חנה אריאל, פורים א׳Chanah Ariel, Purim 1
א׳וקבל היהודים את אשר החלו לעשות. הדקדוק וקבל ל' יחיד והיהודים הוא רבים את אשר החלו לעשות דרז"ל את אשר החלו במ"ת. י"ל מה הי' ענין עשי' לישראל בעת מ"ת שוירד וידבר אלקי' (ומ"ש ויתיצבו בתחתית ההר הנה גם התיצבות זאת ארז"ל שלא עשו הם בזה כלום כ"א הוא ית' כפה עליהם ההר כגיגית ושזה פי' בתחתית) ובפסוק ויען כל העם קול א' ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה מהראוי שהי"ל כל אשר ידבר ה'. וענין מארז"ל הנ"ל אשר החלו לעשות במ"ת קאי שם על מכאן מודעא רבה לאורייתא שאנוסים היו ע"י כפיית ההר הקשו שם בתוס' והלא מרצונם ודעתם אמרו נעשה ונשמע ומה צורך הי' לכפות עליהם ההר. ומה שיראה בזה הוא דמ"ש כל אשר דבר ה' ל' עבר קאי על מ"ש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל. והדברים הם אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים וגו' ועתה אם שמוע תשמעו בקולי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואומר עוד ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. ול' ואתם אין מובן הלא עמהם הוא מדבר ואומר והייתם לי סגולה לא הי"ל לומר רק וגם תהיו לי ממלכת כהנים. אך י"ל דשני ענינים הם אם שמוע והייתם וגו' הוא ממילא אם שמוע ממילא והייתם. וענין ממלכת כהנים עליו הוא אומר ואתם תהיו שהם דוקא ישתדלו בכחם להיות ממלכת כהנים. כי הנה אמר אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים הוא שבירת עולם מעל בנ"י בי' מכות ובזה הי' להם מקום פנוי לעלות אל ה' כענין לחירות עולם שנת' בכ"ד. אך עליית התתתונים למעלה בא ע"י מלאכים כידוע בענין התפלות שמלאכים מעלים אותם זה לזה עד לפני ה' ואף שהתפלה עצמה היא אליו ולא למדותיו מ"מ לפי שהם דבורים גופניים וגשמיים ממונים ע"ז מלאכים להעלות הדבורים מגשמיות לרוחניות ומרוחניות לרוחניות עליונה יותר כמה מדרי' כידוע בס'. רק שתיבות התפלה הן אותיות הנק' כלים לכן עלייתם ע"י כלי המלאכים דהמלאך נשיק לה וגפיף לה עד שכוללה בחדרי' הכלים שלו וכן ממלאך למלאך. אבל ישראל ידוע שהן מפנימית הכלים לכן אין עלייתם בדרך התכללות בהמלאכים המעלים אותם אלא שהחלאכים נושאים אותם על גבי כנפיהם מלמעלה כמ"ש במדרש שהנשר נושא את בניו למעלה מגופו של עצמו דהיינו ע"ג כנפים שלו כשפורשם למעלה וז"ש ואביא אתכם אלי אלי חמש לפנימית הכלים העליונים שבהם גילוי היחוד דאיהו וחיוהי וגרמוהי משא"כ בחיצוני' הכלים שהן מעלימים על האורות כמ"ש ובהון אתכסיאתן. וז"ש ועתה שעשיתי לכם מדרי' זאת שגם כשאתם בגופים יהי' לכם חבור עם פנימית הכלים העליונים. אך להיות החבור הזה מעוטף ומלובש תוך נפש החיונית הבהמית והגוף. לכן תלוי החבור הזה בבחירת האדם כידוע לכן אומר אם שמוע תשמעו וידוע דשמע ל' אסיפה וחבור ור"ל אם בבחירתכם תתחברו אל המעלה שהעליתי אתכם וזהו בקולי כידוע ענין קול ודבור שהקול הוא בחי' דכורא והדבור נוק'. דכורא הוא משפיע והיינו בעליית נש"י בבחי' פנימית הכלים (שידוע משל דפנימית הכלי הוא החלל שבכלי שמתמלא ממה שבתוכו ומחאחד החלל עם המשקה שבתוכה והיו לאחדים) מאיר בהם אור הדכורא והנש"י אינם אלא שומעים מל' צייתי ומקבלים והם אין עושים כלום. ואומר עוד ושמרתם את בריתי ידוע שענין הברית הוא הבאת ההשפעה למקבל אומר עליו תשמור שאתם צריכים רק לשמור מה שישפיע והן עצמן אינן אלא כמשל פנימית הכלי והחלל המקבל ההשפעה וצריך עכ"פ שמירה שלא ישתנה מצד לבוש הנפש החיונית הבהמית. והייתם לי סגולה מכל העמים: פי' שע"י הביטול הזה והחבור וההתקשרות כנ"ל כשהם בגופים גשמיים יעלו עי"ז גם כל העולם כולו אל בחי' ביטול והזזה ממקומו ע"ד שמעו עמים ירגזון וכדומה. ואומר כי לי כל הארץ כלומר ע"ד מ"ש כל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו. וכ"ז יבא ממילא ע"י השמיעה ושמירת הברית. וזהו תיקון העולם שיבא ע"י ישראל ממטה למעלה. ואומר הכתוב ואתם מצד ישותכם בעולם תהיו כלומר תשתדלו מעצמכם להיות ממלכת כהנים וידוע בענין מלך וכהן שהכהן הוא המביא את המלך אל העם באור פניו או"פ מלך חיים. ואומר הכתוב שאתם תקבלו עליכם עול מלכות להיות כהנים וממשיכים גילוי אלקות בעולם מלמעלה למטה עד שכל ענין מציאות בנ"י בעולם הוא מדינת המלך שמלכותו עליהם הוא היותם כהנים. ואלה הדברים אשר תדבר אל בנ"י. ויבא משה וגו' ויענו כל העם קול א' ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה. היינו להיות ממלכת כהנים. אבל ונשמע שהוא אשר דבר ה' אם שמוע תשמעו כנ"ל לא אמרו עדיין עד מה שנא' פ' משפטים. ויקח משה ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל העם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ואפ"ל שבאמת לא הי' בהם עדיין הכח לקיים שמוע תשמעו אבל אחר שבא להם הברית ופעל בהם קבלת השמיעה כנ"ל שהברית פועל זאת. וע"פ הדברים האלה י"ל בשנויים שבין פסוקי פ' יתרו לפ' משפטים. ביתרו אומר ויבא משה ויקרא לזקני העם (ולא לכל ישראל קרא) וישם לפניהם את כל דברי ה' (ל' וישם ולא ויאמר וידבר ויגד) אשר צוהו. ויענו כל העם ל' רבים. ובפ' משפטים אומר ויבא משה ויספר לעם את כלידברי ה' ואת כל המשפטים (הרי שאמר לכל העם ובל' ספור גם הוא משונה) ן כל העם קול א'. ל' יחיד. ואח"כ אומר ויאמרו ל' רבים. ועפ"י האמור עם הידוע ומבואר במק"א שדבור וצווי הש"י הוא הנותן כח חדש במקבלים שתהי' בעשייתם ותנועת פעולתם המשכת קדושת המצוה בעולם (משא"כ מי שאינו מצווה) וכשהי' אומר למרע"ה הי' נותן למרע"ה הכח גם להמשיך בישראל ע"י של משה. ולכן כשבא משה להגיד ענין ואביא אתכם אלי ועי"ז ימשוך בקרבם הכרת והרגשת ענין הביטול וההתחברות דענין פנימית הכלים הנ"ל הנה ענין זה הוא מתקבל בישראל מדרי' אחר מדרי' ראשי בנ"י, ובחי' מדרי' רגלים כאדם שלם ראש וגוף וידים וצפרני רגלים מקבלין דין מן דין (עיין לק"א פ' ב') ולכן ויבא משה ויקרא לזקני העם וידוע ענין קריאה הוא הכנה שעושה במקבל לקבל הדבור. וזהו ענין משרז"ל לכל דבור קדמה קריאה. אומר הכתוב שההכנה עשה משה מפי עצמו ובכחו. וישם לפניהם את כל דברי ה' אשר צוהו. השימה מורה שכפי אשר צוהו ה' למשה ונתן בו הכח אלקי של העלי' וההתחברות הנ"ל אותו הכח ממש שם לפניהם והוא נמשך לעם ע"י זקני העם דוקא כנ"ל בשם הלק"א ובאותה השימה מסר להם גם ענין השמיעה והעשי' דממלכת כהנים הנ"ל ולפי שמסר להם זאת דרך ההדרגה מזקני ישראל וכאו"א מן העם מקבל כפי ערך מדריגתו לכן אומר ויענו כל העם ל' רבים יחדיו מורה על חבור כולם בפרצוף א'. ועל השמיעה לא ענו כמשנ"ת. ועל ממלכת כהנים אמרו כל אשר דבר ה' נעשה כדלעיל בפנים. ושימה הזאת דוישם הנ"ל היא מסירת כח בחי' הדכורא דאלקות אלי האמור. ושוב אח"כ הי' מ"ש בפ' משפטים ויספר לעם וידוע דסיפור הוא בחי' נוקבא וגם לא בכחו של משה עצמו רק דרך מסירה כמו השימה הנ"ל בבחי' כח הדכורא כך הוא הסיפור בכח הנוקבא שמסר לכל העם כאחד כי אין בזה בחי' ההדרגות (כידוע דזרע דנוקבא אין בו פרצוף וזרע הדכורא הוא המברר מה שמתחבר מזרע הנוק' אל זרע הדכורא הבא בבחי' פרצוף דוקא וכמ"ש במק"א שע"י כלי המחזות יוכלו לראות בטפת הדכר פ' שלם ועיקר הולד הוא מזרע הנוק' רק שמתהווה לפרצוף ע"י זרע הדכורא. מהמשל יובן ענין השימה והסיפור הנ"ל) ויובן ג"כ שהסיפור פעל ענין טבע היהדות (אידעשע נאטור) וידוע בכ"ד שזה בא מנקודת פ' המל' נוק' קדישא העיקרית והוא ענין חביבות המצות על כל ישראל אפי' בנשים והדיוטים וגם הוא זה ענין קבלת עומ"ש מבלי שום דעת והשגה [רק] טבעי (נאטור הנ"ל) וז"ש את כל דברי ה' ואת המשפטים וק"ל. וכאן לא אמר כאשר צוהו למשה עצמו והיינו כידוע דמשה נק' בעלא דמטרוניתא. ויען כל העם ל' יחיד כי כל העם כולו נתפעלו בשוה מנקודת העצמיית שממנה טבע היהדות. עה"ה] והנה ענין ממלכת כהנים שקבלו ואמרו נעשה כאמור עיקר הכח שיוכלו להיות כהנים ולהמשיך או"פ מלך חיים בעולם הוא רק מן המלך המולך בממלכה זו שמאיר בהם כענין בחי' ממכ"ע הידוע היינו שנותן כח וחיות לכאו"א כפי מה שאפשר לו לקבל ולא יתבטל נמצא שאין בכח היותם כהנים רק לפי מדרי' ערך ישות כאו"א ורצה הקב"ה לזכות את ישראל להיות בכח כהונתם להמשיך בעולם מה שלמעלה מערכי חילוקי מדריגתם והיא התורה שתורה אחת תהי' לכולם לכן כפה עליהם ההר כגיגית פי' שהמשיך עליהם בחי' אור. מקיף לכולם בשוה והמקיף הזה יאיר עליהם שגם בבחי' הפנימי שלהם יוכלו להמשיך כח התורה. וזהו ענין החלו לעשות בכח האו"פ שבהם גם את אור המקיף בעולם ע"י המ"ת בקרבם כענין עם תורתי בלבם. נמצא שכח קיום התורה לא הי' ביכולתם מצד האו"פ שבקרבם כ"א מצד המקיף המכריחם. ע"כ אמרו מודעא רבה לאורייתא. כי מרצון ושו"מ שלהם לא קבלו עליהם התורה רק להיות ממלכת כהנים כאו"א לפי השגתו. וע"ז אמר הדור קבלוה בימי אחשורוש וזהו וקבל היהודים את אשר החלו ויהי' המכוון בזה שקבלו האו"מ בבחי' פנימיות רצון ושו"מ שלהן לעצמן והיינו שהמקיף נעשה פנימי ואז יש בכחם שבקרבם לעשות את דברי התורה בלא סיוע המקיף ממילא שוב אין שם מודעא והתנצלות לומר אחרי שהכל תלוי במקיף המכריחם דוקא אם הי' המקיף מכריחם היו גם אח"כ מקיימים את כהת"כ ובכח עצמן בלי הכרח המקיף אין ביכולתם להושיע א"ע אבל כשהמקיף עצמו בא להיות פנימי עד שהרצון ושו"מ הסכים לקבל על עצמן קיום התורה. שוב אין שום טענה. ואמנם להבין איכה נהייתה כזאת שבימי הגלות ישראל ושפלותם יזכו במה שלא זכו בימי הגדלות שנשא אותם על כנפי נשרים והוא בקצת ביאור מ"ש כס' משנת חסידים מס' אדר וז"ל כי בגלות ישראל לבבל בעונותיהם נתמעטה רחל וירדה למטה בבריאה ולא נשארה שה בקטנותה שיספיק לה אור המוחין שבתוך ז"א היוצא אלי' להגדילה אלא ירדה בסוד נקודה הצריכה בנין חדש ע"י כניסת המוחין בה ממש ולפיכך כל אותן השבעים שנה דגלות בבל נפלה שינה על ז"א כי יצאו המוחין וכו' נכנסו ברחל ומאור העודף מיסוד אבא הזכר וכו' באורך הזמן וכו' הוציא שרש מרדכי ומספרו רב חסד וכו' ומשם מתגלה רבוי החסדים בנוק' ביום פורים. ומיסוד התבונה הסובב ליסוד אבא בתחלת מקום יציאתו מהגוף יצאה אסתר וכו' שהוא סוד נקודה עצמיית המסתתרת וכו' ע"כ. וידוע שפרצוף רחל הוא עקרת הבית וישראל אברין דילה. והוא הוא אשר נקרא אותו בדברינו אלה בשם ממלכת כהנים וע"ז אמר ואתם תהיו שהם יהיו מתקני הפרצוף ובנינו באברין (כמשי"ת) וע"י כפיית ההר כגיגית נמשך ע"י אברי הפרצוף גם נקודה העקריית והעצמיית של הפרצוף וזהו שהחלו לעשות ולתקן האברים עם המשכת נקודה העקריית אבל נקודה העקריית לא היתה בגילוי בנר"נ שלהם וע"י רבוי החסדים בנוק' ביום פורים הנז' וע"י מרדכי שיצא לפני המלך כמשי"ת ואסתר שיצתה מיסוד התבונה הסובב ליסוד אבא כנ"ל זכו לקבל גם בקרבם באו"פ שלהם גילוי כבוד אור המקיף דנקוד' העקריית הנ"ל. ותו ליתא למודעא כי מרצון ושו"מ שלהם בבחי' או"פ שלהם ישנו לאור המקיף הזה ונמשך בקיומם תומ"צ גם בעולם בבחי' מתן בסתר הידוע אצלינו בכ"ד:
1
ב׳ביאור הדברים הנה ענין פ' רחל מבואר אצלינו בכ"ד שהוא ענין טבע היהדות בבנ"י. סיבתו הוא בנין הנוק' בחב"ד חג"ת נה"י מבחי' נה"י בא ההחלט אשר לעם בנ"י שעשיית המצוה היא שלימות האדם אף שאינו זוכר כלל בשע"מ מציאות הבורא ב"ה ומחג"ת בא חביבות המצוה ומאוס בדבר אסור וטריפה והריחוק מהם בלא זכרון ש"ש כלל וגם ענין בנין החב"ד יובן שאנו רואים המון בנ"י גדולים וקטנים הן הוגים בד"ת בתבונה ודעת ונהנין ונזונין מהבנת עומק הפשטים בגמ' ומדרשים ובאמת לשכל האנושי אין דברי הגמ' מיושרים ומובנים כלל וכדאיתא בס' הקנה בכ"ד שמקשה קושיות עצומות על פשטי הגמ' עד שאין דרך למצוא תירוץ וישוב כ"א עפ"י דרכי חכמת האמת והקבלה כמו שמפרש שם והרי כולנו יודעי תורה ונכון אצלינו הפשט ומתקבל בדעתינו היטיב והוא באמת מפני תוקף האמונה בד"ת שהן האמת הגמור בעולם מתיישב ומתישר אצלינו והוא בא מבנין כלי החב"ד דרחל ונקודה העקריית שלה הוא קשר וחיבור האלקי' אל ישראל עמו שהן באין מבחי' פנימית הכלי' כנ"ל. ונקודה זו היא ממלאה את בחי' החלל דפנימי' הכלים כידוע וכנז"ל. אך מן הנקודה אין שום גילוי מורגש בגוף כלל כי נפש החיונית הבהמית מכסה על אור הזה המאיר בנר"נ וגם ההולך בשרירות לבו הבהמיי לגמרי אין אור הזה נעדר ממנו אפי' בשע"מ ולכן אמרו כרחל לפני גוזזי' נאלמה שהחיצונים יונקים מבחי' שערות היוצאים ממנה בהתחברותה בנר"נ המעוטף ומלובש בגוף ונפש הבהמית. והיינו כשאין הנקודה באה בבחי' בנין הנ"ל שאז היא נאלמה שאין לה בחי' דבור המגלה. אבל ע"י בנין הכלים מאירה היא ומתגלה אורה וכחה בטבע היהדות הנז"ל. ושלימות בנינה הוא כשתחזור פנים בפנים היינו כמו שהי' בבנין הבית בא"י שלא ימוש זכרון האלקות ממש מטבע היהדות בגילוי במחדו"מ שלהן, וכשחסרה בחי' הפב"פ ויורדת לבריאה בבחי' אל מסתתר אעפ"כ טבע היהדות פועל בהם ככל הנ"ל דבחי' חב"ד חג"ת נה"י והגם שהפעולה היא כעין מצות אנשים מלומדה בלי זכרון ענין האלקות כלל כנ"ל מ"מ המאור שבתורה מחזירן למוטב לשים בלבם בינה ודעת את ה' ג"כ וזהו מ"ש במ"ח. הנ"ל ענין נשארה שם בבריאה שבקטנותה שמספיק לה אור המוחין שבתוך ז"א היורד אלי' להגדילה ולהשיבה פב"פ וכשירדה בסור נקודה (הצריכה בנין חדש ע"י כניסת המוחין בה ממש כל' המשנ"ח הנ"ל) היינו ענין כרחל לפני גוזזי' נאלמה הנ"ל. שאפי' במחדו"מ אין כחה חזק שלא תהא אדרבא יניקת החיצונים ממנה אז צריכה בנין ע"י כניסת המוחין בה ממש ויש לבאר קצת ענין המוחין. ידוע שעליית הרצון לברוא העולמות עליי' וסליקא זאת היא בעצמות אא"ס ב"ה הפשוט דהוא ושמו בלבד ולא הי' מקום לעמידת העולמות וכו' עד שנאצלו הספי' דזו"נ סכ"ע וממכ"ע שהן בחי' אחד האמת ויש זולתו כידוע בכ"ד משא"כ ספי' החו"ב דאו"א הן בחי' אחד האמת ואין זולתו כי פנימית אבא פנימית עתיק. מל' דאד"ק שהוא אא"ס בעצם כידוע ולכן בבחי' או"א אף שבאו בבחי' כלים גמורים ונמצא כבר מציאות ענין העולמות מאין ליש כמ"ש כולם בחכמה עשית (בבינה כן הוא בכוונות האריז"ל) אעפ"כ העולמות בבחי' מציאותם באו"א הן בבחי' הביטול הגמור לאור האלקי שבעולמות (כי ממך הכל) בבחי' ואין זולתו וכידוע בכ"ד בענין אור שנברא ביום ראשון צופה בו עד סוף העולם, ולכן בבחי' זו דוקא מאיר בה ענין מל' דאד"ק הנ"ל משא"כ בבחי' אחד האמת ויש זולתו העולמות מציאותם הוא בבחי' יש נפרד לעצמו לגמרי ואין מאיר בהם רק מלכות הנאצל ע"י הכלים דבהון אתכסיאת מב"נ לאנהגא בהון העלמין הנפרדים בצדק ובמשפט אבל בחי' הביטול דואין זולתו הנ"ל אין מתגלה בהם כלל היינו שאין מתגלה בהם בחי' מל' דאד"ק כ"א אחר מה"ת בקיום המצות ועז"א באגה"ק מ' איהו וחיוהי שיהי' המאציל ב"ה מלך על כל הנפרדים ע"י שיקיימו מצותיו שיצוה עליהם דוקא והיינו שבבחי' פב"פ דבר ה' עמכם במ"ת נגלה עליהם בחי' המקיף דכפה ההר כגיגית הנ"ל והוא קיומם המצות עפ"י בחירת רצון ושכל דאו"פ של עצמן כמשנ"ל. שהוא בא בקרבם ע"י בנין כלי הנוק' כאמור. והענין הזה הוא בא בזו"נ בבחי' המוחין דאו"א וכו' שהמוחין דאו"א בבחינתם כנ"ל הן בבואם בזו"נ מאירים הם ומזככים גם את כלי הזו"נ שיומשך מהם בעולמות בגילוי (כי הגילוי בעולמות ממש א"א כ"א ע"י כלי זו"נ כידוע). והיינו גילוי מל' דאד"ק הבא בבחי' המוחין דז"א וביחוד ז"א בנוק' פב"פ מזדככים כלי הנוק' להאיר בישראל אור המוחין דז"א [ובמק"א מבואר באריכות שיש ב' בחי' מוחין מוחין סתם דאו"א שבז"א (מלבד המוחין דהגדלת ז"א כידוע) שהן להחזירם פנים בפנים להאיר בקרב בני ישראל הכרת והשגת אלקות. ובחי' הב' הוא בחי' מוחין דתורה. וע"י בא גם בחי' המקיף ידכפה ההר כנ"ל וכאן אין מקום לדבר רק דרך כלל ענין המוחין והמשכיל יבין אמנם בנין כלי הנוק' ידוע שהוא ע"י ויפל תרדמה על האדם שמסתלקים המוחין מן הדכורא ונכנסין בנוק' ועי"ז ויבן את הצלע. כידוע בכ"ד. וגם בענין דקיימינן בי' ארז"ל בגמ' אלקיהם של אלו ישן הוא. ונכנסו המוחין ברחל בירידתה לבחי' נקודה כדי לחזור ולבנותה. והנה עפ"י המבואר פה מובן שזה תלוי בזה ר"ל אם המוחין הן מתיישבין בז"א אין המוחין נמצאים בנוק' כ"א ע"י יחודה בז"א מקבלת ממנו אור המוחין ולא מאו"א עצמן. וכמשסתלקין מז"א המוחין בהכרח שיכנסו בנוק' כי א"א לעולם בלא ואור המוחין שהן שרשן ממל' דאד"ק כנ"ל. ולכן בגלות בבל שנגזר ע' שנה ונסתלקו המוחין מז"א ובאו בנקודת הנוק' אעפ"כ לא הי' אפשר לה להבנות קודם ע' שנה מחמת הגזירה. עכ"ז לא נסתלקו המוחין לגמרי ממנה. והוא כענין מ"ש אעפ"י שחטא ישראל הוא ויש בו כח להרהר בתשו' ולהיות נחשב צדיק ממש כמארז"ל המקדש את האשה ע"מ שאני צדיק אפי' רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשו' בלבו. ועד"ז יובן קצת שגם שלא נבנה בנין אברי הנוק' להיות פועלים בכל ישראל עדשנ"ת מ"מ היו כמה וכמה צדיקים גדולים בישראל אשר בהכרה והשגה ממש זכו לאור המוחין ע"י ההתקשרות העצומה שבהם אל נקודת פנימית המל' (כדמיון התעוררות הבע"ת האמור) אך אעפ"כ חיצוני כלי הנקודה שלא בבחי' בנין מטלימים על אור הנקודה והמוחין הנ"ל שלא יפעול אורן במי שאינו מעמיק להגיע אל אור הנקודה גם כי המוחין ישנן בה. אולם במשך הזמן רכ פעלו הצדיקים שבאותו הדור שענין המוחין יבקעו את מסך החיצוני' ויאיר אור חדש לעיני כל ישראל. וזהו אסתר מן התורה מנין כלומר איך ומה הוא שרש בחי' אסתרי הנ"ל למעלה באור התו' והמוחין דמל' דאד"ק כנ"ל. ואומר דכתיב ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא. פי' דהנה סתם ההסתר על אור פנימית הנקודה והמוחין הוא חיצוני' הכלי כנ"ל. אמנם יש ענין ובחי' שההסתר על המוחין והפנים בא מן בחי' יום ההוא כלומר מן כח המוחין עצמן שנק' יום ההוא עתיקא סתימאה שמשם שרשן דפנימית המוחין דאבא ה פנימית עתיק מל' דאד"ק כאמור ולכן הגם שעכ"פ הסתר הוא שלא יבא בחי' הבנין תוך כ ישראל אעפ"כ ראו אור הנס (כמשי"ת) והוא מ"ש במשנח"ס הנ"ל שיסוד התבונה המלביש על יסוד אבא בתחלת מקום יציאתו מן הגוף יצתה אסתר כלומר שזאת היתה פעולת הצדיקים שבדור ההוא שיאיר אור הלבוש דתבונה ויבקע את הסתר החיצוניות וזה נק' ביום ההוא כי התבונה הוא בחי' חיצוני' בינה התגלות עתיק כידוע והחיצוני' הזה דוקא לבדו הוא שהסתיר על בחי' יסוד אבא פנימית המוחין (שהוא פני' שבפ') ויצתה אסתר שהוא סוד נקודה עצמיית המסתתרת כנ"ל בשם המ"ח עד שזכו כל ישראל להתעוררות הנקודה עצמיית בקרבם ע"ד הרהורי תשובה הנ"ל ועי"ז זכו עוד לבחי' ומרדכי יצא מלפני המלך הוא בחי' יסוד אבא דמוחין הנ"ל ויסוד דדוכרא ארוך שהוא. המשפיע לחוץ מגופו אף שבא מפנימית עצמות החיות דגוף אעפ"כ הוא מתפשט ובולט חוץ לגוף כמו דדי הבהמה שגם כי יותר משהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק בכל פנימיותה ועצמותה אעפ"כ הדדים המניקים בולטים חוצה לה והעגל המקבל ש לו שום התפשטות ואדרבה חלל שוקע תוך הפה. מובן שכאשר באו המוחין מאור אבא המשפיע תוך נקודת המלכות המקבל הגם שממנה מקבלים הנמצאים בבחי' ממכ"ע אין המל' משפיע כבחי' משפיע זכר לפי שהמקו' שהוא משפיע לשם אינו מערכה כלל כידוע הבדלת הערך בין הבורא לנברא. אין בכח השפעתה בחי' הבליטה לחוץ מגופה וכשבא בקרבה גם בחי' יסוד אבא דוכרא הבולט אל מקום המקבל אף שהוא מתלבש ביסוד דנוקבא הרי כח בליטתו יוצא חוץ לגוף הנוק' שהוא מתלבש בה ומטבעו וענינו הוא לגלות כח גם בעולמות ממש. רק לפי שאין העולמות יכולים לקבל כלום ממנו רק ע"י התלבשותו בנקודת המלכות שהיא בבחי' אל מסתתר וכנ"ל בענין רחל לפני גוזזי' הרי הארת יסוד אבא המלובש בה מכוסה בבחי' החיצוני' דמל' והחיצוני' מעלים לגמרו על ענין המוחין כנ"ל אך ע"י בחי' אסתר הנ"ל שההסתר המעלים אור נקודתה והמוחין שבקרבה הוא ביום ההוא דוקא דהיינו יסוד התבונה כנ"ל אז נתגלתה עבודת הצדיקים שבדור לגלות ולהוציא בחי' מרדכי הנ"ל לעיני כל ישראל אחרי שהאירה כבר הנקודה העצמיית והעקרית שישנה תמיד בכל ישראל (אלא שהיתה מסוחרת ונאלמה כנ"ל) שהיא יכולה וראוי' לקבל רבוי החסדים דמרדכי כמו דדי הבהמה כנ"ל. ולא עוד אלא שגם שרי המדינות וגו' מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי שיצא לחוץ ואין החיצוני' מסתיר עליו כלל) עליהם כי יסוד הדכורא ארוך ויוצא לחוץ מיסוד הנוקבא שמלובש בו. ואף שעיקרו של בחי' מרדכי הנ"ל א"א כלל שיהי' נגלה לזולת מבנ"י שהרי גם בישראל אמרנו שאינו בא בגילוי כ"א בבחי' אסתר הנ"ל. אך י"ל בזה שהוא ע"ד מ"ש בחז"מ אע"ג דאינהו לא חזי מזלייהו חזי ומש"ה חרדה גדולה נפלה עליהם וק"ל. ויש להתבונן בזה עוד שגם לישראל עצמן נתוסף עוד זאת שהנקודה העיקרית מהותה ועצמותה ממש (שלא בבחי' בנין הכלים) שהוא ענין כפה עליהם ההר כנ"ל בא תוך רצון ושו"מ של בנ"י עצמן (וכפי' הפשוט שע"י חבת הנס סבירו וקבילו לקבל ברצון עבודת הבורא ב"ה בבחי' מעלה מהשגה והבנה כלל) שלא לפי ערך סדר המדרי' במשפט בנ"י אלא לכולם בענין אחד ומדרי' אחת (עיין לעיל סוף ההג"ה ויען כל העם). וזהו וקבל היהודים ל' יחיד ובבחי' קבלה ממש בפנימיות רצון ושו"מ שלהם את אשר החלו לעשות להיות ממלכת כהנים ובהמשכת נקודה העקרית שבבחי' מקיף דכפה ההר ולא הי' אז רק התחלה כנ"ל בפורים קבלו את ההתחלה בקרבם ממש. ועפמשנ"ת כאן באור ענין בנין פ' רחל בחב"ד חג"ת נה"י ישכיל המבין שאין זה ענין כלל לענין הנסירה ובנין הנוק' בעי"ת דשם הוא המשפט לאלקים בבחי' אלקות בעצם וכאן מדובר רק לענין הגלות נגלית הפרצוף העליון בתוך בנ"י. והדמיון לזה מ"ש ברע"מ פ' עקב החילוק שבין ברכאן דצלותא לברכות המצות והנהנין דברכאן דצלותא הן תיקונא דמאריהון וכו' וברכות המצות והנהנין הן לארקא ברכאן וכו', והמ"י שענין בנין פ' רחל הוא עדמשנ"ת במש"ה ח"ב ענין פ' העקב ע"ש היטב. ואף שהדברים שם הן רק בירידתה לבריאה יובן משם גם בהיותה באצי' הוא עד"ז רק לפי שבבחי' אצי' היא פב"פ ומחזרת פני' למעלה היינו גם הפנים שהיא מאירה בבחי' עולם ואינו מגיע לבנין פרצופה בבחי' אלקות בעצם. דוק ותשכח:
2