חנה אריאל, הוספה לספר בראשית ב׳Chanah Ariel, Additions to Bereshit 2
א׳ואברהם זקן בא בימים. וה' ברך את אברהם בכל. ובראש הפ' כתיב ותמת שרה בקרית ארבע ואח"כ באותו סדר ששלח אברהם את עבדו זקן ביתו לקחת אשה לבנו ליצחק. וי"ל מה זה שאחר מיתת שרה ברך ה' את אברהם מה שייכות היא למיתת שרה. ולהבין זאת דהנה מודעת זאת שיש ב' בחי' בעבודת הבורא תומ"צ ותפלה שנק' סוכ"ע וממכ"ע. תומ"צ הוא בחי' סוכ"ע ותפלה הוא בחי' ממכ"ע. ומקודם צ"ל ענין התפלה שהיא בהתבוננות בק"ש ותפלה איך הוא מחי' ומהוה כל העולמות בכל עת ובכל רגע. ומחמת זה מתפעל באוי"ר בלב מחמת השגה באלקות. אבל בחי' תומ"צ הוא בחי' סוכ"ע שהוא למעלה מהשגה בכלי רק בהעלם כי בתומ"צ יש בחי' כח אוא"ס למשל כמו. הרפואות והסגולות שמקבל האדם בעת חליו כמו סם המעצר והמשלשל שאינו בגילוי בעצם הרפואה איזו מעצר ואיזו משלשל רק שיש ברפואה כח הנעלם לעצור או כו' ואינו נגלה הכח לעיני בני אדם רק למי שהוא בקי ברפואות. וכמו"כ בסגולות כו'. כן עד"מ למעלה יש בהעלם התו"מ בחי' אא"ס המתלבש בהם אבל אין נגלה לעין כלל. וזה ידוע להיודעים שבחי' סוכ"ע שהוא בחי' תו"מ הוא למעלה מבחי' ממכ"ע שהוא בחי' התפלה. אמנם אין בהם שלימות בתו"מ בלא תפלה מקודם. ולהבין זאת יש לבאר המאמר דאלי' אנת הוא חד ולא בחושבן עילאה על כל עילאין כו' ולית מח' תפיסא בך כלל אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן לון עשר ספירן לאנהג' בהון עלמין כו' ובהון אתכסיאת מבני נשא כו'. אנת הוא חד כו' הוא שנק' בכלל עצמות המאציל בחי' יחיד. וקוב"ה נק' בחי' אחד. ומל' הוא בחי' רזא דאחד. ולהבין לאיזה צורך הם עשר ספירן. אמנם העיקר הם כי באמת כמו שהוא לבדו ממש אין מח' תב"כ כמאמר אלי' אנת הוא חד ולא בחושבן ולית מח' תפב"כ ולא הי' שום נברא יכול להכיר את בוראו (בל"א וואלט קיינער ניט וויסין וואס גאט איז אויף דער וועלט) כי הוא המתנשא מימות עולם. לכן א' אח"כ אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן להון ע"ס והן אנפי מלכא לאנהג' בהון עלמין כו' ובהון אתכסיאת מב"נ ומחמת שהוא מצמצם א"ע בע"ס מחמת זה יכולים הנבראים להכיר את בוראם שהוא המחי' ומהוה את כל ולהתפעל מזה והע"ס המה נק' אנפי מלכא וזהו פי' המא' וקרינן להון ע"ס לאנהג' בהון עלמין כו' מחמת הספירות שמצמצם עצמותו בעולמות עי"ז יכולים הנבראים להכיר את הבורא ית' שהוא חיות העולמות ולזה המכוון המה ע"ס כדי שיומשך אלקות בעולמות. וצ"ל שבחי' הכתר הוא נחשב בכלל הע"ס וכתר הוא עצמות המאציל שהוא המתנשא מימות עולם נק' בחי' יחיד וא"א להיות ממנו שום המשכה בעולמות כי אין ערוך כלל בין עצמות המאציל לנאצלים ולמה נחשב כתר בכלל הספירות הלא הוא בחי' עצמיות המאציל. ולהבין זאת צלה"ק תחלה הג' מדרי' הנ"ל יחיד ואחד ורזא דאחד שהם כתר וע"ס ומל'. בחי' יחיד שהוא בחי' כתר הוא בחי' אא"ס בעצם והוא המתנשא מימות עולם שא"א להיות המשכה ממנו לעולמות כלל אף ששיער בעצמו בכח מה שעתיד להיות בפועל הרי הוא כולל בהעלם בעצמו כל העולמות בפרט עכ"ז הם בבחי' א"ס בעצם ואין העולמות נחשבים כלל לגבי' כי הוא כל יכול ועשה מאינו ישנו וזהו מדר' התו' ומצות אף שישנו בהעלם התומ"צ כח עצמות א"ס (בל"א אגעטליכער כח) עכ"ז הוא בהעלם גדול מאוד שיכול ללמוד כל היום ולא ירגיש שום פעולה כלל היינו שלא יכיר מזה את בוראו כלל וכלל ואינו שייך לו כלל כי הוא המתנשא מימות עולם ולא יהי' שום פעולה כלל לזכך העולמות והגוף שלו ואף שהמקיים תו"מ נשלם רצון הבורא מזה כי זהו מה שאומרים בכל יום ונתן לנו את תורתו בבחי' מתנה וכמ"ש אנכי ה' אלקיך שהוא עצמו נתן לנו בכח התו"מ כח אלקי ממש רק הבחירה נתן ביד אדם אם לקיים המצות שכתוב בתורה אם לאו עכ"ז כח אלקי שבתו"מ נתן לנו בבחי' מתנה בשעת מ"ת כשאמר אנכי הוי' אלקיך כו' נמצא כשמקיים מצותיו ותורותיו הרי נשלם רצון הבורא ית' היינו כח אלקי שבתו"מ והרי הוא מצוה עלינו אבל מי שלא קבל את התורה אף כשנעשה מצוה כמשפטה אינה מצוה לו כלל כמ"ש רז"ל עד שלא באת לידי מדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת חללת שבת אי אתה ענוש סקילה אבל כשבאת לידי מדה זו כו' אבל אנו בנ"י שקבלנו את התורה כשעושים מצוה הרי היא מצוה לנו עכ"ז אפשר להיות אף כשלומד תורה ומקיים מצות שלא יזוז מן הישות שלו כלל וגם לא יזכך את העולמות כלל. אף שהכח שבתו"מ הוא כח אלקי ממש עכ"ז הוא בהעלם גדול ואינו מתגלה כלל לנבראים. כי הוא המתנשא מימות עולם. וא"א לבוא לידי גילוי כלל. אבל בחי' אחד שהוא בחי' ע"ס אינו כן אלא כמו שיש למעלה באצילות בחי' חכמה בהספירות נמשך ג"כ למטה בעולמות בחי' חכ' עד שבאדם נמשך שכל והשגה. וכמו שיש למעלה בחי' חסד בהספירות הוא נמשך ג"כ למטה באדם להתפעל באה' ומספי' גבו למעלה נמשך למטה באדם להתפעל ביראה וכמ"כ הוא בכל הספי' כולם נמשכים למטה באדם ולזאת נק' אחד שהוא התאחדות מן נפרדים שכל ספי' מופרד מחבירו והוא המאחד אותם כי איהו וחיוהי וגרמוהי כולא חד ממש. ובחי' הג' שהוא בחי' רזא דאחד הוא בחי' מל' דאצילות שהוא רק קבלת עול מלכות שמים בלא שכל והשגה והתפעלות כלל. למשל העבד שעובד את רבו שעושה רק כמו שמצוה לו רבו למשל שצוה לו חפור עפר הוא חופר בלי שום שכל והשגה כלל ואינו יודע כלל מה נצרך לרבו זאת העפר רק שעושה בקבלת עול רבו עליו. כן הוא בחי' מל' דאצילות שנק' רזא דאחד. ובתפלה יש ג"כ ב' המדרי' בחי' אחד ובחי' רזא דאחד. כי תפלה נק' בכלל עליות העולמות כי בחי' כח אלקי שבתו"מ הוא כעת בהעלם גדול ואינו נגלה כלל רק לעתיד לבוא יתגלה כח אלקי שבמצות ג"כ כמ"ש ונגלה כבוד הוי' ויאמרו הנה אלקינו זה לנוכח אבל כעת אינו נגלה כלל ואינו נמשך מן התורה ומצות בעצם שום התפעלות לאדם כמו כשעושה מצוה או לימוד תורה אינו מתפעל מן המצוה בעצם כלל כי כח אלקי שבה (בל"א דער געטליכער כח) בהעלם גדול אבל בחי' תפלה נק' עליות העולמות אפי' העולמות והגוף שלו מכירים כח האלקי שבעולמות איך הוא מחי' ומהוה בדיבור אחד כל העולמות מאין ליש (בל"א דער גוף גשמי דער הערט וואס גאט איז אויף דער וועלט) כמו באדם הראשון קודם החטא שהיו כל העולמות בבחי' עלי' שהיו מכירים את בוראם, כמו המלאכים כעת שהם עומדים תמיד בהתפעלות בלי הפסק. אבל אחר חטא אדה"ר היו כל העולמות בבחי' נפילה ולפעמים מתעוררים העולמות ומכירים את בוראם שאין שום דבר נעשה בלא הבורא ית' אבל לפעמים נופלים ממדרי' זו ואינם מכירים כלל רק נראה להם כיש ודבר (בל"א מי קען מיינען אז דיא וועלט איז גאר בעזונדער ווער עם איז אברי' פאר דינט ער און ווער עס איז ניט אברי' פאר דינט נישט) ואינם משיגים כלל שהכל מהבורא ית' ואין שום דבר חוץ ממנו וזהו הנק' בחי' נפילת העולמות שהעולמות נפלו במדריגה. אבל ע"י התפלה וההתבוננות יכולים הכל להכיר אפילו העולמות והגופים שאין שום דבר חוץ ממנו. ובמדרי' התפלה יש ג"כ ב' בחי' א' ע"י הנשמה שמכרת את בוראה ומחמת השגה באלקות מתפעלת באוי"ר. זהו הנק' ביטול בעצם. והב' בבחי' קבלת עומ"ש בלי שום שכל והשגה רק כך צוה הבורא ית' ללמוד ולעשות מצוה. כמו משל הנ"ל בעבד שעובד לרבו בלא שום שכל והשגה כלל וזהו הנק' ביטול היש לאין כמו בד' תיקוני שכינתא בעת התפלה מהתחלת התפלה עד ב"ש הוא תיקון עשי' היא רק קבלת עו מ"ש בפו"מ ביטול היש לאין בלי שום שכל והשגה באלקות רק כך צוה הבורא ית' ומב"ש עד יוצר אור הוא בחי' יצי' הוא השגה באלקות איך שהבורא ית' מחי' ומהוה בכל עת ורגע כל העולמות בדיבור א' כמו ב"ש והי' העולם וכו' שבדבור א' שאמר נעשה העולם ומחמת זה הוא מתפעל באהוי"ר. ובברכות ק"ש הוא תיקון דבריאה ששם הוא בחי' שרפים שאומרים קדוש בכל יום (ומחמת זה ווערט ער צו קאכט פון אלקות אין צו זאדין). ובש"ע הוא ביטול בעצם שהוא בחי' אצילות. וזהו ענין התפלה בב' מדרי'. שהוא בחי' ביטול בעצם שהוא מהנשמה המכרת את בוראה. והב' בקבלת עול מלכות שמים בפו"מ בלא שום שכל והבנה. אבל גם לא לזה הי' תכלית המכיון של בריאות העולמות והספירות כי גם ביטול בעצם וביטול היש כאין ממש לגבי' כי הוא מהוה מאינו ישנו (איז אקונץ אן צו נעמין וואס נישט איז באלד אז דאס איז כאין ממש) אבל תכלית המכוון הוא להיות דירה בתחתונים לו ממש שיתגלה כח אלקותו ממש כמו שהוא לבדו ממש בתחתונים (בל"א אגעטליכער כח זאל אריין קומען אין דער וועלט און אין גופים) כמו שהי' קודם חטא אדם הראשון שגם הגופים גשמיים ידעו שאין עוד מלבדו. ולזה הי' תכלית המכוון שיתגלה כח אלקי שבתו"מ שכעת הוא בבחי' המתנשא מימות עולם שיתגלה למטה כמו שיהי' לעתיד. וזהו דוקא ע"י תפלה מקודם שהיא בחי' ביטול בעצם וביטול היש שמחמת זה נעשה כלי קבול לקבל את הכח אלקי ממש שבתו"מ כשילמוד אח"כ אחר התפלה או יעשה מצוה. שקודם התפלה צ"ל בחי' צמאון להוי' כמו צמאה נפשי או נכספה וגם כלתה כו'. ומחמת הצמאון הגדול אשר להוי' קודם התפלה ואח"כ כשיתפלל או ילמוד תורה או יעשה מצוה נעשה כלי קיבול לקבל הכח אלקי ממש שבתורה ומצות. שכעת הוא בהעלם מחמת שהוא המתנשא מימות עולם. אבל כשנעשה. כלי קיבול מחמת ביטול היש קען אין אים אריין כח אלקי ממש (אגעטליכער כח) אפילו בהגוף שלו וגם בעולמות שיזדכך העולמות מזה ויכירו ג"כ איך שאין דבר חוץ ממנו. ולזה הי' המכוון דספי' הכתר שהוא בחי' עתיק המתנשא מימות עולם וא"א להיות ממנו שום המשכה למטה בגופים אבל ע"י בית קבול שלמטה שנק' אתערותא דלתתא מחמת הצמאון שקודם התפלה ואח"כ כשיתפלל וילמוד תורה ויעשה מצוה נעשה כלי לקבל גם מהארת הכ' שהוא המתנשא מימות עולם שיתגלה כח אלקות ממש שבתו"מ שבהעלם למטה בגופים ובעולמות. וזהו אשת חיל עטרת בעלה שמחמת הכלי קבול עומ"ש שלמטה הוא עט"ב שיכול להמשיך מכח העליון מאד שהוא בחי' המתנשא מימו"ע שא"א לבא בגילוי מחמת עצמו כלל אבל ע"י כלי שלמטה שהוא אתעדל"ת בצמאון גדול לאלקות יכולים להמשיך אפי' מבחי' כתר שהוא המתנשא מימו"ע וזהו שאין שלימות בתו"מ בלא תפלה והצמאון מקודם. וזש"א בתניא באגה"ק רצה המאציל שהוא בחי' יחיד להיות מלך על הנפרדים הו רק ע"י שיקיים מצותיו ותורותיו אשר צוה להם. ולכאורה איך יכול להיות המאציל שהוא בחי' יחיד מלך על נפרדים שהוא בעצמו מתנשא מימו"ע וא"א לבא בגילוי כלל. מוכרח לומר שמחמת הכלי שלמטה ע"י הצמאון והתפלה ואח"כ כשיעסוק בתורה ומצות אפשר להיות גילוי אפי' מבחי' יחיד בעצמו שהוא המתנשא מימו"ע כי לזה תכלית המכוון שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים ממש והוא רק ע"י התפלה מקודם ואח"כ בעסק תו"מ. וזהו שרצה המאציל בעצמו להיות מלך על נפרדים הוא ע"י שיקיימו מצותיו דוקא רק מקודם צ"ל התפלה וד"ל. וכמ"כ בנשמה יש ג"כ ב' בחי'. בחי' כתר שהוא בחי' יחיד ובחי' ע"ס שהוא בחי' אחד. כתר דנשמה הוא פי' שורש של הנשמה כמו שהוא למעל' דבוק בעצמות שאין שייך שם פגם כלל וע"ז אנו אומרים אלקי נשמה שנתת בי טהורה היא שהיא תמיד טהורה ואין בה שום פגם כלל בראת יצרת נפחת הוא על בחי' רצון ושכל ומדות שהוא בחי' הע"ס בכל חד לפום שעו"ד. בא' מבחי' בריאה. ובא' מבחי' יצי' רצון ושכל ומדות שלו. ובא' הוא מבחי' העשי' אבל בחי' שרש של הנשמה הוא בכאו"א ותמיד טהורה בלי פגם וע"ז נקראים בני ישראל מחמת השרש כמו ולא אבה ה' ולמחות את ב"י ואע"פ שחטאו וכמארז"ל במומר אע"פ שחטא ישראל הוא לענין חמץ בפסח חמץ של מומר שעבר עליו הפסח אסור בהנאה אבל חמצו של עכו"ם שעבר עליו הפסח מותר בהנאה כי מחמת שרש הנשמה כולם ישראלים שכולם דבוקים בהוי'. וכמאמר הרמב"ם בענין אחאב שהי' עובד ע"ז הרבה מ"מ בודאי מענשין אף על טלטול מוקצה כי מחמת שרש הנשמה ישראל מקרי. אמנם שרש הנשמה אינו בא בגילוי כלל מעצמה רק, הוא בהעלם דבוקה בשרשה אבל ע"י אתעדל"ת בצמאון גדול להוי' וע"י תו"מ ותפלה יכולה לבא בגילוי הרצון שכל ומדות של הנשמה כי כשיש בחי' כלי קבול למטה לקבלת השפע יכולה, ההשפעה לבא בגילוי אבל כשאין בית קבול למטה היא מתעלית ונק' המתנשא מימות עולם, ומצד זה המקבל למעל' מן המשפיע שמן המשפיע בעצמו לא יכול לבוא בגילוי כלל אבל כלי המקבל מחשיכים אפי' מבחי' המתנשא מימו"ע שהוא בחי' שמחמת הדבר בעצמו לא יכול לבוא בגילוי. וזהו בחי' ב' אלפים תהו שהיו עד אברהם. פי' אע"פ שהיו כמה צדיקים גמורים קודם אברהם כמו מתושלח ונח ושם בן נח שקיימו כל התורה ברוחני' ואדה"ר אחר החטא. מ"מ לא יכלו להמשיך למטה בעולמות ובגופים כי נתעלם מהם הכח הזה ועסקם הי' רק בהשגת אלקות במוחי' חו"ב והיו מובדלים מהעולמות לגמרי ולא יכלו להמשיך כלל הכח אלקי בגופים ובעולמות רק אדה"ר קודם החטא המשיך ג"כ למטה בעולמות בבהמות וחיות הכרה באלקות כמו שמבואר בספרים שאדה"ר קודם החטא כשהי' יוצא מג"ע הי' אומר לבהמות וחיות באו נשתחוה נכרעה נברכה לפני ה' עושנו ומחמת זה המשיך להם הכרה באלקות. אבל אחר החטא נפל ממדרי' הזו ולא הי' יכול להמשיך אלקות בעולמות. אבל כשבא אאע"ה ונגלה עליו אדון הכל והכיר את בוראו והוא המשיך הכח אלקי שבתומ"צ למטה בעולמות הכרה באלקות בבחי' אמונה לבד כמ"ש ואת הנפש אשר עשו בחרן וההמשכה הי' רק ע"י שרה כמשי"ת. וזהו שארז"ל שר' יוסי שבח א"ע ואמר מעולם לא קראתי לאשתי אשתי ולשורי שורי כו' ולכאורה מה שבח הוא זה שלא קרא לאשתו כו' ולמה לא קרא. כי ר' יוסי הי' מנשמות גבוהות שהיו מובדלים מהעולם לגמרי ואינו שייך כלל להעולם ועסקיו היו רק בהשגת אלקות במוחין ולא הי' יכול להמשיך א"ע בהעולם רק ע"י אשתו שהיא למטה ממדרגתו ובאשתו הי' לו התקשרות טבעי והיא המשיכתו בהעולם קצת אבל מבחי' הדבר בעצמו כמו שהוא לא הי' עוסק כלל בהעולם אלא (ער וואלט זיין נאר פאר טראגין אין השגת אלקות און צו דער וועלט וואלט ער גאר ניט אז זיין). כמ"כ באדה"ר מצד עצמו לא הי' אוכל את עה"ד כלל כי הי' טרוד רק בהשגת אלקות והנחש לא הי' מסיתו כלל [אבל ע"י חוה שהיא היתה למטה במדרי' ממנו והסיתה הנחש ואכלה וגם נתנה לאדם ואכל] אלא ע"י אשה שיש לו התקשרות טבעי ממש והיא ממשיכתו בהעולם לפיכך לא הי' ר"י קורא לאשתו אשתו אלא ביתו שהיא בית שלו שממשיכו בהעולם אבל בלעדה לא הי' עוסק בהעולם כלל והי' מובדל ומופרד מן העולם ולא הי' יכול להמשיך הכח שלו למטה בעולמות ובגופים. וכן באברהם ע"י שרה שהיתה למטה במדרי' ממנו והיתה לו התקשרות טבעי עמה והיא המשיכה את הכח אלקי של אברהם למטה בעולמות ובגופים שגם העולמות יכירו את הבורא וזהו מ"ש א"ח עט"ב שמחמת הדבר בעצמו לא הי' בא בגילוי אבל מחמת הנוק' המשיכה את הכח אלקי שלו בגילוי (פי' מלמעלה) וד"ל אבל יש עוד מדרי' אחת הבא מלמעל' בעצמה בלא אתעדל"ת כלל כמבואר בהערה דתיקון חצות והיא התקשרות יראה הבאה מלמעל' או אהבה כו' פי' מלמעל' אפי' בעת שמדבר דב"ט אפשר שתתלהט נפשו בתשוקה נפלאה לאלקים בלא שום הכנה מקודם ובעת המשכת אהוי"ר נק' שקיי' דאילנא אנת הוא דאשקי' כו' (ובל"א ער ווערט פול אומעדום אפי' בהעולמות וגופים ג"כ). ויש בה ב' בחי' א'. כשהוא בא מלמעל' למטה בלא דרך השתלשלות נק' עתיקא וז"א לא מתפרשין מיני' ושם עתיקא וז"א אחד ולפעמים בא בדרך השתלשלות עמ"ש או"א מלבישים לזרועות דא"א רק בבחי' לבוש ומ"מ הכל א' שנמשך מעתיקא לז"א. וזהו פי' הפ' ואברהם זקן בא בימים אחר מיתת שרה כשמתה שרה לא הי' מי שימשיך בחי' אברהם איש החסד למטה בעולמות ובגופים כנ"ל והי' רק בחי' מרכבה, לאלקות אבל המשכה בהעולם לא הי' ממנו כלל כי בחי' נוק' שלו שממשיכתו למטה מתה וחזר למקורו כמו שהי'. וזהו פי' ואברהם זקן בא בימים שהי' אתעדל"ע מצ"ע ונמשך בחי' עתיקא למטה אפי' בעולמות (בל"א דער אלטער אברהם, היינו אברהם דעתיק איז אראפ גיקומין מעצמו בימים אין די מדות און דענסט מאל וה' ברך את אברהם בכל האט גאט אליין מעצמו ממשיך גיווען בחי' אברהם בכל העולמות וגם בגופים למטה). וזהו הי' הכל בחי' אברהם שנמשך בחיי החסד למטה לאהבה את ה' ולהכיר את הבורא ית' וזה הי' רק גילוי אור בכלי שהכלי מכיל את האור ולפעמים יזדמן שיהי' גם אהבה להיפוך שיהי' הכלי נהפך לאור זהו בחי' פחד יצחק וזהו שארז"ל גוף קשה פחד שוברו ששוברו ומכלה אותו לגמרי וזהו רק ע"י מדת יצחק. אבל איך יבא מדה זה לגילוי כי יצחק הי' ג"כ בחי' מרכבה לאלקות בבחי' המדה שלו ולא הי' שייך להעולם כלל כנ"ל באברהם ולא הי' יכול להמשיך למטה בעולמות ובגופים את מדת הגבורה לזה אמר אח"כ ששלח את עבדו זקן ביתו כנ"ל לקחת אשה ליצחק. כי מקודם הי' רק בחי' אברהם בחי' אהבה. והוא כמשל המים שיורדים בזעם ושוטפים העצים והאבנים שיש בכח המים להוליך אותם למרחוק אבל העצים עצמן לא ישתנו כלל. אבל בחי' אש שהוא פחד יצחק הוא שורף ומכלה ומהפך לאש לגמרי כאש ששורף עצים שמהפך אותם לגמרי לאש וזהו בחי' יצחק. וכדי שיומשך המדה זו למטה הוכרח אברהם לקחת אשה ליצחק בנו שימשיכו למטה בעולמות ובגופים כנ"ל אשת חיל עט"ב:
1