חכם צבי ל״אChakham Tzvi 31
א׳ליסא יע"א
1
ב׳אר"י נעשה שוא"ל כענין גדול בחכמה ובמנין ה"ה מחותני האלוף המרומם הדיין המצוין החכם פלוני השם ישמרהו אף כי רבו טרדותי לא אוכל מלט משא מצות מכ"ת בעסק ביש אירע בק"ק קראטשין באיש זר מעשהו נכריה עבודתו אוב"ד הלוי הוא נשא אשה בת טובי' ואח"כ ברח ונלכד בק"ק ליסא יע"א ונסתפקתם בשם אביו אם הוא גרשון כמו שהחזיק עצמו בק"ק קראטשין יע"א או משה כמו שגירש בק"ק קאוולי יע"א וזאת שני' אם הוא לוי א"ל ואף כי כל רז לא אניס להם רציתם לעמוד על דעתי אשר ע"כ אבא בקצרה כי המוביל לא יתנני השב רוחי גם כי רובי תורת דינים הללו המה בכתובים על ספרי ראשונים ואחרונים ואם באנו לצאת ידי כל הדיעות לכתחילה אין ספק שצריך לכתוב ארבעה גיטין א' בשם שמואל בן גרשון הלוי ושני בן גרשון סתם ושלישי בשם משה הלוי ורביעי בשם משה סתם דאע"פ שהחזיק שם אביו בעיר שלשים יום אין בידו לשנות שם אביו כמ"ש הרא"ש הביאה הטור ס"ס קכ"ט גם מהרא"י בפסקיו סי' קל"ח כ"כ ואני חוכך עוד דכיון שהוחזק בדאי שהרי ע"כ א' משני השמות שהחזיק לאביו הוא שקר דאין לומר דשניהם אמת ושני שמות היו לאביו (ואם באנו לומר כך צריך עוד ב' גיטין ולכתוב בא' משה דמיתקרי גרשון ובשני איפכא) שהרי פיו ענה בו ששינה שם אביו ואף דקיי"ל שאין אדם נעשה חשוד ע"פ עצמו עכ"ז בכה"ג אמרי' אי ס"ד דשני שמות היו לאביו הי"ל לתרץ כך דומיא דמה שהק' התוס' בהאשה שלום דף קי"ו ע"א אמאי דאמרי' דחיישינן לגמלא פרחא וא"ת בפ"ק דמכות אמר רבא ב"א אתו בי תרי ואמרי בחד בשבת בצפרא הרג פ' את הנפש בנהרדעא ואתו בי תרי ואמרי בפניא עמנו הייתם בסורא חזינן כו' אי לא מצי אזלי נהרגין ולא חיישינן לגמלא פרחא ותירצו בשם הר"ר מנחם דהתם אם איתא דאזלי בגמלא פרחא היה להם לטעון כן ומדלא אמרו הכי ש"מ שקר הם מעידים ה"נ דכוותיה אם איתא דשני שמות היו לאביו היה לו לטעון כן ומדלא טען כן ש"מ שקר ענה וא"ל שאני התם דנהרגין ואם איתא דהוי להם גמלא פרחא היה להם לטעון כך להציל ממות נפשם לאפוקי הכא דלא איפכת ליה כולי האי חדא דהכא נמי למה ליה לאחזוקי נפשיה בשקרא ולמימר דשינה שם אביו ועוד דע"כ צריך אתה לומר דדבר זה עצמו שהוא אומר ששינה הוא שקר אלא לא שינה ושני שמות היו לאביו ומי יאמר דדברו האחרון הוא שקר דילמא הראשון הוא שקר ועוד דע"כ בדיני נפשות נמי אינם נהרגין ע"פ עצמן אפ"ה כי חזינן ריעותא לא מתרצינן לה מנפשין כיון דבעלי הדברים קמן ולא קאמרי הכי ש"מ שיקרא הוא בנ"ד נמי כיון דחזינן ריעותא דפעם החזיק שם אביו משה ופעם גרשון תו לא מהימנינן ליה כלל אף דגמלא פרחא היא חששא יותר רחוקה משני שמות לאדם אחד עכ"ז בערכ"ך נפשות לנ"ד ודאי שפיר ילפינן מיניה אשר ע"כ היה נראה בעיני נכון לסמוך על רבותינו האחרונים ז"ל בעלי הש"ע והמפה שכתבו דאם לא הזכיר שם אבי האיש בגט כשר והיא דעת הרשב"א והרא"ש ז"ל שכתבו כן בפשיטות ובענין הלוי מחלוקת בין האחרונים אם לא נכתב אם כשר א"ל וודאי מסתמא דתלמודא משמע דכשר אלא שבפסקי מהרא"י נמצא ראשונה לפסול בלא כתב כהן ואף דהיה אפשר לחלק בין כתיבת כהן שהיא מעלה גדולה ראש וראשון לכ"ד שבקדושה לפתוח ולברך משא"כ בלוי שאין בו כ"כ קפידא עכ"ז המעיין בדברי האחרונים ז"ל יראה דאין מחלקין בכך מדתלו טעמא משום ההרגל שהורגלו לכותבו דהרואה יאמר אין זה המגרש כיון שהורגלו לכותבו ודוחק לומר דבלוי דאין כ"כ קפידא אף הרואה אסיק אדעתי' דאישתמיט תואר הלוי אלא נראה שלפ"ד הפוסלים בכהן ה"ה בלוי והנה הרב מהר"א ששון מן הפוסלים וכן הרב מהרי"ט כמו שהביא דבריו מהר"ר שמחה הכהן בספרו אבל הרשב"א והרא"ש נראה לי שהם מכשירין במכ"ש משם אביו ושם אביה שאף שהורגלו לכותבם ואפי' בימי התנאים כאותה ששנינו ב' יוסף ב"ש ובימיהם נמי מוכח שהורגלו הכל לכותבו עד שעלה על דעת השואלים לפסול אם לא נכתבו ועכ"ז השיבו הם דכשר אם לא נכתבו ומהר"י קארו מן המכשירים וגם הרב מהר"מ איסרלס והאחרון הרב מהר"ר יואל בעל ב"ח בתשובותיו הנדפסות מחדש סי' צ"ב כ' הלכה למעשה דאין ליתן ב' גיטין משום ספקא דכהן או לוי ואף שהרב ז"ל לא אמרה אלא באבי המתגרשת מדבריו יראה שאין חילוק אף שהרב מהראנ"ח בתשו' כ' שאפשר לחלק בכך עכ"ז לא החליט לפסול אדרבא נראה דעתו להכשיר בכל ענין וכיון שכן היה נראה דבנ"ד כיון שא"א לנו לעמוד על אופני שלו טוב יותר שלא לכתוב לוי מליתן שני גיטין שהם ארבעה עוד י"ל בנ"ד שיכתבו שמואל הלוי בן משה או שמואל הלוי בן גרשון ותיסגי בתרי גיטי דאע"פ שכותבין בכל גיטין פב"ב הלוי עכ"ז באיש כזה שאנו מסופקים בו אם אביו לוי או לא אין לכתוב לוי אחר שם אביו דדילמא אינו לוי אבל אחר שם עצמו אין קפידא אם אינו לוי דכיון שאנו נוהגין להאמינו לקרותו לוי ע"פ עצמו הרי לענין זה כאלו העדים אומרין פלוני זה שהוחזק לוי על פי עצמו והרי זה הוחזק לוי בקראטשין שהרי בודאי ביום חתונתו עלה לקרות בתורה בחזקת לוי וכן נכתב בכתובה בוודאי ואין ספק שעמד שם בחזקה זו יותר משלשים יום וביותר בלשון הגט שהרי הוא בלשון הבעל אנא פלוני הלוי א"כ לא מבעי' לדברי האומרים דבכל לשון מספקא לן אי מעלין משטרות ליוחסין אפי' בלשון סהדי לפי שהסופרים סומכין על שמות בנ"א כפי שהם מוחזקים בעיר וכיון דחזו ליה דאוכל בתרומה וקורין אותו כהן אינהו נמי קארו ליה דלדידהו וודאי אין ללמוד מתואר הלוי הכתוב בגט שהוא לוי באמת אלא שהוא מוחזק בעיר שנכתב הגט ללוי שהוא קורא שני אחרי כהן אלא אפי' להרשב"ם והרא"ה דס"ל דבכתוב בלשון סהדי לא מספקא לן דאי לאו דקים להו דכהן הוא ל"ה כתבי אפ"ה בלישנא דגיטא מודו שאין סומכין עליו לענין יוחסין שהרי הוא בלישנא דידיה אני פלוני הלוי כו' וכיון שאין סומכין עליו לענין יוחס' אלא לענין להחזיקו בלוי לקרות שני אחר הכהן שהוא נאמן על עצמו בזמן הזה ממילא שפיר מצינן למיכתב שמואל הלוי אף את"ל שאינו לוי באמת אלא לפי"ד וחזקתו שהחזיק עצמו בפנינו דומיא דכל הכהנים ולויים הכתובים בגיטין ושטרות שהם כשרים אף שאין אנו מעלין ליוחסים על פיהם ואנו חוששין שאינם כהנים ולא לויים ואעפ"כ השטרות והגיטין כשרות וא"ת לא דמי דהתם ליכא ריעותא אבל הכא דאיכא קמן ריעותא שבכתב א' לא נמצא כתוב סג"ל י"ל דאין זה כ"כ ריעותא דאיכא למימר דמיגז הוא דגייז לחתימתיה דודאי אין דומה העדר וחיסרון לשינוי גמור ואיכא למימר בראשונה קיצר ולא הודיע שהוא לוי ולעולם לא חציף איניש לומר שהוא לוי אם אינו לוי כעין שאמרו בעובדא דמרי בר איסק תרתי לא עבדי אלא שאיש הזה ע"כ הוחזק שקרן גמור שהרי פע"א אמר שאביו גרשון ופעם אמר שהוא משה והו"ל כאותה שאמרו פ' עשרה יוחסין דף ע"א נאמנת חיה לומר זה כהן כו' בד"א שלא קרא עליה ערעור אבל קרא עליה ערעור אינה נאמנת ומסקינן דאפילו ערעור דחד כיון דלי"ל חזקת כשרות האי נמי לא גרע מערער דחד ואע"פ שבשם לוי לא הוחזק שקרן מדהוחזק שקרן בדבר א' דהיינו בשם אביו תו לא מהימנינן ליה במידי וכבר היה אפשר לומר דזה תלוי בשינוי הגירסאות והפירושים בקרא עליו ערער דרש"י גריס עליו ופירש דקאי על הולד ולפ"ז היה אפשר לומר דוקא על ולד זה שהוכחשה אינה נאמנת אבל בולד אחר נאמנת אבל לדברי הרמב"ם ס"פ ט"ו מהל' א"ב דגריס עליה ופירש דקאי על החיה אפשר לומר דאינה נאמנת לעולם אפי' על ולד אחר אלא שהה"מ השוה בין שני הפירושים ולפי"ד י"ל דבחי' נמי נאמנת על ולד אחר וא"כ בנ"ד נמי כיון דלא הוחזק כפרן בענין הלוייה אחזקתיה מוקמי' ליה והו"ל כהוחזק כפרן לממון זה דלא הוחזק כפרן לממון אחר: וא"ת נדמהו לאותה שכתב הטור בשם רבינו קלונימוס שטר שיש בו נאמנות ונמצא הלוה כפרן בדבר א' לא מהני ליה נאמנות מצידה תברא דהא חזינן דבהוחזק כפרן לממון זה לא הוחזק כפרן לממון אחר אלא ע"כ צריך לחלק בין דברים שהוא נאמן בהם מעצמו ע"פ הדין או תקנת חכמים לדברים שהאמינו בעל דינו שכנגדו שבדברים שנאמן בהם מעצמו כחזקת כל ישראל אע"פ שהוחזק כפרן לדבר א' לא הוחזק כפרן בדבר אחר אבל בדברים שהאמינו שכנגדו יותר משאר בנ"י ע"כ משום שהחזיקו בחזקת צדיק וישר יותר משאר אינשי וכההיא דאמרי' בריש המפקיד דף ל"ה ולהימניה מלוה ללוה לוה מקיים ביה במלוה תומת ישרים תנחם אבל מלוה מקיים ביה בלוה וסלף בוגדים ישדם דאף שאין הלוה רשע עכ"ז אין דרך להאמינו אא"כ חזא ביה נאמנות יתירה ה"נ מסתמא לא האמין לוה למלוה אלא דמחזיק ליה בחזקת תם וישר וכי אישתכח כפרן בדבר א' תו לא מיקרי תם וישר להאמינו יותר מסתם בנ"י ואע"פ שהב"י הביא טעם הדבר משום דאמרי' כי הימני' לוה למלוה משום דכל ישראל בחזקת נאמנין קיימי ע"כ לאו דוקא ור"ל דכל ישראל הישרים כענין תומת ישרים תנחם שהבאנו לעיל ודוק:
2
ג׳והרב הב"י ז"ל הביא עוד בשם תשו' אשכנזית ראיה מההיא דאמרה פ' חכם טיהר לי את הדם ואישתכח שיקרא והא הכא דמדאו' מהימנא וכיון דמשקרא תו לא מהימנא ולכאורה ראיה זו תמיהא דהתם כולם בחד ענינא הוא והו"ל כהוחזק כפרן לאותו ממון דתו לא מהימן עליה. לאפוקי הכא דהוחזק כפרן לדבר אחר דכוותיה בחשוד אמרי' החשוד לדבר א' אינו חשוד לדבר אחר ונראה דאותה התשו' מביאה ראיה דאפי' אם ירצה לחזור בתשובה ולקבל עליו דברי חברות דקיי"ל דהדר לכשרותו דזה לא מהני לגבי אותו הנאמנות מאחר שכבר איתרע לא מהני ליה תשובתו כיון שהוא דבר הנוגע לחבירו ומייתי ליה ממשמשתו נדה דאף אם תרצה לחזור בתשובה עכ"ז יוצאת שלא בכתובה ועכ"ז תמה אני דהא מסקינן בפ' ארוסה דף כ"ה דעוברת על דת בעיא התראה וממילא כי הדרה בה לאחר התראה בוודאי יש לה כתובה וא"כ הרי חזרתה מועלת ואם לאחר שכבר נשתרשה בחטא לאחר ההתראה קאמר דתו אין לה כתובה אפי' אם תחזור ותקבל עליה דברי חברות דילמא שאני התם דכיון שנשתרשה בחטא אחר ההתראה תו לא מהימנינן לה: ועוד דאעיקרא דדינא אין משם ראיה דאטו התם במהימנותא תליא מילתא התם קנסינן לה כתובה שכבר כתב לה בשעת נישואין לפי שעברה ושימשתו נידה לאחר ההתראה אף אם יבא אליהו ויאמר שמכאן ולהבא לא תשמשו נידה כבר הפסידה הכתובה הראשונה ואה"נ שאם חזרה בתשו' וקיבלה עליה דברי חברות דמאותו היום והלאה נאמנת בין לבעל זה בין לאחר ואם ירצה בעל זה לקיימה יש לה ממנו כתובה מיום חזרתה בתשובה והלאה דאף שכ' הרמב"ם דהעוברת על דת שרצה בעלה לקיימה אין לה כתובה ההיא בעומדת במרדה ומשום שתהא קלה בעיניו להוציאה אבל בחוזרת בתשו' גמורה וקבלה עליה דברי חברות לא שמענו: ומזה השבתי על מה שהק' המנוח הרב מוהר"י אבד"ק ליסא בתשו' אחת ששלח לכאן על עסק עדי קדושין שנפסלו וז"ל בתוך התשו' הקשיתי זה כמה שנים ממתניתין דבכורות הנושא נשים בעבירה נודר ועובר ויורד ומגרש ומהמנינן ליה שלא יעבור על נדרו להחזיק אשתו הפסולה ולכך עובד תומ"י ואם איתא דמחזיקינן לכל עובר עבירה שהוא חשוד על השבועה שכבר נשבע בהר סיני א"כ הוא חשוד ג"כ על נדרים דנדר קל משבועה וא"כ האיך מהימנינן ליה אנדר עכ"ל הרב ז"ל ולא תירץ כלום: ולע"ד אין כאן מקום קושיא דע"כ ל"ק הרשב"א דהחשוד על הדבר אינו נאמן עליו אפי' בשבועה ומטעם שבועת הר סיני אלא בעודו עומד במרדו והוא חשוד עדיין אלא שרוצה להשבע שזה כשר המשל מי שהיא חשוד על סתם יינם או לאכול גבינות הגוים ועודנו אוכל ושותה ורוצה להעיד על יין א' שהוא כשר או על גבינה שהיא כשרה מישראל אפילו נשבע עליהם אינו נאמן שהרי הוא עודנו לא ישוב אלא חשוד ועובר על שבועת הר סיני לענין איסור זה והאיך נאמינהו אנחנו עליו אבל במסכת בכורות מיירי בכהן שבא לחזור בתשו' ורוצה לגרש אשתו הנשואה לו בעבירה ולא ישוב עוד לכסלה אלא שבתוך זה הזמן עד שלא יזדמן לו סופר ועדים היה עומד נצב בבית המקדש יכול לעבוד עבודתו דכיון שקבל עליו תומ"י הרי הוא כאחיו הכהנים הכשרים ואפי' נדר ל"ה צריך אלא משום דתקיף יצרא דעבירה עשינו לו סייג ומשמרת למשמרתו והכי אמרי' בגמ' התם מ"ש הכא דסגי ליה בקבלה ומה שנא התם דמדרינן ליה התם יצרו תקפו והא דשקלינן בגמרא וליחוש דלמא אזיל לגבי חכם כו' ר"ל דאין בנדר זה שום תוספת סייג כיון דבידו להתירו הו"ל כמאן דליתא ומה יתן ומה יוסיף אם נדר כיון דבידו להתירו אבל אה"נ דמשעת קבלתו הרי הוא כשר ככל אחיו הכהנים ולא מיקרי חשוד כלל וז"ב כצהרים בעיני ועוד הייתי יכול לתרץ בתירוצים אחרים אלא שאין צורך כי הדברים ברורים ותמה אני על הרב ז"ל שדימה שני ענינים שאין דומין זל"ז סוף דבר הראיה של התשובה אשכנזית שהביא הרב ז"ל בב"י אינני מכיר: נקטינן דאף דהוחזק להחליף שם אביו לא הוחזק להחליף עצמו בשקר ללוי ול"ד להחשוד על הדבר דכל הנוגע לאותו הענין הוא חשוד עליו כגון אמגוזי דאיתא במס' בכורות דף ל' דקנסינן למאן דחשיד לזבוני תרבא במר דכנתא דהתם הא קמפרש טעמא דסתם ינוקי גרי באמגוזי ועוד דהתם קנסא הוא וזה ל"ש כאן וגם תורת הלוייה אינו דבר אחד עם שינוי שם אביו באופן דלא הוחזק מזה על זה וראיתי בפרישה על אה"ע ס"ס ד' הקשה על מ"ש הטור בח"מ בנאמנות החיה על הבכור דדוקא תומ"י אחר שנולד נאמנת לאמר זה יצא ראשונה אבל לאחר מכאן לא ובנשים שילדו בבית אחד לא הזכיר לענין נאמנות החיה תומ"י דמשמע אפי' לאחר מכאן נאמנת ותירץ דבח"מ מיירי אפי' אמה או אביה מכחישה וכן בנאמנות האשה כל ז' עכ"ל:
3
ד׳ואני תמה מכבוד תורת הרב ז"ל פה קדוש יאמר דבר זה דלא מבעי' לדברי הרמב"ן ז"ל דכוותיה נראה מסקנת הטור ובעלי הש"ע ז"ל דאפי' נגד עדים נאמן האב כ"ש דנאמן להכחיש החיה אלא אפי' לדברי הרשב"ם דכתב דנגד עדים לא מהימן בחיה מודה דנאמן האב נגדה דעכ"ח לא עדיפא חיה מקול דקאמר הרשב"ם דע"כ קול אלים הראוי להורישו פי שנים קאמר דאל"ה מה לנו לנאמנותו של אב בלא"ה לא הוי שקיל פי שנים וא"כ היכא תיסק אדעתין דחיה עדיפא מחזקה גמורה הראוי להורישו פי שנים, ועוד מצידה תברא דהשתא בנאמנות של כהן והלוי דאף לאחר זמן נאמנת עכ"ז אמרינן בגמ' ופסקיה הטור דאפי' בקרא עליו ערער חד לא מהימנא כ"ש בנאמנותה על הבכור דאינה נאמנת אלא לאלתר לא כ"ש דבקרא עליו ערער דאינה נאמנת ואביו ודאי דלא גרע מחד דעלמא וא"ל דהיא הנותנת דכיון דבכהן ולוי נאמנת אפי' לאח"ז להכי לא האמינוה אלא בלא קרא עליו ערער אבל בבכור שאינה נאמנת אלא לאלתר לכך האמינוה אפילו בקרא ערער דא"כ בכהן ולוי נמי היה להם לחלק בין לאלתר ולאח"ז דבלאלתר אפילו בקרא ערער נאמנת ולאח"ז דוקא בלא קרא ערער ודוחק לומר משום דלא פלוג וגם אמו מהיכי תיתי דתהא נאמנת תוך ז' להכחיש את האב: ואפשר דס"ל להרב ז"ל דבמודה דשניהם בניו אלא שחולק עם החיה איזה יצא ראשונה החיה נאמנת או דכיון דתאומים הם וקיי"ל דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת ממילא שניהם בניו ותו אין האב נאמן לו' שהאחד בנו והאחר לא וכ"ז איננו נראה בעיני: והנ"ל נכון הוא דשאני בין נאמנות היוחסין לנאמנות הבכור דבבכור כיון דליכא נפקותא אלא לענין פי שנים לא דייקא החיה כולי האי כיון דשניהם בניו ולכך לא האמינו' אלא לאלתר ממש אבל בכהן ולוי דנפיק מניה טובא לענין כיבוד אב ואם ומקללם ומכה אותם ולענין רוב העריות מלבד ענין היוחסין וודאי דייקא החיה טובא לכך נאמנת אפילו לאחר זמן:
4
ה׳קצרו של דבר אם באנו לצאת ידי כל הספיקות לכתחלה צריך לכתוב שמונה גיטין א' בן גרשון לוי ב' גרשון סתם ג' בן משה לוי ד' בן משה סתם ה' בן גרשון דמיתקרי משה ו' בן משה דמתקרי גרשון ז' אנא שמואל בלתי שם אביו כלל ח' אנא שמואל לוי ג"כ בלתי שם אביו: עוד יש דרך אחרת קצרה והיא אשר כתבתי למעלה לכתוב שמואל הלוי בן גרשון דאי אביו לוי ממילא משמע דכיון דבנו לוי אבוה נמי לוי ואי לאו לוי הוא שפיר כתבינן על שמואל הלוי שהרי הוחזק לוי במקום הנתינה ומדלא כתבו לוי אצל אביו נמצא שלא שינו שם אביו א"ל דילמא לוי הוא ומדלא כתבו לוי אצל אביו הרואה אומר שאין זה הלוי שהרי לא כתבו הלוי אצל אביו ומ"ש לוי אצל הבן איננו שם היחס אלא שם העצם כדאמרי' בגמ' גברא דשמיה לוי וכמו רב ולוי שהוא לוי בר סיסי ור' יהושע בן לוי זה א"א לומר מדכתבינן ליה בה"א הידיעה וידוע הוא שאין ה"א הידיעה נופלת אלא על שם היחס לא על שם העצם וגם אין לחוש לכשיאמרו כינוי הוא דלא חששו הפוסקים לומר כן אלא שלא לכתוב הכהן אחר המכונה אבל קודם לכן ליכא למיחש ובגט שני שמואל הלוי בן משה ועוד גט שלישי בשמואל הלוי סתם בלי שם אביו ורביעי בשמואל סתם: ועוד קצרה מן הקצרה שלא לכתוב אלא שני גיטין הא' בשם שמואל הלוי בלי שם אביו והשני שמואל סתם בלי שם אביו ובשעהד"ח נוכל לסמוך על דרך זו השלישית: ואף בדרכי הראשונים יזהרו לכתוב אלו שני גיטין האחרונים בראשונה כדי שאם ח"ו תטרף להם השעה נוכל לסמוך על השני גיטין הללו ואילו היה בא מעשה לידי הייתי סומך עצמי על גדולי הפוסקים ז"ל האומרים דסגי בשמו לחוד בלתי שם אביו שהם הפוסקים המפורסמים אשר כל בית ישראל נשען עליהם ודבריהם וראיותיהם נראין מאוד וטוב לכתוב שמו לבד בלתי שם אביו מלהרבות בגיטין כ"כ ואם תתגרש בליסא יכתבו שם שמואל סתם תחילה ואח"כ הגט השני בשם שמואל הלוי ושניהם בלתי שם אביו ואח"כ יכתבו הגיטין ראשון ראשון עם שם אביו כאמור אבל לענין עיקר הכפיה וודאי לא נעלם ממכ"ת דאפי' במומר איכא פלוגתא אי כייפינן אי לא ומי יכניס ראשו לעשות במקום מחלוקת שהוא כמרבה ממזרים בישראל ח"ו הא מיהא נוכל לכופו שיוציא כל נדונייתא מידו כמ"ש הראשונים והאחרונים ז"ל והאשה אינה צריכה שבועה דאנן סהדי דכדין מואסת בו וג"כ נוכל להשביעו בשבועות חמורות ובכל אלות וקללות האמורות בתורה שלא ירחיק ממנה נדוד ואם לא ירצה להשבע אלא יאמר שרצונו לברוח ממנה בכן כופין אותו אליבא דכ"ע בשוטים שהרי הוא מונע ממנה כל עניני אישות שהם שארה כסותה ועונתה: ובזה מיושב שאף שהרא"ש ז"ל הרחיק הכפי' באומרת מאיס עלי בשתי ידים עכ"ז כ' בכלל מ"ג סי' י"ג ואשה שבעלה רוצה לילך לארץ אחרת נכון וראוי לכופו לתת גט לזמן שאעפ"י שבדין מאיס אין כופין אבל בהולך לו ומונע ממנה כל עניני אישות כופין אליבא דכ"ע ומה שהוצרך לגט לזמן לפי שיש רשות לבעל לצאת מן העיר כל א' לפי"מ שהוא כמ"ש בפ' אע"פ ונמצא שאם ישהא יותר מהזמן הראוי הרי הוא מונע ממנה כל עניני אישות והגט מעושה כדין אבל במדינות הללו שאין נוהגין ליתן גט על זמן קשה הדבר לכוף לגרש מיד שהרי הלה יאמר שאינו רוצה לברוח ושנתחרט על מחשבתו הרעה והאיך נכופנו וכ"ז מבואר בתוס' ורא"ש וטור ושאר פוסקים רו"א החפץ ימלא ידו בנקל מתוך הספרים המצויים בכל המקומות ומה בצע להעתיק הדברים הידועים ושלום מעכ"ת עם כל הקהלה יגדל כנפש אחיכם הקטן נרצה לעבודתכם צבי הירש בכמוה"ר יעקב זלה"ה מאובין אשכנזי ס"ט.
5
