חכם צבי ס״זChakham Tzvi 67
א׳פראג תס"ד לפ"ק.
1
ב׳ע"ד שיעור כתם כגריס אם יש בידי איזה דבר מה מפי אבותי ורבותי הקדושים נ"נ:
2
ג׳תשובה אין אתי דבר מקובל מפי אבותי נ"נ אמנם כדאי הם הראב"ד והרמב"ן והרשב"א ז"ל לסמוך עליהם אפי' באיסור תורה כ"ש בכתמים שעיקרן מד"ס וכמו ששנינו במשנתנו מעשה באשה אחת שבאת לפני ר"ע כו' עד שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר אלא להקל ובגמרא אמר ר' אבהו כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מכגריס של כתמי' להקל ואגב ריהטך לא דקדקת וכתבת שהוא איסור תורה ומאי דקשיא ליה להרב החסיד כמהר"ר שמואל אבוהב ז"ל בספרו סי' נ"א איך יתכן שבהמצא פול גדול יותר מגריס הקלקי ירבה דם המאכולת לאו קושיא היא דס"ל ז"ל דקים להו לרבנן דאין פול גדול מדם המאכולת ואשר עוד תמה עליהם הרב ז"ל אמאי לא קתני לה גבי ויש שאמרו במדה גסה כבר למדנו ר' יוחנן בריש בכל מערבין דף כ"ז אין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בו חוץ ואף דבפ' מי שהוציאוהו דף מ"ח פריך תלמודא ארבע אמות שאמרו באמת דידיה יהבינן ליה או באמה של קודש יהבינן ליה וכו' אי אמר לך באמה דידיה יהבינן לי' מאי טעמא לא קתני לה גבי יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם היינו דוקא התם פריך שפיר משום דתנן ברישא האמה שאמרו באמה בינונית וכיון דלא מפיק להנך ד' אמות שיש לכל אדם מכללא קמא מסתמא ביה כלילן ואף בזה א"ל רב פפא אי דייקינן כולי האי לא הוה תנינן והיינו מטעם האמור דאי לא תימא הכי תיקשי לאביי דאמר בריש עירובין ד"ג אמת סוכה ואמת מבוי באמה בת חמשה וזהו הפך משנתנו כל אמות שאמרו באמה בינונית שהיא בת ששה ועוד ואמאי לא תני להו ביש שאמרו במדה דקה אלא ודאי דאין למדין מן הכללות ועוד אפשר דמסייע להו ז"ל הך מתניתין מדקתני גריס נגעים כגריס הקלקי משמע הא שיעור גריס אחר שאמרו חכמים שאינו גריס של נגעים אינו כגריס הקלקי וא"כ קשה אם הוא קטן או בינוני למה לא חשבו התנא בין הבינונים או הקטנים ועוד דאי אפשר כלל לומר שיהא קטן או בינוני שהרי בפירוש אמרו שגריס של כתמים הוא להקל ואף שהרב החסיד ז"ל אמר שאפשר לפרש בו פירושים שונים מ"מ אין סברא לומר שיהא גריס זה של כתמים קטן משל נגעים ואיך שיהיה כבר הסכים הוא ז"ל עם היותו מחמי' לעול' שאין לזוז מדבריהם ז"ל הלכה למעשה ובענין השערות אם הם הקבועות בגוף או בראש כבר הכריע מוהרמא"י שהן של גוף והוכיח במישור הרב החסיד הנ"ל כדבריו ועוד לע"ד החוש סותר דברי האמור שהן הקבועות בראש שהרי עינינו הרואות שאין בארבעה מהן כדי עדשה א' בינוני' ואף שבעדשה גופא מסתפקא מילתא שבנגעים ריש פ"ו שנינו של בהרת כגריס הקלקי מרובע מקום הגריס תשע עדשות ובפי"ז דכלים כעדשה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית זו מצרית וזכורני שראיתי עדשים מצריות מביאין בקושטנדינה למכור הרבה מאוד והן גדולות משלנו אלא שבפ' בתרא דמעשרות שנינו עדשין המצריות פטורין מן המעשרות ופי' הרמב"ם הם העדשים שהקצה הא' שלהם חד והם מדבריות אינן נזרעות בגנות וחזקתן מן ההפקר והוא מן התוספתא שאמרה אלו הן עדשים המצריות כל שגלגליהן חדין ופשוטן של דברים אינן מראין שיהא ראשן הא' חד אלא שהקו המקיפן שהוא כמראה האופן הוא חד במצריות יותר מבעדשים אחרות אבל לא שיהא ראשן הא' חד ומימינו לא ראינו עדשים כאלו אבל דיינו שהרב ז"ל מעיד עליהם ומי באחרונים כמוהו מור' אלא שאין לנו נפקותא מהם לענין כתם ששומעין בהם להקל ואני רואה שבהל' נגעים כשכתב הרמב"ם שיעור נגע כגריס לא הזכיר אצלו ט' עדשות אף שהוזכרו שם במשנה אלא שהספיק לו זכירת צמיחת ל"ו שערות שהוא המקום הברור ומוכרח בענין הנגעים ובדיני הכתם בה' איסורי ביאה פי' תשיעי שיער הכתם בגריס הקלקי שיש בו כדי תשע עדשות ושלש על שלש ולא הזכיר לא מצרית ולא בינוניות אלא שבענין הבינוני יש לנו לומר שסמך על המבין שכל דבר כי לא פורש מה הוא אם גדול או קטן דינו בבינוני אבל בענין יחס המצרית תמה אני שלא בירר ז"ל ונראה שלא חש לה בדיני הכתמים וא"כ כל אדם יכול לשער בתשע עדשים בינוניות וכן פסק הרב החסיד הנ"ל שם עם היותו מחמיר בכל פסקיו אלא שהוא ז"ל לא נחית לדקדק בענין העדשים ואם תרצה לשער בגריס של פול הדבר ברור שהוא המין הנקרא בל"א בוני"ן ויש בכאן וגם בארצינו מהם שני מינין הא' נקרא טערקיש"י בוני"ן והם אותן שאין מגדלין תולעי' במחובר כלל וכלל ואותן לבד היה אוכל מו"ז הגאון בעל שעא"פ מכל מיני הקטניות שכלן יש בהן חשש רימה ותולעה חוץ מזה ועוד מין א' נקרא גרוש"י בוני"ן ובהם הרחש מצוי כדאי' בסי' פ"ד תולעים הנמצאים בפולין כו' וזה המין הגריס שלו דהיינו מחציתו לאחר שיחלק לשנים כמו שהוא דרך גידולו שני חלקים כל חלק לעצמו במקום שהוא מחובר לחברו דומה למרובע ובו יש לשער לע"ד הלכה למעשה וכי יפלא בעיני הרואה איך יתכן שימצא דם מאכולת כזה אף אתה אמור לו גדולה מזו תניא ר' נחמיה אומר דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים ואמר שמואל בדקה קרקע עולם או שאר דבר שאינו מקבל טומאה וישבה עליו ואח"כ עמדה ומצאה עליו כתם גדול ככמה גריסין טהורה והכל חוזר לעיקר א' כיון דמדרבנן הוא הם אמרו והם אמרו ולהם היה ידוע שאפשר לימצא כמוהו ואל יצטער מכ"ת לבלתי הכשל באיסור כרת בענין זה שאף שעיקר נדה בכרת בכתמים הנמצאים בלי בדיקה ובלי הרגשה אין בהם כרת ולא שום איסור דאו' כאמור אלא שחכמים גזרו עליהם להחמיר על ד"ת כאשר הבאנו למעלה מתוך משנתנו ושלומך יגדל לעד כנפש צבי אשכנזי ס"ט:
3
