חכם צבי ס״וChakham Tzvi 66
א׳עוד על הענין הנ"ל
1
ב׳כבר כתבתי זה פעמים על אודות האשה העלובה קשת רוח בתו של הקצין כהר"ר יוסף שטט האגין שחלבה ארסיי כאשר הוכיח הניסיון ששלשה ילדיה הראשונים שהיתה מניקתן מתו ומתוך כך גזרו הרופאים שחלבה ארסיי ושלא תניק את בניה וכן היה שארבעה ילדיה האחרונים שלא הינקתן חיו ות"ל המה חיים עודנה ודבר ברור ופשוט הוא שאשה זו אסורה להניק את בניה וכיון שכן הויא לה כצימוק דדים דכ' הרא"ש ז"ל ופסקו כוותיה הגאונים בעלי הש"ע דשריא לאינסובי וכ"כ בס' בית יעקב שביריד יערסלב בשנת ת"נ הותרה אשה כזאת במושב זקנים ובוועד הגאונים לינשא ואף שבעל הספר כתב שהוא לא הסכים בהתירה הרואה ראיות בעל הספר יראה שדבריו דחויין מעיקרא ואין צריך להשיב עליהם והלכה כדברי חכמים ורבנים גדולים שהתירוה וביותר במילתא דרבנן דפסקינן לקולא אפי' בשניהם שוין ומכ"ש במילתא דל"ש כי האי שדרך כל העולם שחלב האם הוא חיות הולד ובאשה זאת נהפוך הוא להיות לסם המות דהויא ליה מילתא דל"ש כלל ולא גזרו ביה רבנן ומילתא דתמיהא טובא כי האי מידכר דכירי ליה אינשי ולא אתי לאחלופי ועדיף ממת בנה דשריא אף דמיתה שכיחא ול"ח לאיחלופי מת בלא מת כל שכן הכא דלא גזרינן בחלב ממית אטו חלב מחיה וכן הסכימו עמי מגדולי הדור הלכה למעשה וכתבו על האוסר שאינו אלא מן המתמיהין וכדי לחזק ידי הבעל המשודך לה בעל יירע מקול האוסר הרוצה לגזור עליו בחרם הושבתי בית דין ונשאנו בדבר ועלתה הסכמתינו להתירה הלכה למעשה שתינשא למשודך לה והגוזר עליה בחרם יחיש לעצמו מעונש המחרים שלא כדין כי אף אם דעתו נוטה לאיסור אין בידו להחרים במקום שיש מתירין וביותר במילתא דרבנן ושאין בו שום הנאה ותועלת לתינוק כי הכא ואם יאמר הבעל לחוש לחומרא יידע כי בנפשו הוא ומה יעשה כי יקום אל לצעקת הענייה אלמנה כשרה וצנועה אשר המביישה כאילו הרגה ושופך דמה ודם בניה היתומים רחמנא ליצלן מעולבנייהו והטוב והישר הוא שישא אותה ובזה ימצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם ועליו תבא ברכות טוב:
2
ג׳אחרי כותבי זה ראיתי להרב הגדול החסיד המפורסים כמהר"ר שמואל אבוהב בתשובה סי' פ"ב כתב וז"ל אלא לע"ד אפשר שבא ללמד כו' הרא"ש ז"ל חידוש היתרו בשני ענינים וכו' וההיתר השני היכא שנתאלמנה בעודה מעוברת שאם מטבעה הוחזקה ביתר בניה שכבר ילדה שצמקו דדיה בכולם ומחמת זה לא הניקה בנים לעולם מותרת נמי להנשא אחר שתלד ולא תוכל להניק ולא גזרינן בה אטו יכולה דאף לטעם איסור המעוברת דבסתם למניקה קיימא יצאה זו מכללם כיון דחזקתה ולא למניקה קיימא ואפשר דמודו בה הריב"ש ומוהרא"ם ז"ל עכ"ד וכבר נתפרסם מחסידותו של הרב ז"ל היותו מחמיר מאוד בתשובותיו ועכ"ז כתב שבאשה שצמקו דדיה אף שנתאלמנה מעוברת מותרת לינשא ואינה בכלל מינקת חברו וכבר ביארנו היטב שאשה זו כיון שחלבה ארסיי דינה כצמוק שדים או אפשר עדיפא מינה ופשוט הוא דלא הניקה לעולם לאו דוקא אלא כל שהוחזקה בשלש לידות דינה כלעולם כדקיי"ל בכל התורה כולה בתלתא הוה חזקה וכ"כ בפי' הרב החסיד ז"ל בתשו' הנז' אף את"ל דלעולם דוקא אשה זאת כיון שבלידתה הראשונה נמי היה חלבה ארסיי ומת בנה הראשון וגם השני וגם השלישי איגלאי מילתא למפרע דלעולם לא היתה ראוייה להניק ונמצא דלדידן דקיי"ל כהרא"ש בצימוק שדיים אשה זו מותרת לינשא וכל המחמיר עליה עתיד ליתן את הדין ויש לנו לירא מאבי יתומים ודיין אלמנות אשר ברית כרותה להם שאין צעקתם חוזרת ריקם והמרחם עליהם ירוחם מן השמים החותם שנית. צבי הירש אשכנזי ס"ט:
3