חכם צבי ע״טChakham Tzvi 79
א׳ואשר טען על הש"ך שכ' בריש סי' קכ"ז דהב"י ס"ל טעם נאמנות הפועל משום מיגו דאם כדבריו הו"ל להב"י לאשמעינן גבי סופר שאומר שכתב האזכרות שלא לשמן דבעוד הס"ת בידו נאמן דדוקא דאמר לו כן בפעם ראשונה שמצאו הוא דנאמן הא אי לא"ה אף שהס"ת ביד הסופר אינו נאמן שהרי כיון שכתבה שוב אין לו מיגו ומה בין הס"ת ביד הסופר לישנו ביד הלוקח הא בתרווייהו אי א"ל בזימנא קמייתא דאשכחיה מהימן דקי"ל כרבא ואי לא א"ל בזימנא קמייתא אף בעוד הס"ת ביד הסופר תו לא מהימן שהרי אין כאן מיגו עכת"ד ושתי תשובות בדבר חדא שכבר כ' הרשב"א בהניזקין דאף שכבר כתובים האזכרות יש בידו למוחקם ולחזור ולכתוב אותן שלא לשמן ועדיין המיגו במקומו עומד ועוד דכי היכי דלהש"ך ז"ל מהני המיגו שהיה לו כבר בעודן בידו אף לאחר שהוציאן מידו אי אמר ליה בזימנא קמייתא דאשכחיה אף דכבר אזיל ליה המיגו ה"נ מהני לכל זמן שהן בידו כיון שהיה לו מיגו פע"א מהני אותו המיגו לכל משך הזמן שהן בידו והא דקמבעי ליה להש"ך ביין מבושל היינו במפקיד יין מבושל לחברו ואומר שנתנסך קודם שבא לרשותו אי טעמא משום שהוא כבעליו נאמן דהו"ל כמוכר יין מבושל לחברו שהלוקח נאמן לומר שנתנסך ברשות בעלים ראשונים אף שהבעלים ראשונים מכחישי' אותו שכל אדם נאמן על שלו והלוקח הוא בעליו עתה אבל אי טעמא משום מיגו לא מהימן דביין מבושל לא הי"ל מיגו מעולם ומ"ש הש"ך דכן משמע בתוס' פ' האומר נ"ל ברור דמשמע לי' מדנקטו התוס' לישנא דבידו ואין בידו והיה בידו דמסתמא כפירש"י ס"ל להתוס' בלישנא דבידו דהיינו שבידו לעשות מדלא פירשו באופן אחר כדרכם בכל מקום שחולקים על פירש"י ומה שטען כת"ר עוד על דברי וביקש לדמות נ"ד לעד אחד אומר שמצא מסמר כו' אגב חורפי' לא דק בדברי ולא חילק בין הנושאים שדברי ברור מללו שכן האם מכחישתה או לכה"פ אומרת איני יודע שהוא כמכחיש וכבר כ' הב"י בשם המרדכי שכשהוא א"ל שמא לא דקדקת חשוב כאילו מכחישו וא"כ אין זה ענין כלל לעד א' האומר שמצא מסמר בכרס שאינו נאמן אלא בשהלה שותק מטעם הודאה או בשרגלים לדבר דאינו אלא כגילוי מילתא בעלמא ול"ד להדדי כי אוכלא לדנא:
1