבע להשיב על טענת היחיד נכופנו להשותף השני שיבא גם הוא ויטעון אלא הא מיהא כשהתובע השני יישאר על אשר נגזר על אותו הבא ולא יוכל לשנות הפס"ד אז אין טעם למנוע מלהשיב על טענת הבא לב"ד בשביל חבירו שלא בא שהרי אין התובע מפסיד כלום כ"א לדעת הב"ח שכ' טעם לדברי הסמ"ג שיוכל לומר חברך לא יעיז כנגדי ולכך לא אשיב לך דלטעם זה אפי' אם אותו שלא בא רוצה להפסיד חלקו עפ"י טענות הבא לב"ד אין כופין את הנתבע להשיב עד כי יבואו שניהם ואיך שיהיה כיון שאתם נתבעים מציתו למימר קים לן כדברי הסמ"ג וכפירושו של הב"ח וכפסקו ואינכם זקוקים להשיב על טענת ק"ק התובע עד שיעמדו ק"ק המשותף עמהם ואף דלעיל כתבנו דמציתו למימר קים לן כהש"ך ודלא כב"ש והכא אמינא דקים לכו כהב"ח ודלא כהש"ך כבר כתבו כן הפוסקים ותלמוד ערוך הוא בפ' חזקת ר"ה זבן ארעא וכו' אתא ישראל אחר רפיק בה פורתא אתא לקמיה דר"נ אוקמא בידי' א"ל מאי דעתיך וכו' ליעביד לי מר כאידך דשמואל וכו' א"ל בההוא אנא כשמעתך ס"ל כו' ע"ש כלל העולה שאינכם מחוייבים לברור שום ב"ד עד שיודיעו לכם הק"ק פ' על מה הם רוצים להתדיין עמכם ואם הוא ע"ד הפס"ד שכבר יש לכם אינכם זקוקים להשיב להם דב"ד בתר ב"ד לא דייקי ואפי' בשומא ע"י ג' כל דהוא אמר אי ליתו ג' אחריני אין שומעין לו קל וחומר ברב הפוסק בעירו שאין לשום ב"ד אחר עסק בדבר דא"כ לא שבקת חיי ואפשר שהרב ההוא יאמר שהוא יותר בקי ומומחה מן הב"ד שהם רוצי' לברר ומכ"ש שנתקבל בכתב מהג"ק והוא מפו' לבקי ומומח' בכה"ע ובודאי ששום רב לא יעל' על לבו דבר כזה ואם ימצא מי שיכתוב נגד האמור הודיעוני ואשיבה ידי להוציא לאור צדקת האמת ואל תראו ואל תחתו כי השי"ת ברחמיו יצילכם מזרוע בשר ושלום כנפשך אחיך:
1
ב׳הצבי אשכנזי ס"ט
2