חנה אריאל, הוספה לספר במדבר, בלק ב׳Chanah Ariel, Additions to Bamidbar, Balak 2
א׳ביאור מאמר מביאורי הזהר פ' צו
1
ב׳עושי דברו כו' ואח"כ נטלו ישראל עשי' מהמלאכים כו' וכמבואר שם. וזהו בבי"ע דוקא וזהו ענין פ' שני' המשכת המצות בבי"ע דוקא. ושם באמת המצות גבוהים מהתורה כמו בכללות ההשתלשלות הוא בחי' התורה בחי' חכ' דא"ק. ושרש המצות בכתר הכללי כידוע והוא נק' אדם דברי' כמ"כ בפרטי ההשתלשלות בבחי' התורה היא למטה משרש המצות ולזה נאמר עושי דברו מתחלה ואח"כ לשמוע וד"ל. אך באמת בשרש התורה כמו שהיא במחה"ק היא למעלה הרבה במדרי' מהמצות. ולזה המצות נק' אברים דמלכא כו' שהוא בחי' חיצוני' והתורה היא פנימית היחודים שנעשה במצות לאכללא שמאלא כו' הוא הכל ע"י גילוי יחידה הנ"ל וד"ל. והנה בזה יתורץ מה שמצינו שע"י התו' יכול לקיים כל המצות כידוע מארז"ל העוסק בתורת עולה כאלו כו'. וכמ"כ ע"י ודברת בם שמדבר התו' מכל המצות הוא גורם המשכה כידוע ודברת הוא לשון הנהגה והמשכה. והוא לכאורה תמוה שהנה קיום המצות שבמעשה הוא להיפך ממש מענין קיום המצות שע"י התורה כמו עד"מ. קרבנות במעשה בזמה"ז דהיינו בחוץ פסולים שהוא שחוטי חוץ. וכן תפילין בלילה. וכמ"כ בכל מ"ע שהז"ג הוא דוקא בזמנו כמ"ש דבר יום ביומו כו' וא"כ איך יקיים זה ע"י עסק התורה שהוא בכל זמן ובכל מקום. אך הענין הוא כי שרשי התורה הוא מבחי' יחידה הכללית אא"ס הפשוט שקודם מציאת בחי' זמן ומקום שהיא במעשה המצות כמו שהם אח"כ ע"י בחי' חכ' דא"ק שהוא מנובלות חכ' של מעלה כו' בעסק התורה לשמה שהוא בבחי' יחידה שבנפשו הוא העלאת מ"נ לשרש התורה שהוא בבחי' יחידה הכללי' הוא למעלה מעלה הרבה משרש המצות שהם מבחי' מח' אנא אמלוך שהוא הכח לבחי' זמן ומקום הבא אח"כ בהשתלשלות וד"ל והנה עי"ז יוכל לקיים (בכל מצוה ומצוה בפרטי') ע"י גילוי יחידה שבנפשו כל המצות בכלל. וכמו ענין המצות שקיים אברהם אבינו כל התורה עד שלא ניתנה כי לכאורה הוא תמוה מאד. כי הנה לא מצינו שקיים מצות יבום. וכמארז"ל שיהודה קיים מצות יבום תחלה. וכמ"כ למה נצטוה בפירוש על המילה ולמה לא קיים אותה מתחלה כמו כל המצות שקיים. אך הענין הוא כי הנה רמ"ח פיקודין הם רמ"ח אברים. וכמו ע"ד המשל באברי האדם שיש המשכה לכל האברים בחיצוני' מבחי' דם שהוא הנפש ע"י כח הדם הרוחני שהוא בלב תחלה כידוע מענין דפיקות הלב קיסטא דחיותא וכמ"ש בזהר ליבא פליג לכל שייפין. וכמ"כ בפנימי' הלב מחלק הרצון שיש בכל אבר ואבר דהיינו הרצון ביד לכח עשי' והרצון ברגל להילוך הוא הכל ע"י רצון הכללי שיש בבחי' הנק' רעותא דליבא כו' בחי' רצה"פ המתגלה מבחי' יחידה בלב. וכמ"כ בזו הדוגמא כבי' למעל' שהתחלקות הרצון הוא בבחי' אברים דמלכא דהיינו הרצה"פ הוא מתגלה בכל מצוה ומצוה שברמ"ח אברים אך כולם הם מקבלים מבחי' יחידה רצה"פ שהוא בתורה שהוא מבחי' יחידה הכללי'. לכן כמו שבהעלאת מ"ן ע"י תורה לשמה שהוא העלאת מ"נ לבחי' יחידה הנ"ל כמ"כ קיים אברהם כל המצות ע"י גילוי יחידה שבמדת האה' שלו שלכן נק' אברהם אוהבי היינו שהי' אוהב לבחי' יחידה הכללית וזהו אוהבי דוקא לכן הי' מקיים כל המצות עי"ז כמו שמבואר למע' בעסק התורה וד"ל. וכמ"כ יעקב אבינו קיים מצות תפילין ע"י מקלות וכמ"כ ע"י בארות דיצחק הכל הוא ע"י גילוי מדת חג"ת. שבאבות שהי' בבחי' יחידה היו יכולים לקיים כל המצות בכלל עי"ז. וכמ"כ אף בעסק אחר שלא כפי התורה כמו תפילין ע"י מקלות וכדומה. וזהו ענין והיו הדברים האלה אחר בחי' ובכל מאודך וד"ל והנה עד"מ כמו מאכל הגשמי' שמדצ"ח שמחי' את האדם. והוא כי בחי' המאכל הוא מבחי' י"ס מעלמא סתימא בחי' מח' הנ"ל. והוא כי אנו רואים שאף שיש בהמאכל כל בחינת עשר כחות הנפש בחי' חב"ד חג"ת כמו שיש בנפש האדם. רק החילוק שיש בין המאכל ובין נפש האדם הוא כי בנפש האדם י' כחות הנפש הם מתפשטים בציור קומה ראש למעלה והלב באמצע והרגלים בסוף אבל בבחי' בהמה הראש והידים והרגלים הם בהשוואה ואינו גבוה זמ"ז כלל. וכמ"כ בבחי' הצומח שיש בו ג"כ בהעלם עשר כחות הם בהשוואה יותר ויותר אפילו מבחי' בהמה. והחילוק הוא שבנפש האדם הוא מתחלק לפי מזיגת הכלים. והנה מזיגת המוח והראש הוא רוחני יותר לכן הוא למעלה יותר משא"כ הלב שאף שיש בו ג"כ חו"ב כמ"ש ולבי ראה הרבה חכ' כו' או כמ"ש ובכל חכם לב נתתי חכמה מ"מ בלב הכלי הוא יותר בהגשמה לכן הוא ג"כ למטה יותר מהמוח. וכמו כן ברגלים בחי' תחתונה שבגוף. אך כ"ז הוא מצד הכלים לכן גם כחות הנפש כשמתפשטים בהכלים המה בבחי' ציור אדם אבל בעצמות הנפש המה ג"כ בהשוואה כידוע במ"א. והנה המאכל שבדצ"ח הוא ג"כ כנ"ל ששרשו מבחי' י"ס דעיגולים עלמין סתימין הנ"ל ששם כל הכחות בהשוואה ואין בו חילוקי מדריג' בבחי' קוין בציור קומה כמבואר למעלה במשל כח הדיבור שיש במח'. וזהו ענין שרש כל המאמרות קודם מאמר נעשה אדם אבל בחי' מאמר נעשה אדם הוא דוקא בבחי' התפשטות האורות בכלים בבחי' ציור קומה לכן יש כח במאכל להחיות את האדם כמו שבחי' התפעלות הכחות שמתפשטים בכלים הוא ע"י תוס' הארה מהכחות כמו שהמה כלולים בעצם הנפש כידוע כמ"כ הוא התחדשות בכחות ע"י המאכל שמדצ"ח. והנה יובן ממילא לפי"ז בכללות ההשתלשלות שהוא בחינת אבי"ע שהוא בכלל בחי' חב"ד חג"ת נה"י כידוע דאבא שרש אצי' ואימא מקננא בברי' וו"ק ביצי' ואופן מקננא בעשי' הוא ג"כ בענין ב' בחי' הנ"ל דהיינו התפשטות הי"ס באו"כ בציור אדם. וכמ"כ יש התפשטות הי"ס בבחי' עיגולים כמ"ש רוח האדם ורוח הבהמה כידוע:
2
ג׳הנה מובן לפי"ז שבי"ס דיושר הוא בבחי' התחלקות המדרי' רת"ס בציור אדם כנ"ל אבל בבחי' י"ס דעיגולים המה בהשוואה ממש ראש ורגל ואין בו חילוק מדרי' שעולם אצי' יהי' במדרי' יותר ויותר עליון מבחי' עולם העשי' רק הכל בהשואה ואף גם למטה מטה בעולם העשי' יש ג"כ בחי' אצי' כמו שהוא למעלה כמו שידוע בשם המגיד זצלה"ה רק החילוק שבין עולם אצי' כמו שהוא בא ע"י י"ס דיושר בבחי' רת"ס בחילוק מדרי' שאצי' הוא גבוה הרבה ויותר עליון מעולם העשי' הוא ג"כ כמו חילוק י' כחות נפש האדם כשהוא בכלים לי' כחות הנ"ל כשהוא בדצ"ח ששם אף שיש בבחי' י' הכחות הנ"ל המה בהעלם אבל בציור קומה באים לידי גילוי. וכמ"כ ממש החילוק בין השתלשלות ד' עולמות בבחי' ציור אדם דיושר לגבי השתלשלות העולמות הנ"ל בבחי' י"ס דעיגולים. שבעיגולים אף שיוכל להיות בחי' אצי' כמו שהוא אף למטה מטה בעשי' מ"מ יש חילוק בין אצילות שהיא בבחי' ומדרי' ציור קומה שאצי' למעלה ששם יכול להיות בגילוי ממש אבל בבחי' אצי' שמי"ס דעיגולים שאף שנמצא אצי' למטה כמו שהוא למעלה מ"מ הוא בהעלם והנה מובן ממילא לפי"ז שהוא ג"כ ההפרש למעלה בין בחי' תומ"צ. שהנה שרש המצות הם רמ"ח אברים בבחי' ציור קומה. והתורה היא מבחי' כי לא אדם הוא בחי' רמח אברי' רוחני' כמו שהוא למעלה בעצמות יחידה בחי' אא"ס הפשוט שעשועי המלך כנ"ל ולכן יוכל להיות התחדשות וחיזוק כחות האברים בחי' פקודין ע"י התורה כמבואר למעלה בענין קיום האבות את המצות עד שלא ניתנו באופן אחר במקלות ובארות וד"ל וממילא מובן ג"כ שע"י התורה יוכל להיות גילוי עולם האצי' כמו שהוא נמצא למעלה אף למטה מטה בעשי' אך הוא במדרי' יותר ויותר ממה שנמצא ע"י בחי' י"ס דעיגולים שאף שגם ע"י נמצא אצי' בעשי' אך הוא בא בהעלם אבל ע"י התורה יוכל להיות אף בגילוי ממש כמו שהוא בבחי' אצי' בציור אדם בגילוי כמ"כ יבוא בגילוי גמור אף בי"ס דעיגולים למטה בעשי'. וזהו מה שנאמר במ"ת וירד ה' על ה"ס דהיינו שנמצא גילוי אנכי בחי' כתר אף למטה בעשי'. וכמ"כ הי' גילוי מל' דאצי' כמו שהיא למעלה הי' בין ב' בדי ארון ששם התורה הי' בחי' מל' דאצי' כמו שהוא למעלה נמצא אף למטה מטה. אך מה שנא' במ"ת ל' ירידה מאחר שאין בו חילוק מדרי' למה נא' לשון ירידה וכמ"כ בענין השראת השכינה בהיכל ק"ק נא' לשון צמצם שכינתו מה ענין הצמצום הנ"ל. אך הענין הוא כי יש חילוק מדרי' בענין היחודים יחוד עליון בתחתון שלא במקומו וענין יחוד עליון בתחתון במקומו העצמי:
3
ד׳והנה צריך להקדים לזה ענין ב"פ הוי' הנא' כאן בק"ש שידוע שכדי לייחד זו"נ קבה"ו צריך מתחלה יחוד או"א. וזהו ענין הוי' אלקינו בחי' יחוד או"א ואח"כ הוי' אחד. והנה צריך להבין לזה מהו ענין יחוד או"א הלא או"א הן תמיד תרין רעין דלא מתפרשין כחדא שריין. אך הענין הוא ג"כ כנ"ל שבחי' יחוד או"א התמידי הוא ענין יחוד שלא במקומו בדרך ירידה. אך ענין יחוד או"א הפנימי' שהוא נעשה ע"י העלאות מ"נ ממס"נ נש"י הוא יחוד קובה"ו במקומו. והנה להבין ענין זה צריך להקדים להבין מה שיא' שאו"א כחדא שריין וכחדא נפקין היינו כמו עד"מ נפש האדם כשנמצא איזה שכל במציאות מלמעלה מן המשכיל הוא נמצא בבחי' כח היולי פשוט בבחי' נקודה א' שאין בו התחלקו' אותיות כלל אך בשכל הוא בא במוח תפיסא ושם הוא נתחלק בבחי' ציור קומה רת"ס ע"י התפשטות אותיות המח' שהם כלים וגוף לגבי חיות כמ"כ ע"י התפשטות האותיות במוח תפיסא הנ"ל ממילא נתפסת השכל בבחי' רת"ס אך הנה התפשטות האותיות הנ"ל הם באים ממילא בלי עיון וטרדא כלל בכת מחשבתו איך להמציא האותיות לשכל ע"כ במוכרח להיות שהי' בתחלה בחי' אותיות הנ"ל בכח ההיולי של השכל רק שלא נמצא עדיין בגילוי גמור אלא כשהוא בא בהתפשטות במוח תפיסא אבל באמת המה עצם אחד עם השכל ע"כ בהתחדשות השכל מלמעלה מן השכל נתחדש ג"כ בחי' כח ההתפשטות של השכל מלמעלה מן השכל. והראי' לזה שיוכל להתחדש שכל חדש מעיקרו ע"י התפשטות השכל באותיות כידוע בענין נבונים שהוא כשמקבל שכל במוח תפיסא הוא מבין דבר חדש מעיקרו תוך אותו השכל שמקבל. והנה ידוע כי התחדשות השכל מלמעלה מן השכל והחכ' מאין תמצא וכאן הוא נמצא התחדשות חכ' ע"י יש ונמצא דוקא דהיינו התפשטות השכל באותיות במוח תפיסא דוקא בבחי' נמצא ויש. וע"כ שיש גם כן בבחי' האותיות כח האין דחכ' בהעלם אך שהוא בהעלם גדול והתחדשות השכל בבחי' האין דחכ' יותר בנקל כידוע ממא' נבונים אפילו בדורו של משה לא אשתכח. והנה נמצא לפי"ז כל כח התפשטות האותיות שבשכל הוא נמצא בתחלה בכח החכ' וכל כח החכ' הוא בהתפשטות השכל בבחי' העלם. וזהו ענין הבן בחכמה וחכם בבינה שכתוב בס"י וד"ל. אך ענין זה דהיינו מה שנמצא כח הבינה בבחי' החכ' ומה שנמצא כח החכ' בבחי' בינה תלוי באופן ענין היחוד דאו"א. דהיינו כשהיחוד הוא שלא במקומו דהיינו שבחי' החכ' הוא בא בהתפשטות שלא במקומו אז הוא האין של החכ' מוסתר בתוך היש. אבל יש בחי' יחוד פנימי דהיינו שכח התפשטות השכל טרוד ומובלע ממש בכח נקודת השכל. ואף שנמצא השכל אז במציאו' בבחי' אותי' השכל בהתפשטות המח' אך המח' הנ"ל טרוד מאד בעומק נקודת השכל והיו לאחדים ממש עם עצם כח הפשוט של השכל והוא ענין התכללות אימא באבא אשתו כגופו ממש זהו ענין יחוד אמיתי בבחי' פב"פ. אבל ענין יחוד שלא במקומו בבחי' ירידה בהתפשטות אף שהוא ג"כ בחי' יחוד גמור כמבואר למעלה מ"מ הוא בבחי' ירידה וענין אחור בפנים וד"ל. וז"ש וחכם באחור ישבחנה ישח בינה דהיינו בחי' התפשטות האותי' שיש במוח תפיסא הוא מבחי' אחוריים דחכ'. ואין היחוד בבחי' פב"פ כמו ענין יחוד הב' הנ"ל, והנה הגורם לאופן ב' יחודים הנ"ל זה תלוי בשרש או"א למע' דהיינו בבחי' כתר כידוע דאבא הוא מלבוש לחסד דא"א ואימא מלבוש לגבו' דא"א. והנה בחי' חו"ג דא"א הנה היחוד שבהם תלוי באופן היחוד שיש בבחי' ע"י דהיינו בענין יחוד חו"ג דע"י וכמו שהיחוד בבחי' חו"ג דעתיק ככה יהי' אח"כ היחוד בבחי' חו"ג דא"א. והנה ידוע שחסד דע"י מלובש בגלגלתא וגבו' דע"י מלובש במו"ס. והנה בחי' גבו' דע"י הוא תגבורת התענוג שיבוא מגילוי דוקא בהתפשטות לחוץ. אך חסד דע"י הוא תענוג פשוט כמו עד"מ תענוג מטיול או מציור נאה וכמ"כ בקבלת נח"ר שאמר ונעשה רצונו הוא תענוג פשוט ואין בו התפשטות לחוץ רק תענוג במקומו נייחא דרוחא. והנה היחוד דחו"ג דע"י הכל תלוי ג"כ בענין הנ"ל דהיינו כשההתפשטות מבחי' חסד דע"י נכלל בבחי' גבו' דע"י אז בא התפשטות מכח התענוג לחוץ לגלות כל צפון ואף מה שלא הי' ביכולת לגלות בל"ז מחמת שהוא כמוס וסתום מאד ואינו בהתגלות אפי' לעצמותו בבחי' טעם וגילוי גמור והוא בחי' גולגלתא הנ"ל אך כשהוא בא בבחי' יחוד בגבורה דע"י אז יכול לבוא לידי גילוי בבחי' טעם וגילוי גמור. וזהו ענין מה שמבואר בזוהר על ענין בחי' טלא דבדולחא בחי' גבו' דע"י המלובש במו"ס גונא סומקא אתחזי בי' באמצעיתא דהיינו כי בחי' אבן הבדולח הוא בחי' אבן לבן בתכלי' הלבנוני' והבהירות ביותר אך כשמאיר עליו אור השמש מטבע הבדולח לכווץ בתוכו כל התפשטות אור השמש בתוך נקודה הא' דהיינו לאמצעותו וכמ"כ ענין המשל בבחי' חסד דע"י בחי' אור קדמאה כשהוא מאיר בבחי' מו"ס הנ"ל אז ע"י בדולח הנ"ל שמכווץ ניצוצי האור לתוכו אז עי"ז בא ממילא התפשטות גוונים מבחי' הבדולח הנ"ל דהיינו שיוכל אח"כ להמציא ולגלות מצפוני כח חכמתו שהי' סתום מכל צד בבחי' הרצון. וזהו ענין שרש יחוד או"א דהיינו שיבוא היחוד וההתכללו' מבחי' אין דחכ' בבחי' ההתפשטות וההתגלות באותי' המח' כי אבא שרש' מבחי' חסד דא"א. והוא ע"י התכללות ימינא בשמאלא דא"א שהוא בא ע"י התפשטות חסד דע"י בגבו' דע"י. אך ענין יחוד הב' בחי' יחוד פנימי הוא להיפך דהיינו התכללות היש באין דהיינו אימא באבא הוא כשהיחוד למע' להיפך דהיינו גבו' דע"י מו"ס הוא בדרך עלי' והתכללות עם גלגלתא שבתוכו מלובש חסד דע"י בחי' תענוג פשוט ואז הוא בבחי' תענוג עצמותו בבחי' נייחא דריחא. אך מ"מ מחמת שעולה ונכלל בו בחי' גבו' דע"י שמלובש במו"ס הנ"ל אז מוכרח להיות ע"י איזה גילוי. אך הוא גילוי עצם החכ' במקומו ונק' סייג לחכ' שתיקה בהעלם עצמות הרצון ואף נמצא בתוכו בחי' גילוי החכ' ממש אך שהגילוי הוא במקומו בעצמות הרצון אך שאינו בא בהתפשטות אותי' רק בחי' רצון והגילוי לחוץ שיבוא מזה בחי' הארת פנים הנק' בזוהר אנפהא דמלכא נהירין והוא בחי' תענוג הפשוט. והנה מזה לא יהי' שום השפעה לזולתו רק כמו מציאות החכ' כשהוא בדרך עלי' ברצון שהוא בחי' שתיקה גילוי ממילא ומאליו כידוע שכשכלי המוח נתמלא תענוג מבחי' עצמותו שעשועים העצמי' ממילא נתגלה כח חכמתו מה שלא הי' בכחו לגלות בשום ענין מטרדת השכל בל"ז רק שבחי' גילוי החכ' הוא ממילא ומאליו. וכמ"כ בענין הארת פנים בהמלך שגורם שמחה ותענוג להעם הרואים פניו ממילא ומאליו מתברך המוחין שלהם ונמצא בהם גילוי החכ' מה שלא הי' נמצא בל"ז רק אין זה נק' בשם השפעה מהמלך והתפשטות רק ממילא ומאליו והתכללות גמור עם תענוג המלך בעצמותו וממקום אחד יבוא גילוי הכח ובירור המוחי' בהעם ע"ד השמים המקבלים ובבחי' זו המקבל והמשפיע הם בהשוואה באופן בבחי' התכללות תענוג המתפשט מגילוי יחידה בחי' חסד דע"י הבא בהארת פנים וד"ל. אך הנה יש עוד בחי' הארת פנים דהיינו כמבואר בגמ' נדרים דאמרה: האי מטרוניתא לר"י פניך דומין לשתוי יין. והשיב חכמת אדם תאיר פניו והיינו בחי' הארת פנים הבא ע"י המוחין דאימא כידוע שנכנס יין יצא סוד. סוד הוי'. בחי' מו"ס הנ"ל כשהוא בתגבורת בחי' גבו' דע"י אז הוא בא לידי גילוי גמור בהתפשטות אותי' מה שלא הי' בכח להמציא אותי' לאותו השכל בל"ז. בלא תגבורת התענוג. וע"י גבו' דעתיק הנ"ל יצא סוד בחי' מו"ס הנ"ל להתפשטות בגילוי באותי' בכח המח' עילאה בחי' בינה. אך האין דהיינו בחי' מו"ס הנ"ל הוא בהלבשה בתוך היש בחי' אימא ואז ג"כ יבוא הארת פנים ע"י תגבורת התענוג. אך ענין הארת פנים הנ"ל הוא בא מחמת שאין בכח הכלים לסבול ולהכיל האור שבתוכם דהיינו בחי' האין הנ"ל בחי' מו"ס אז יבוא הארת פנים לחוץ בבחי' מותרות כמו ענין זלגו עיניו דמעות בר"ע. והנה זהו בחי' הארת המקיף שהוא בא מתחלה בתוך הכלי להאיר בבחי' או"פ אך מחמת קטנות הכלי הוא בוקע ויוצא לחוץ. והנה הארת המקיף הנ"ל יוכל להמציא איזה צד השפעה לפי שהי' מתחלה בכלי רק שהוא בוקע ויוצא לחוץ בבחי' מותרות מ"מ ימצא ג"כ בחי' השפעה כמו מה שנשאר ממנו בכלי. והיינו מה שמבואר בגמ' אילו חזיתיו להדי פניו כו'. נמצא מובן שאף בהארת פנים יש ג"כ איזה מציאות השפעה אך הוא מבחי' הארת פנים הבא מבקיעת הכלי. כמו עד"מ הארת פני הרב הנה הוא מטריד כח חכמתו שיבוא בבחי' אותי' וכלים דוקא. אך מה שאין בכח הכלים להכיל ולסבול דעתו דרבי' יוצא מבחי' הארת פנים. והוא ג"כ כח השפעה בבחי' מקיף כמו אור החכמה שבא בבחי' אותי' וכלים. אך בענין הארת פנים של מעלה באופן הא' אין בו שום צד השפעה רק המשפיע והמקבל המה בהתכללות ויחוד גמור בבחי' גילוי יחידה וד"ל וההשפעה בא לשניהם בהשוואה ממילא ומאליו וזה נק' בחי' שמן בחשאי בחי' סייג לחכ' שתיקה הנ"ל. והוא ענין ההפרש בבחי' ב' יחודים דאו"א בחי' יחוד פנימי ובחי' יחוד חיצוני דהיינו התכללות אור אימא באבא והתכללות אור אבא באימא. והנה בחי' ב' יחודים הנ"ל הוא בא בבחי' מוחין לז"א דהיינו מבחי' יחוד חיצוני מוחין דאימא אז הוא בא בבחי' או"פ תחלה ואח"כ בוקע ויוצא לחוץ בבחי' מקיף והוא נק' ענין תפילין דמרי עלמא שענין תפילין נא' עליהם כי שם ה' נק' עליך כי תפילין הם המשכת מוחין דז"א בבחי' או"פ אך הוא מקיף שהוא בא בבחי' בקיעת הכלי. וזהו כי שם ה' נק' עליך בבחי' מקיף הוא תפילין שבראש דוקא. וזהו ענין מוחין דאימא. אבל בחי' אור אבא הוא בבחי' מקיף אמיתי שאינו בא בבחי' כלי רק הוא בחי' היכלא. והגילוי לחוץ שיבוא מזה אנפהא דמלכא נהירין בבחי' תו' כי הוקשה כל התורה לתפילין בבחי' ב' היחודים ועוד הרבה גבוה יותר. וכל זה הוא בבחי' ז"א אבל בחי' מל' מקבלת אור אבא כי כח האין יוכל לקבל אור אבא בבחי' פנימי' הכלים יותר בבחי' סייג לחכ' שהוא בא מכח האין שהיחוד והתכללות האותי' עם הקול ודיבור בבחי' פנימי' בבחי' מקיף שהמה מהופכים בתכלי' הוא ע"י כח האין דוקא כידוע דאימא אוזיפת מנהא לברתא. כי אדני בחי' בינה הנק' אדני מ"י כו'. והנה בענין התפשטות בדרך ירידה לחוץ יחוד עליון בתחתון ותחתון בעליון תלוי' בענין המוחי'. אם היחוד הוא דאבא או מוחי' דאימא שהיא בחי' תפי' שבראש הנ"ל מדות ודיבור כי בטבע המדות א"א לבוא בהתגלות אם לא שמתלבשים בקול וזהו בא בדיבור בהתגלות אך הנה דיבור שהוא יוצא מן הלב נכנסים ללב כו' היינו ע"י יחוד המדות עם הדיבור ביחוד גמור ואז כמים הפנים כו' והוא בא בהתגלות גמור בדיבור והי' לאחדים עד שהדיבור נק' ג"כ יוצא מן הלב כל המדה והוא בא ע"י הגדלת מוחי' בבחי' אור אימא שהוא מגבורה דע"י שבטבעו להתגלות דוקא אז הוא הרגשת המדות בתגבורת בהדיבור וד"ל. אך יש אופן אחר בענין יחוד מדות ודיבור דהיינו ששניהם ממש בהשוואה באופן אחד ואינו בבחי' משפיע למקבל והוא כמו אחד שטרוד מאד בעומק שכלו בגילוי התענוג הפשוט שבו בבחי' שתיקה הנ"ל ואז ממילא ומאליו יבוא התפע' המדות. והדיבור ג"כ יבוא מזה בחי' רחושי מרחשן שפתי' והוא ענין יחוד המדות והדיבור דבחי' היכלא עילאה דאבא שהוא בחי' סייג לחכ' הנ"ל. וזהו יחוד שהוא בדרך עלי'. ואף שבשניהם הוא בחי' יחוד גמור המדות עם הדיבור מ"מ יש חילוק גדול בין שהוא בדרך ירידה שלא במקומו כנ"ל או הוא בבחי' עלי' וכמ"כ הנה בשעת מ"ת שאף שהי' יחוד גמור להיות נמצא גילוי אנכי בחי' כתר למטה מטה כמבואר למעלה והוא ע"י יחוד בחי' יחידה כי לא אדם עם בחי' אדם כנ"ל באורך מ"מ הי' יחוד שלא במקומו בדרך התפשטות ודילוג כמ"ש מדלג על ההרים בשעת מ"ת וכמ"כ הוא גילוי מל' דאצי' בבחי' עשי' בהיכל ק"ק הי' ע"י צמצום. אך עיקר היחוד כמו שהוא במקומו יהי' לע"ל כמארז"ל עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים. בחי' מחול הוא שיבוא בחי' המשפיע והמקבל בהשוואה כמו בעיגול שאין בו מע' ומטה וכמו שהי' קודם כל ההשתלשלות שהי' אא"ס מקיף הכללי נוגע לכל העולמות בשוה כמ"כ יהי' בזו הדוגמא לעתיד. וזהו בחי' מקיף הכללי הנ"ל. אך קודם הוי שמי' סתים בגוי' בבחי' העלם. אך לעתיד יהי' ה' אחד ושמו אחד בבחי' יחוד פב"פ משפיע ומקבל ואף שיהי' איזה בחי' משפיע ומקבל מ"מ יהא בהשוואה. וזהו ענין היחוד כמו שהוא במקומו. והנה מכל הנ"ל יובן ויבואר היטיב שהתו' פעם היא בחי' מזון בבחי' או"פ דמל' וזהו שא' ד"ה ע"ה ותורתך בתוך מעי והיינו יחוד עליון בתחתון כמו שהי' בשעת מ"ת וד"ל. ומה שהתורה נק' בשם היכלא עילאה כי היא היכלא דקב"ה בחי' ז"א אז היחוד תחתון בעליון ואז המשפיע והמקבל בהשוואה וזה יהי' לע"ל ה' אחד ושמו אחד וד"ל:
4