חכם צבי כ״חChakham Tzvi 28
א׳פוזנן יע"א
1
ב׳ה"ה השם ישמרהו אד"ש כמשפט אותותיך אותות שמים לרום האירו אל עבר פני ששתי בהם כמוצא שלל רב ופניתי אני מכל טרדותי כי רבות הנה להשתעשע בפניני אמרי אמריו והנני משיב על סדר קונדריסך כאשר תשיג ידי יד כהה אך בקצרה כתב כבוד תורתך: ילמדנו דין נשברה המפרקת ורוב בשר עמו והחוט קיים מה דינו דלא נזכר דינו בשום פוסק ואף שהטור כ' דהוא נבלה ע"כ צ"ל דגם נפסק החוט כאשר אכתוב בס"ד וברמב"ם חשבה תוך ו' נבילות ג"כ צ"ל עם פסיקת החוט כאשר יבואר עכ"ל מעכ"ת אחז צדיק דרכו של הרב בעל ט"ז ז"ל שתפס במושלם דברי תוספות שאין נשבר המפרקת ורוב בשר עמה נבלה אא"כ נפסק החוט ולא כן אנכי עמדי דלענ"ד הדברים כפשטן לדעת הרמב"ם דהויא נבלה אפי' לא נפסק החוט מדקסתם לי' סתומי ולא פירש ואי ס"ד דס"ל כדברי התוס' ז"ל לא הו"ל לסתום אלא לפרש אף דבגמ' סתם נאמר ודרכו של הרמב"ם ז"ל להעתיק הדברים כמו שנאמרו בגמ' בכל כי האי אי ס"ד דס"ל הכרח התוס' הוה ליה לפרש וביותר הדבר מוכרח לפי"ד מכ"ת שאינה נבלה אא"כ נפסק החוט ובלא נפסק החוט הוא טריפה וא"כ הו"ל להרמב"ם למחשב נשבר' המפרקת ורוב בשר בתוך הטריפות והוא מנה שבעים טריפות ולא עוד: דבשלמא לדידי דאמינא דנשברה המפרקת ורוב בשר לחוד בלי פסיקת החוט נבלה אבל בנשברה המפרקת בלא רוב בשר או רוב בשר בלא מפרקת כשירה לק"מ אבל לדעת מעכ"ת ודאי קשה: וכן הוא דעת הטור שראה בוודאי דברי התוס' שקדמוהו הרבה ולא שת לבו לכתוב דוקא בנפסק גם החוט ודאי דסבירא ליה דבלא פסיקת החוט נמי נבלה היא מה תאמר דלא איכפת לי' לפרש כיון דאין דין נבלה נוהג בזמנינו וכיון שבאמת הוי טרפ' אף בלי פסיקת החוט לכך סתם נשברה המפרקת ורוב בשר ולא הזכיר החוט כ"ש קשה דהטור נקט נבלה שהוא הפך האמת דבשלמא אי אמרי' דלישנא דזעירי נקט וזעירי בלי פסיקת החוט קאמר אתיא שפיר למה נקט הטור דין נבלה אף שאין דרכו להביא דינים בלתי נהוגים בזמנינו דכל עיקר לא בא אלא להשמיענו שהוא טריפה ונקט האמת שהוא נבלה כדאי' בגמרא וממילא שמעינן דין הנהוג לנו שהוא טרפה אלא אי אמרת דבלא פסיקת החוט מיירי והאמת הוא שאינו נבלה אלא א"כ נפסק החוט האיך יכתוב הטור הדברים בחילוף ממה שהם והוא ז"ל פוסק אחרון ודרכו לפרש ולא לסתום ומדסתם ע"כ סתמו כפירושו שבלא נפסק החוט מיירי ואפ"ה נבלה היא אלא הדבר ברור בעיני דס"ל ז"ל דבנשברה המפרקת ורוב בשר עמה נבלה אף שהחוט קיים ואם תאמר מה יענו לקושית התוס' י"ל דלא חשיבא להו קושיא כלל דרגילות הוא בתלמוד דהוה מצי למיפרך עוד כמה קושיות אלא כיון דבחד פירוקא מפרקי כולהו לא חש להאריך ותרתי מתלת קא נקיט ועדיפא מיני' אשכחן דהוי מצי התרצן למימר וליטעמיך ולהוכיח להמקשן דלאו מידי קפריך ולא קאמר וזה הוא דבר רגיל מאוד בתלמוד ומבואר בתוס' בכמה דוכתיה ומשום זה א"א לבנות יסוד על דברים כיוצא באלו ומה שעלה על דעת כת"ר להכריח סברת התוס' מסייעתא דרב חסדא דמאי קא מייתי ר"ח סייעתא ממתני' לזעירי דלמא מתני' בפסיקת החוט מיירי ודזעירי אפי' בחוט קיים סתירת דבר זה נקל מאד דלטעמך נמי תיקשי מאי קא מסייע לי' ר"ח לזעירי ממתני' דמלק בסכין הא תניא לקמן כיצד מולקין חטאת העוף חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר ונהי דברייתא לא שמיע ליה הא אפשר למיעבד הכי וא"כ אפי' לזעירי נמי תיקשי אמאי פסיק ותנא מלק בסכין מטמא בגדים הא אפשר למלוק בסכין ושלא יטמא בגדים כגון שחתך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר וא"כ ע"כ טעמא מפני שהוא מחליד או מפני שהוא דורס וכדאמרי ר"ה ורבא אלא ע"כ דס"ל לרב חסדא דצריך בשעת מליקה לחתוך המפרקת באופן שיהיה נבלה או לכה"פ טריפה קודם הסימן ואח"כ חותך הסימן ונפק"ל ממתני' דקתני כשר במליקה פסול בשחיטה דמשמע שכל שהוא כשר במליקה פסול בשחיטה ואי ס"ד דאיכא במליקה מידי דכשר בה ואעפ"כ אינו פסול בשחיטה היכא פסיק ותני כשר במליקה פסול בשחיטה וכעין תשובה שהשיב רבי ינאי לבני רבי חייא א"ו דלעולם צריך במליקה לעשות איזה דבר שיהא נבלה או לכל הפחות טריפה ובזה מדוקדק מאד אומרו ואי ס"ד טריפה הואי שנדחק בו מהר"י אחיו של בעל ט"ז ולדרכינו אתי שפיר שבזה נשמר דלא תיקשי ליה הא דכתיבנא והוא בזה האופן דכיון דע"כ צריך לעשות במפרקת קודם חתיכת הסימן איזה דבר שיהיה נבלה או טריפה וזה א"א כי אם בא' משלשה פנים או שחותך שדרה דהיינו החוט ומפרקת בלא רוב בשר או מפרקת ורוב בשר בלי חוט או שדרה ומפרקת ורוב בשר לאפוקי אי ליכא אלא מפרקת לחוד או רוב בשר לחוד דהתם כשירה אפי' בשחיטה וחוט בלי מפרקת אי אפשר לצייר במליקה וכ"א מג' פנים האמורים ס"ל דנבלה הויא מדפסיק ותני מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה דמשמע בכל אופן שהוא כשר בעצמו של כהן וזה בא' מג' פנים האמורים כנגדו בסכין מטמא בגדים ועל שלשתן הוא אומר אי ס"ד טרפה תהני ליה סכין לטהרו מידי נבלה וא"ל מעיקרא דדינא פירכא ומנ"ל לסייעיה ממתני' ובהנחה שלכל הפחות מפרקת ורוב בשר טרפה דילמא כשירה נמי הוה וליכא סייעתא כלל דהא פשיטא ליה לרב חסדא דעכ"פ טריפה מיהת הויא וכיון דטריפה פשיטא לי' ממילא משמע לי' ממתני' דנבלה נמי הויא דאל"ה תהני ליה סכין וכו' ואין להק' דא"כ לחשוב הרמב"ם נמי פסיקת החוט עם המפרקת בלי רוב בשר בכלל הנבלות דלית הלכתא כרב חסדא בהא דהא ר"ה ורבה דחו לסייעתא דידיה ובהדיא תניא לקמן בברייתא שדרה דהיינו חוט ומפרקת בלא רוב בשר כי היכא דלא תיקשי לן וכי מתה עומד ומולק ש"מ דחוט ומפרקת בלא רוב בשר לאו מתה היא והרי נתבטלו דברי ר"ח בהא מהך ברייתא באופן שאין לנו שום הכרח לומר דהא דזעירי עם פסיקת החוט מיירי ונשארו דברי זעירי כפשוטן והם הם דברי הרמב"ם והטור ז"ל ושוב לא נשאר לנו שום ספק בנשברה מפרקת ורוב בשר והחוט קיים מה דינו שהרי הוא נבלה לדעת הפוסקים המפורסמים ז"ל ואעפ"כ שפר קדמי למשכוני נפשי אדרב בעל ט"ז וביותר שלדברי התוס' הספק במקומו הוא עומד מ"ש כת"ר על הט"ז שהוכיח מדברי התוס' שהק' אמאי לא פריך וליחשוב נמי דזעירי דאפי' טריפה אינה בלא פסיקת החוט דאל"כ אינה מתורצת קו' התוס' וכו' כמבואר בספרו וז"ל כת"ר ויש לתמוה על פה קדוש שיאמר דבר זה דילמא אף בלא פסיקת החוט הוא טריפה והא דלא תני לה במתני' משום דאתי' בזה הכלל כדאמרי' התם וכמ"ש התוס' ודוחק לומר דהכרח הט"ז מתנא דר"י זו לית הכרח כלל דנוכל לומר דתדר"י סובר שהוא נבלה חמורה דמטמא אפי' מחיים עכת"ד:
2
ג׳ואני אומר דהוכחת הט"ז היא דכי היכי דהתוס' מוכחי מדלא פריך וליחשוב נמי לדזעירי דע"כ זעירי לא קאמר אלא בדנפסק החוט נמי אף דבחד שינויא קא מתרצי כולהו הו"ל להמקשן למיפרך מיני' נמי ולתרצו בחד מחתא הלא קושיא זו בדמותה כצלמה קשיא אתלמודא ריש פ' א"ט אמאי נקט והא איכא בסג"ר ושב שמעתתא ולא נקיט הך דנשברה מפרקת ורוב בשר בלא חוט והדר לתרץ ולימא בשלמא לתנא דידן אתי' בזה הכלל כי היכא דתריץ הכא נבלה דמטמא מחיי' לא קתני ואין לדחות דהכא המקשן והתרצן הם ב' אנשים לאפוקי התם חד גברא הוא דכולה סתמא דתלמודא קאמר לה דהכא נמי איכא למימר דפשיטא ליה להמקשן דאין שום תוספת קושיא בתלת מבתרי ובחד שינויא ניחא כולהו ואדרבה התם קשיא טפי כיון דנקט י"ח טרפות אמאי שייר להך חדא גם מה שרצה כת"ר לדחות דתדר"י יסבור דנשברה המפרקת ורוב בשר בלי חוט נבלה ודלא כזעירי זה נמנע לע"ד דהאיך יחלוק זעירי אתדר"י בלי שום תנא דמסייע לי' והאיך לא מותבינן ליה לזעירי מתנא דר"י וזו ראיה נוספת אי ס"ד נשברה מפרקת ורוב בשר והחוט קיים טרפה עכ"ל צ"ל דנבלה נמי הויא מדלא חשיב ליה תדר"י בטרפות ומ"ש עוד כת"ר להוכיח דבריך דרך פילפול הנהוג בחילוקי הזמן ובחדודי הישיבות אף כי אין דרך זו עולה יפה בהוראה שהיא תכלית הלימוד ובדברים הנאמרים ליכתב להראות חיבתך אגלה ראשי פרקים במקום שיש שם בדק אמרת עם הספר ש"מ מדברי ר"ח דמילתא דזעירי שוה למשנתינו ויש לדקדק וכי זעירי מתניתי' אתא לאשמעינן כו' וי"ל דזעירי בא לתרץ קושית וכי מתה עומד ומולק כו' לזה מפרש זעירי נשברה מפרקת ורוב בשר אבל בלא רוב בשר אינה נבילה א"כ לק"מ וכי מתה עומד ומולק דחותך שדרה בלא רוב בשר עכ"ד. והנה מלבד הדוחק שיש בדבריך דכוונת זעירי באומרו נשברה המפרקת ורוב בשר נבלה אינה לעצמו של דבר אלא ליוצא מכללו שהוא דבלא רוב בשר אינו נבלה וטוב הי"ל לומר נשבר המפרקת בלא רוב בשר אינה אלא טרפה ומ"ש מעכ"ת לתרץ זה באומרו שבא להשמיענו שלא יחתוך אפי' רוב בשר וגם לא החוט באופן שלא יהיה כלל טרפה קודם מליקת הסימן מלבד דאין זה במשמע דבריו עוד מרפסן איגרי דנמצא זעירי חולק על ברייתא דמייתי לקמן כיצד מולקין חטאת העוף חותך שדרה ומפרקת כו' ושדרה היינו חוט השדרה כדפירשיז"ל ומ"ש עוד וכן מוכח מתוס' דף י"ט ד"ה מסתברא כלפי לייא אדרבא הגמ' דקאמר ומיסתברא כמ"ד אף מחזיר ודברי התוס' הנ"ל הם בחילוף מדברי מעכ"ת שמהגמ' והתוס' מוכח דלכתחילה מצות מליקה באופן שתיעשה טרפה קודם מליקת הסימן דוק ותשכח ועוד א"א לאומרו דהאיך מוכח ר"ח ממתניתין כוותיה דזעירי באומרו אף אנן נמי תנינן דמפרקת ורוב בשר והחוט דוקא הויא נבלה מדתנן מלק בסכין מטמא בגדים ואי ס"ד טרפה תהני ליה סכין לטהרו מידי נבלה הא עכ"ח האי מלק בסכין דמטמא בגדים מיירי באופן שכנגדו בעצמו של כהן כשר ואי כסייעתא דר"ח דבעי לאוקמי הך מתניתין בנשברה מפרקת ורוב בשר ונפסק החוט לסיועיה לזעירי והא דמטמא בגדים משום דנעשית נבלה קודם חתיכת הסימנים א"כ אפי' אם מלק כיוצא בה בעצמו של כהן נמי נבלה היא ומטמא' בגדים דהא אמרת דס"ל לזעירי דכי מתה אינו עומד ומולק דתו לא מהני ליה מליקה: צבי אשכנזי
3
