חכם צבי צ״הChakham Tzvi 95
א׳בודון דמתקריא אובן ת"מ לפ"ק.
1
ב׳שאלת על דבר האשה מרת צארטי בת יוסף שבעלה דוד בן אלי' טורמיני הרחיק ממנה נדוד זה כמה שנים שהלך לאנדר יאנופלי ולא נודע מה היה לו וכאשר נכמרו רחמי יוסף אביה עליה שם נפשו בכפו לשוט בארץ לידע ולהודע מאי סליק בי' בההוא גברא דהוה חתניה מקדמת דנא אתא ואייתי בידיה הלין סהדותי דאסהידו במתא סופייא ובמתא בילגראדו וזה תוארם במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד דחתימן לתתא כד אתא קדמנא הצנועה מרת דונה מב"ת ואחר האיום והגזום העידה בתורת עדות גמורה קומו אישטאנדו אין אנדרנופלי בבית הגביר אברהם בדרשי יצ"ו ויניירון אביגיט"אר מוגיר"ש אי אישטאנדו פאבלאנדו קוץ אונה גודיאה קי שייאמה דונה רחל די אלפאנדרי לה פריגונטי פור אוטרה פרישונה שאלטו אונה גודיאה די אונדי אישטאבא אפוזאדו איל מאנשיבו אי דישו פור קיין איש אישו פור איל קי טיניאה יין אפוזאדו אין קאזה קי אירה איל פיגו די רבי אליא טורמיני אקי וינו און גידייו קי אירה די רידושטו קי פאשו פור קושטינדיל באני' אי די מאנדארון אין אנדרינפולי פור איל אידישו קילו מאטרו"ן כל זה העידה בפנינו האשה הנזכרה ולהיות אמת חתמנו שמותינו ביום ה' ששה עשר לחודש אלול שנת התל"ט ליצירה פה סופייאה יע"א ישראל בר שמואל אהובי משה בכמהר"ר מיכאל הכהן זלה"ה יוסף קלונימוס הלוי וזו העדות הוגבה לדרישת הרבי יוסף בר יצחק אבי העגונה במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא ב"ד דחתימן לתתא כד אתא קדמנא הגביר ומעולה הרבי אברהם הלוי ה"י תושב אנדרינופלי ועומד היום פה והעיד בתורת עדות גמורה איך אישתקד בהיות הרבי אליה טורמיני נ"ע תושב בודון באנדרינופולי ששאל את פיו על ענין בנו בזה הלשון דיזימי רבי אליא שי אויש טוופאדי קי וואיסו פיגו אי דישפונדייו הרבי אליה להר"ר אברהם הנזכר בזה הלשון ווש טינגאש' לה וידה אמי פיגו מילו מאטארון פור איל קאמינו דקייו שטינדיל באנייא כל זה העיד הר"ר אברהם הנזכר על נפשו ויהידותו ולראית האמת חתמנו שמותינו פה בילוגראדו יע"א ביום רביעי שבעה ימים לחדש תשרי הת"ם ליצירה והכל אמת ויציב וקים חיים יוסף בכ"ה מאיר זלה"ה דיין יצחק בר ברוך אדאנייא דיין שמואל בר משה לידידי דיין העדות השלישי זה נוסחה במותב תלתא כו' אתא קדמנא הגביר נבון ומעולה כהר"ר יעקב לירמה כו' העיד בתורת עדות איך זה שנתיים ימים היה עם הר"ר אליא טורמיני תושב בודון ושאל לו על אודות בנו יען זה ימים לא נודע היכן היה ובדברו עמו שאל לו בלשון הזה נו אביש טומאדו אלגון תר אבי אשאויר קו אשידו די וואיסו פיגו ואז השיב הר"ר אליה הנז' בלשון הזה אינדי מאל פוראיליו קי יאה שופי פור שיירטו קי אמי פיגו לו מאטארון כל זה העיד ה"ר יעקב הנז' על נפשו ויהידותו ולהיות לראית האמת חתמנו פה בילוגראדו ביום א' י"ח לחדש תשרי שנת הת"ם ליצירה ושריר וקיים חיים יוסף בר מאיר זלה"ה דיין יאודא עוזיאל יצחק לימינייאנא ע"כ עוד עדות אחרת במותב תלתא כחדא הוינא כו' כד אתא קדמנא ה"ר יעקב וידאל יצ"ו ואחר האיום והגזום כראוי העיד לפנינו בתורת עדות גמורה איך נמצא שם אצל אליה טורמיני בעת חוליו סמוך למיתתו ושמע איך אליה טורמיני אמר לאשתו עתה תדעי כי בנינו דוד נהרג ולא רציתי להגיד עד עתה ואח"כ אמר לבתו עכשיו הגיעו ימי למות תדעו שאחיך דוד נהרג ותבכי עלי ועל אחיך כ"ז העיד לפנינו ה"ר יעקב וידאל הנז' היום יום א' ח' ימים לחדש כסלו שנת ת"ם לפ"ק ושריר וקיים מרדכי בלא"א משה הלוי נפתלי גרשון בן הר"ר יוסף אברהם בר יצחק מיכאל: ותורף תמצית העדות הוא שאליה טורמיני אבי האיש דוד שנתעלה מן העין אמר לכמה בני אדם שבנו דוד נהרג ושכבר נודע לו בודאי שהרגוהו בלכתו בדרך במקום הנקרא קייוסטינדי"ל באנייא והעד הרביעי הוסיף לומר שהעיד כן בשעת מיתתו כאמור:
2
ג׳תשובה תחלה נבאר דעתו של הרמב"ם ז"ל שכ' פי"ג ה' גירושי' וז"ל וכן אם היתה מלחמה בעולם ואמרה מת בעלה במלחמה אינה נאמנת וכו' שמא תסמוך דעתה על דברים שרובן למיתה וכו' לפיכך אינה נאמנת אפי' אמרה מת במלחמה וקברתיו ע"כ: והנה רבו הדקדוקים על הרב ז"ל בענין זה לא אאריך בהם כי הם מבוארים למעיין בתשובת הרב מוהרא"ם ז"ל בסי' כ' אך אכתוב את הנלע"ד בביאור דברי רבינו ז"ל מאין הוציא דין זה דבאשה אפי' אמרה קברתיו אינה נאמנת. ונראה דנפק"ל מהאי דאמרינן בריש האשה שלום נפלו עלינו לסטים הוא מת ואני ניצלתי נאמנת וטעמא משום דא"ר אידי אשה כלי זיינה עליה שמניחין אותה כדי לבא עליה כמ"ש רב אלפס ורש"י ז"ל והכא ע"כ באומרת קברתיו דליכא למיחש לבדדמי במלחמה קטנה דאי בלא אמרה קברתיו כיון דטעמא דבמלחמה דזמנין מחו ליה בגירא ורומחא וסברה ודאי מת במלחמה קטנה נמי נימא דמחו ליה בגירא ורומחא דכיון דחזיא דמחו ליה סברה ודאי מת ומלטה נפשה דאף שאימת מות לא נפלה עליה דהא כלי זיינה עליה מ"מ לא ניחא לה למיעבד איסורא כדאשכחן בפ"ק דכתובות דאיכא צנועות דמסרן נפשייהו לקטלא שלא ליבעל להגמון כ"ש היכא דיכולה לברוח והכי נמי אשכחן בשבויה דמנוולא נפשה לגבי שבאי ש"מ דכל טצדקי דמציא למיעבד כי היכי דלא תיעבד איסורא עבדא והאי דאמרה השתא מת בעלה בדדמי סבורה היא שאינה משקרת אלא שודאי מת ולא עבדא איסורא אלא ע"כ הכא מיירי באומרת קברתיו ולא ברחתי וכיון דהיא אמרה דלא ברחה תו לית לן למימר דמסתמא ברחה ולא קברתו ואע"ג דמשויא נפשה רשיעא דדילמא ל"ה לה מקום לברוח ועוד דאפשר נחבאה באחת המערות או באחת הפחתות אבל גבי מלחמה גדולה אף דאמרה קברתיו אין זה כלום דחיישינן דלמא איש אחר שנהרג זה שלשה ימים ונשתנה צורתו לצורת בעלה מצאה וקברתו וכיון דחזיא דבעלה מחו ליה בגירא ורומחא סברה האי ודאי בעלה הוא אבל מעולם לא עלה ע"ד הרמב"ם לומר דמשקרא במתכוונת וכ"נ דעת הר"י אחרון ז"ל הובא בש"ג וכן מצאתי להרב מהר"ם יפה ז"ל שכ' דטעמו של הרמב"ם הוא משום דאפילו בדאמרה קברתיו איכא למיחש בדדמי.
3
ד׳וא"ת הא אמרי' בגמ' דבר אמרי לה כמלחמה כו' ואי מלחמה אף דאמרה קברתיו חיישינן לבדדמי דלמא איש אחר הוא שנשתנה ונדמה לה כבעלה התינח במלחמה כי שם נפלו חללים חללי חרב גם קבורה לא היתה להם אבל בדבר אין זה שכיח וי"ל דלהכי דייק בגמ' הרי הוא כמלחמה דאמרה בדדמי וכן במפולת וכן בשילוח נחשים ועקרבים בכולהו מפרש ואזיל כמלחמה דאמרה בדדמי דלכאורה בכדי נקיט דאמרה בדדמי דכבר תירגמא רבא לטעמא דמלחמה דהוא משום דאמרה בדדמי וכיון דאמרת מפולת ודבר ושילוח נחשי' הרי הן כמלחמה ממילא ידעינן דהוא משום דאמרה בדדמי אלא ע"כ לאשמעינן דלהכי הוא כמלחמה דכי היכי דבמלחמה אמרה בדדמי אפי' בקברתיו מטעמא דפרישית ה"נ בהנהו אמרה בדדמי במאי דשייך בהו דהיינו מת לחוד אבל בקברתיו דהתם לא שייך למימר ואע"ג דאמרינן לקמן בהאשה בתרא מעשה באיש א' שאמר אני איש פלוני נשכני נחש והרי אני מת והלכו ולא הכירוהו משמע דאפילו סמוך למיתתו עוז פניו ישונה יש לומר דהתם לא הכירו שום תואר אדם אחר אבל לאיחלופי ולדמויי לאיש אחר בשעה מועטת לא חיישינן וכה"ג ראיתי במרדכי: עוד י"ל דמהתם לא ילפינן דמילתא דלא שכיח כלל היא תדע דהא התם חזיוהו לשעתיה וקאמר הלכו ולא הכירוהו ואנן סתמא תנן אין מעידין אלא עד ג' ימים משמע אפי' בנשוך נמי מעידין בתוך ג' ימים אלא מהתם ליכא למשמע מיניה וכן נמי במפולת אורחא דמילתא הוא לפקח עליו תומ"י דאפי' שבת דוחה כהא דאמרי' ביומא פ' בתרא והא דאמרי' מצאו מת יניחוהו היינו בשבת אבל בחול ודאי צריך לקוברו תומ"י ולא שכיח כלל שילין ג' ימים בלא קבורה ולהכי בכל הני כי אמרה קברתיו נאמנת ולסברת האומרים דבמלחמה נמי כי אמרה קברתיו נאמנת יש לדקדק מהא דאמרי' סבר רבא למימר רעבון אינה כמלחמה הדר אמר רבא רעבון הרי הוא כמלחמה כו' הדר אמר רבא רעבון גריעא ממלחמה דאלו במלחמה וכו' ואלו גבי רעבון עד דאמרה מת וקברתיו מאי חידש לן רבא במאי דאמר רעבון גריעא ממלחמה הא מעיקרא כי אמר רעבון הרי הוא כמלחמה נמי לא מהימנא עד דאמרה מת וקברתיו וכן למאי דאמר גריעא ממלחמה במת וקברתיו מהימנא ועוד מאי גריעותא דרעבון ממלחמה דהא במלחמה נמי כי אמרה מת לחוד לא מהני עד דאמרה קברתיו ועל מטתו דרעב כמלחמה דמיא אבל לפי' הרמב"ם ניחא דבמלחמה אפי' קברתיו לא מהני דחיישינן דאמרה בדדמי ואיש אחר הוא שנשתהא עד שנשתנה לצורת בעלה של זו להכי פירש בגמ' לעיל סבר רבא למימר רעבון אינו כמלחמה דלא אמרה בדדמי פירוש ואפילו במת לחוד מהימנא דאי הוה אמר סבר רבא למימר רעבון אינו כמלחמה סתמא ותו לא הו"א אינו כמלחמה דלא מהימנא אפי' בקברתיו אלא בקברתיו והא מיהא קברתיו בעינן להכי פי' דלא אמרה בדדמי וכיון דהכי אפילו במת לחוד סגי כדפי' הדר אמר רבא רעבון הוא כמלחמה פי' למאי דמעיקרא סבר למימר רעבון אינו כמלחמה דהא במת לחוד סגי כדאמרן השתא הדר ביה מההיא וס"ל דלא סגי במת לחודיה ברעב עד דאמרה בהדיא קברתיו וקברתיו מיהא נאמנת דאף דלבדדמי חיישינן לשקורי ל"ח ונאמנת כי היכי דבמלחמה לא חיישינן לשקורי אלא לבדדמי דאף דבלא קברתיו אינה נאמנת היינו משום דהתם נמי שייך בדדמי כדפי' אבל ברעב דאין דרך להשהות המת על פני האדמה כל כך לא חיישינן לאישתהי ואי אמרה נמי מת בלא רעב אף דהוחזק רעב באותה המדינה מהימנא דשקורי לא משקרא הדר אמר רבא רעבון גריעא ממלחמה דאלו במלחמה לא חיישינן לשקורי והיכא דהוחזק רעב במקום ההוא אף דאמרה מת בלא רעב נמי לא מהימנא דכיון דסבורה היא שמת ברעב אומרת נמי שמת בלא רעב ואינה יריאה לשקר כיון דתרווייהו מיתתן בידי שמים לא מירתתא אבל באומרת מת וקברתיו לא חיישינן דילמא לא קברתו ומשקרא שיראה לנפשה לשקר בכי האי גוונא כדכתבו התוס' במלחמה בעולם לא מהימנא בנהרג במיגו דמת על מטתו דיריאה לומר מת היכא דנהרג ה"נ יריאה לומר קברתיו היכא דלא קברתו והשתא ניחא לן מ"ש הרב המגיד בשם הרשב"א שהשיב על הרמב"ם דלעולם לא חיישינן לה דמשקרא דהא ברעבון כי אמרה מת וקברתיו נאמנת ומשמע אפי' באומרה מת ברעב דהוה כמת במלחמה ואעפ"כ באומרת מת וקברתיו נאמנת כ"ש במלחמה דהרי רעבון גריעא ממלחמה דהא דרעבון גריעא ממלחמה היינו דברעבון משקרא אבל לא במלחמה אבל אה"נ דבמלחמה שייך בדדמי אפי' בדאמרה קברתיו וזה נכלל במאי דאמר רבא מ"ט דמלחמה משום דאמרה בדדמי ולרשב"א ז"ל דחיקא לי טובא לישנא דאמר רבא רעבון גריעא ממלחמה מאי גריעותא כיון דבתרווייהו לא משקרא אלא דאמרה בדדמי ואין לומר דאפי' מת על מטתו שלא ברעב לא מהימנא דהא להרשב"א ל"ח למשקרא כלל אלא לבדדמי וכיון דאמרה שלא מת ברעב לא שייך בדדמי שוב ראיתי להרב בעל פרישה ודרישה שכתב דחיישינן שמא הניחתו חולה שלא מחמת רעב וברחה מיראת רעבון ולענ"ד לא נהירא דהא דחיישינן בגמ' ברעב דאמרה בדדמי היינו משום דבההיא פורתא דנפפית' לא חיי ובחולי אחר לא שייך וי"ל דהיינו דקאמר הדר אמר רבא רעבון גריעא וק"ל ובהאי דכתיבנא בטעמיה דרבינו משה ז"ל ניחא לן כל מה דשאילו מקמי הרב מוהרא"ם ז"ל על האי דינא דהרמב"ם ז"ל חדא דרבא קאמר טעמא דמלחמה משום בדדמי הא כתיבנא דאפילו בכי האי שייך בדדמי וכן מה שטענו מרעב כבר כתבתי דאינו ענין לקברתיו במלחמה וכן מה שהוקשו מ"ש ממת על מטתו כבר כתבנו דלא חיישינן דמשקרא בכי האי וממילא אין כאן מקום לדרוש ק"ו ממת על מטתו דהאי טעמא לחוד והאי טעמא לחוד ומה שהשיבו עליו מאי גריעותא דרעבון ממלחמה מה שיש בזה לדידן ניחא דודאי גרע טובא רעבון ממלחמה דאילו במלחמה לא משקרא כלל וברעבון חיישינן למשקרא כאמור וראיתי להרב הגדול מוהרא"ם ז"ל שכ' דס"ל להרמב"ם ז"ל דבעיא דעד א' במלחמה בין בדאמר קברתיו בין בדלא אמר מדנקיט טעמא משום דמילתא דעבידנא לגלוייא לא משקרי ואי בדלא אמר קבר קברתיו ע"כ טעמא משום דאמר בדדמי ולא משום דמשקר ודחיקא לי האי מילתא טובא דכיון דהרמב"ם ז"ל דייק בלישנא מנא לן בדלא אמר קברתיו דאם נשאת לא תצא דילמא דווקא בקברתיו אבל בנהרג לחוד אף אם נשאת תצא אבל לדידי ניחא דמאי דכ' הרב ז"ל דבאשה עצמה אף בקברתיו אינה נאמנת לא נפקא ליה מבעיא דעד אחד אלא מההיא דנפלו עלינו גוים ומצינן לאוקומי בעיין דעד א' דוקא בדלא אמר קברתיו הא בדאמר קברתיו לכולי האי בעד א' לא חיישינן אף דבאשה עצמה חיישינן לבדדמי אף בקברתיו שאני ושאני ואף דבעיין בדלא אמר קברתיו ומשום בדדמי מתיישב שפיר לישנא דלא משקר כי היכי דמיישבי ליה רש"י ותוס' ורמב"ן והרשב"א וסייעתם ז"ל דמאי דאמר בדדמי שקר ענה לומר מת והוא חי: ונראה דס"ל להרמב"ם דבעיין בדלא אמר קברתיו ודייק ליה מדבעי רמי ב"ח למיפשט ממתניתין דאתם יודעים שמדינה זו משובשת בגייסות מאי לאו אף דמדינה זו משובשת בגייסות כך מקובלני שמשיאין ואי ס"ד דדוקא בדאמר קברתיו מאי האף הגדול הזה דהא בלא גייסות לא בעינן קברתיו ובגייסות עד דקאמר קברתיו ואי משום דאשה אפי' בקברתיו לא מהימנא הא גייסות מלחמה קטנה היא ובמלחמה קטנה אמרי' לעיל דאשה כלי זיינה עליה וכן ממאי דבעי למיפשט מההיא דב' תלמידי חכמים נראה כן התם לא הוה קברתיו דדוחק לומר דהמקשן לא איבעיא ליה אלא בקברתיו אבל בלא קברתיו פשיטא ליה לאיסורא וקא פשיט ליה בפשיטות להתירא אלא ע"כ דבעי מיניה בלא קברתיו והכי פשיט ליה ובכן אעלה ארוכה למאי דתמיהני על הרא"ם ז"ל דסבר אליביה דהרמב"ם דבעיין בתרתי דאף דלא נפקא ליה מלישניה הבעיין מפשיטותיה דרמי ב"ח ומההיא דב' ת"ח מיהא נפקא והיותר אצלי לומר דטעמיה דהרמב"ם משום דמשקר והוה כמגו במקום עדים מהא דאמרי' בגמ' החזיקה היא מלחמה מאי כו' או דילמא כיון דאחזקה אמרה בדדמי וע"כ הבעיא אפי' בדאמרה קברתיו דומיא דמלחמה בעולם ומפרש ואזיל צדדי הבעיא משום בדדמי עוד יש לי דקדוקי דברים על הרב מהרא"ם ז"ל אלא שאין להאריך כי השעה צריכה לקיצור נקטינן מהא דכתיבנא דטעמו של ר"מ ז"ל משום דבקברתיו נמי שייך בדדמי והכי דייק לישניה ז"ל אם היתה מלחמה בעולם אינה נאמנת שמא תסמוך דעתה על דברים שרובן למיתה כו' לפיכך אינה נאמנת ואפילו אמרה קברתיו דלכאורה קשה לפיכך ל"ל אלא לאשמעינן דמשום האי טעמא דבדדמי אף בקברתיו אינה נאמנת אבל עד א' בקברתיו מהימן ומיהו קברתיו בעינן דלא לימא בדדמי וא"כ נראה שבמלחמה קטנה דליכא למיחש לבדדמי כולי האי דבעד א' לא בעינן קברתיו כי היכי דבמלחמה גדולה היכא דאמר קברתיו מהני אף דלא מהני באשה עצמה ה"נ במלחמה קטנה נחתינן דרגא דלא בעינן קברתיו כיון דליכא בדדמי כולי האי אלא שהרב הגדול מוהר"ם מלובלין ז"ל בתשו' סי' ו' נעל בפנינו כראוי דאף במלחמה קטנה בעינן להרמב"ם ז"ל קברתיו ונ"ל אף לפי דעתו ז"ל דוקא היכא שגם העד היה בסכנה אבל אי לא היה העד בסכנה ודאי דבמת לחוד סגי וכן בנהרג לחוד וכדאשכחן להרמב"ם ז"ל גופיה בתשו' סי' פ' הביאו אותו הפוסקים ז"ל וכ"כ הרב הגדול בעל בית חדש סוף סי' י"ז דדוקא היכא שהעד הוא בסכנה כו' ע"ש וא"כ בנ"ד נראה פשוט דלכ"ע לא בעינן קברתיו כיון דלא ידעינן שהעד היה בסכנה ותלינן להקל ולא מבעיא לדעת מוהריב"ל ומוהר"ם אלשיך וסייעתם ז"ל דסברי מרנן דבכל מילי לא דייקינן בסהדותא דעד מפי עד ואפי' בדבר הנוגע לגוף העדות כגון חזיוהו לשעתיה במשל"ס דודאי בנ"ד מותרת ואף שנאמר שהעד הראשון היה בסכנה עם הנהרג ועל שניהם נפלו הליסטים שמא אי הוה שיילינן ליה לסהדא קמא הוה אמר קברתיו וכיוצא בדברים שאי אפשר לו לחיות אלא אפי' להרב מוהר"ם אלשאקר ז"ל והרב מהר"א בן חיים ז"ל והרב מהר"י מטראני ז"ל והרב מהר"ר שבתי חיים שכ' דאין להקל בעד מפי עד בדבר הנוגע לגוף העדות ודלא סגי בלאו הכי ולעד"נ קצת ראיה לדבריהם אף שאין דעתי מכרעת מהא דאמרי' בפ' נגמר הדין מ"ג ע"א בעא מיני' רב אחא בר הונא מרב ששת א' מן התלמידים שאמר יש לי ללמד עליו זכות ונשתתק מהו ולא איפשיטא והרי אתה דן ק"ו ומה התם דכתיב והצילו העד' ולא קטלינן ליה עד דאיכא מילתא ברירא כשימשא בטיהרא ואפילו הכי לא איפשט לן לקולא כ"ש הכא דעד דבריר לן לן דאמר קברתיו לא שרינן אשת איש לעלמא ואף דקילא עדות אשה לענין עד מפי עד ונכרי מל"ת ועבד ואשה כל הני כיון דאכשרונהו רבנן משוינן להו כעדות ב' עדים ולא יותר ודוקא בדאמרי מילתא דברירא עכ"ז נ"ל ברור דבכי האי דלא ידעינן שהעד היה בסכנה ובהול בדבר ומעיקרא נמי לא ידעינן אם נפלו עליהם ליסטים או שמא בדרך במלון בעיר מושב נהרג בדייני או"ה באופן דליכ"ל בדדמי כלל כגון שלפני העד נהרג ואף זה נקרא בדרך כדאמרי' בנחום איש גם זו באורחא ביתו בההיא אושפיזא ורבות כאלה וקרא מסייע לן ויהי בדרך במלון דכשהאדם הולך מעיר לעיר אף שיש ביניהם כמה עיירות בדרך מקרי כל זמן שלא הגיע למקום חפצו ואין לפקפק בעדות אבי העגונה יוסף שאמר לו אותו היהודי שבא לא כתב מר' אלי' טורמיני אבי הנהרג שיראה ליקח ממון בנו מן הלווים שהוא במהרה יבא ליקח אותו הממון ואיכא למיחש דילמא משקר בשביל הממון דאיכ"ל אדרבא מדקאמר שהוא במהרה יבא ליקח הממון משמע שהיה בידו עדות עדים גמורים המועילים ליורשי' לירשו כי על פיו לבד ידוע הוא דלא יירש דאין אדם מעיד לעצמו ואפילו את"ל דלאו כ"ע דינא גמירי או שסבר שאותו הנפקד יסמוך עליו ויתן לו ממון בנו בלתי העדאת עדים יש להביא ראיה דלא חיישינן דלשקר בשביל הירושה מדאמרי' סו"פ האשה שלום אין האיש נאמן לומר מת אחי שאייבם את אשתו משמע דוקא היכא שהיא זקוקה ליבם אבל אם היה נשוי אחותה דלא רמיא קמיה נאמן להתיר את אשתו ולא חיישינן דמשום ירושה קאמר אף אם אב ואח אין לו ואף דבאשה עצמה אמרי' פ' האשה שלום באה לב"ד ואמרה מת בעלי תנו לי כתובתי אינה נאמנת י"ל דוקא באשה עצמה שהיא יודעת שמשקרת ולא תנשא אלא שרצונה ליטול כתובתה בחיי בעלה לא שמעינן לה אבל בעד אחד סמכינן אהא דאשה דייקא ומינסבא בהצטרפות דמילתא דעבידא לגלויי לא משקר וכ"נ לדקדק ממאי דכ' רש"י התם בד"ה אדעתא דכתובה אתאי ובאפוקי ממונא סהדי בעינן כנראה דלא חשבינן לה משקרת במילתא דעבידא לגלויי אלא דאין עדותה מועיל כיון דאדעתא דכתובה אתאי אף שזה דקדוק קל מ"מ החילוק נכון ואף את"ל דאין זה מועיל כיון שהזכיר ירושה הרי לפנינו עוד כמה עדיות אחדות עדות ה"ר אברהם הלוי ששאל לה"ר אלי' טורמיני תושב בודון וו"ש טופ"אשטי' קו"ן וואיש"ו פיג"ו (ר"ל הנמצאת עם בנך) והשיב לו אתה תחיה לבני הרגו אותו בדרך קושטינדי"ל באני"א וידענו נאמנה שלא היה לאלי' טורמיני בן אחר כי אם בעלה של זו וודאי דאשתו מותרת ואין לומר דסרכא נקיט ואתא ומשום ירושה הוא דקאמר כיון דראוי ליורשו דא"כ בכל הקרובים הראויים לירשו ניחוש דמשום ירושה הוא דקאמרי וז"א דהרי כ' הרמב"ם בפירוש דקרוביו נאמנים להעידה וכן בעדות יעקב לירמה ששאל לאליה טורמיני תושב בודון על אודות בנו יען זה ימים לא נודע מה היה לו והשיב לו בלשון הזה אינד"י מא"ל ק"י י"א סומ"י פו'ר שיירט"ו ק"י אמ"י פיג"ו מ"י ל"ו מאטר און ר"ל אוי לזה הדבר שכבר נודע לי בודאי שהרגוהו לבני הרי זה מבואר שנודע לו בבירור בלא שום ספק שבנו נהרג ואין לנו לדרוש ולחקור אפי' אי איתיה קמן האיך נודע לו כיון שאין בדבריו שום ריעותא ובכל כי האי הכל שוין וביותר בעדות יעקב וידאל שאליה טורמיני הנז' סמוך למיתתו אמר לאשתו ע"ע לא רציתי להגיד לך עתה תדעו שבנינו נהרג ויש לך שתי בכיות עלי ועל בני לבכות דודאי בשעת מיתה לא משקר איניש ואין אדם חוטא ולא לו וכיון שאמר שיבכו עליו אין לך עדות גדול מזו כי האי דתניא בתוספתא אפי' שמע קול מקוננת שהזכירתו בין המתים אין לך עדות גדול מזה ופסקה הרשב"א ז"ל להלכה כאשר העיד עליו הרב המגיד פי"ג מהלכות גרושין דין ט':
4
ה׳גם בעדות האשה מרת דונא שהוגבה בסופיאה אף שאין מבורר בה שעל אליה טורמיני תושב בודון היו מדברים ברור כשמש שעליו העידה שהרי לדרישת יוסף הנזכר על חתנה העידה ואי לאו שברור לה שעליו היה מה שאמרה שנהרג לא היתה מעידה ודמיא לההיא דכתב הרמב"ם ז"ל פי"ג מה' גרושין בא אחד ואמר אמרו לי ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל כו' הרי אשתו מותרת ומטעמא דכ' הרב מוהרי"ק שורש קפ"ה דאי לאו דעל אותו יצחק בן מיכאל הוה למה תלו שליחותו בהליכתו לאותו מקום וה"נ אי לאו דידיע להב"ד של סופיאה שעל חתנו של יוסף הלז היה לא היו כותבין ונותנין לו וחזי הני תרי גברא רברבי דקא מסהדי עלה החכם השלם כמהר"ר ישראל אזובי אב"ד דסופיאו והחכם השלם כמהר"ר יוסף הלוי שליח דחברון ואם לחשך אדם לומר דבנ"ד לא סמכינן אעד א' וכ"ש מפי עד קרוב כיון ששמוע שמענו שנשתדך בקייוסטנידי"ל באניי"א ורצה ליקח אחרת על זאת האשה וא"כ היא שנאתו ולא דייקא דהו"ל כקטטה בינו לבינה ואפי' בדארגיל איהו קטטה לרב שימי בר אשי דאמר טעמא משום בדדמי ואיבעי' לן עד א' בקטטה מהו ולא איפשיטא ולא תינשא לכתחילה הא ודאי לאו כלום הוא דלא מיקרי קטטה אלא בדאמרה גרשתני בפני פלוני כו' ואף למ"ד ארגיל איהו קטטה נמי לאו מהני היינו דוקא היכא דאיחזקה בשיקרא זימנא חדא להשמט עצמה מתחת בעלה וכ"כ כל הפוסקים ועוד נלע"ד דמה שרצה לקחת אשה אחרת לא מיקרי קטטה כלל דמוכח ממתניתין דהכל נאמנים להעידה חוץ מחמש נשים וא' מהם צרה וכן מכל הני מתניתא דצרה אינה מעידה ואין לומר כיון שהלך מכאן ובגד באשתו אשת נעורים כי תמאס ורצה ליקח אחרת כה"ג יש לו דין קטטה אף שאין זה כדאי להשיב עליו דודאי לא הוה כקטטה מ"מ לרווחא דמילתא יש להביא ראיה מההיא דמקשה הגמ' אמתני' דמעשה בא' שעמד על ראש ההר כו' ודילמא צרה הוא ופירשיז"ל שנשא אשה במקום אחר ובאה לקלקלה והלכה לה והוצרך רשיז"ל לזה דאי לת"ה דילמא בדידעינן דלית לה צרה א"ו מדפריך דוק' מצרה ולא מא' משאר הד' נשי' בדלא ידעינן מיירי וק"ל ש"מ דאפי' הלך לעיר אחרת ולקח שם אשה על אשתו לא הוי כקטטה מדלא קשיא ליה בההיא דבת קול אלא שמא קול צרה היא ולא חייש דאי נמי לא היה קול צרה כי אם איש אחר ניחוש שיש לה צרה והיא מתקנאת בירך חברתה ושונאה את בעלה וע"א אין נאמן בה אם שיש לדחות דשאני התם דלא ידעי' שלקח אשה אחרת ועוד דבעיא היא עכ"ז נלע"ד פשוט דאין זה בכלל קטטה מתרי טעמי חדא דדוקא היכא דכבר מוחזקת למשקרת תו לא מהימנא ואת שנית דוקא היכא דחזינן לדעתה שהיא רוצה להשמט מתחת בעלה לאסור עצמה עליו כדי שיגרשנה ובנ"ד תרווייהו ליתנהו דלא הוחזקה שקרנות וגם אינה רוצה להשמט עצמה מתחת בעלה כדי שתאכל צרתה ותיחדי אדרבא כל ישעה וכל חפץ לאסור צרתה על בעלה כדי שהיא לבדה עם בעלה יתעלסו באהבים ואין לפקפק מטעם חמיה שלא יהא נאמן עליה כי היכי דחמותה פסולה דהא כל הפוסקים שוים שכל קרוביו נאמנים חוץ מאחיו בזמן שהיא זקוקה לפניו והר"י אחרון ז"ל הובא בש"ג בפ' האשה שלום כ' בהדיא דהזכרים הדומין לאלו הנשים כגון חמיה כו' נאמנים והרב הגדול מוהרי"ט בתשו' סי' ל"א נשאל ע"ז והשיב מדאמרי' בגמ' בת חמיה מהו טעמא דבת חמותה משום דאיכא אימ' דסני' לה והכא ליכא אימא או דילמא טעמא דבת חמותה משום דאמרה קאכלה לגירסנא ה"נ קאכלה ואם איתא הכי נמי איכא אבוה דסני לה עכ"ל ולענ"ד אי משום הא לא איריא חדא דמצינן למימר דדוקא משום דאכלה לגירסנא דאל"ה אף דאביה שונא אותה כיון שהאם אינה שונאתה טפי מיקרבה דעתה לגבי אמה מלגבי אביה אף שאמה לא אוהבת ולא נמי שונאה לה ועוד דדוקא באמה הוא דאמרי' כיון דסניא לה ברתה נמי סניא לה כדאמרי' פ' אעפ"י בעובדא דר' עקיבא דהכי נמי עבדא לי' ברתיה דר"ע לבן עזאי היינו דאמרי' אינשי רחלא בתר רחלת אזלא כעובדא אמה כך עובדא דברתה וקרא נמי כתיב הנה כל המושל עליך כו' כאמה בתה דדעתה של הבת קרובה אצל האם ולא אצל האב ולעד"נ להביא ראיה דאדרב' חמיה מירחם לה מדאמרי' בב"ב פ' מי שמת קמ"ג ע"ב ההיא דשדר פסקי דשיראי לביתיה א"ר אמי הראויין לבנים כו' ולא אמרן אלא דלית ליה כלתא אבל אית ליה כלתא לכלתיה שדר הרי דניחא ליה דכלתיה תיכול גרסניה טפי מבנתיה דנסיבון ולא שייך כלל למימר דסני לה משום דאכל' לגירסנא ושנאה אחרת כגון צערא דגופא ליכא הכא א"כ פשיטא דמהימן והנלע"ד כתבתי צבי בהרב המובהק כמוהר"ר יעקב זלה"ה מאובין.
5
