חנה אריאל, בא ב׳Chanah Ariel, Bo 2
א׳החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. במדרש החדש נק' ראש וראשון וכן כמה דברים וכו'. במ"ח חודש ניסן בגולגלת הנוק' וכן כל החדשים עד תשרי הם בנוק' ותשרי גולגלת דדכורא וכן כל החדשים עד ניסן. ולכאורה יפלא שהרי אדרבה בתשרי הוא כל העסק בתיקון ובנין הנוק' כידוע מענין נסירה בעשי"ת ואח"כ החסדים בסוכות. ובניסן יצ"מ לידת ז"א ובספירה יניקה. ובשבועות גדלות ז"א כו' כידוע. וא"כ לכאורה נהפוך הוא. הנה ענין נוק'. ודכורא הוא מ"ש ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו. ביאור זאת. יש ג' בחי'. לפעמים נק' הקב"ה מלך הגוים כמ"ש מי לא ייראך ן הגוים. ולפעמים נא' כה אמר ה' מלך ישראל וגו' ובתפלה הנ"ל נא' ה' אלקי ישראל מלך וגו'. אמנם ידוע דמלך הגוים נק' מצד שמאמתת המצאו נמצאו כל העולמות ע"י הסתרות והעלמות ופרסות מפסיקות בין כל עולם ועולם וכו'. והכל נעשה בכח דבר מלך שלטון שהוא אמר ויהי. ומצד שמדותיו ית' הן לאנהגא בהון עלמין וכו'. ודרך כלל היינו בבחי' החיצוני' לחיצוני' העולמות. מלך ישראל נק' מצד בחי' הפנימי' לנשמות שהן בחי' אלקות כידוע בע"ח דרות ונפש בבי"ע אינן בחי' אלקות ונשמותיהן בחי' אלקות. והם מכירים את בוראם ה' הוא האלקים. אבל בחי' ה' אלקי ישראל הוא נק' בחי' עצמותו ומהותו ית'. ואין הפי' מהו"ע של אא"ס וכו'. אלא מהו"ע של הקב"ה וכלומר שהוא בחי' או"כ. והרי עולמות מקבלים ממנו ואעפי"כ אוחו"ג חד יחיד ומיוחד במהו"ע אא"ס ממש דלית מחתב"כ. וזה הוא מהו"ע של הקב"ה שנק' בשם הוי' ב"ה הי' הוה ויהי' כאחד. והרי א"כ קמי' ית' נמצא גם עתה בחי' לבדו ימלוך נורא שעתיד להיות לע"ל. וזהו ג"כ ששם הוי' נק' שם העצם. שאין הכוונה עצמיות אא"ס דהוא לא אתרמיז בשום אות ונקודה. אלא ר"ל עצמותו של הקב"ה שהוא בחי' או"כ שנתייחדו בעצמם ביחוד גמור במהו"ע אא"ס ואעפי"כ הן או"כ לגבי קבלת עולמות ממנו בחיצוני' ופנימי' כנ"ל, וזהו נק' ה' אלקי ישראל דוקא ולא אלקי העולמות דאלקי העולמות הוא מצד חיצוני' ופנימי' דוקא אבל אלקי ישראל הוא בחי' מהו"ע ית' ממש וד"ל. ונק' מלך מצד התו' ומצות דאורייתא כולא חד עם קוב"ה ומצות אברין וכו' כידוע. וע"י קיום שמקיימין ישראל תומ"צ נמשך גם בהם בחי' כולא חד ואברין (בבחי' מתן בסתר כו'). וזהו ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו היינו מה שמקבלים ישראל ע"י תומ"צ דהיינו אור יחוד מהו"ע במלכותו וגם אור מהו"ע בחי' מלכותו הזאת שיכולה לקבל מהו"ע של הקב"ה הכל מקבלים בנ"י ובבחי' זו דמהו"ע מלכותו הוא שתהי' עטרת בעלה לע"ל אחר קיום התומ"צ כמצות רצונו ית' ומזה מובן דבחי' מהו"ע מלכותו ית' הוא בחי' אחרת זולת בחי' קבלת מהו"ע ע"י התומ"צ וד"ל. והסבר הדבר בפרטות יותר עפ"י משל מאגוסטוס שהוא מלך מלכים ומושל בכיפה ולכל מדינה ומדינה שלח מלך למלוך עלי' ולהדריכה במצות רצון אגוסטוס. והמלך הזה מהו"ע הוא היותו חכם וגבור וצדיק וכו'. וכן הי' גם טרם נבחר להיות מלך מדינה. ומלכותו הוא כח להנהיג מלוכה ולהדריך בני המדינה בדרך ישר שכח זה לא הי' לו מקום כלל עד שלא נתן האגוסטוס המדינה. בידו. מובן שכל מציאות מדת המלוכה שלו תלוי במה שניתנה המדינה להנהגתו. והנה כל מי שיהי' שיעמידנו האגוסטוס למלוך על המדינה יהיו מוכרחים בני המדינה לשמוע בקולו. ויש בזה שתי מדריגות. הא' עובדי אדמה ודומיהם שאינם בגדר השכלת ענין האגוסטוס והמלך וצריך להכריחם רק בעשיית מלאכתם. והב' הוא אנשים בעלי דעה שצריך להכריחם לידע את האגוסטוס והמלך בכל דרכיהם וביטול רצונם מפני רצונו בדעה והשכל. וכ"ז בכח המלך הממונה מאת האגוסטוס ואין ניכר בזאת עדיין מהותו ועצמותו של המלך מה הוא. כי כל מי שהי' האגוסטוס מעמידו ככה הי' עושה אך בזאת ניכר מהו"ע המלך אם הוא מנהיג את המדינה בדרכיו ממש. שהן הנה כפי מה שמכיר הוא את האגוסטוס מה שאין זולתו יכול להכיר כלל ע"י כח הנהגת מלוכה גם לבעלי הדעה הנ"ל. והנה הדרכים הן מגלים מהו"ע המלך ר"ל שהם הם גילוי מהו"ע, ועי"ז עולה בשם ונגלה בעליל בחי' כח המלוכה שיש למלך הלזה בפרטיות דוקא ר"ל לאפוקי הכח שבא לו מהתמנות שמינהו האגוסטוס כנ"ל. כי בכח התמנות לא הי' יכול לפעול בבני המדינה רק עשיית החוקים והדרכים שמצוה עליהם. אבל בחי' מהו"ע של בחי' מלוכה שלו הוא מקנה בהם שרש הדרכים שנמצאים על זה האופן גם במהו"ע דהיינו הכרתו את האגוסטוס כנ"ל שהוא הכרה מיוחדת ונבדלת מכל זולתו. וכאשר יפעול המלך כל זאת בבני מדינתו בשלימות אז יהי' ניכר יתרון עילוי מדרי' המדינה הזאת מכל מדינות זולתה הרבה יותר ממה שניכר עילוי מעלת המלך הזה על מלכי מדינות זולתו. לפי שגם כי דרכי הנהגותיו הנ"ל ידועים לכל. אעפי"כ הרי נת' שפנימי' שרש הדרכים ההם אינו מתגלה כ"א ע"י כח ועוז מלכותו של המלך ההוא דוקא וכל מי שאין מהו"ע מלכותו מתפשטת עליהם אינם מכירים כח ועוז דרכיו שגבהו מכל דרכי זולתו בשרשם דוקא. וההתעלות בני המדינה עפ"י הדרכים ההם עד שנעשו בגדר בני מלכים אז ממילא ניכר לכל הדר כבוד עוז מלכותו שפעלה השלימות הגדול במדינה. ויפארו את המלך ההוא בתפארת שלימות המדינה עד שיהי' המלך עצמו טפל למלכותו ונק' בשם מלך של המדינה ההיא המהוללת. משא"כ בטרם פעל השלימות הנפלאה הזאת במדינה ועודנו עוסק בה ללמד את בני המדינה דרכי חוקיו ומשפטיו. שאו המלוכה טפילה למלך עצמו. פי' שהעיקר הוא להיות המלך מורגש מאד לכל או"א מבני המדינה ויפול פחדו עליהם ושאתו תבעת אותם ולא ינעם להם כי אם אור פניו ולא ישמחו כ"א באור חסדו עליהם וכו'. שעי"ז יוכלו להשתלם מהנהגותיו. ובזה האופן הרי המלך עיקר ומלכותו טפילה אליו ומתגדלת ממנו יום יום. ע"ד משנת"ל שבחי' מלכותו אין לה מציאות כ"א כאשר הוא מלך על עם וד"ל. ומה שנמצא שתי הבחי' ר"ל שהמלוכה טפילה למלך ובתי' שהמלך טפל למלכותו. אין זה רק בבחי' המלוכה דמהו"ע הנ"ל בבחי' הנז' למעלה בנמשל. אבל בב' הבחי' דפנימיות וחיצוניות אין שם כלל ענין שהמלך טפל למלכותו והנה ידוע בענין המדרש אגוסטוס יושב והמלך עומד, שאגוסטוס רומז לבחי' עתיק ומלך הוא ז"א. ועד"ז יובן מש"ה כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות דהיינו לע"ל יראה נפלאות שהן עו"א. מובן מזה שגם ביצי"מ הי' נפלאות עו"א וכמ"ש נגלה עליהם מלך מה"מ וכו' כמ"ש במ"א. ואעפ"כ לא מצינו שראו ישראל כמו בקי"ס שראתה שפחה על הים ואמרו שירה ובמעמד ה"ס ראו פב"פ וטטרמילין שלו. והענין הוא דיצ"מ היינו שנמצאו בב"א ס"ר נש"י בעולם שהוא בחי' פרצוף שלם דכנס"י. ונק' כנסת ישראל ע"ש שכונסת לתוכה ישראל דלעילא שהוא בחי' מהו"ע של הקב"ה בתומ"צ כנ"ל. שדוקא ישראל יכולים לקבל מהו"ע של הקב"ה מצד בחי' האמונה שבהם וזהו ענין שכללות נש"י נק' כנס"י כנ"ל. וזהו רבבה כצמח השדה נתתיך. כמו עשבי השדה שבפעם א' נתמלאה השדה דשא עשב. ככה בהיות ישראל תחת יד פרעה ומצרים לא נתגלה פ' זה דכנס"י ומיד שיצאו לחירות נמצא הפרצוף הזה בב"א ולהיות כל עצמות של זה הפרצוף הוא להיות כונס לתוכו ישראל דלעילא. ע"כ החדשים הם בנוק' והתיקונים הם בז"א דהיינו הלידה והגדלות דבל"ז צ"ל קושיית הפע"ח איך הי' בחי' עיבור בגלות מצרים והלא א"א לקיום מציאות העולם וכו' עיי"ש. ומבואר התירוץ במ"א על פי מה שכתוב בפע"ח שיש שתי בחי' בכל מדרי' השתל' הפרצופים. הא' שלא יוסיף ולא יגרע מצד מעה"ת. והב' מה שתלוי במעה"ת. והיינו שבחי' העיבור דגדלות הוא באותה בחי' התלוי במעה"ת והוא המתגלה לתחתונים. וזהו שבחי' הלידה והגדלות הכל להיות נמצא באותן המדרי' בתחתונים שזהו בחי' כנס"י הנ"ל וד"ל. רק שבשעת יצ"מ לא הי' עדיין התומ"צ שהוא בתי' ישראל דלעילא בכנס"י רק מהו"ע בחי' כנס"י עצמה שהוא בחי' המלכות דה' אלקי ישראל שעתידה להיות עטרת בעלה אחר קיום התומ"צ ואז יתגלה בחי' עו"א שהן נפלאות וכנ"ל במשל שזהו פנימי' ועצמות חפץ האגוסטוס. וזהו אראנו נפלאות לז"א שהוא ישראל דלעילא ע"י שתהי' א"א עט"ב שלו ואז יראו כנס"י עין בעין דהיינו שיקבלו חז"א. וכידוע דא"ח עם שהוא הבעל והמשפיע ואעפ"כ היא העטרת וכו' וביצי"מ הי' ג"כ בחי' זו דהתגלות הנפלאות שהן עו"א רק שלא היו נש"י בחי' מקבלים עדיין (ולכן לא ראו כלום) כי לא נכנס עדיין בתוכם ישראל דלעילא עד אחר הגדלות ומ"ת. ולפ"ז הי' ההתחלה בחדש ניסן דוקא להמציא בחי' פרצוף דכנס"י הנ"ל כנ"ל. אבל בתשרי כתי' דרשו הוי' בהמצאו שבו נבה"ע שזהו כמשל בוא המלך אל המדינה שהמלך עיקר והמלוכה מתגדלת מעט מעט ממנו דוקא. וכן למעלה וישב הוי' מלך לעולם בא' בתשרי. וזהו בהמצאו. והיינו בכל המדרי' דמלך הגוים ומלך ישראל והמשפט לאלקי' הוא שהכל תלוי בכנס"י כמה תכניס בתוכה להיות על ידה קבלת נש"י למטה וכן שפע כל העולמות בפנימי' וחיצוני' תלוי' בזה שהוא ענין בנין פרצופה דרך כלל בגבורות וחסדים עד שמע"ל שהוא שמחת תורה שמקבלת לתוכה בחי' התורה שהוא ענין מהו"ע של הקב"ה. ובחי' קבלה זו שמתחדשת בכל שנה ושנה בכנס"י הוא בהעלם עד חדש ניסן שמתגלה בו ע"ד וסדר שהי' ההתגלות בשעת יצ"מ ממש. דהיינו שתחלה נגלה בחי' זו דכנס"י עצמה שהיא מלכותו הנ"ל. ואח"כ מתגדלת כנסת ישראל דלעילא לתוכה כנ"ל. ולכן מתשרי עד ניסן החדשים הם בדכורא כי לא נתגלה עדיין בחי' הנוק'. והתיקון בתשרי הוא לנוק' שנבנית מן הדכורא והמשפט לאלקים כנ"ל. ומניסן מתחיל החדשים דנוק' לקבל בתוכה ישראל דלעילא ע"י יניקה דספירה וגדלות ז"א דמ"ת בשבועות כנ"ל ולכן ישראל שמונים ללבנה שמקבלת מאור השמש דהיינו בחי' כנס"י הנ"ל החדש ניסן הוא להם. ראש וראשון ופי' ראש וראשון הוא ענין הידוע דהכתר לפעמים נמנה בע"ס ולפעמים אינו נמנה ובזה כ' בבאה"ז דמצד הפנימי' אינו נמנה ומצד החיצוני' הוא נמנה ובמ"ח מבואר להיפך ממש וכתב שמצד החיצוני' אינו נמנה כי אין חיצוניות הכתר בערך הספירות והוא כמשל כתר שמכתירין למלך שהוא מאב"ט וזהב ומרגליות שאין ערך לזה עם בחי' חכמה ומדות של המלך אבל מצד הפנימי' היינו הכח שמקבל המלך מזה שמכתירין אותו הוא בא בערך עם התכ' ומדות שלו כי ע"י מה שהתנשאותו היא גדולה בייתר גם שכלו ומדותיו מתגדלים. אך הנה ידוע שיש כח וסגולה, בגוף הכתר שהוא מזהב הבא מעפרות זהב ואב"ט ומרגליות היקרים שהיוקר הנמצא בהם הוא הוא כח הסגולה להיות המלך המוכתר בהם מתנשא בעילוי למעלה למעלה. וכח הסגולה הזה הוא הוא מתנשא למעלה מעלה מבחי' חכ' ושכל ומדות הפנימית של המלך עד שהם נק' חיצוניות לגבי כח הסגולה. וע"ז אמרו בבאה"ז דפנימי' הכתר דהיינו כח הסגולה והכונה למעלה על בחי' אור המאציל ממש המתייחד בשמות דמ"ה וב"ן שבכתר. הוא הפנימי' שאינו נמנה. ובחי' הכח שמקבל המלך מהכתר כנ"ל הוא בחי' חיצוני' לגבי הסגולה הנ"ל שאינו מתגלה כ"א בבחי' דחיצוני' שזהו למעלה מה שיש בכתר מבחי' הנאצלים הוא הנמנה בע"ס אבל כח הסגולה הנ"ל אינו מתגלה כ"א בבחי' החיצוני' של הכתר שהוא הזהב ואב"ט כנ"ל ואינו נמנה בע"ס. וזה נק' ראש כלומר גלגלת כמש"ל בשם המ"ח שהוא הגלגלת דנוק'. ועכשיו וביצי"מ לא הי' רק בבחי' החיצוני' דמהו"ע בחי' כנס"י ולע"ל תהי' עטרת בעלה בבחי' כח הנגלה שבכתר כנ"ל דאראנו נפלאות בהתגלות ועכשיו הוא ג"כ בגלגלת דנוק' בחי' הנפלאות רק שאינן באין כ"א בבחי' החיצוני' דגלגלת כמו הכתר מאב"ט הנ"ל. ומצד זה נק' החדש ראש. אך מצד שעכ"פ מתחיל בחי' גדלות ז"א להיות כניסת בחי' ישראל לתוכה שהוא ענין מה שהכתר נמנה שהוא כח הכתר כנ"ל מצד זה נק' ראשון שהוא בא במספר וד"ל. ולפי שענין כל חדש הוא מה שהלבנה מקבלת מן השמש ומתרבה אורה עד חצי החדש ואח"כ הולך ומתמעט עד שמתחדש בחדש השני. נמצא החידוש הוא בלבנה עצמה דוקא. וחשבון השנה הוא בכלל בהיקף השמש עד שהלבנה מקבלת כל פרטי מדריגותיו שהן בהיקף שלו בגלגלו וכמו שלמטה הוא בזרע וקציר וקור וחום וכנ"ל הרי ענין השנה הוא בשפע החמה הבא ללבנה. (ואוה"ע מונין לחמה שאין להם חלק כלל מבחי' הלבנה שמקבלת ממהו"ע החמה. רק מן השפע הבא בזרע וקציר וקור וחום הנ"ל). וזהו החדש הזה לכם שאתם מונין ללבנה הוא לכם ראש כלומר גלגלת לבחי' החדשים שהן בתי' הנוק' ראשון כלומר שהוא בחי' מה שנמנה בע"ס כנ"ל. הוא לכם לחדשי השנה דוקא שהוא ענין כניסת ישראל לתוכה כנ"ל וד"ל:
1