חכם צבי כ״טChakham Tzvi 29
א׳ואשר בקשת לתרץ קו' הרב מהר"ש קאדנאבר על הרמב"ם שסובר דבמינו מצוי בשוק בדמותו כצלמו דאין צריך לישבע שאינו ברשותו דא"כ מאי פריך ליה תלמודא לרב הונא בריש המפקיד דף ל"ד ממתניתין דסלע הלויתיך עליו וכו' דילמא התם במצוי בשוק כגון פלפל וכו' זאת היא קושית מהרש"ק ז"ל ואמרת דשאני התם שהמלוה טוען שהחפץ היה שוה פחות ממה שאומר הלוה וכיון שאינם מוסכמים בשיווי החפץ אני אומר שהמלו' דעתו להרויח הדמים שהוא אומר בפחות ממה שאומר הלוה שהוא האמת יש לדחות דכיון דסוף סוף יודע המלוה שהלוה נשבע שהיה שוה ג' דינרים דשבועה עליה דידיה רמיא אי לאו דחיישינן שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון וביותר אם כבר נשבע הלוה שכדבריו כן הוא שהרי כך ראוי להיות מן הדין וא"כ המלוה צריך לנכות לו מחובו ג' דינרין כדברי הלוה שוב בוודאי לא יחזיקנו בידו אלא יחזירנו ללוה מחיר אלו הג' דינרין שהוא מנכה לו מחובו שהרי אינו מרויח כלום לפי האמת אילו היה הלוה נשבע כדינו וא"כ לית לן תו למיחש שמא עיניו נתן בה שהרי אין לו בה שום ריוח ומשום דמרע לדיבורא קמא אינו מחזיק בשל חבירו בגזלנותא דאף דלא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו מ"מ רשע מיקרי הנוטל את של חבירו בע"כ אף דיהיב דמי ומכ"ש לפי"ד שאמרת דמצי מלוה לאשתמוטי בטענת לא קים ליה בשומא דלא מיקרי מרע לדיבורא בנדון מהר"ש קאדאנבר אף שבאמת דבר זה כשגגה יצאה מלפניך דע"כ ל"ק מלוה לא קים ליה בשומא אלא בדבר שאין שומתו ידוע אבל למאי דקיימי' השתא לפי קושית מהרש"ק דבדבר ששומתו ברורה וידוע מיירי ליכא למימר כלל מלוה לא קים לי' בשומא דהרי כ"ע ידעי וז"ב. גם לא הבנתי דבריך באומרך דאם יטעון כדי דמיו יצטרך לישבע כתקנת הגאונים לכך טען שלא היה שוה אלא שקל וא"כ יצטרך הלוה לישבע עכ"ד וזה מאמר סותר את עצמו דהאיך אפשר לומר טעם משנתינו מחמת תקנת הגאונים כיון שבזמן המשנ' ל"ה צריך שבועה ואומר אני דמלת תקנת במלת הסכמת הנזכרת בדברי הפוסקים נתחלפ' לך ועל קושית של מהרש"ק נ"ל ברור דלשון משנתינו משמע שמחולקים באיכות ולא בכמות ואי בפלפל וכיוצא בו א"א להם להיות מחולקים אלא בכמות וא"כ לא הי"ל לומר היה שוה והיה שוה אלא זה אומר כך וכך סאים או ליטראות או אמות היה וזה אומר כך וגם לא לומר שמא יוציא הלה את הפקדון דמי יימר שזה הוא בפקדון כיון שאינו כלי כסף וכלי זהב ושמלות שאפשר לברר ולומר כי הוא זה אלא פלפלין וכיוצא והלוה עדיין יטעון אתה גנבת כו"כ סאים או אמות מהפקדון או לקחת מן השוק פלפלין אחרים או בגד פשתן אחר פחות משלי ואין להק' דלוקים טענתייהו בשק של פלפלין צרור וחתום בשעת ההלואה וכיוצא בו דמדקא מכחשי אהדדי בעיקר החוב ובכמות הפלפלין משמע שבשעת הלוואה האמינו זל"ז דאל"ה היה להם לכתוב שטר זל"ז כדי שלא יבואו לידי כפירה והכחשה ודלוקים בשהיה להם שטר ונאבד דרך רחוקה היא ולא ניחא ליה לאוקומי בהכי ובעיקר טעמו של הרמב"ם ז"ל בדינו הנזכר לא ידענא במה נתלבט ומי סני מאי דכתב הרמב"ם ז"ל גופיה בפי' המשנה אשר לו הביאו הרב בעל תוי"ט נוסף על הסברא הגדולה דל"ש למימר עיניו נתן בה בדבר שכמותו בשיוויו וערכו מצוי ביד כל אדם הנלע"ד כתבתי צבי אשכנזי.
1
