חנה אריאל, כי תצא א׳Chanah Ariel, Ki Teitzei 1
א׳כי תצא וגו' אשת יפת תואר הל"ל אשה יפ"ת. אשת משמע האשה של יפ"ת בפהק"ו ואתה תבער דם הנקי מקרבך כי תעשה הישר וגו' מהו לשון ואתה וגם לשון כי מעשה הישר מה ענינו אל ואתה תבער. גם י"ל דם נקי וכי דם שאינו נקי הוא טוב בגמ' העוסקים במקרא מדה ואינו מדה. במשנה מדה ונוטלין עליה שכר. בגמרא אין לך מדה טובה הימנה ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן גמרא. י"ל לשון מדה ואינה מדה מהו מדה ומהו, אינו מדה. גם מ"ש מדה ונוטלין עלי' שכר. וכי על המקרא לא יש שכר ח"ו. גם אם אין לך מדה טובה מהגמ' למה אמר הוי רץ למשנה יותר וכו' וגם לשון לעולם מהו:
1
ב׳כתיב אשר עשה אלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים דהנה בכמה מקומות נז' ענין בריאת העולם בלשון נברא כמ"ש כי הוא צוה ונבראו וכן אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא. ולא נמצא לשון בראת העולם. לפי שבדבר ה' הכל נעשה דבר מלך שלטון צוה ונבראו. וכמשל המלך שצוה לעבדו לעשות איזה דבר שהדבר נעשה בכח העבדים ולא בכח המלך עצמו כ"א בגזירתו. כך אין לומר בראת העולם כי העולם מוגבל בכל פרטיו וכח הבורא ב"ה עצמו ית' הוא בלי גבול ותכלית א"ס לכחו וגבורתו ית'. לכן נאמר בכל מקום לשון נברא העולם בגזירתו יתברך. ויאמר יהי אור ויהי וגו' וכן כולם. אך אעפ"כ כתיב ג"כ בראשית ברא אלקים את השמים וגו'. ודרשו רז"ל את השמים לרבות תולדותיהן וכו' ועל הכל נאמר ברא אלקים דמשמע כח אלקים ממש בנפעלים דעולם והיינו כמו משל כח המלך עצמו. והענין דשניהם אמת כמו שאנו אומרים המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ. פי' שגם בשמים ובארץ הנראים לנו הוא ב"ה גדול וקדוש כי הכל נברא מאין ממש. ואין בעולמות כי אם כחו יתברך. שבכחו שאין לו סוף ותכלית כל יכול לעשות. והרי אם כן כח זה שבעולמות הוא כח דא"ס וא"ת שמחמת הפלאת הכח הזה הוא שהמציא מציאות עולמות דיש ודבר ועל דרך זה הנה קדושתו ית' נמצאת בכחו וגבורתו בכל בריאה ובריאה קטנה ומוגבלת ומוגשמת. אך היינו קמי' יתברך שהקב"ה מרגיש מציאות העולמות שנבראו בכחו ממש שאין לו קץ וסוף ותכלית וכל יכול לעשות. וכמו שהי' הוא ית' לבדו קודם שנברא העולם כן הוא משנברא העולם. ואף על פי כן העולם הוא יש ודבר לעצמו. כי מה שהוא יש ודבר לעצמו הוא גם כן רק כחו יתברך המרומם לבדו. וכמו הגדול והקדוש בשמים ובארץ. ועד"ז נאמר ברא אלקים שהבריאה היא כח אלקים ממש א"ס ואין תכלית. אבל העולמות עצמן א"א להם להרגיש את זאת כלל וכלל. וכן לשון עולם הוא לשון העלם. שמחמת ההעלם מהם אחדותו הפשוטה שאין לה שום שינוי ח"ו מקודם שנבה"ע ולאחר שנבה"ע לפי שהכל הוא רק כח אחדותו הפשוטה אפס זולתו כנ"ל לכן יכולים להיות בחי' יש ודבר לעצמו עד ששייך לומר עליהם ענין מלכותו ית' עליהם דאין מלך בלא עם. אבל אם לא הי' נעלם מהם דבר זה הרי אף היש ודבר הוא אחדות הפשוטה ואין שם שום עולם נמצא שתחול עליו ענין מלוכה וע"ז נאמר כי הוא צוה ונבראו. וזהו ענין עשר ספירות אורות וכלים. שהאורות נק' הוי' ב"ה והכלים נק' בשם אלקים כמ"ש בתניא ח"ב. ובהון אתכסיאת מבני נשא כמה שכתוב במאמר פתח אליהו. וע"י הצמצום והכסוי דאורות וכלים שהן עצמן באמת הן אלקות ממש ומיוחדים באחדות הפשוטה רק לגבי העולמות נמצא מהן עכ"פ כח וחיות ע"י הכסוי דכלים דבהון אתכסיאת להיות העולמות חיים וקיימים לעצמם והחיות הזה נמשך להם בדרך גזירה ממדותיו ית' שהן הספירות. ויש בזה בחי' סוכ"ע וממכ"ע. בחי' סוכ"ע הוא שמרגישים חיות והתפעלות כן ושכל ומדות ואין יודעים מאין בא זה הכח להם ובחי' ממכ"ע היינו שממלא את כל נברא ונברא לפי ערכו ומדריגתו מידיעת הבורא שיודעים מציאות האלקות הבורא ב"ה. וזה נק' בחי' מלך ומלכותו על כל העולמות. ובחיי המל' הזאת נק' אל מסתתר מדריגה אחר מדרי' כידוע דשרפים בבריאה וכו' עד בחי' הנוגה ועוה"ז התחתון. והוא כמשל מדינות המלך שכח מלכותו נמצא על כולם. ואעפ"כ כאו"א עוסק בעניני עצמו. רק אם מייחד המלך איזה צווי על איזה אנשים בזה ניכר כח מלכותו שמוכרחים לעשות ואם אין צווי מיוחד אין ניכר כח המלוכה במדינה. ואעפ"כ מלכות המלך נמצאת במדינה תמיד. כמ"כ מלכותו ית' ממכ"ע ואשר יש להם כחי להרגיש ולהתפעל מתפעלים כל או"א לפי ערכו כמו שרפים בבריאה וכו'. ומי שאין בו כח להרגיש אינו מרגיש עד שיערה רוח ממרום והי' ה' למלך. וכמו אדם שממשיך ע"י התבוננות התפעלות אוי"ר מאלקות. וכ"ז הוא ענין העולמות. אבל בחי' אלקות ממש בחי' המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ הנ"ל מבואר שא"א לעולמות להשיג ממנו כלום וע"ז אמר נעשה אדם בצלמנו וגו' ויברא אלקים את האדם בצלמו. פי' בצלמו כמו שהספירות עליונות הם יחוד הא"ס ב"ה בתכלית היחוד. ואעפ"כ ע"י הכלים נמצא מהם מציאות העולמות ובחי' סובב וממלא וכנ"ל, וכדוגמא זו הוא האדם דכתיב וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים דויפח היינו רוח אלקים ממש נפח בתוך הגוף דעפר מן האדמה. ונשמת חיים זו שהיא רוח פיו ית' היא נשמה אלקית שמכרת את בוראה גם מה שהוא המלך הגדול והקדוש ב"ה כנ"ל. והוא הקב"ה וגם שכינתי' כמ"ש ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו שהוא עיקר תכלית הבריאה דכל העולמות שתהי' בחי' מלכותו זאת מולכת בעולמות. ולכן כשנברא אדה"ר אמר ה' מלך גאות לבש. וע"ז אמר ומלאו את הארץ וכבשוה כי ע"י הנשמה שהיא חלק אלוה כנ"ל מאירה דרך הגוף גם בכל העולמות מאור הקב"ה ושכינתי' הנ"ל וכמ"ש אדה"ר היי ראשו בבריאה כו' שבכל המדריגות דעולמות הי' נגלה ע"י אדה"ר אור המלך הגדול והקדוש ב"ה ושכינתי'. וכמ"ש בזוהר ובתיקונים שגם בעוה"ז הי' אדה"ר אומר לבהמות וחיות באו נשתחוה ונכרעה וכו' כלומר שהיו מתפעלים בביטול לאלקות ע"י נשמת האדם המלובשת בגופו. וע"י הגוף הי' מגיע האור גם לבהמות וחיות להתפעל כמו בבהמ"ק ששרתה בו השכינה הי' כל הבא מתפעל ביראה ופחד וכו' כידוע. והנה כשנבראו העולמות את זה לעומת זה עשה האלקים. והיו עולמות דקדושה נבדלים לגמרי מעולמות דס"א והאדם הי' ממלא את העולמות דקדושה מזיוא דקודב"ה ושכינתי' כאמור. וזהו ומלאו את הארץ שימלאו את כבוד ה' בבחי' קובה"ו בארץ הכוללת כל העולמות הנבראים דבי"ע (וכמשל מדינות המלך הנ"ל). וכבשוה יובן עד"מ מלך הכובש מדינה חדשה שגוזר עליהם גזירות ונימוסים כפי רצונו את זאת יעשו ואת זאת לא יעשו וככה יתנהגו בכמה ענינים כמצות המלך וכשנעשה הסדר הזה במדינה ה"ז כבוש מלא שכבר כבשה להיות מדינתו ממש ונמוסיו מתקיימים בה. ועוד כולל ענין וכבשוה שתכלית מכוון של המלך בכל נמוסיו הוא לתקן את בני המדינה במדותיהם ובשכלם ולזכך נפשם במדות טובות. וזהו אשר עשה אלקים את האדם ישר. היינו קודם שחטא בעה"ד לא היו כחותיו מתפשטין כלל אל הרע דס"א כי לא ידע ולא הרגיש ענין רע כלל. וממילא כל מה שהי' עושה וכל מקום שהי' מהלך הי' ממשיך גילוי אלקותו ית' בעולם שהי' מתהלך בו. ועי"ז הי' כובש את העולם תחת מלכותו של הקב"ה. אך כשאכל מעה"ד טו"ר הרי הרגשתו מתפשטת גם אל הרע כמו אל הטוב והקדושה בעולמות. והאדם הרי יש לו שליטה וממשלה בעולם לכן בדעת טו"ר שלו עשה תערובות טוב ורע בעולמות וגם נתמעטה קומתו מעולמות העליונים ונטרד גם מגן עדן וגם למטה אינו יכול להמשיך גילוי אלקות בעולם כי אם בהכנה וכוונה ומעשים טובים ולזאת נתן לנו תורה ומצות לברר על ידיהם טוב מרע שבעולם ולהעלותו לקדושה. וזהו אשר עשה אלקים את האדם ישר קודם חטא עה"ד. והמה אדם וחוה כשאכלו מעה"ד בקשו חשבונות רבים את זאת תעשה ואת זאת תשמור ממנו כמה וכמה ככל המצוה דאורייתא ודרבנן. אך ע"י המע"ט ות"ת ממשיכים גם עכשיו מלכותו של הקב"ה בעולם. רק שיש חשבונות רבים טמא וטהור כשר ופסול זכאי וחייב אסור ומותר וזה נקרא בזוה"ק אילנא דטו"ר. וע"ז אמרו בזוהר ברע"מ דלע"ל. אילנא דטו"ר יתעבר מעלמא ולא יהיו צריכין לעסוק כלל באו"ה וטו"ט וכו' כי מאליו וממילא לא יתפשט האדם אלא כפי דרך התורה כענין שהי' קודם חטא עה"ד כנ"ל:
2
ג׳וזהו העוסקים במקרא מדה ואינו מדה. פי' מדה הוא כענין ומלאו את הארץ הנ"ל שגם קודם חטא עה"ד הי' ממשיך במדה דוקא לכל עולם ועולם לפי ערכו מראשו בבריאה וכו' וכש"כ שיש חשבונות רבים שצריך להמשיך במדה דוקא. ותורה שבכתב אין בה שום השגה והבנה לעולמות כ"א מצות הכתיבה כדינה והקריאה בטנת"א, אבל התורה כולה שמותיו של הקב"ה שנמצא בעולם על ידי הקריאה וה"ז ממש כענין ומלאו את הארץ. אבל מבחי' וכבשוה אין כאן עדיין כלום רק שתורה מגינא ומצלא ואש לפניו תלך ותלהט סביב צריו וכדומה, וז"ש מדה שממשיך בעולם ואינו מדה שאין העולם מתפעל מזה כענין וכבשוה הנ"ל. והא ודאי דיש לו שכר מצוה מצוה כמשי"ת וגם פירות בעוה"ז דמגינא ומצלא. אבל העוסקים במשנה מדה ונוטלים עליה שכר. כי בלימוד המשנה דאסור ומותר כשר ופסול הנה מתניתא מלכתא גוזר ואומר לקרב בכשר ומותר וטהור וזכאי ולרחק בפסול ואסור וטמא וחייב. ומעלה מעוה"ז ניצוצות דטהור וכשר וכו' שמברר אותם בלימוד המשנה שיוכלו לעלות והפסול והטמא דוחה לחוץ לבל יתערב בקדושה. וה"ז כענין וכבשוה הנ"ל שהמלך עושה סדר במדינה. ומ"ש ונוטלין עליה שכר פי' על המדה גופא שמודד ומסדר בעולם נוטלין עליה שכר פעולה דשכר מצוה הוא המצוה עצמה כמ"ש באור פני מלך חיים ורצונו כעב מלקוש דכשזוכה להשיג ולהרגיש אור פני הרצון דפני מלך חיים העליונים מאד הוא לסתם ב"א ענג נפלא וכן הוא בכל מה שעושה האדם רצון העליון ב"ה אפי' אם אינו מתקן בעולם כלום רק שהמשיך את אור הרצון זהו שכר מצוה מצוה שלע"ל יתגלה לו אור הרצון הזה והיינו במקרא שממשיך שמותיו של הקב"ה אף שבעולמות אין מזה בחי' וכבשוה כלל כנ"ל אעפי"כ שכר מצוה ודאי דאית לי' אבל במשנה אמר שהוא מדה ממש כבוש גמור כנ"ל ונוטלין שכר על תיקון העולם מלבד אור הרצון העליון שבמצוה דת"ת ואח"כ אמר גמרא פי' דהמשנה הוא רק כמו חוקי המלך בהנהגת המדינה שאין בני המדינה מבינים כוונתו של מלך בפרטי ההנהגה. והגמרא הוא להבין טעמי המשניות והיינו להבין בחכמה אנושיית וחכמה עילאה דתורה שזהו ענין עליית ותיקון מהות וגוף העולמות בחי' הב' הנ"ל בפירוש וכבשוה וע"ז אמר דאין לך מדה טובה הימנה אך אעפי"כ הוי רץ למשנה יותר וכו' דבמשנה הוא עושה הסדר בעולם לדחות ולהשפיל את הרע ולהרים ולהעלות את הטוב שלא יזיד הרע לגשת אל הקודש והטוב לא יבוא במקום שאינו טוב כי יפסל או יטמא וכו' זהו עיקר תיקון העולם. והעלאה דמדת הקודש והטוב שע"י הגמרא זה יבוא ממילא אח"כ כו' וז"ש שם בגמ' חזו דשבקי כולי עלמא למתניתין ואזלו בתר גמרא שהיו עוסקים בהעלאות ולא בבירור והבדלת הטוב מן הרע אן נשנית משנה זו דהוי רץ למשנה דוקא כאמור שהוא העיקר בעבודה:
3