חכם צבי כ״גChakham Tzvi 23
א׳כ' הרמב"ם ז"ל בה' פסולי המוקדשין פרק ששי דין י"ח וז"ל בהמה שנמצאת מירושלם ועד מגדל עדר היתה בת שתים יביאנה שלמים ויביא עמה לחם שמא תודה היא וכתב הכ"מ דמשמע מדברי רבינו דמייתי לה ומתנה עליה ותאכל כחמור שבהם ליום ולילה עד חצות וודאי כדברי הרב ז"ל כן משמעותן של דברי הרמב"ם:
1
ב׳אמנם קשה לי טובא חדא דהרי הרב ז"ל פסק לעיל כחכמים דאין מביאין קדשים לבית הפסול בבכור ופסח שנתערבו וכן באשם ושלמים שנתערבו ועוד האיך אפשר להתנות עליה בספק שלמים וספק תודה ולהביא עמה לחם והא תני ר' חייא תודה שנתערבה בתמורתה ומתה חברתה אין לה תקנה וכו' כדאיתא במס' מנחות פ' התודה דף פ' ע"ב ובהדיא אמרינן נמי התם אמרו למדין לפני רבי ולימא אי הך דקיימא תודה היא הך תיהוי שלמים אמר להו משום דקא ממעט באכילת שלמים שמעינן מהכא דלאו דוקא בשתי בהמות וודאות שנתערבו הוא דאין מביאין קדשים לבית הפסול אבל בבהמה א' שהיא ספק שלמים וספק תודה מביאין דהא הכא ליכא אלא חדא דמיספקא לן בה ואפי' הכי אין מביאין וגם נדחו דברי הכ"מ שנתן טעם לדברי הרמב"ם משום דתרוייהו קדשים קלים ומתנותיהם שוות דהא הכא נמי תרוייהו קדשים קלים נינהו ואפ"ה אמרי' בהדיא דאסור לעשות כן. ויש ליישב בדוחק דשאני התם דאין להקדיש לכתחילה בהמה על הספק על דעת להביא קדשים לבית הפסול אבל בבהמה שנמצאה שאין לה תקנה אחרת ס"ל להרמב"ם דמביאין כיון שאין לה תקנה באופן אחר וכבר היא קדושה וגם אינו וודאי מביא קדשים לבית הפסול דדילמא באמת תודה היא לכך שרי וגם זה אינו עולה יפה דהא התם נמי אותה שנשארה מן התערובות אין לה תקנה ומה בכך אם מקדיש בהמה אחרת הכא נמי אפשר שבהמה זו אינה קדושה כלל ועכשיו הוא מקדישה ומביא קדשים לבית הפסול ועוד קשה דבמצא זכר בן שנה כ' הרמב"ם ז"ל מניחו עד שיפול בו מום ומביא שתי בהמות תחתיו וכו' והאחרת שלמים עם הלחם שמא תודה היה ע"כ והרי כאן הוא מקדיש בהמה אחרת ומתנה בספק תודה ספק שלמים וזה ממש היפך הגמ' הנזכרת וא"ת והא אמרי' בפסחים פ' האשה פ"ח ע"ב ה' שנתערבו עורות פסחיהן כו' פטורין מלעשות פסח שני ונייתו ונתני בשלמים כו' משום דקממעט באכילת שלמים כו' והא הכא דאינה אלא בהמה א' וגם איכא ספק כרת ואפ"ה אין מביאין קדשים לביה"פ וי"ל דס"ל להרמב"ם דההיא שינוייא לאו עיקר הוא ועיקר שינוייא מסקי' לקמן משום דשלמים בזריקה ופסח בשפיכה עוי"ל דהתם איכא ד' ודאי שלמים אבל הקושיות האחרות צע"ג שהרי הוא הפך תלמוד ערוך הנ"ל דאי אפשר להתנות וגם הרמב"ם פסקה להך דרבי חייא פי"ב מה' פסהמ"ק די"ג ועוד אני תמה למה לא הזכיר התנאי שצריך להתנות שמא אינה תודה אלא שלמים מה יהא עם הלחם וכבר עלה בלבי לומר דס"ל להרמב"ם דשאני הכא כיון דאיכא ס"ס ספק חולין ספק קדשים ואת"ל קדשים שמא תודה היא ולכך שרי בלא תנאי אלא שאי אפשר לאומרו דא"כ אדרבא היה לו להביאה שלמים בלא לחם לקולא ועוד נקבה בת שנתה אמאי תמות משום חשש שמא חטאת היא וכן בזכר בן שתי שנים אמאי אין לו תקנה יביאנו עולה דהא איכא ס"ס. ספק חולין ואת"ל קדשים שמא שלמים או עולה בזכר בן ב' שנים ואף שמחטאת לתודה וכן מאשם לעולה יש שינוי גדול משא"כ משלמים לתודה אין זה מספיק וצ"ע צבי אשכנזי.
2
