חנה אריאל, כי תשא א׳Chanah Ariel, Ki Tisa 1
א׳הנה מפ' זו ילפינן מצות שקלים לתרומת הלשכה בכל שנה ושנה. וי"ל היכא רמיזא הלא אין אן צווי רק לעת המספר ומנין בכדי שלא יהי' נגף ח"ו ונתנו איש כופר נפשו. וגם במשארז"ל עולת חדש בחדשו חדש והבא קרבן מתרומה חדשה ושזמנו בניסן מג"ש דלחדשי לחדשי י"ל ולהתבונן בו היכי מוכח מהכא. גם בפהק"ו י"ל למה אחר גמר צווי על עשיית המשכן בפ' תרומה וכל כליו ובפ' תצוה. הקרב את אהרן ואת בניו ועשית בגדי קודש להם וסידר הקרבת קרבן מילואים שלהם. וכתי' ולקחת מן הדם ומשמן המשחה משניהם ביחד והזית על אהרן ועל בגדיו. וגם סדר וזה אשר תעשה על המזבח אחר שאמר שבעת ימים תכפר על המזבח (וזה הי' בדם הקרבן לבד ולא הזכיר שמן המשחה). והי' המזבח קודש קדשים כל הנוגע במזבח יקדש. וכתי' ג"כ ונועדתי שמה לבנ"י ונקדש בכבודי. הרי כאן גמר כל ענין המשכן. ואחר כ"ז אומר ועשית מזבח מקטר קטורת והלא גם הוא מעיקרי כלי המשכן ולמה נתאחר זכרונו כ"כ. וגם יל"ד במ"ש לא תעלו עליו קטורת זרה הלא גם על המזבח החיצון אסור להקריב דבר זר. עוד י"ל שאחר מצות השקלים בפ' זו אמר ועשית כיור נחושת וכו'. והנה גם הוא מכלי המשכן ולמה לא הזכירו עד כאן. וגם י"ל במ"ש בפ' שמן המשחה ואתה קח לך הלא גם עד כה רק אך במשה דבר ה'. וגם י"ל מה ענין לך דייקא. וגם הלא גם שמן המשחה משל צבור נעשה ולא משל משה עצמו ולמה אמר ואתה קח לך. וגם בפ' קטורת ויאמר ה' אל משה קח לך מהו לך. וגם הקטורת משל צבור באה. וגם יל"ד שאומר סמים ולבונה וכו' ועשית אותה. לפי הלשון הול"ל ועשית אותם קטורת וגם י"ל מ"ש בפ' תצוה והקטיר עליו קטורת סמים בבוקר וגו' ובהעלות וכו' בין הערבים יקטירנה קטורת תמיד לפני ה' לדורותיכם. וקשה למ"ד בלחה"פ טפחו של זה בצד טפחו של זה ואם לאו לא מיקרי תמיד ולמה כאן הוא אומר תמיד אף שזה שחרית וזה בין הערבים, וקרבן התמיד שאני דכתי' בי' שנים ליום תמיד קאי לשון תמיד על שנים ליום דוקא אבל כאן הוא אומר קטורת תמיד:
1
ב׳כבר נת' בפהק"ו ענין פ' העקרי ופ' הארה. שהמשכן הי' פ' הארה. ופ' הארה נת' ג"כ דהיינו להיות לישראל הכרה והשגה בעולמות מעין ענין ההר שנק' ה' וראה דהיינו שבו שורה התגלות איך השי"ת רואה את העולמות דקוב"ה ידע בגוונא אחרא. אך בהתגלות זו כתי' ויכסהו הענן להר כמש"ל. רק משרע"ה עלה בענן ונתקדש בענן זכה לתמונת ה' יביט כמ"ש בכ"ד דר"ל התמונה שהש"י רואה בעולמות אבל בנ"י לא קבלו אלא ממרע"ה דרך לבוש הענן אעפ"כ הוא מעין אותה ההארה. (אבל פ' העיקרי היא הכרה במהו"ע ית' שאינו בגדר ראי' והשגה כלל וכמ"ש ופני לא יראו וכמש"ל). וזהו ועשית דפ' תרומה שצריך לעשות דבר חדש כלומר שיהי' מעין אותה הראי' דמשה בהר ושאעפ"כ תהי' בערך מה שבנ"י במדריגותם יוכלו לקבלה ולילך לאורה, ובזה יובן בתוס' ביאור משנת"ל בפ' תצוה שאעפ"י שאמר ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן (בכל פרטיו). אעפ"כ הוצרך לומר לו שיעור ומדה ותבנית פרטי המשכן בכל דבר. אלא שהרי הוא אומר ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה כלומר דסטרא דקוב"ה תהי' השכינה במעלתה העצמי' דראי' זכה דמשה שעלה בענן ונתקדש בענן אבל לגבי קבלת בנ"י את אור השכינה צריך לעשות ולתקן ולהלביש המראה בערכם. וע"י הראי' שלהם שבערך מדריגתם תשרה השכינה בתוכם ככל אשר אני מראה למשה. וכל הענין יובן עפ"י משל מרב לתלמיד שחכמת הרב עצמו אם בא להגיד אותה כמו שהיא אצלו לא יוכל התלמיד לקבל כלום מפני עמקה ורחבה הרבה יותר מכלי קבלת המקבל. מוכרח הרב גם בעצמו להעלים את חכמתו הגדולה והרחבה ולצמצם איזה דבר קצר לפ"ע כלי התלמיד שיוכל לקבלה. והחכם הרב עצמו כשחושב החכ' הקצרה לסדר אותה לעצמה שלפי חכמתו מבין שאת זאת יוכל המקבל לקבל (וזה. נק' בעמ"ו בשם עלמא עילאה). הנה אין כל דבר מחכמתו הרחבה נעלם ממנו גם בעת חשבו בפרטיות שבערך התלמיד (וזהו ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך דייקא). אמנם ידוע שבכדי שתתקבל החכ' בשכל התלמיד ככל אשר יוכל שאת בכליו צריך להיות אל החכם שלימות כח הדיבור ג"כ דהיינו חכ' שבדיבור בינה שבדיבור ומדות שבדיבור כמ"ש במק"א. וזה מועיל לתלמיד שיתקרב לקבל פנימי' המכוון של הדבר חכ' ולא יספיק שטחיות חיצוניות הדבר. וכמו אם הרב מדבר בלבוש משל הנה בכחות שלימות הדיבור מגיד הוא להתלמיד המקבל להבין שהעיקר הוא הנמשל מזה ועי"ז ישיג התלמיד את הנמשל לפ"ע כליו. אך בכדי שיוכל התלמיד לעמוד על הכרת מציאות פנימיות ועצמיות חכמתו של הרב בדברים הללו. אף שא"א להבין ולהשיג אותה כלל. רק עכ"פ יהי' לו הכרה בה ויבין שהוא הוא כל תכלית ועיקר המכוון בחכ' (וזהו ע"ד ענין הכרה הבאה מפ' העקרי כנ"ל רק ששם הוא במהו"ע ית' ולגבי דבר חכ' הוא כענין ההכרה בבחי' ה' יראה שבהר הנז"ל במשל ומזה יובן בנמשל כדלקמן). צריך הרב לכוון בעצמו פרטי הדבורים שמגיד לתלמיד ולהעלותם בעצמותו אל מקור החכ' שלו המוטבעת בקרבו בתולדתו (שהוא אצל החכם עצמו ג"כ כעין ענין ההכרה דפ' העצמי הנ"ל). ועי"ז יתן כח סגוליי בדברים שיכיר התלמיד על ידם בדרך אור פני החכ' כפי מה שהיא מאירה במוח הרב עצמו בחב"ד שלו שהן בחי' ראי' והשגה שלו. (וזה יובן בפשיטות וענין הלבשת סתרי הקבלה בדברי מוסר לעם ה' שהחכם עצמו מכוון לעצמו בסוד ה' אשר בסתרי הקבלה וממשיך הדברי מוסר עפ"י דרך הקבלה הרי מסט' דילי' הוא מגיד סתרי הקבלה (וזהו ושכנתי בתוכם כנ"ל). ואם יש לו להחכם כח הדיבור בשלימות ממילא יבין המקבל גם אפס קצהו מסוד ה' הבא ומתלבש בתוך דברי המוסר דהיינו לזכור על ענין האלקות ממש של כאו"א לפי ערך ומדרי' נשמתו המכרת את בוראה כנ"ל משא"כ כשאין לחכם כח הדיבור לא יקבל המקבל מן הדבורים רק דברי המוסר לבדן כשאר דברי מוסר שאינן נמשכין מסוד ה' דאף אם יזכיר ענין האלקות במוסרו לא יעיר אזן התלמיד באידנין דשמעין (הנק' דער הערין טיף אווארט). וזהו עדיין רק לענין זכרון והתעוררות התלמיד לענין האלקות בכללות. אמנם אם ירצה הרב שיוכל התלמיד לקבל גם בחי' הרחבת הידיעה בסוד ה' המכוון בדברי מוסר. (אף שכמו שהרב מכירה לא יוכל לעמוד עד מ' שנין מ"מ לפי כליו יעמוד עכ"פ על ענין הרחבת ידיעה). יש לו להרב לקדש את דבוריו המסודרים למוסר לכוון בהם איך שהדברים כמשמען הן הן סוד ה' כי הקב"ה בידיעת עצמו ית' יודע את כל הנמצאים ואצי' ועשי' שוין כידוע לי"ח וסגולת הקדושה הזאת תעיר לב התלמיד (ולא מוחו ודעתו). להכיר את ענין סוד ה' שבחב"ד של החכם ותדבק נפשו אחריו כלומר אחר סוד ה' שמכיר בלבו (והסימן לזה הוא התקשרותו העצמית בהחכם כידוע ליודעים). וכ"ז הוא ההכנה מצד הרב. אולם יש עוד הכנה מצד להתלמיד המקבל. ותחלת ההתעוררות לאיש ישראל שיעלה להקרא בשם תלמיד הוא כענין מ"ש באלי' ואלישע וישלך (אליהו) אדרתו אליו (והוא חורש בשנים עשר צמדים ככתוב) ויאמר אלישע אשקה לאבי וגו' וילך אחרי אליהו. וכי מה עשה לו אליהו ומה גילה לו אלא שעשה לו ההתעוררות בנקודת היהדות שלמעלה מכחות הנשמה בהשגה והכרה. דוגמא ולדבר מ"ש בפ' אעפ"י בכתובות בבת חכינאי הוי לבה פרח רוחה. שפנימי' נקודת לבה הכירה שזה בעלה ולא באה ההכרה להתצמצם בכח השכל וההכרה שלה. ודבקה נפשה בהבטה והכרה זו שנק' בל' הגמ' הוי לבה פרח רוחה. וע"י הכנה זו בתלמיד נעשה לו החפץ ללמוד ולקבל ממנו. והתחלת הקבלה היא השמיעה טובה באודנין דשמעין הנ"ל, ועי"ז נעשה התלמיד מוכן שאם מסדר הרב ומקדש ומעלה הדבורים בסדרן לשרשן כנ"ל יתעורר לב התלמיד להכיר ענין ההרחבה הנ"ל. ועם האמור יובן בנמשל דג' תרומות שנאמרו בפ' תרומה נתפרש ונת"ל פ' הנ"ל שהן בחי' ה' מלך גאות לבש שעי"ז דוקא יוכל להיות בחי' ושכנתי בתוכם. שזהו כמו במשל שעלה ברצון אלי' לקרב את אלישע וע"י הג' תרומות הללו שנעשו ממשה וב"ד כמשנ"ת פ' הנ"ל אמר ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך (היינו למשה שנתקדש בענן). ככה ממש תהי' השראת השכינה בישראל מסט' דקוב"ה. וזהו כמו במשל שחכמת החכם יודעת גם תוך הדברים הקצרים שמגיד לתלמיד כל עומק פנימיותה. אך כלפי בנין הפרצוף הארה הנ"ל בתוך בנ"י לפ"ע והשגתם הוצרך לומר ועשית שצריך לעשות בחי' צמצום ותמונה וכלי לחכמת החכם ובקצרה. איך ובאיזה אופן תבוא בקרב עם בנ"י שאין להם כלי להשיג החכ' עצמה. זהו ועשית תיקון ובנין חדש וכמו בחי' עלמא עילאה הנ"ל שהחכם משער בעצמו, שבאופן זה יתקבל אצל המקבל. ואח"כ בפ' תצוה אמר ואתה להיות שכהונת אהרן הוא לדורות בין במדבר בין בבהמ"ק שבירושלים אמר ואתה בבחי' של עצמך. כמשנת"ל באריכות בפ' תצוה. הקרב אליך את אהרן שהוא שושדמ"ט כידוע פי' שע"י בחינתו תבוא בחי' השכינה בקרב בנ"י שיתפעלו מבחי' האלקות דשכינה ממש וזהו כמו במשל שע"י תיקון כח הדיבור בחכ' שבדבור כו' יבוא כח השמיעה טובה דאודנין דשמעין וזהו כמ"ש ואתה אהי' לו לאלקים (משה שושדמ"ל). והוא יהי' לך לפה היינו כח הדיבור וזהו שושדמ"ט השוכנת בישראל להביאה אל המלך דהיינו בחי' השמיעה טובה הנ"ל שהוא בעצם במטרוניתא עצמה רק שישראל מתעלים על ידה. והנה זהו כבר נגמר שלימות הענין דושכנתי בתוכם כמו התלמיד שמקבל ומבין בבחי' השמיעה טובה שמגעת עד עומק החכ' ולא עד בכלל כי עיקר השמיעה היא במטרוניתא עצמה. ועי"ז כבר יש מקום להעלות קרבנות ע"י אהרן ובניו כהנים שנתקרב קרבן המלואים שלהם וגם נמשחו בשמן המשחה עי"ז נתקדשו שיוכלו להמשיך קרבתן אל ואתה דמשה גם אל בנ"י בבחי' שושדמ"ט. וגם המזבח החיצון שבו עולין הקרבנות שהן בחי' התפעלות בנ"י דנשמתם בגופם להעלות אשה לה' ע"י בחי' עליית המטרוניתא ע"י אהרן שושבינא גם הוא נתקדש ע"י הקרבנות כמ"ש שבעת ימים תכפר על המזבח והי' המזבח קדש קדשים כל הנוגע במזבח יקדש וכמשי"ת. ואחר שכבר נעשה שושדמ"ל ע"י ועשית דפ' תרומה שהוא כמשל צמצום הדבר חכ' במשל כנ"ל וגם נעשה תיקון אהרן שהוא לפה למשה שהוא תיקון הדבר במשל כנ"ל נעשה עליית המטרוניתא כמשל השמיעה טובה הפועלת התפעלות בנ"י ועליית נדבתם להקריב על המזבח. וזה מספיק להיות בחי' ונועדתי שמה לבנ"י כידוע שהוא מלשון כי הנה המלכים נועדו שהוא קירוב וחיבור למעלה מן השכל והחכ' (כידוע למשכילים ענין הדביקות הבאה לאחר ההשגה והבנה). וענין זה הוא כמ"ש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה (בגילוי) אותך ולא אותם כנ"ל. ואף שהם לא יראו ולא יבינו את זאת אעפ"כ ונקדש בכבודי ממש מאחר שמסט' דקוב"ה ושכנתי ממש בתוכם כנ"ל. (ומה שבאהרן הי' הקידוש בקרבן ובשמן המשחה ביחד כמ"ש ולקחת מן הדם וגו' ומשמן המשחה והזית על אהרן וגו' ובמזבח לא נזכר כאן רק הקידוש שע"י הקרבנות יתבאר לפנינו בביאור ענין שמן המשחה):
2
ג׳אחר כ"ז בא הכתוב בענין עלי' אחרת שלמעלה מעלה גם מענין ונועדתי הנ"ל. וענין עלי' הזאת י"ל מענין ירידת הנשמה אלקית שבגוף האדם שהוא לפי הנראה ירידה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא כי הנשמה עצמה אינה צריכה תיקון וטהורה וקדושה היא בכל כחות דרצון ושו"מ ומחדו"מ שלה. ויורדת ירידה לסבול גסות הגוף וגם טומאתו לפעמים מרצון ומדות שלו בעלמא שפלה כידוע אריכות ההתבוננות בזה. והכל בכדי לתקן את הגוף ולהעלותו ע"י כח קדושת הנשמה בתו' ועבודה. שה"ז כמשל שיעמידו את בן המלך לנקות רפש וטיט שבבית וחצר וכו'. אמנם ידוע ג"כ ששכר הנשמה ע"ז הוא גדול מאוד מה שא"א לה כלל לזכות לשכר זה בלתי העבודה הקשה שבגוף והוא כי הנה הנשמה אף שהיא חלק אלוה ממעל ויש בה ניצוץ אלקי המאיר לה אעפ"כ היא בחי' נברא ממש יש ודבר בכל בחי' עולם דעולמות הנפרדים שאין להם ערוך כלל וכלל עם עולמו של הקב"ה שנק' עולם היחוד. ולא שעולם היחוד הוא למעלה במקומו ואינו מגיע לעולמות הנפרדים אלא שהוא נמצא גם בהם אלא שאין להם כח להשיגו ולהרגיש ערכו לא מיני' ולא מקצתו. וזה יובן ממה שאנו רואים בפ' זו שאמר השי"ת למשה לך רד כי שחת עמך עשו להם עגל מסכה וכל הענין ויחל משה וכו'. אעפ"כ כתי' וירד משה מן ההר ושני לוחות העדות בידו. ואח"כ כאשר בא אל המחנה וירא את העגל וגו' וישלך מידיו את הלוחות והנה מה נתחדש לו בראי' זו הלא כבר הגיד לו השי"ת עשו להם עגל מסכה ואעפ"כ ירד עם הלוחות. ומה נתחדש לו עתה ששברם. אלא ודאי שבהיות משה עם ה' הוא הבדלתו מגופו לגמרי (ולכן לחם לא אכל וגו'). רק נשמתו הכירה והשיגה את עולמו של הקב"ה שיודע בו בידיעת עצמו ית' כל הנמצאים התחתונים וראה משם את העגל ומחולות והגיד למשה. רק שזה הוא ענין נבדל לגמרי א עולמות היש ודבר ונשמה בגוף. וכמ"כ יובן שהנשמה מצד עצמה א"א לה כל לעלות אל עולם היחוד (כ"א במשה שויכסהו הענן להר ומשה עלה בענן ונתקדש בענן כנ"ל). והי' זה שכרה דירידתה לגוף לקיים תורה ומצות ועבודה בהיותה בגוף דוקא שבזה הוא ענין כמו ולחכימא ברמיזא שע"י הרמז יוכל לגלות מה שלא בא בשכל והשגה בשום דברי חכ' וקיום התומ"צ בגשמיות הן אברין דמלכא המתגלים בגעה"ע להנשמה ובעלייתה משם למעלה מעלה למיקם קדם ה' ע"י הרמז דתומ"צ הגשמיי' (והמצות נק' לבושים כמו הענן שע"י נתקדש משה כנ"ל כן ע"י הלבושים מתקדשת הנשמה). לראות בתפארת עוזו של עולמו של הקב"ה. וכמ"כ יובן שע"י עשיית המשכן והמזבח והקרבת הקרבנות עליו ונועדתי שמה כנ"ל שהוא מסט' דקוב"ה ככל אשר אני מראה אותך כנ"ל. אז הוא אומר ועשית מזבח מקטר קטורת. שהוא ענין עליון נורא מאוד נעלה על בחי' ונקדש בכבודי הנ"ל. כדוגמת מעלת הנשמה בקבול שכרה לראות פני ה' בעולמו של הקב"ה הנ"ל שהוא מאד נעלה על קדושתה בעת עשיית התומ"צ אשר קדשנו בהם. ועוד ית' הכל לפנינו אי"ה בפ' הקטרת והנה גם המזבח הזה הוא בכלל עשי' דמשה שצריך לעשות לתקן את זאת כמשנת"ל בענין עשיית המשכן שהוא סדר צמצום תמונה לושכנתי בתוכם ולפ' הארה לבנ"י. וכמו שגם למשה שיעלה אל ההר להיות עם ה' הי' צריך לעשות הענן שבו יתעלה ויתקדש כמ"כ יובן שגם המזבח למקטר קטורת עליו (כנ"ל שהוא כמו שכר הנשמה). צריך לעשותו, ובכ"ז האמור בפ' תרומה תצוה נשלם תיקון של בחי' המשפיע כמו הרב החכם שרוצה לקרב את התלמיד ככל הנ"ל ובפ' זו דכי תשא הוא סדר עלייתן של בנ"י עצמן כדוגמת מדרי' עליות המקבל הנז"ל במשל. וזהו כי תשא את ראש בנ"י בחי' גולגלתא דנוק' כנס"י לפקודיהם כלומר שיקבלו פקודתם שנפקדים מלמעלה כמו חייב אדם לפקוד את אשתו וכדומה וענין הפקידה כבר נת' שהוא כמו וישלך אדרתו עליו דאליהו ואלישע הנ"ל ונת' ג"כ שזהו כמו סוי לבה ויכול להיות פרח רוחה. ולכן אמר ונתנו איש כופר נפשו ולא יהי' בהם נגף וכו' והיינו שיתנו מחצית השקל וכמ"ש ברע"מ מאן מחצית השקל דא וא"ו שהוא עץ החיים פי' שהמחצית השקל שנותנים לקדושת תרומת הלשכה להקריב אשה לה' נעשה בחי' כלי להיות בהם אור הפקודה הנ"ל בבחי' עץ החיים ולא יהי' בהם נגף כנ"ל. (ובזה יש להבין עוד לשון הרע"מ מאן מחצית השקל כגון חצי ההין עשרים גרה השקל דא יו"ד. היינו שבא לפרש שלא תאמר שמחצית השקל ר"ל כלי המשקל ששוקלין בו מחצה כמו חומר המשקולת דליטרא וחצי ליטרא. ולז"א כגון חצי ההין האמור בתורה ויין לנסך חצי ההין וכדומה דקאי על היין עצמו ודאי ולא על הכלי כן יתפרש מחצית השקל הוא אור הוא"ו בחי' עץ החיים הנ"ל דעשרים גרה השקל דא יו"ד במלואו שעולה עשרים בגי' כתר שהוא המתנשא מימו"ע דזו"נ והם נכללים בו שניהם כא' יחד המשפיע והמקבל שזהו כמשנת"ל דבענין סוי לבה דבקה נפשה אחר המשפיע ופרח רוחה. ובנתינת התרומה דמחצית השקל נעשה בחי' כלי להתקומם בה דביקות המשפיע בבחי' אור החיים דוקא. ובמק"א מפורש בע"א). והנה ידוע בכאריז"ל דחודש ניסן הוא בגולגלתא דנוק' שהיא בחי' כללות עליות המקבל דכנס"י לקבל האורות דיצי"מ וימי הגדלות דספה"ע ומתן התו' בחג שבועות כמ"ש במק"א באריכות. ומבואר עוד שם בכאריז"ל דחודש אדר הוא בפה דדכורא בחי' המשפיע ולכן בא' באדר משמיעין על השקלים. וזהו זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה. פי' שקרבן ר"ח הוא עליות החדש של לבנה שהוא הנוק' בעת שמתחדש באור חדש לכל חדשי השנה דהיינו ניסן גולגלתא דנוק' ופירז"ל דהיינו חדש והבא קרבן מתרומה חדשה דג' תרומות שבפ' זו כי תשא הן ג' עליות המקבלים לג' בחי' התרומות דפ' תרומה שהן למשפיע כנ"ל בענין ה' מלך גאות לבש). והנה זאת הוא עלי' ראשונה שע"י משה (כמשנ"ת בפ' תרומה דבר אל בנ"י ויקחו לי תרומה). אח"כ אומר ועשית כיור נחשת ורחצו ממנו אהרן ובניו וגו' בבואם אל אוה"מ וגו'. שזה מגיע לבחי' עליות המקבל שע"י אהרן הפה דמשה כנ"ל. שזהו עלי' השני' דמקבל דבחי' השמיעה טובה. אח"כ הוא אומר ואתה קח לך בשמים ראש. פי' ואתה כבר נת"ל בפ' תצוה דקאי על בחי' העצמיות דמשה (ולא שמקבל מן ההר) קח לך לעצמך לבחינתך זאת בשמים ראש שלמעלה מן המוחין שזהו במשל העלאת סדר דבורי ואותיו' הד"ת (או הדברי מוסר) אל שרשם ומקורם בטבעיית החכ' העצמיית של הרב המשפיע בחי' ח"ס שלמעלה מחכ' הגלוי' בחב"ד שלו. ומשחת בו את אוה"מ וכל הכלים שעי"ז בא בהם כח הסגולה לקבל פ' הארה מאור פני משה (וזה בא ע"י ב"ד של משה שהן ע' זקנים עיני העדה לראות אור פני משה הנ"ל). עם כח פ' העצמי שגם ישנו בהם ככל הנז"ל במשל וזהו כח הסגולה שיבוא מאוה"מ והכלים לתיקון המקבל דכנס"י. משא"כ שבעת ימים תכפר על המזבח הוא רק לצורך המזבח עצמו לבחי' ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה איתך כנ"ל ולכן זה נז' בפ' תצוה ושמן המשחה שלצורך תיקון המקבל בא בפ' זו. אבל אהרן שגם לתיקון עצמם בהיותם נשמות בגופים הוצרכו לשניהם למלואים דקרבנות ולשמן המשחה והוא הנז' בפ' תצוה. ומה שיבוא ממשיחת אהרן ובניו ובגדיהם לכח סגולת תיקון המקבל הוא הנז' בפ' זו שנית ואת אהרן ואת בניו תמשח:
3
ד׳אחר כ"ז אמר ויאמר ה' אל משה קח לך סמים. פי' קח לך כמו לקיחת סמי הרפואות שעי"ז יקבל האדם כח הרפואה ותיקון גופו. ככה אומר כאן שע"י ויאמר ה' אל משה מאמרו של הקב"ה הוא הגורם שיקח משה לעצמו הסמים (ע"ד משנת"ל בפ' תרומה ונז"ל כאן שע"י דבר אל בנ"י יבוא ממילא הענין דויקחו לי תרומה ועי"ז ועשית איתה כלומר אות ה' פ' המל' הכוללת רחל ולאה (ולכן הוא בין במשכן בין בבית עולמים). קטרת מלשון קשר. ונתת ממנה לפני העדות ר"ל פנימה בעומק העצמות שלמעלה מבחי' אוה"מ אשר אועד לך שמה כענין ונועדתי שמה הנ"ל. קדש קדשים תהי' לכם פי' הוא בחי' קדש עליון נורא שאין מתקדשים בו אלא קדשים הקדושים מעיקר מציאותם כדוגמת ענין הנשמה עצמה שהיא דוקא מקבלת שכרה ככל הנ"ל. וענין הקטרת הוא בתפלה בבחי' היכל ק"ק שאחר תפלת העשי' והיצי' והבריאה שהוא עליות העולמות וכענין מזבח החיצון שע"ג מעלים בשר ודם וחלב הבע"ח שיעלו הניצוצין אלקות שבהם מבחי' היותם בעולמות נפרדים להתכלל ולהתקדש בקדושה האלקות ממש. ומ"ש במזבח החיצון והי' המזבח ק"ק (אין הפ' כנ"ל בקטורת אלא) פי' שמקדש דברים של חול והעלם העולמות לעשות אותם קדשים. וזה שמפרש אח"כ ואומר כל הנוגע במזבח יקדש. וזהו ענין כל ההתפעלות שבתפלת העשי' והיצי' והברי' שאח"כ אומר ק"ש קדושת היחוד שזהו עליית ההתפעלות להתכלל בקדושת יחודו של הקב"ה ביחו"ע ויחו"ת והיכל ק"ק הוא העלי' לאצילות עולמו של הקב"ה וכמ"ש פי' עולמו של הקב"ה והוא. ענין העבודה לשם יחוד קובהו"ש שהוא למעלה מעלה בערך נבדל כנ"ל מענין עליות העולמות. משארז"ל שבתפלות ח"י ברכות הוא כעומד לפני המלך ושוכח על עצמו (ענין ערך מדרי' עולמות והתפעלות באימה ויראה ונעימה קדושה וכו') לגמרי ואין ענין העבודה הזאת מערך ענין עליית עולמות אלא דביקות הנשמה אלקי' בעבודה זו דיחוד קובה"ו וזהו שאמר בקטורת קדש קדשים תהי' לכם. פי' שלא יעלה אל הקדושה הזו אלא קדשים הקדושים בעצם שהוא בחי' אלוה ממעל דנשמה. ולכן אמר בפ' תצוה קטורת תמיד לפני ה' לדורותיכם ועמדנו לעיל על דקדוק לשון תמיד. ועם האמור יובן כמ"ש בתניא שיחוד קובהו"ש שעושים הנשמות בגופים הוא למעלה נצחיי לעולם רק שלמטה נפרד האדם דגוף ונפש מן היחוד אבל הנשמה נשאר לה כח ועוז מתמצית הקדושה עליונה דיחוד קובהו"ש הנ"ל. וזהו קטורת תמיד לפני ה' דהיינו נצחיית היחוד דקטורת. לפני ה' יהי' ממנו זכרון לדורותיכם להנשמה שבגוף. וזהו מ"ש לא תעלו עליו קטורת זרה. פי' מה שעולה מן מדרי' העולמות אפי' בעלי' אחר עלי' לא יגיע למדרי' ובחי' דמזבח מקטר קטורת שהוא עליון נשגב מכל מדרי' עליות ענין עולמות רק בחי' יחוד קובהו"ש לפני ה':
4