חנה אריאל, הוספה לספר במדבר, בלק א׳Chanah Ariel, Additions to Bamidbar, Balak 1
א׳אל מוציאו ממצרים כתועפות ראם לו. יאכל גוים צריו ועצמותיהם יגרם וחציו ימחץ. כתיב ואנכי הוי' אלקיך מאמ"צ ואלקים זולתי לא תדע כו'. והנה לכאורה הוא תמוה מ"ש אלקיך מארמ"צ כו'. והלא לאברהם נא' להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך כו'. עוד אומרו ואלקים זולתי לא תדע כו'. איך שייך ח"ו לומר כו' הלא נא' אפס בלתך כו' עוד תמוה מ"ש אשר פדית ממצרים גוים ואלקיו כו' איך לשון פדי' באלקות כו'. עוד מ"ש כי הנה אויביך הוי' כי הנה אויביך יאבדו כו' איך שייך אויביו כו'. והנה להבין כ"ז צ"ל מש"א אלקי נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה כו' ואתה משמרה בקרבי כו' והנה תמוה איך אומר כ"א מישראל נשמה שנתת בי טהורה היא הלא הוא מוטבע בעניני עוה"ז אפי' בדבר היתר עכ"ז בודאי נתגשמה הנשמה כו'. וכש"כ אם ח"ו עובר דבר איסור כו' כמ"ש ונטמתם בם א"ת ונטמתם אלא ונטמטם לשון סתימא כו' כמשל הזכוכית אם היא בהירה מביאה האור של השמש אל עבר השני כו'. כמ"כ הנשמה אם היא בהירה מביאה אור דניצוץ אלקי בגוף כו' כמשי"ת. משא"כ אם נסתם כו'. וא"כ איך א' טהורה כו'. אך הנה מש"א על הנשמה טהורה היא היינו שהיתה טהורה קודם בואה לגוף משכא דחוי' כו' היינו כמו שהיא בג"ע כו'. אבל א"כ דהוא קאי על הנשמה כמו שהיא בג"ע. א"כ מה רבותא איכא כו'. אמנם היא רבותא גדולה כו': דהנה ידוע דכל התהוות שהוא בחי' יש ודבר מה בפ"ע הוא מוכרח להיות מוסתר מאור האלקי המהווה אותו. וא"ל יתבטל לגמרי כו' כמבואר בח"א. שלבחי' התהוות העולמות נעשה כמה צמצומים והעלמות שמוסתר ונעלם אא"ס ב"ה בהעלם אחר העלם עד שנעשה בחי' מקור למקור להתהוות העולמות כו', וכמ"כ מעולם לעולם הת' הימנו כו' עד שנעשו בחי' שרפים ומלאכים וחיות ואופני' כו' וכל אחד מסתיר על שלמטה הימנו כו' עד שהן ברצון ושכל ומדות ובחי' יש בפ"ע רק שבטל לאור האלקי כו'. ואדרבה כל עבודתן הוא ג"כ להסתיר על האור האלקי כו' וכחו שאנ"ר ארבעה יסודות גשמי' ארמ"ע כו' המה בודאי מסתירים אור האלקי שנראים כטבעים ממש עד שנראה לעין הגשמי שהכל דרך הטבע כו'. והנה שרשם בד' חיות דמרכבה כו' מוכרח לומר שגם הם מסתירים אלא שהן עדיין רוחני' יותר כו'. וגבוה מעל גבוה כו' עד שכולם מוסתרים בעצמם כו'. והן בחי' מסתירים למטה מהן כו' וד"ל:
1
ב׳והנה הנש"י נק' בני היכלא דמל' ונק' בנים כמ"ש בנים אתם עצם חלק אלוה כו' פי' הגם שהם בבחי' רושו"מ משיגים עצמיות אא"ס ב"ה בחי' הוי' ממש כו' איך שהוא מהווה ומחי' את כולם. וכולא קמי' כלא כו'. וכמ"כ בהיותה למטה הימנו להראות למטה שהוא כך כו' כמשי"ת. וע"כ נק' טהורה מכל חלקי הכלים והצמצומים כו'. וזהו רבותא גדולה כו' וד"ל. שאין לשום מלאך בזה השגה כלל וכלל. אך אח"כ יורדת בג' מדרי' בי"ע כמ"ש אתה בראתה אתה יצרתה כו' עד ואתה נפחתה בי כו'. והנה עכ"ז אף בירידתה בגוף נק' נר הוי' כמ"ש נר הוי' נשמת אדם כו'. היינו שמאירה שם הוי' בהגוף כו'. כמ"ש אתה הראת לדעת כו' היינו ע"י הנשמה. והנה הנשמה עושה גם כאן בחי' הביטול לאלקות כו'. והנה בכאן הוא היפך ממש נגד השרים והמלאכים אסר בעולם העשי' כו' כי המה מסתירים ממש על אור אלקי. וזהו כל עיקר עבודתם להסתיר ולהעלים עד שיהי' נראה העולם יש ודבר גשמי ממש עד שיוכל לומר כחי ועוצם ידי עשה כו'. והנה המה ב' הפכים ממש. עזנ"א כי הנה אויביך הוי' כו' כי כאן שייך בחי' אויביך ממש כו'. אך צ"ל מ"ש ב"פ אויביך כו' ולמה אמר יאבדו ויתפרדו כו' משמע ב' בחי' א' אבידה לגמרי. והב' יתפרדו ממעמדם ומצבם אבל לא יאבדו לגמרי כו'. וגם מהו מצד הנשמה דוקא כו'. אך הנה כתיב אחור וקדם צרתני וארז"ל אחור למע"ב שאפי' יתוש קדמך כו' היינו מה שאנ"ר שאין כל ברי' עוברים רצונו ית' כמו האדם כו'. פי' כי אפי' הקליפות היותר טמאים אינם עוברים רצונו ית' כמו אדם כו'. רק שכך היא בריאתם בצמצום והסתר ועבודתן להעלים ולהסתיר על אור הוי' כו'. וזהו רצונו ית' אבל אינם עוברים רצונו כלל. וכמו שא' בלעם לא אוכל לעבור פי הוי' היינו כשעלה למקום נבואתו כו' א' לא אוכל כו'. הגם שמצ"ע הלך לקללם כו' היינו מצד הגוף כו' וא"כ אינו נמצא עוברי רצונו רק בחי' אדם בגופו כו'. וזהו יתוש קדמך כו' כמ"ש ידע שור קונהו כו' ישראל לא ידע כו'. והנה הטעם הוא מפני שבאדם יש בחי' נשמה הנק' נר הוי' היינו להאיר למטה בחי' הוי' איך מהוה ומחי' בכל [רגע] את בה"ע כו' היפך בחי' עבודה של [הקליפות] שהוא רק להעלים ולהסתיר על שם הוי' כו' להיות דוקא בבחי' פירוד מתגברת הסט"א לטמא את האדם כדי שלא תאיר הנשמה בגוף כו' כמ"ש לא יגורך רע כו' והם אויביך ה' ואויביך של הנשמה כו'. אך הנה אויביך יאבדו כו'. והנה זהו הי' כונתו ורצונו ית' שיהי' אויביך הוי' ותרד הנשמה ותעשה מלחמה עמהם ותאיר האור הוי' במקום החשך וההסתר דוקא. ובזה יסתלק יקרא דקוב"ה לעילא לעילא כו'. והנה כשהיו ישראל במצרים בבחי' גלות לא האירה הנשמה בגופם כלל מחמת שהיו עבדים לפרעה בגשמי' כמ"ש ויעבידו מצרים את בני ישראל כו'. והנה בגשמי' היו מוכרחים לעבודה לעשות כל מה שצוה פרעה כו'. והנה כמ"כ היו מוכרחים ברוחניות לעשות מה שצוה פרעה דקליפה היינו להעלים ולהסתיר על שם הוי' כו'. וע"כ אמרה מדה"ד הללו עע"ז כו'. אבל הנשמה לא הי' מאירה עליהם רק בבחי' מקיף כו' כמ"ש לאברהם להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך כו'. ואו' והייתי היינו בחי' עצמו' ממש כו'. ומצד זה היו בנ"י מאמינים בהוי' תומ"י כשאמר להם משה אהי' שלחני אליכם כו' והיינו מצד הנשמה שהי' מאירה עכ"פ בבחי' מקיף כו'. והנה ידוע שהאור המאיר בבחי' מקיף הוא אור גדול ביותר כו' כמבואר במ"א. וזהו אנכי הוי' אלקיך מארמ"צ כו' היינו אנכי מי שאנכי כו' בבחי' מקיף עכ"פ כו' שבא"ל האור הגדול הזה היו משוקעים שם כו' ואלקים זולתי לא תדע כו'. היינו כמו שהיו במצרים עובדים להעלים ולהסתיר על שם הוי' כו'. וזהו בחי' אלקים המסתיר כו' לא תדע כו'. היינו שגם בידיעה והכרה בגוף יהי' משיג בחי' שם הוי' היינו שתאיר הנשמה בגוף כו' וד"ל. וזהו אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מארמ"צ כו' וד"ל:
2
ג׳והנה מ"ש אשר הוצאתיך מארמ"צ היינו רק שלא תוכל הקליפה עוד להכריח את האדם לבחי' עבודתה כנ"ל. רק נלחמו ביניהם מי יתגבר כו'. והנה לפי"ז ניחא מה שלא מצינו שחטאו ישראל במצרים אפי' אחד מהם כו'. ואחר היציאה נאמר וימרו על ים כו' וכמה עונות הגם שקבלו התו' כו' ובמצרים לא הי' להם כ"ז כו' אמנם לפי הנ"ל כי מה שהקליפה מחטיא את האדם הוא מצד המלחמה כדי שלא תאיר הנשמה בגוף כו' כנ"ל. אבל במצרים לא האירה כלל לגוף בבחי' או"פ וישראל לא עשו מהקליפה כו' וד"ל אבל עכשיו נלחמים ביניהם כו'. והקב"ה נותן עוז להנשמה להגביר על הקליפה אותה כו' כמ"ש יצרו ש"א מתגבר עליו בכ"י והקב"ה עוזרו כו' וזהו ואתה משמרה בקרבי כו' כלומר הגם שהיא בקרבי כו' ולא כמו במצרים שהי' רק בבחי' מקיף כו' עכ"ז צריך שהקב"ה עוזרו כו'. וגם בלא"ה צריך שמירת הקב"ה מצ"ע היינו מצד שהנשמה טהורה מכל חלקי כלים כנ"ל ע"כ רוצה לצאת מגוף האדם כו' אלא בע"כ אתה חי כו' כמ"ש כל הנשמה תהלל י"ה על כל נשימה כו' וזש"א המקובלים שבמצרים הי' בחי' הדעת בגלות היינו שלא השיגו כלל דעת הוי' מצד שהנשמה לא הי' יכולה להאיר בתוכם בבחי' או"פ כו' וד"ל. והנה אחר שיצאו ממצרים הנשמה בקרב איש והקב"ה שומרה כנ"ל. אך מצד טרדת עוה"ז שמשוקע בכל כחותיו בעניניו בפרנסה כו'. ובפרט אם ח"ו עבר עבירה כו' אזי גוברת הקליפה עד שבא לבחי' שכחת דעת הוי' עד שנדמה בנפשו שהוא משוקע ממש כמו בגלות מצרים ח"ו עד שהנשמה אצלו רק בבחי' מקיף כו'. ע"כ אמר התורה עצה לזכור יצ"מ בכל יום כמ"ש למען תזכור את יום צאתך מארמ"צ כל ימי חייך כו' והוא אומר צאתך לשון פועל יוצא היינו להתבונן בעצמו שהרי כבר יצא ממצרים. כמ"ש לא תוסיפון לראותם עוד עד עולם כו' הרי בודאי הנשמה בקרבו רק שצריך למלחמה כו' והקב"ה עוזרו כו'. והנה בהתבוננות זו יכול לעורר נשמתו להתחזק במלחמתה כו' וד"ל. וכמו שמצינו בגדעון שאמר אי' נפלאותיך שעשית לאבותינו במצרים כו'. ואמר לו הקב"ה לך בכחך זה כו' היינו שמצד התבוננות זו תוכל להלחם ולהתגבר כו' כי מעט אור דוחה חשך הרבה כו'. אבל בלא התבוננות זאת א"א לעוררה כו'. וזהו עמי לא התבונן כו' (וכמו שאומרים ער הערט ניט פון זיין גיזונט) היינו מכחו שיוכל להתגבר כו'. והנה מצד התבוננות ממילא אויביך יאבדו ויתפרדו כו' מלהסתיר כשי"ת לקמן:
3
ד׳והנה לתוס' ביאור נר הוי' נשמת אדם. היינו שהנשמה נק' נר לשם הוי' להאיר בחי' שם הוי' בגוף כו'. הנה כי בכל נשמה יש בחי' ניצוץ אלקי ומצד הנשמה מאיר הניצוץ בגופו כו'. כמו הנר שאוחז האור בו להאיר בתוך החשך כו'. והנה להבין איך שמצד הנשמה תוכל להאיר הניצוץ בגוף כו' דהנה ארז"ל שמשא אכולא עלמא נייחא כו' שבחי' זיו השמש מאיר בכל העולם בשוה. אך כשהאדם עושה מחיצות סתומות מכל צד מסתירין הם על אור השמש שלא תאיר באותו מקום בתוך המחיצות כו' הגם שבאמת היא מאירה אפי' באותו מקום כמ"ש אכ"ע נייחא כו' וד"ל. והנה כשעושים חלון בהמחיצה יאיר השמש לבית דרך החלון כו'. הנה יש כאן ג' מדרי' אור השמש, והחלון והאור שמאיר בבית כו'. והנה החלון הוא רק כלי להכיל האור מתוכה לבית כו' ולכאורה קשה איך שייך לקרותה בשם כלי כלל הרי אינו רק חלל כו' מעבר לעבר כו' אך באמת אם לא היו מחיצות המסתירות לא שייך לקרותה בשם כלי כלל. אבל עכשיו שיש מחיצות המעכבים ולא די שמעכבים אלא שמסתירים ג"כ והחלון הוא להיפך ולא די שאינו מעכב כו' אלא שדרך תוכו יכול להאיר אור השמש כו' ע"כ נק' בחי' כלי כו'. והנה כמ"כ יובן בהנמשל למעל' דהנה הג' עולמות בי"ע המה וכל מה שבתוכן מסתירים על שם הוי' כו'. הגם שבאמת לית אתר פנוי מיני' כו' עכ"ז המה מסתירים בהסתר והעלם עד שנדמה לחשך כו'. והנה המה נק' בחי' כלים להכיל בתוכם האור אלקי ולהסתיר כו' וכמשל הכלים שממלאים אותה המחיצות מסתירים ומעכבים כו' וד"ל. וכש"כ הגוף שהוא משכא דחוי' כו' שהוא מסתיר לגמרי כו'. אבל אמנם הנשמה היא עומדת תמיד בבחי' ביטול לשם הוי' כו'. והנה הכלי שלה אדרבה להאיר לשם הוי' כו' ונק' בחי' חלון כו' שהכלי שלה היינו בחי' העדר הרגשת עצמותה כו' ע"כ ממילא ע"י יאיר אור הוי' כו' הגם שבאמת אכולא עלמא נייחא כו' וד"ל. וזהו פי' נר הוי' נשמת אדם כו'. ונמצא מובן לפי"ז שבגלות מצרים שהי' הנשמה רק בבחי' ק כנ"ל כו' הרי הי' הניצוץ כ"כ בגלות כו' וד"ל. וזהו שא' ביצמ"צ פדית גוים ואלקיו כי נתפרדו כל פועלי און היינו המחיצות מצד הארת כו' מי שאנכי כו' ונעשה בחי' חלון שע"י מאיר הניצוץ כו' וד"ל:
4
ה׳והנה עכשיו שיצאו מגלות מצרים כנ"ל ולא תוסיפון כו'. והנה הגם שאפשר שע"י העולמות וטרדת עוה"ז כנ"ל יוסתר בחי' כח הנשמה ולא יאיר הניצוץ בגופו כנ"ל כו' עכ"ז בהזכרו שכבר יצא ממצרים כנ"ל למען תזכור כו' יאיר הניצוץ תומ"י כנ"ל כו'. והנה נק' האור האלקי בבחי' ניצוץ. היינו כמו למשל הניצוץ אש שבגחלת שיוכל להפיח בו עד שיצא שלהבת גדולה מאד כו'. וכמ"כ ע"י התעוררות הנשמה והניצוץ שבה יוכל לבוא לידי בחי' אתכפיא לסט"א ואתהפכא כו' ויאיר אור גדול כו' ויסתלק יקרא דקוב"ה לעילא לעילא כו'. והנה יש ג' בחי' אתכפיי' ואתהפכא ולעקור השרש דסט"א מעיקרו וכו' והנה בחי' אתכפיי' יכול להיות גם בזמן הגלות כמו לנצח במלחמה עכ"פ כו'. אבל בחי' אתהפכא יהי' לעתיד דוקא כמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ כו'. והנה בחי' עקירת השרש של הסט"א היינו בחי' הרשימו של החטא שעבר כבר כו' הגם שעשה תשובה נכונה כו' ומודה ועוזב כו' עכ"ז אפשר שבשעת התפלה יבואו מח' רעות ולא יוכל להפטר מהן כלל כו'. והוא מצד בחי' הרשימו של החטא שנשאר עדיין כו'. ומבחי' הרשימו הנ"ל זורק כמו חצים למרחוק כו' והן המח"ז הנ"ל. והוא מבחי' מקיף דקליפה כו' והנה התיקון לזה הוא ג"כ העצה שיזכור יצ"מ במה שאמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים כו'. דהנה אומרו אנכי היינו אנכי מי שאנכי דלא ידע לי' ב"א כו'. וא"כ ממילא יעקור גם השרש דסט"א כו'. דהנה בחי' אנכי הנ"ל ה"ה פדה גם הניצוץ הנ"ל מגלות מצרים. כמ"ש פדית גוים ואלקיו כו'. והנה בחי' הניצוץ הנ"ל המאיר בנש"י היינו מבחי' שם הוי' כמ"ש נר הוי' כו' וכמבואר לעיל. והנה בחי' הוי' זה הוא שרש ומקור להתהוות עולמות נפרדים כו' היינו דשייך לומר בו עכ"פ בחי' או"כ והוא ל' כלים דאצי' שמתלבשים בבי"ע כו' ונק' בחי' אצי' שבבריאה אצי' שביצירה כו' היינו בחי' יו"ד כלים הפנימי' הם בחי' אצי' שבבריאה ול' כלים אמצעים נק' אצי' שביצי' כו' ול' כלים החיצונים הוא בחי' אצי' שבעשי' כו' וד"ל, ונק' בחי' צמצום והעלם והסתר כו', היינו יו"ד כלים הפנימי' היינו בחי' צמצום כו' ויו"ד האמצעים נק' בחי' העלם כו' וד"ל. והנה לפי"ז מובן שיש שרש דשרש לבחי' הקליפה ג"כ בשם כו'. אבל בחי' אצי' עצמו הוא עדיין אחד פשוט כמ"ש איהו וחיוהי וגרמוהי חד כו' ביחוד גמור כו' וד"ל. והנה בחי' הוי' הנ"ל היינו האור של השלשים כלים הנ"ל. והנה לפי"ז הגם שתאיר הנשמה בחי' שם הוי' מצד שהיא נק' טהורה מכל חלקי הכלים כו' ואתכפיי' בחי' הרע כנ"ל כו' עכ"ז הרי יש לה שרש דשרש עכ"פ כו' וד"ל. וא"כ הגם שבשעת התפלה יאיר בחי' הוי' ע"י הנשמה המתעוררת בשעת תפלה ותנצח המלחמה כנ"ל כו' עכ"ז תיכף אחר התפלה כשילך בעניני עוה"ז תוכל להתעורר הקליפה כי יש לה עכ"פ שרש דשרש כו' ואפי' בשעת התפלה יכולה לזרוק חצים עכ"פ מרחוק כו' וד"ל. ועז"א אנכי מי שאנכי אשר הוצאתיך כו' שאין להקלי' שם שרש כלל הוא אשר הוצאתיך מארמ"צ א"כ נעקר גם השרש שלהם כמ"ש בזהר תבר שלשליהון כו' ורתיכיהון כו'. וכמ"ש שהכה בכורי מצרים כו' שהוא השרש שלהם כו' וד"ל. א"כ יכולה הנשמה שתאיר כ"כ לעקור השרש כו'. וזהו למען תזכור יום צאתך כו'. והנה ע"י בחי' הזכירה זו ממילא יבוטלו המח"ז ג"כ ולא יוכל לזרוק בחי' החצים כו' וד"ל זהו מ"ש אל מוציאו ממצרים כתועפות ראם לו כו' היינו כמו עד"מ החי' הנק' ראם היא שוה למטה ברגלי' כמו בגופה וראשה כו' כי כל אברי' מעובים מאד כו'. ולא כדרך שאר החיות שמשפע ויורד עד שהרגלים שהם למטה הם ביותר דקים כו' והנה כמ"כ אמר ע"ד דוגמא למעל' שבחי' כח אלקי הנגלה במצרים הוא בחי' אנכי הנ"ל כו' זהו בחי' אני ראשון ואני אחרון בשוה כו' וד"ל. והנה בחי' זה הכח הי' לנש"י אפי' במצרים מצד בחי' האבות כו' וכמ"ש והייתי לך כו'. היינו בחי' עצמות בחי' אנכי כו' וכמ"ש אנכי הוי' אלקיך בארמ"צ רק שהי' בבחי' מקיף כנ"ל וד"ל. ועכשיו הוא בבחי' או"פ כו' וד"ל. א"כ לפי"ז יש כח בכל נש"י לג' בחי' אלה אתכפיי' ואתהפכא ועקירת השרש כו'. והיינו יאכל גוים צריו בחי' אתכפיי' כו'. ועצמותיהם יגרם היינו בחי' אתהפכא כו'. וחציו ימחץ היינו שרש של הקליפות כו' וד"ל. כמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כו' וד"ל:
5