חנה אריאל, בא א׳Chanah Ariel, Bo 1
א׳ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי וגו' עד אשר שמתי בם. הל' משמע שהוא נתינת טעם למ"ש בא וכו' כי אני וכו'. בהגדה ד"א ביד חזקה סתים וכו' אלו עשר מכות וכו' ר"י הי' נותן בהם סימנים ואלו הן דצ"ך כו' להבין מה ענין הסימנים. וגם דקדוק הל' הי' נותן. יש להבין ענין גלות מצרים שמיד שכרת ה' את אאע"ה ברית אמר לו ענין הגלות הזה. ולמעלה כתיב בפע"ח שבגלות מצרים חזר ג' גו ג' בבחי' עיבור. כתיב עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו אין הפי' ספור שבחו ש"מ דהא אדרבה אמרו סיימתינהו לכולהו שבחי דמארך וכו'. אלא הענין הוא דבצלם אלקים עשה את האדם ויפח באפיו נ"ח חלק אלוה ממש ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה. פי' דהנה בריאת העולמות מאין ליש הוא ע"י עלמות אין מספר העלם אחר העלם אור האלקות כמ"ש בתניא בענין כי שמש ומגן הוי' אלקים. ולזאת ברא את האדם שע"י הנשמה בגוף שבצלם אלקים יביא אור האלקות במקום העולמות ממש כמ"ש בזוהר ותיקונים שהי' אדה"ר אומר לבהמות וחיות בואו נשתחוה נכרעה דהיינו שהאיר להם אד"ה. וכאשר חטא בעה"ד וגורש מג"ע לעבוד את האדמה אשר לוקח משם היינו לברר בירורים ע"י חולשא דגופא ותוקפא דנפשא. וגם ל"ט מלאכות במילי דעלמא לברר בזאת הטוב מהרע. עד אשר באו האבות תקנו לעצמן חטא אדה"ר ונעשו למטה גם בגופם בעוה"ז בחי' מרכבה פי' שהיו כל תנועות ותנועות שהיו מתנענעים בגופם ונפשם בטל לאחדות הבורא וע"י התנועה שלהם נגלה בעולמות אור ה' וזהו תהלתי מל' בהלו נרי ר"ל אור שלי יספרו בעולמות ויגלו אותו. אך האבות נת' שהיו בבחי' מרכבה בביטול דוקא לכן גילוי האור הבא על ידם מבחי' סוכ"ע ונעלם מהם להיות נגלה בתוכם הוא עדיין למעלה מבחי' ישות העולמות. ולכן היו נשיאי אלקים וכל האומות היו בשלום עמהם כי עיקר השנאה דאוה"ע לישראל הוא לגילוי אלקות הבא על ידם כמ"ש במק"א והגילוי שבא ע"י האבות הי' למעלה ממדרי' אוה"ע שכל עיקרם הוא במדרי' ישות העולמות לא הי' ענין נוגע להם כלל. אך הכריתות ברית הי' שיהיו גם הנשמות דבי"ע ושאינם בבחי' מרכבה גם על ידם יהי' ענין תהלתי יספרו (והיינו דוקא ע"י תומ"צ ולא ע"י סתם עסקיהם במילי דעלמא וכמו האבות שהיו מרכבה כנ"ל ובכל ס"ר נש"י, אין עסקיהם בעוה"ז שלא בתומ"צ ממש רק בחי' הבירורים לבד ולא גילוי אור ממש). באופן שעל. ידם מגיע גם לישות העולם הוצרך להיות בחי' הגלות שהוא עיבור ז"א תלת כלילן גו תלת. פי' שהנהגת העולמות מתעלם מאד להתנהג בבחי' החיצוני' דוקא ע"ד דור אנוש היו ניזונים בחסדו ש"מ אף שהיו רעים וחטאים. והוא הנק' בחי' עיבור שאוכל ממה שאמו אוכלת הוא בחי' בינה שנק' עוה"ב. והכונה שהפנימי' הי' רק בערך מדרי' עוה"ב ולא האיר למדרי' עוה"ז רק בבחי' חיצוני' דחיצוני' שבחג"ת מתעלם אור המוחין כי ה מעין עוה"ב כאמור וחג"ת מתעלמין בנה"י. וידוע ומבואר במק"א תועלת העבור שהו כמו אליהו הנביא שנשתהה הרבה בעיבור כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו וכמ"ש בכאריז"ל לכן נזדכך גם גופו עד שגם הגוף עלה בסערה השמימה. וכמ"כ יובן למעלה שע"י העיבור למעלה יזדככו גם בחי' חיצוני' דחיצוני' דכלים עד שפנימי' האור מאיר גם במקום ישות העולמות שמבחי' החיצוני' הגמורה. ועוד ידוע שלמעלה אין שינוי כלל רק מצד המקבלים למטה אם יש מקבלים בחי' הפנימי' יאיר להם בחי' הפנימי'. ולפי שס"ר נש"י הן שנשרו מאדה"ר. ויוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא מתו. לא הי' בהן כח הקבלה דנשמות אפי' בבחי' נשמה דבי"ע שעכ"פ מכרת את בוראה ולא הי' בחי' מקבלים כלל לבחי' הפנימי'. ע"כ הי' בחי' גלות השכינה שישראל שהן אברין דילה הי' סתימין מלקבל אורה וממילא נסתלק גם בז"א בחי' הפנימי' אל מדרי' עוה"ב כנ"ל בבחי' עיבור עד כי וירא אלקים את בנ"י וידע אלקים שנתעורר בחי' הדעת שהוא המשכת הפנימי' במדות והי' בבחי' אתעדל"ע. והמקבל לאור הדעת הי' מרע"ה שהוא הדעת הכללי בישראל כידוע. וענין הדעת הוא שכולל חו"ג והן ה' חסדים וה' גבורות לה' ספירות חג"ת נ"ה בכ"א בחי' החו"ג. וביאור ענין החו"ג הוא שבחי' המדה דחסד היא עד"מ לעשות חסד וטוב כמו המים שטבעם לירד למטה. ככה מתפשט ממנו השפעת הנאה למקבל. כמו לבנו האהוב לו הנה במדת החסד ימלא את כל משאלות לבב התינוק וחתוך כך לא ידע הנער כלל לשמוע בקול מורים ויהי' נעזב ומשולח פרא אדם. אך כאשר יש במדת החסד בחי' החסדים דדעת ששרשם מכתר וכו' וכו' ענינם הוא שיהי' ענין הרגשת עונג בכח מדת החסד איך שהוא דבר וענין טוב מאד להשפיע ההשפעה בבחי' החסד ממילא יעשה החסד רק כפי אופן העונג שיבוא ממנו למשפיע ולמקבל וממילא יראה לכוון ההשפעה שתהי' טובה אמיתית למקבל אך הנה יש שמרגיש שאופן ההנהגה כזאת הוא טוב אמיתי ויחפוץ אך אופן אחר לפי טבע המדה גם הוא יכול לשמש לפעמים ופרקים אף במה שאין בו עונג. ולזאת הוא בחי' הגבורה דדעת שתהי' אהבת החסד הטבעי כלילא מתרין סטרין שבאופן שימצא בה העונג הוא טוב ובאופן אחר הוא רע מאוד עד שלא יתרצה אליו כלל אז הוא תיקון המדה בשלימות. וככל הנ"ל הוא ג"כ במדת הגבורה והכעס שלא יכעוס ויכעיס למקבל כ"א באופן שיש בו מבחי' הטוב והשלימות ובאופן אחר לא יכעוס כלל. וכן הוא במדת הרחמים דת"ת ובמדת הנצח וההוד. משא"כ בחי' יסוד אין בו פרט ענין לומר שיהי' באופן ולא באופן שהרי על ידו באים כל ההשפעות רק הוא בחי' (ערינסקייט). בההשפעה המוגבלת עפ"י המדה שימהר לעשות אותה בתכלית השלימות והיינו שכל מדה ומדה שהיא בשלימות עפ"י החו"ג הנ"ל מקבל היסוד בחי' העונג של השלימות לגמור ההשפעה בשלימות ושלא למנוע בשום אופן. וזהו בחי' כללותן של הה"ח וה"ג ביסוד כמ"ש בכהאריז"ל שהוא העונג בההשפעה בפו"מ תהי' ההשפעה מה שתהי' והתוקף שלא למנוע ולחדל ממנה. ובמלכות הוא רק כללות כללותן. כי התפעלות המקבל הוא מן ההשפעה כפי מה שבאה ע"י כל הכחות דחו"ג הנ"ל. והדמיון לזה ממשקה הרפואה שנעשה מכמה מיני סמים שנתנו בה בכחות וטעמים שונים. וכשנעשית המשקה הרי נעשה לה טעם א' וכח א' לרפואה כלול מכל הטעמים והכחות כאו"א מהם נמצא ממשות הטעם שנתנו בה בפרט א' וא'. ושותה הרפואה אין זכר לו מן הפרטים ממינים שנתנו בה אלא יתפעל מן הטעם והכח שאחר התערובות וככל זה יובן למעלה שאחרי אשר ראה ה' בעניים של ישראל וידע להביא החו"ג דפנימי' הרצון והכוונה בבריאת והנהגות עולמות במדות עליונות דאינון צו"מ כו' עד שבצאת ישראל ממצרים ונגלה כל פנימי' המכוון היו ישראל ממשלותיו בהנהגת העולמות אפי' בחיצוניות כפי המכוון הפנימי ובכניסת החו"ג במדות מעט מעט כדרך גידול העובר במעי אמו נתבטל כח ממשלת הקליפות שהוא רק מחמת תוקף העלם הפנימי' וידוע שהמדות עצמן הן בחי' סוכ"ע ופעולתן בהנהגת העולמות הוא ע"י מדת המל' שהוא בחי' ממכ"ע. ומלכותו בכל משלה אפי' בקליפות. וז"ש בכהאריז"ל שי' מכות יצאו מן ע"ס דמל' דקדושה לי"ס דקליפה. שזהו ע"י כניסת החו"ג בחג"ת נ"ה להאיר הפנימי' בחיצוני' בתועלת סגולת העיבור כנ"ל, וזהו ביד חזקה שתים ובזרוע נטוי' שתים וכו' ר"ל החו"ג בכל הה' מדות כנ"ל. אלו עשר מכות וכו' כאמור. והנה במצוה לספר ביצי"מ ארז"ל פותח בגנות ומסיים בשבח. והענין דע"י יצ"מ ומ"ת נשלם ענין דתהלתי יספרו הנ"ל שע"י קיום המצות ות"ת מגלים בחי' אלקות ממש כידוע שהמצוה היא שם הוי' ואוריי' וקוב"ה כ"ח. ואף שאין הגילוי כדרך גילוי והשגה וכו' היינו לפי שהוא ית' מרומם על כל ולמחת"ב רק שכח החסדים דחו"ג שרשן מבחי' אא"ס למטה עד אין תכלית כנ"ל היינו שגילוי שלו יוכל להיות גם בדבר שאינו בגדר מקבל השגה או ראי' והסתכלות וכמ"ש לע"ל וראו כל בשר וכו'. לכן התומ"צ הן הן גילוי ומה שאין נגלה עתה הוא מטעם דכבודי לאחר לא אתן כ"ז שיש קליפות בעולם אין האא"ס מתגלה ממש (אף שכבר נמשך ע"י תומ"צ ונק' מתן בסתר כידוע). דהיינו בחי' כבודי שהוא המל' וההתגלות וזהו ענין שעבוד מלכיות. פי' דבגלות מצרים הי' עיבור המדות שהמדות לא האירו הפנימי' שלהן. ובגלות האחרון אינו רק שעבוד מלכיות אבל המשכת הפנימי' נתקבל במ"ת. והנה ארז"ל חרות על הלוחות חירות משעבוד מלכיות וחירות ממה"מ. היינו לישראל עצמן הי' חירות ממש משעמ"ל כמ"ש היו מסתכלין למזרח והיו שומעין את הקול אנכי וכו' וכתי' פנים בפנים וכו'. אף שלכל העולם כולו לא הי' עדיין הגילוי אפי' ע"י תומ"צ מחמת שכבודי לאחר לא אתן כנ"ל. וז"ש אני אמרתי (במ"ת) אלקים אתם ותהלתי יספרו ממש וחירות ממה"מ והיצה"ר. ובירור ותיקון ישות והעלם של כל העולם הי' אעפ"כ נעשה ע"י קיומם תומ"צ במדרי' שלהן עצמן מאליו וממילא. כמו באדה"ר קודם החטא ויניחהו בג"ע לעבדה וכו' ולמטה הי' מקום שליטת הקליפות רק שע"י עבודתו בג"ע הי' נמשך כל שרש יניקות הקליפות שהוא מענין בחי' עולם התהו כמ"ש במק"א באריכות לבוא בבחי' ומדרי' עולם התיקון דוקא וממילא הי' מתבטל מציאות הקליפות לגמרי ככה הי' נעשה ע"י ישראל כמאמר אלקים אתם גם למטה בעוה"ז. וכמו שאחר חטא אדה"ר כתי' ויגרש את האדם לעבוד את האדמה אשר לוקח משם דהיינו לברר הבירורים בפו"מ בל"ט מלאכות וביגיעות נפש ויגיעות בשר וכו'. כן בישראל אחר חטא העגל הוצרכו לברר בעצמם במקום הקליפות למטה אף שבבחי' הפנימי' תהלתי יספרו ולא הי' עוד במדות עליונות בחי' ענין העבור כלל כי נזדככו הכלים. כנ"ל אבל לענין השעבוד מלכיות בישראל בהם עצמן צריך להיות הבירור מבחי' הרע שנפלו בו בבחי' מה"מ ויצה"ר וצריכין הן לספר ביצי"מ לצורך עצמן לעורר אותו האור והכח שהאיר אז. לבטל יניקת הקליפות מבחי' העבור כנ"ל. גם עתה לתקן למטה (כי למעלה א"צ עוד כנ"ל). וזהו פותח בגנות שצריך לספר גם הגנות ולזכור אותו ואח"כ לסיים בשבח של ירידת החו"ג להכות י' מכות למצרים ולכן צריך לפרש ענין המכות ושרשם. וזהו ביד חזקה שתים וכו' אלו עשר מכות שהביא הקב"ה על המצרים וכו' והיינו ע"י בחי' ומלכותו בכל משלה וכו' כנ"ל וע"ז אומר עוד ר"י הי' נותן בהם סימנים פי' סימן הוא ענין כללי כמו שאדם עושה סימן עם חבירו אם תראה סימן זה תדע שהענין עומד באופן זה אף שיש בענין כו"כ פרטים ואם תראה סימן אחר תדע שהוא באופן אחר עם כו"כ פרטים. וזהו ר"י הי' בו כח ועוז להמשיך בספורו ביצי"מ והי' נותן בהם גם סימנים דהיינו כנ"ל גילוי כללותן ביסוד וכללות כללותן במל'. ולא בבחי' ומלכותו בכל משלה לבד שהוא בבחי' אל מסתתר ואעפ"כ כמצביי' עביד וכו' אלא ר"י הי' מביא בחי' הגילוי לתקן את הגנות הנ"ל גם בבחי' גילוי אור כללותן וכללות כללותן כנ"ל והנה יסוד דדכורא יש בו ג' פרקין פנימי אמצעי חיצון וצריך להאיר בחו"ג בכל ג' הבחי'. זהו דצ"ך נז' ג' אותיות נגד ג' בחי' אלו לענין א' מהחו"ג. עד"ש ג' אותי' לג' הבחי' לבחי' הב' דחו"ג. אבל יסוד דנוק' קצר שאין בו אלא ב' פרקין חדר ופרוזדור. א"צ אלא ב' אותיות לכ"א מב' הבחי' דחו"ג וזהו ב"א ח"ב. וזהו ויאמר ה' אל משה דוקא שהוא בית קיבול לאור הדעת ומעלה כנ"ל להמשיך החו"ג לבטל קליפת פרעה ומצרים ע"י המכות. דקליפת פרעה הוא אותיו' העורף כי לנגד העורף עומד באדם מוח הדעת ומוחי חו"ב הן לצד הפנים וז"ש לא ידעתי את ה' שהוא בקליפתו מעכב שלא יבוא הוי' לבחי' הדעת וקליפת מצרים הוא מיצר מ"י וי"ס שהוא מעכב על היציאה מבחי' העבור בבינה (מעין עוה"ב) הנ"ל ושיהיו המדות דוקא בבחי' ג' גו ג' כנ"ל שהוא תכלית החיצוני' וז"ש למשה דוקא בא אתה אל פרעה להכניעו בכחך שהוא הדעת. ואומר טעם למה שמצריך למשה דוקא לבוא ואומר כי אני ר"ל המדות עצמן הן עדיין בבחי' עיבור להיות תוקף החיצוני'. וע"י ההנהגה בתכלית החיצוני' הכבדתי את לבו שע"י סדר ההנהגה החיצוני' ידם תקיפה על עצמן. ואמר עוד שלמה היתה כזאת לבוא בבחי' עיבור. הוא למען שיתי אותותי אל"ה שהן המדות ו' כלולי' מו' כמו שהן בפנימי' גם בקרבו, של מיצר מ"י הנ"ל דהיינו בבחי' המכות שע"י החו"ג כנ"ל ומזה בא להיות אלקים אתם דהיינו חבור אל"ה עם י"ם בהתגלות למעלה ותהלתי יספרו למשה וזהו ולמען תספר (כענין תהלתי יספרו הנ"ל) אתה שהוא דור יוצאי מצרים שהן ה"ר נשמות במדרי' הבריאה. באזני בנך נר"נ דיצי'. בן בנך נר"נ דעשי'. בכל המדרי' תוכלו לספר (שלא בבחי' מרכבה אפילו). את אשר התעללתי מלשון ועולל למו כאשר עוללת לי כלומר נעשיתי. ע"ד כאלו עשאוני. במצרים במיצר בחי' העיבור שעי"ז נזדככו הכלים כנ"ל עד שיוכל להיות המשכת תומ"צ למטה בחיצוניות ממש. והיינו בחי' חירות משעבוד מלכיות. ואת אותותי אשר שמתי בם. היינו אפי' לאחר חטא העגל תוכלו לספר ולהמשיך ענין המכות כנ"ל בענין פותח בגנות ומסיים בשבח:
1