חכם צבי ל״חChakham Tzvi 38
א׳און ק"ק קי טיינין ההסכמה די קי שו אישנוגה איש שולו פארה פורטוגיזיש אי איספאנייוליס אי אורדינארון קי אין לה טאל שיבדאד אי אין שינקו מילייאש די שוש סביבות לא יוכלו להתפלל במנין זולתי בבית חתנים ואבלים קון פינה די חרם דאנדו ראזון די אבירין שידו ריקומינדאדוש פור איל ריי קארלוש ע"ה פירו קומו דיש פואיש פור דת המלכות שי פרימיטייו די שיר טוליראדה ליבירטאד די קונסיאינסייא איש פרימיטידו פורדיג"ה ליי איל פודיר אביר אישנוגאש שין נינגונה סכנה טייני דיג"ו ק"ק אוטרה הסכמה אין קי דיקלאר' קי נינגון אשכנז"י בארבירשק"ו ליבאנטינ'ו או איטליי"אנו שיאה אדמיטידו פור יחיד אי ויליינדו אלגונו די אילייושאה קונגריגאר קינו שי לי די קארגו נישי לייאמי אה ס"ת כישי לידי מצוה לוש אשכנזים קי קונגריגאדאן אין דיג"ו ק"ק שי אפארטאהרון פור דיג"אש ראזוניש וזה כמה שנים קי טיינין שו אישנוגה אפארטי אי נינגונו די דיג"ו ק"ק ליש אימפידייו דישפואיש די אישטו אלגונוש יחידים פורטוגיזיש פור שיירטאש ראזוניש שי דישפידיירון דישו קהל אי שי פואירון אלא דילוש אשכנזים דונדי לוש אדמיטיירון פור יחידים אי איל קהל די פורטוגיזיש נו רי פרובו נו אימפידייו שושידי קי פור שיירטאש ראזוניש (אשר מפני כבוד הרבים ראוי להשמיטן אשיגוראנדי שון מפני כבוד אלהינו שבשמים ותורתו הק') אלגונוש אוטריש פורטיגוזיש אי אישפאנייוליש שי אן די שפידיי דו אי אישטאן קון פירמי ריזול סייון דיגו בולביר אה קונגריאר אין דיגו קהל פור איביטאר לאש די שינשייוניש קישי פואידין אוריגינאר רופוגנאנדו קוזאש קי שוש קונסיינסאש נו אדמיטין פריגונטאשי שי אישטאש פירשונאש דישפואיש די דישפידירשי די יחידים פואידין ליברי מינטי קונגריגאר קון אשכנזים אי שו אישנוגא כדי להתפלל בעשרה יורנו מורנו הרב המורה לצדקה על כל הכתוב והיה שכרו כפול ומכופל מן השמים אכי"ר.
1
ב׳וזה תורף השאלה מועתק ללשוננו הקדושה. עיר א' שהיה בה ב"ה מיוחד לספרדים ופורטוגיזיז והסכימו בעונש חרם שלא יתפללו בעיר ההיא וסביבותיה מהלך ה' פרסאות במנין זולתי בבית חתנים כו' באמרם היותם מצווים על ככה מטעם המלך ואח"כ נתנה רשות מאת המלכות להיות כל איש נוהג דתו ואמונתו ככל אות נפשו באופן שמצד המלכות אין מונע מלהיות כמה בתי כנסיות ויהי אח"כ באו אשכנזים לעיר ההוא ובנו להם ביהכ"נ כרצונם מטעמים ונימוקים שונים ואין מכלים דבר ויקר מקרה איזה יחידי פורטוגיזיז שיצאו מביהכ"נ שלהם והלכו להתפלל בב"ה של האשכנזים ונתחברו עמהם להיות כא' מיחידיהם והקהל הפורטוגיזיז לא מיחו בידם וכעת אנשי חיל מקהל הספרדים אשר יראת ה' עוררתם לצאת מקהלם בראותם כי מבני עמנו העושים מעשים אשר לא יעשו בישראל ואין ראוי להזכירם פה מפני הכבוד הולכים שם להתפלל ועולי' לקרות בתורה ושאר מצוות הנהוגות בב"ה שהוא דבר שאין דעתם ודעת כל יר"ש סובלת והם צועקים לעשות הסכמה שכל מי שיש בו א' מהחטאים הגדולים ההמה בפרהסיא לא יבא בקהל ה' עד ישוב וניחם על הרעה ואין שומע להם ישאלוני משפטי צדק אם הותרה להם רצועת החרם הנזכר והרשות בידם להפרד מקהלם ולהתחבר אל האשכנזים כאות נפשם אם לא
2
ג׳תשובה דבר ברור הוא שהסכמת הקהל שלא להפרד ושלא להתפלל בעשרה זולתי בב"ה המיוחד להם הגונה היא וקיימת על כל יחידיהם וא"א להם להפרד שלא מרצון רוב הקהל וכמו שכבר פסקתי אני זה שלש שנים ויותר בדברי ריבות שנפלו בקהל ספרדיים שבהמבורג שמקצת אנשים רצו להפרד מקהלם נגד הסכמתם וגזרתי עליהם בחרם בל יפרדו וכל הנפרד ילכד בחרם ואם באנו לבטל הסכמה זו מטעם שנתנו בהסכמתם שהיא מרצון המלך ונדמהו לקונם שאני נושא לפלונית שאביה רע ומת או עשה תשובה שאין צריך התרה דהוה ליה כתולה נדרו בדבר ה"נ כיון שנשתנה דת המלכות ממילא בטלה ההסכמה יש לבעל דין לחלוק דדילמא לא דמיא אלא לכעורה ונעשית יפה דהנדר חל וכבר חילקו ז"ל ביניהם דכעורה ונעשית יפה מילתא דלא שכיחא היא ולכן חל הנדר ולי עוד חילוק לדבר דהתם אפשר שתחזור לשחרורותה והוא יותר מצוי מכעורה שנעשית יפה ולכן חל הנדר משא"כ במת אביה ואף בעשה תשובה מוקמינן לי' אחזקת כשרות ובין לחילוקן של ראשונים או לפירושנו אין דין הסכמה זו כתולה נדרו בדבר דגזרת המלכות הכוללת במדינתו דרכה להיות קיימת כדאמרי' בריש בתרא מלכא אי אמר עקרנא טורא עקר טורא ולא הדר ולא דמי לשמדא דאמרי' בריש כתובות דעבידא דבטלא וא"כ הו"ל מילתא דלא שכיחא כההיא דכעורה ונעשית נאה ולפירושנו כיון שאפשר שיחזור דבר לקלקולו כמשפט הראשון אשר היו מונעים מבנות בתי כנסיות חלה ההסכמה: וגם אין לבטלה מחמת שראו זה זמן אנשים מקהלם יוצאים ומתחברים לאשכנזים ולא מיחו בידם דבין שהיתה אותה היציאה ברשות או שלא ברשות אין כחה יפה לבטל ההסכמה דאם ברשות הקהל היתה היציאה הראשונה מה ענין זה לבטל ההסכמה היעלה על לב איש שלא יהא כח לקהל לתת חלקם וזכותם למי שירצו ואם שלא כדין היתה וכי דרך שכבשוה לסטים תקרא דרך סלולה לכל עובר ושב ולא דמיא לשנים שנשבעו זל"ז ועבר האחד שגם השני פטור שאין זה אמור בהסכמת הצבור ובתקנותיהן שא"כ כל שמת א' מהקהל תבטלנה הסכמותיהן חלילה. אמנם מצד אחר נראה שהרשות ביד האנשים הללו להפרד שלא תהא הסכמת הצבור גדולה מגזרת מלך ישראל שהמורד בו חייב מיתה ולא צריך למידייניה ואפ"ה אמרי' בסוף נגמר הדין עמשא אשכחינהו דפתיח להו במסכתא אמר כתיב כל איש אשר ימרה את פיך וכו' יומת יכול אפי' לת"ת ת"ל רק וממילא אין לפקפק ולומר דכיון שתחלת הסכמתם ל"ה בו נדנוד עברה אף שלאח"כ נולד ממנה לעקור ד"ת ההסכמה במקומה עומדת דומה למ"ש בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים דהשבועה חלה על שניהם בשב ואל תעשה: שהרי גזרת דהע"ה כך היתה הזעק לי את איש יהודא ואין עיקרה לעבור על ד"ת ואף את"ל שכבר פתחו במסכתא קודם גזרת דוד עם שלא נזכר בגמ' אכתי נימא מתוך שחלה גזרתו על אותם שלא פתחו במסכתא חלה נמי על אותם שפתחו דודאי אין לומר שכל איש יהודא פתחו במסכתא כולם כא' ואפי' את"ל שכלם כא' פתחו במסכתא וקודם לגזרתו של דוד אכתי תיקשי דהא אמרי' בספ"ק דמ"ק דמצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים חפצי שמים ישוו בה ומבטל ת"ת ועוסק במצוה דעשיית המצוה עדיף וכתבו שם התוס' בשם הירושלמי דאפי' רשב"י וחבריו מפסיקין לעשות סוכה ולולב וה"נ גבי דוד מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים היא והיה להם לבטל מדברי תורה ולקיים מצות מלך אלא כך הוא עיקרן של דברים שכל מצוה שביד האדם היא כגון מצות מלך וכיבוד אב אפי' מצוה קלה של דבריהם אינה נדחית מפניה וכן באונס דאיכא עשה מפורש ולו תהיה לאשה ושנינו לא היתה ראוי' לבא בקהל אינו רשאי לקיימה ופרכי' בגמ' וניתי עשה ונדחי ל"ת ומשני היכא אמרי' ניתי עשה ונדחי ל"ת כגון מילה בצרעת דלא אפשר לקיומי' לעשה אבל הכא אי אמר' לא בעינא מי איתי' לעשה כלל ופי' הר"ן ז"ל דהעשה קיל כיון דבדעתה תליא מילתא ואף רשיז"ל שפי' השתא נמי מלמדין אותה לומר איני רוצה כך היא כוונתו שהרי פשטא דשמעתתא הכי משמע ועוד אי במלמדין ומתלמדת צריכא למימר דאינו רשאי הא תו ליכא עשה דהא בדידה תליא מילתא וכן כתבו התוס' דאפי' באומרת רוצה אני אינו רשאי לקיימה ופסקו הפוסקים ז"ל דאפי' שנייה דרבנן נמי אינו רשאי לקיימה וכן בכיבוד אב אפי' א"ל לעבור על איסור דרבנן אין שומעין לו כמ"ש ז"ל וא"כ הוא הדין וכ"ש לחרמי צבור שאינן אלא ענף מחרמי ב"ד הגדול והמלך כמ"ש הרמב"ן ז"ל במשפטי החרם שלו שאינן אלא לקיים הדת ולגדור בעדה וכן בדברים שהם רשאין להסיע על קצתן בדבר הרשות אבל לעבור על איסור אפי' איסור קל דרבנן אין שומעין להם וכן נראה מדברי הריב"ש בתשו' ס"א דאין רשות להקהל להתנות שלא ינדה ת"ח לכבודו ואם התנו אין בדבריהם כלום וקשר רשעי' הם ואינו מן המנין משמע מדבריו שם דאפי' בשב ואל תעשה אף שעיקר דיני הנידוי מדרבנן מדפסקו ז"ל בספיקם לקולא ואם עיקר כבוד ת"ח הוא מה"ת מ"מ הנידוי ודיניו מדרבנן ומה שנתלבט הריב"ש ז"ל בתשו' של"א למצא היתר להתפלל באותו ב"ה שנבנה מחדש עם היותו אומר שהמונע הוא בר נידוי כי הוא מונע את הרבים מעשות מצוה הוא משום שאותה התקנה כל עיקרה הוא לעשות סייג וגדר כמבואר בשאלה וכבר אמרו ב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין כדי לעשות סייג לתורה אלא שהוא ז"ל צידד שם לומר של"ה בכלל התקנה וכיון שכן תמה אני על מ"ש הב"י ז"ל סי' רל"ט בשם רשב"ץ קהל שהסכימו בחרם שלא יקרא בציבור בחור בלתי נשוי חל החרם שהקריאה בצבור מד"ס היא והשבועה חלה עליה ממ"נ אם היא לסייג וכבוד התורה אפי' תהא הקריאה בציבור מה"ת נמי חל החרם ואם אינה לסייג אפי' מד"ס נמי אסור להתנות עליה ולבטלה ואין כח הרבי' יפה להכריח שום אדם בגזרתם לעבור על ד"ת אפי' בשוא"ת ודוחק לומר דהתם מיירי בשקבל כל אחד על עצמו החרם בפרטות:
3
ד׳ונראה דבסייג גמור וגדר גדול אפי' בלעבור על ד"ת הרשות בידו ולדבר הרשות אפי' לעבור על ד"ס אין כח ביד הרבים לכוף לשו"א וההיא דרשב"ץ שלא יקרא בלתי נשוי בתורה קצת סלסול הוא לתורה ואם היתה הקריאה מד"ת ל"ה כדאי סלסול זה לעבור על ד"ת אבל כיון שהיא מד"ס וכוונת ההסכמה ליתן כבוד לתורה חל החרם זהו מה שנ"ל בדברי רשב"ץ ואם יטעון טוען והא קיי"ל דמותר להתפלל עם העבריינים כל זמן שלא נידום בפירוש תשובתו דע"כ ל"א הכי אלא בעובר לפרקים אבל העושים ביד רמה בשאט נפש ופורקי' מעליה' עול מצוות אפי' מצוה אחת קלה הרי הוא מאותן שאין להם חלק לע"ה כמ"ש הרמב"ם בה"ל תשובה וכתב ז"ל בריש חולין שהעובר על מצוה א' שחייב עליה מית' אף שאין בידינו לדונו עתה מחרימין אותו חרם עולם והנה הבועל ארמית בפרהסי' אף שאין דנין אותו בב"ד מ"מ על כל ביאה וביאה קנאין פוגעין בו עד שמפני זה דינו שיהרג ואל יעבור ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם גדול עונם מנשוא וביחוד המחלל שבתות בפרהסי' שהוא כגוי גמור כדאמרינן בעירובין ס"ט ובשחיט' חולין דף ה' ופסקוה הפוסקי' ז"ל ואיך יתכן שיעלה לקרות בתורה בצבור והלא אין לך חילול השם וכיבוי מאור הדת גדול מזה וכל העומד ונמצא שם באותו פרק באותו מקו' ואינו מוחה ילכד בעוונו ובחבלי חטאתו יתמך ואם רוח טהרה עברה על מקצת אנשים בקנאם קנאת ה' צבאות לצאת מן המקו' ההוא בל יסופו בעוונם עליהם תבא ברכת טוב אלא שאין לנו לפסוק דין שיש עליו עוררין כי אם בידיעת דברי שני הצדדין ומה שדברתי עד הנה להיותו מילתא דאיסורא וכבוד שם הגדול והנורא שהדב' מצוה וחובה על כל אשר בשם ישראל נקרא: אשר על כן הנני גוזר בתוקף גזרתי על כל הבא להסתייע בפסקי זה ובו ימצא עזרה שיראה קנדרסי זה להצד שכנגדו ויתרה בצד שכנגדו בפני ב' עדים כשרים שיעמוד עמו לפני בי"ד שוה וממוצע לשני הצדדי' בין בעיר ההיא בין בעיר אחרת ויסדרו ב' הצדדין לפני הב"ד טענותיהם מפיהם או מפי כתבם והב"ד ידונו ביניהם ע"פ דין תוה"ק ואם ח"ו אנשי הקהל יתנו כתף סוררת לבלתי בוא לפני אלקים אלו הדיינין מה שלא יקווה מאנשים שרוצים להיות בשם קהל קדוש מכונים למעול מעל בהי"ת ובתורתו ימרודו לעשות להם כונים הרי הרשות נתונה ביד כל איש אשר נגע השם בלבו להפרד ולצאת מן הקהל ההוא ולהתפלל בעשרה במקום אשר יבחר והשומע לתורת ה' ישכון שאנן ויהי כזית רענן פי המדבר לכבוד ה' ית' וית' ותוה"ק צבי הירש בכמוהר"ר יעקב זלה"ה מאובין אשכנזי ס"ט:
4
