חכם צבי ל״גChakham Tzvi 33
א׳ולעשות רצונו הנני מודיעו מה שהקשה לנו עתה בבית מדרשינו בשבת דף נ"ד ע"ב בתוס' ד"ה הוה מעשר כו' וי"ל כו' אי נמי אפוטרופוס הוה מעשר ע"כ והא קיי"ל בהניזקין דאין אפוטרופוס רשאי לעשר אלא להאכיל אבל לא להניח וא"א לומר שהיה מאכלו של ראב"ע ק"כ אלף עגלי' בכל שנה ושנה ולא מיבעיא לדברי הרמב"ם סוף הלכות נחלות שכ' אבל לא יעשרו להניח כו' אלא ימכרו אותן טבל והרוצה לתקן יתקן דהשתא מה התם דקיי"ל א"א רשאי למכור טבל אפ"ה האפוטרופוס אינו רשאי לעשר במעשר בהמה שבפירוש שנינו עד שלא הגיע הגורן מותר למכו' ולשחוט שאפי' הבעל דבר עצמו מותר למכור בלי מעשר על אחת כמה וכמה האפוטרופוס שמותר למכור בלי מעשר ואסור לו לעשר כלל וימכור לעולם קודם שעת הגורן ואפי' אחר שהגיע הגורן אסור לו להאפוטרופוס לעשר: אלא אפי' להראב"ד ז"ל שכ' בהשגה א"א אין הדעת נוחה ממנו שיהא האפוטרופוס חבר מוכר טבל להכשיל לבנ"א כו' במעשר בהמה מיהא מודה דמוכר בלי מעשר שהרי אין זה מכשול כלל ללוקחים שהרי הלוקח פטור ממעשר בהמה ואין לומר דמעשר בהמה עדיף דהגורן קובעו למעשר ועכ"ח צריך הוא לעשר כשהגיע הגורן אף כשאינו רוצה לשחוט ולא למכור לאפוקי במעשר דגן אם אינו רוצה לאכול ולא למכור רשאי הוא להשהותו בטבלו: אין זה נראה משני צדדים דלכאורה אף לאחר שהגיע הגורן אם אינו רוצה למכור ולא לשחוט רשאי הוא שלא לעשר ועוד דבמעשר נמי אמרינן חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות אפילו הן בני יומן הרי הן בחזקת מתוקנין ש"מ דאין דרך חבר להשהות ברשותו פירות שאינן מתוקנין ועוד דבגמ' אמרי' דטבלא דגורן מדרבנן א"כ פשיטא דלא עדיף טפי מגורן דגן שהוא דאוריי'.
1
ב׳עוד היה אפשר לי לומר דדוקא במעשר דגן שאין המעשר נפסד במכירה שהרי הלוקח צריך לעשר התם הוא דאין אפוטרופוס רשאי לעשר אבל במעשר בהמה דהמעשר מפסיד במכירה שהרי לוקח פטור לכן האפוטרופוס רשאי לעשר עד שלא ימכור ומיסתייעא הך מלתא במקצת מהא דכ' רש"י להניח התבואה באוצר עד שיגדלו למה לי עשורי לכשיגדלו יעשרום הם דמשמע דע"כ ל"א דאין אפוטרופסין מעשרין אלא כשאין המצוה עוברת אבל במכירת בהמות קודם מעשר דהמצוה עוברת אפשר דיש לאפוטרופוס רשות לעשר ולומר שלא ימכרו העגלים כלל עד שיגדל ראב"ע איכא פסידא ליתמי דכמה מהם ימותו וכיון שע"כ צריכין אנו למכור העגלים יש רשות ביד האפוטרופוס לעשר כדי שלא להפסיד המצוה ומיסתייעא נמי מדאמרי' ואין פוסקין עליהן פדיון שבויים ולא כל דבר שאין לו קצבה ומפרש רש"י משום דנמצאו נכסיהן כלין ומשמע הא דבר שיש לו קצבה כגון מעשר בהמה האפוטרופוס מעשר עליהן אלא דקצת קשה אדקאמר וכ"ד שיש לו קצבה לאתויי מגלה לימא לאתויי מעשר בהמה וכ"ש מגלה שהוא דבר עומד וקיים להיתומים ואפשר דלא פסיקא ליה דכשאין צורך למכור הבהמות אלא אפשר לו להשהותם עד שיגדלו היתומים אינו רשאי לעשרם: אבל אין לתרץ ולומר דאין היתומים חסרים במעשר בהמה שהרי הוא שלהן להקריבו שלמים ולאכלו כדפירש הרע"ב על מאי דאמרי' בגמ' דניחא ליה דלתעביד מצוה בממוניה דאם אמרו בסתם כל אדם ביתומים לא אמרו אדרבא אמרי' בעלמא יתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו וביותר בסך עצום ורב כזה והדבר צריך תלמוד: ע"ש דף נ"ה סוף ע"ב ברש"י ד"ה מעבירם כתיב קשה בעיני שם חכם הנזכר כאן כו' כ' מהרש"א בח"ה מהרש"ל הגיה כו' ולא הבנתי כוונתו דמאי קשה בעיניו שם דהחכם הנזכר כאן עכ"ל ובעיני הדבר פשוט דכוונתו דעל עיקר הענין אין כ"כ תמיהא אם הוא טעות די"ל הגה"ה היתה מבחוץ אחרי חיבור התלמוד וטעה הסופר והעתיקה בפנים וכמו שמוחק רש"י כ"פ נוסחאות וכותב שהם טעות ממי שרצה לפרש כך או ממי שהקשה כך ואינו מן התלמוד אבל שם החכם שהוא רב הונא בריה דרב יהושע שהוא מבעלי התלמוד קשה בעיניו שא"א לומר שהוא טעות מאיזה אחרון שהיה אחר התלמוד וזה ברור:
2
