חכם צבי צ״אChakham Tzvi 91
א׳ע"ש חצר שיש לה ב' פתחים הקשה הרב"י מ"ש מב"ה שיש לה ב' פתחים ונלע"ד להקשות עוד בגמ' דקאמר ומנ"ת דחיישינן לחשדא מאי שנא דפריך הכא טפי מבכולי תלמודא דחיישינן לחשדא בריש ברכות ובפסחים פ"ב ראש המעמד היה מעמיד את הטמאים משום חשדא וכן בדוכתי טובא ועוד אמאי לא מייתי ממתניתין דשקלים אין התורם נכנס כו' משום והייתם נקיים כו' ועוד מה סברא היא זו כי היכי דבהאי לא אדליק כו' כיון דמן הדין איננו מחויב להדליק כ"א בא' ונר' דודאי הך חשדא אינו חשד היודעים אלא הנך שאר אינשי דלא בקיאי בדינא ויחשבו שמן הדין הוא להדליק בכל הפתחים משום פרסומי ניסא וכי חזי דלא אדליק בהאי פיתחא יסברו שלא קיים כל עיקר מצות חנוכה דכי היכי דבהאי לא אדליק אף שאינו אלא למצוה מן המובחר באידך שהוא עיקר מצות חנוכה נמי לא אדליק אי לאו דהחשש היה שאינו מדליק כל עיקר אף שהיו חושדין אותו שאינו מקיים מצות נ"ח כתקנה להדליק בשני פתחים כיון שהחשד לא היה אלא בדבר קטן בשביל כך ל"ה מתקנים להדליק בשניהם כיון שהחשד הוא בטעות ובמקצת המצוה לפי"ד הטועים בדין וע"ז שפיר קאמר ומנ"ת דחיישינן לחשדא כי האי ומייתי מפאה דהתם נמי אינו אלא חשך של הטועין שהרי האמת היה שאינו צריך להניח פאה בסוף דוקא אלא בין בתחלה בין בסוף וממילא לא קשיא כלל מההוא דב"ה שיש לה שני פתחים דהתם א"א למיעל בתרווייהו וליכא למיטעי כלל ודו"ק. צבי אשכנזי ס"ט:
1
