חנה אריאל, ראה א׳Chanah Ariel, Re'eh 1
א׳ראה אנכי נותן לפניכם. מתחיל בלשון יחיד. ואסיים בלשון רבים. גם ל' אנכי הלא הם דברי מרע"ה כל ס' משנה תורה. הול"ל ה' נותן לפניכם. את הברכה אשר תשמעו הול"ל אם תשמעו כמ"ש והקללה אם לא תשמעו. במשנה אריב"ק למה קדמה פ' שמע לוהא"ש כדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עומ"צ. ויש הבין מהו אומר למה קדמה וכו'. הלא גם בתורה קדמה פ' שמע. וגם מ"ש דפ' והא"ש דוקא היא עול מצות ולא פ' שמע והנה כל המצות שנז' בפ' והא"ש כולם נאמרו גם בפ' שמע:
1
ב׳בכ"ה באלול נברא העולם. הנה לשון המספר בימי החודש ועדיין לא נברא העולם. פשוט וידוע שהכונה שכפי המצב דעולם והגלגלים בכ"ה באלול כשנברא העולם באותו הענין המעמד והמצב הי' בעת הבריאה. אבל עדיין י"ל למה לא נברא בתחלת סדר העולם שהוא מניסן או מתשרי והלא בתחלת הבריאה נתחדש כל עיקר ענין הזמן ולמה לא נמצא בהתחלת סדר הזמן כמו בזמן דסדר השבוע שהותחלה הבריאה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ואח"כ יום שני וכו'. וכן הוא הסדר כל ימי עולם ולמה בימי החדש והשנים לא הותחל מראשיתו. ובענין הזמן עצמו יש להבין דודאי הזמן הוא מחודש ונברא בעת בריאת העולם. ואלקות הבורא ב"ה הוא ודאי למעלה מהזמן. א"כ מהו שכ' בע"ח ובסה"ק שמתחלה נאצל כן ושוב אח"כ כן ובפרט בענין השבירה והתיקון שזה נראה ענין זמן ממש. אמנם ענין זמן הוא שיש חילוק בין הוה לעבר ועתיד שההוה מורגש בהרגשה גדולה יותר מן העבר ועתיד. וכן יש חילוק בין הרגשת עבר לעתיד. ובחי' שלמעלה מהזמן הו"ע הנצחיית שהכל הרגשה א' לעבר הוה ועתיד. ובמח"ק דאד"ק צופה ומביט עד סוף כל הדורות הכל בצפי' והבטה שוה. כי זה הוא ענין אור אין סוף. שאין לו קץ וסוף כלל לומר שזה נמצא וזה לא נמצא כי אין לך דבר שאין נמצא בו. אלא שהמח"ק דאד"ק מגבלת ומצמצמת את האא"ס בבחי' הקו"ח שלא יבא אל המציאות ממנו אלא מה שעתיד להיות ולא יותר. והרי יש במח"ק זאת ענין השבירה שהוא סילוק האורות מכלים וגם התיקון שהוא חבור אורות בכלים בבחי' שם מ"ה החדש דעולם התיקון כמ"ש במ"א. ובמח"ק דאד"ק הוא צופה הכל ביחד. וכשנאצל עולם התהו נאצל בבחי' אלקות ונצחיית דהיינו שהוא הי' הוה ויהי' בלא הרגשות מחולקות בין הוה לעבר ועתיד. ואף שכתוב וימלוך וימת הנה גם שניהם המלוכה והמיתה הן בבחי' זו דהי' הוה ויהי' ברגע א'. ואין חידוש האצילות אלא לגבי הנאצלים עצמן שנאצלו בבחי' מצומצמת ומיוחדת. אבל לגבי המאציל ב"ה אין שום שינוי בין קודם שנאצלו לאח"כ. כי הכל הי' צפוי לפניו בצפי' א'. וגם הנאצלים עצמן שנאצלו בבחי' או"כ הן בבחי' הנצחיי' דהי' הוה ויהי' כי הם מיוחדים בקו"ח אא"ס ב"ה כח האחדות הפשוט שכל יכול ואין שום מעצור לפניו. רק שהוגבלו באו"כ שלא יבוא מהן חידוש מציאות הבריאה כ"א מוגבל ופרטי דוקא. והאורות הן אור נאצל מע"ס הגנוזות במאצילן שרק לגבי מאצילן הם נחשבים לע"ס. אבל מה שיכול להיות נאצל מהן ספירות פרטיות אין סוף וקץ וגבול להם כלל שיכול להיות מציאות נאצלים פרטיים מי יודע כמה וכמה. רק שהרצון הי' להמציא גם בבחי' האצילות רק עשר ספירות לבד כלומר כחות מצומצמים לגבי חידוש הבריאה מאין ליש שימצא מהן. אבל הן עצמן ר"ל האורות דע"ס הנאצלים הן הן גילוי אור ע"ס הגנוזות הנ"ל. והכלים הן מגבילים עוד יותר ר"ל שנתצמצמו הכלים שלא יבוא מהן חידוש הבריאה כ"א מחסד מציאות חסד ומגבו' מציאות גבורה וכו'. אבל מן האורות עצמן יכול להיות אור החסד בכלי הגבורה ויפעול בנבראים (או גם בחי' נאצל נפרד מקו"ח כידוע) בחי' גבורה. כי מה שהוא אור החסד הוא בבחי' החסד דע"ס הגנוזות וכאמור
2
ג׳**הג"ה
3
ד׳ואף שגם לגני אי"כ. דאצי' נא' על הנבראים כלבוש תחליפם ויחלופו שיכול לבוא כמה אופנים בבריאה מאו"כ א' דאצילות היינו, רק לענין תמונת הבריאה. אבל מאור וכלי דחסד דאצי' לא יבוא בבריאה, כ"א ענין חסד אלא שיכול לבוא בכמה וכמה אופנים עיני תמונות בבריאה כמ"ש בע"א באריכות:**
4
ה׳והנה גם אורות וכלים הנאצלים דאחו"ג חד אין בהם שינוי מקודם שנאצל לאחר שנאצלו כי הכל הי' מצוי במח"ק כנ"ל. וגם אחר שנאצלו הם מיוחדים באותו היחוד ממש. רק אצילותן באו"כ גורמת גבול ופרטיות בנברא מהן. וידוע שכל עיקר עליית הרצון דבריאת העולמות הוא מח' דאנא אמלוך כלומר בחי' מלך ומלכותו וכמ"ש בתפלת ר"ה ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה. ומשכיל על דבר יבין שמצד האו"כ דספי' עצמן (ר"ל שלא בערך מציאות חידוש הבריאה מהן) בחי' המלך ובחי' המלכות הן בתכלית היחוד הגמור. רק כשבא להיות מהן התחדשות הבריאה מאין ליש אז בחי' המלך בכבודו הוא בבחי' סוכ"ע ובחי' המל' היא ממכ"ע כידוע. וביאור הדבר יובן ממלכותא דארעא. יש לך מלך שיש לו נפש שפילה ואיננו חסר לנפשו כלום דכלום חסר מבית המלך וכל רצון ושכל ומדות שלו הוא רק לשלימות השלמים. וכן מדת מלכות שלו שמנהיג בה מדינתו נטה קו רק להקים עולה של תורה ומצות כחזקי' מלך יהודה (ולא כחזקי' מלך יהודה שהוא הנהיג מלכותו גם בכל פרטי עניני המדינה) ואפילו שיהי' ששה מתכסים בטלית א' ויעסקו בתו' לא איכפת לי' כלום. וכן בכל פרטי עניני המדינה מאפס ותהו נחשבו לו וכל תוקף מדת מלכותו הוא להשלים בני המדינה בשלימות אמיתי כמו שחפץ לנפשו ולעצמו. ויש מלך שיש לו נפש רחבה ודעתו זחה וגם הנפש לא תמלא מיקר וכבוד ועושר וגדולה ורוצה בכפלים. וגם מדת מלכותו בהנהגת המדינה אינו דורש שלום המלוכה כלל וטובת המדינה רק להגדיל ולהרבות כבוד התנשאותו עליהם ולהכביד עולו עליהם וכל צרכי בני המדינה תם כאין נגדו. אך אם מחתה תקרב אליו ותקע נפשו ממנו בחלי לאין מרפא באופן שגלוי בעליל שהוא לו עונש מן השמים על מדותיו הרעות בנפשו הרחבה ודוחק המדינה שהגדיל לעשות. אז כי יקום מלך חדש תחתיו היודע כ"ז או כי ישוב הוא עצמו אל ה' וירפאהו ויחלימהו ושב למלכותו ברוח נמוכה לעצמו שלא לתור אחרי המותרות ולהשגיח בעין של חמלה בכל עניני המדינה לכאו"א כפי ערכו ומדריגתו לעזור לו ולסייעו שיוכל להגיע אל שלימותו לגבוהים ובינונים ונמוכים ואל עני ונכה רוח יביט לתת לו תקומה במזון וכסות ודירה לפי ערכו הנמוך מאד ושוב יסייע לכאו"א לעלות למעלה מעלה ממדריגתו באופן שנשתווה עם המלך הנז' ראשון במשלינו. ועוד עודף עליו שהוא מרבה להיטיב גם בכל פרטי עניני המדינה. ועפ"י המשל הזה יש להתבונן בנמשל כידוע בענין המלכים דתהו שהן בחי' ריבוי האור ומיעוט הכלי. וגם לא נזכר בהן ושם אשתו עד המלך הח' שהוא עוהת"ק הוא כמשל נפש רחבה הנ"ל שאינו מביט אל תיקון עניני המלוכה שהכל כאין רק לקיים רצון המאציל ב"ה שיהי' בחי' מלך ועם, ולכן כתיב וימת דלא אתקיימו וכו' כמ"ש במק"א. ונאצלו הספירות דעולם התיקון, ע"י בחי' מ"ה החדש לתקן את כל עניני המלוכה על צד השלימות הגמור בדרך התלבשות מ"ה וב"ן עד סוף כל המדרי' דעולמות בי"ע. שמה שלא הי' יכול להתברר באצי' נתברר בבריאה ומה שלא הי' יכול להתברר בבריאה נתברר ביצי' וכו'. ואח"כ עליות העולמות ממדרי' למדרי' עשי' ליצי' וכו' ואצי' הע"ס דז"א ונוק' בעולם התיקון כולל כל התיקונים העתידים להיות בעולמות בי"ע. וע"ז אמרו במדרש מלמד שהי' סדר זמנים קודם לכן ר"ל קודם שהיתה הבריאת עולמות בפו"מ הי' הסדר וההכנה לכל פרטי עניני הבירורים והעליות. רק שהי' הכל במדרי' אצי' שהי' אלקות ונצחיות למעלה מהזמן כנ"ל. וה"ז כמשל המלך הא' הנ"ל שהוא ומלכותו במדרי' אחת וענין אחד. והוא ענין חודש אלול שהוא קודם הבריאה. דהיינו קודם שבאו הכלים דזו"נ להיות מוגבלים ומצומצמים להתהוות מהן מוגבלים דעולמות בי"ע. אלא רק כפי מה שהן הכלים דאצי' אוחו"ג חד מצד עצמן. וזהו ר"ת אני לדודי ודודי לי אלול וכמשל המלך הא' הנ"ל. ולא נברא העולם בפו"מ רק בכ"ה באלול ר"ל שהוכר ונגמר ענין הכלים דזו"נ עד שהמל' נוק' דז"א שייך לומר בה לשון כ"ה כמו כל הנביאים נתנבאו בכה שהיא עכ"פ רק דומה לאו"כ דז"א. ולא הן עצמן לגמרי כמו שהוא בבחי' אני לדודי ודודי לי. ואז הוחל להיות כמלך האחרון במשל הנ"ל דבחי' המל' ונוק' ממלא כל עלמין כאו"א לפי ערכו ומדריגתו עד שואתה מחי' את כולם בבחי' הישות והפירוד גם בעוה"ז הגשמי ומלכותו בכל משלה אפי' בקליפות ונק' המל' בשם אל מסתתר ולא כמו בחי' ז"א שהוא המלך הגדול והקדוש בשמים והארץ כמשנ"ת בפ' עקב. ואז הוא שלימות ענין עבודת המלך הקדוש ב"ה כעבודת המלאכים שמשמיעים בקול דברי אלקים חיים כלומר שמגלים בעולמות את אלקותו ית' יותר על מה שגלוי לעולמות מצד עצם בריאתן. וזהו ומקבלין דין מן דין מדרי' התחתונה מקבלת משלמעלה ממנה. וזו הי' עבודת המדרי' העליונה להשפיע בתחתון הימנה. אמנם עיקר ושלימות העבודה לייחד קוב"ה ושכינתא פב"פ כמו בחי' אלול הנ"ל נתן לישראל דוקא במתן התורה שניתן להם כח המצות שהן אברין דמלכא כמשנ"ת בפה"ק. וגם ושכנתי בתוכם במשכן ובית עולמים שהן ב' הפרצופי' דוהמ"ד ודור שנכנסו לארץ כנ"ל כ"פ שכח המצות הוא בחי' המלך עצמו כמ"ש בתניא ונתן לנו את תורתו היינו שנתן לנו את עצמו כבי' שהן אברין דמל' הנ"ל והוא גם באדם בבחי' סוכ"ע שאין הענין האלקי מורגש. כי א"א שיהי' מורגש לנברא שלכן נק' סוכ"ע: אף שהוא עיקר מציאותן רק שאינו מושג בפנימיותן. ובחי' ושכנתי הנ"ל הוא בחי' מלכותו של המלך הקב"ה שהוא כח אלקי להרגיש ענין המצות והאלקות בבחי' עולמות נשמות אלקות כמשנת"ל בפ' עקב. ושכינה הוא בב' בחי'. למעלה מהחזה הוא בבחי' הארה והשגה בבחי' מוחין דגדלות. שבשעת הארת המוחין דגדלות ממילא הוא מקיים תומ"צ כל מה שאפשר לו לקיים ואח"כ נשאר עכ"פ בחי' מוחין דקטנות לקיים תומ"צ כל היום. ולמטה מהחזה הוא הבא בבחי' המדות הטבעיי' באדם לשכון בתוכם כח אלקי דשכינה בחי' מלכותו ית' במדרי' אלקות לקיום התומ"צ. ועקבי לאה נכנסים בתוך ראש רחל כמשנ"ת בפ' עקב והו"ע השמיעה כמ"ש עקב תשמעון. וידוע שיש הבדל בין שמיעה לראי' השמיעה היא בחי' מקבל והראי' אף שע"י הראי' הרואה מקבל את הענין שרואה אותו יש בראי' בחי' משפיע דוקא. כי ענין השמיעה כמו שהרב אומר ומגיד לתלמידו דבר חכ' והרי בדברי הרב החכ' מזומנת בהם כידוע במק"א. ואם התלמיד יש לו לב לשמוע או מקבל הוא ומבין חכמת הרב שבדבריו וכמ"ש בזוהר זכאה מאן דמליל על אודנין דשמעין. מובן שהשמיעה היא רק כח הקבלה מה שכבר יש בשפע המשפיע. אבל הראי' כמו הרואה מה שכתוב בספר שהספר אין בו רוח חיים ולא שפע רוחניות החכ'. ומי שאינו יודע לקרות בספר אין רואה בו כלום רק ציורי כתיבה לבד והיודע לצרף אותי' ימצא בהספר תיבות שיהי' לו הבנה בהם. והמשכיל ימצא בתיבות הכתובות בספר רוחני' החכ'. וא"כ מובן שהוא מביא באותיות שבספר את רוחניות החכ' שמבין הוא בהם. וזהו כמו בחי' משפיע. וזה ההבדל הוא ג"כ בין מה שעקבי לאה נכנסין תוך ראש רחל שהיא שמיעה לבד בתוך הרושם דמוחין דקטנות למטה מהחזה. ובין בחי' פב"פ דרחל עצמה שהוא ענין בחי' אלול הנ"ל שהוא בחי' ראי' כי ע"י בחי' התפעלות אלקות שבעשיית המצות הרי הוא רואה את גוף המצוה ומשיג בה את בחי' אלקות דמצוה והיינו שרואה את כח הנעלם דמצות שנתן לישראל במ"ת כנ"ל. ובפ' ואתחנן אמר משה לישראל שמע ישראל בל' יחיד שמדבר עם בחי' הנשמה שנק' ישראל ואומר שתשמע ותשיג בחי' היחוד דה' אלקינו ה' אחד. ועי"ז ואהבת וגו' ויומשך מזה והיו הדברים האלה ושננתם וכתבתם כי הנשמה מכרת את בוראה והיחוד ובעת שמתבוננת בידיעה והכרה זו נעשה ההחלט הגמור לקיים את כל מצותיו וכמו שאי אפשר כלל להיות באופן אחר. וזה נק' עומ"ש, מלכות שמים הוא ההשגה דה' אחד ובתפלת ר"ה בעשרה מלכיות נחשב פסוק זה למלכיות והעול הוא נמשך מזה בבחי' עקבי לאה הבאים למטה מן החזה במקום המוחין דקטנות להיות החלט קבוע לא יסור מקיום המצות. מבואר א"כ שעיקר בחי' השמיעה הוא בבחי' פ' לאה ודוהמ"ד אלא שממנו ימשך גם למטה מהחזה בראש רחל. ואח"כ אמר וידעת כי ה' האלהים האל הנאמן וכמשנ"ת בפ' עקב היינו שתהי' ענין השמיעה דשמע ישראל בבחי' פב"פ דקוב"ה ועז"א והי' עקב תשמעון את המשפטים דוקא וכמש"ש. ושמר ה' אלקיך לך וגו' רומז לכל הע"ס כמש"ש שזהו שלימות בנין הפ' למטה מן החזה. ולכן בפ' עקב אומר פ' והי' אם שמוע תשמעו לשון רבים שמדבר עם הגופים שגם הם בטבעיי' שלהם תשמעו ושמתם את דברי אלה וגו'. וזאת הפ' נק' עומ"צ. כי קיום המצות המבואר בפ' זו הוא מכח אלקי הבא בטבעיית גופות בנ"י בבחי' הפ' דרחל הנ"ל. ולא מן ההשגה וההתבוננות ביחוד ומלכות שמים:
5
ו׳ועתה יובן אמר ריב"ק למה קדמה כלל פ' שמע לוהא"ש ולמה אנו צריכין לקרותה עכשיו ולא די לנו בפ' והא"ש לבד. ואף שאמרה משה היינו רק כשבא לבנות הפ' דדור שנכנסו לארץ לשלימות הבנין הי' צריך לבחי' עקבי לאה כנ"ל. אבל אחר שנכנסו לארץ נתבטל לגמרי בחי' הפרצוף דדוהמ"ד כידוע בע"ח ובסה"ק. כמ"כ יש לנו להסתפק בפ' העיקרי דקיום המצות לבד. ולמה קבעו לקרות גם פ' השמיעה. ואם בכדי לקיום מצות היחוד דשמע (דלענין השגה והתבוננות יש כמה מקראות וידעת היום והשבות אל לבבך וגו' וידעת כי ה' אלקיך הוא האל הנאמן וכדומה) אך קשה למה קדמה ונסמכה לפ' והא"ש דמשמע ששניהם ענין אחד ושייכים זה לגבי זה. וזה אינו דפ' דשמע הוא החיוב מצד התבוננות והשגה. ופ' והא"ש החיוב מצד הטבע אלקי' השוכן בישראל כנ"ל (והוא כעין הקושי' שבתניא למה הוצרכו דור שנכנסו לארץ לקרוא פ' שמע שיש בה מצות מס"נ וכו' וכמשנת"ל). ועז"א כדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עומ"צ. פי' עומ"ש ועומ"צ הוא בחי' מלך ומלכותו הנז"ל וכמשנת"ל שהמצות הן אברין דמלכא. וענין העול הוא כמו עול השור שמחמת העול לא יכול לנטות חוץ לשיטת המסודר מן קונהו וזהו עומ"ש שהוא כעומד לפני המלך ורואה כבוד גדלו ותפארתו והדר כבוד מלכותו בהוד מלכות עד שאין שום סברא תוכל לעלות על הדעת שלא לקיים כל אשר יצוה. ולשון יקבל עליו עומ"ש הוא ההסכם וההחלט מחמת הוד מלכות הנ"ל שההסכם הוא כמו העול ששומר שלא יסור מלמלאות ולקיים רצון המלך במלכותו. וקבלת עומ"צ הוא במ"ש בפ' והא"ש ונתתי מטר ארצכם וגו' השמרו לכם פן וגו' ועצר את השמים וגו' וכו' שזהו בחי' חו"ג. אם שמוע תשמעו הרי חסד ונתתי מטר ארצכם וגו'. ופן יפתה לבבכם הרי גבורות קשות ודין וחרה וגו' ולפי פשוטו זאת הידיעה הוא כמו עול לשמור דרך קיום המצות ולא יסור מהן. וע"פ האמור לעיל כאן יובן שעול מצות ר"ל עול המלך חוזק הדביקות והתקשרות במלך עצמו שהוא סוכ"ע ואינו מושג כלל לנבראים. ומה שמשיגים ויודעים הוא רק מבחי' ממכ"ע כידוע וזהו עול מלכותו עומ"ש. אבל ההתקשרות במלך עצמו הוא שלא בדרך השנה (ואף שהנשמה מכרת את בוראה למעלה מהשגה והבנה. כי בנים אתם וכמ"ש בכ"ד. הנה מזה לא יומשך עול על הגוף לקיום המצות כי אין הנשמה לבדה מושלת בגוף) רק הוא ענין כח החו"ג דמלך עצמו ב"ה וכמו שמאברין דמלכא נמשך כח המצות בישראל כך מה"ח וה"ג הידועים הנמשכים במדות דז"א וכידוע בענין המוחין ותפילין שהדעת כולל חו"ג ושרש החו"ג הוא מעתיק יומין כידוע בסה"ק וכמ"ש בתניא ח"ב, וענין החו"ג מבואר במק"א באריכות שבחי' החסדים הוא אשר ימלאנו לבו לעשות כן בפו"מ בלי מעצור אף שיש איזה טעם וסברא שלא לעשות. זהו כח החסדים כמו תוקף האה' והתאוה שממלא לבו לעשות בפו"מ תומ"צ. וכח הגבורות הוא לעמוד נגד כל מונע מלעשות כל תאות לבו מחמת החסדים הנ"ל והוא ג"כ ה"ג כמו ה"ח. וישראל מקבלים מן המלך הקדוש ב"ה בחי' החו"ג ג"כ אל קיום המצות. וזה הטעם מספיק למה שצריך להקדים דוקא פ' שמע לוהא"ש. כידוע מ"ש זה השער לה' ובזאת יבא אהרן שכל ההתחלה לעלות למעלה ולידבק הוא ע"י מדת המל' דוקא שהוא הפתח והשער ודרכו של איש לחזור אחר אשה. ולכן כשמקבל עליו תחלה עול מלכותו שהוא מל' שמים אז יוכל לבוא אל המלך עצמו הקב"ה ושקולים הם ויבואו שניהם על ענין א' שא"א לעשות באופן אחר מכפי מה שהוא רצון ומצות המלך בין מצד כח טבעו בהתפעלות מורגשת בין מצד כח הנעלם דבחי' החו"ג הנ"ל עי"ז הוא בחי' יחוד קובה"ו פב"פ. ובתחתונים ר"ל בישראל ע"י תומ"צ וכבחי' אלול הנ"ל ויותר ע"כ עוד כמלך האחרון הנ"ל במשל ועד"ז יובן ג"כ ענין הפרשיות. דבפ' ואתחנן אמר להם פ' שמע ישראל להיות בחי' עקבי לאה נכנסין לתקן בנין הפ' דרחל. והזכיר עוד וידעת וגו' האל הנאמן. ועי"ז הוא עקב תשמעון, מלמטה ושמר מלמעלה ויהי' היחוד במדרי' השמיעה לבד. ובפ' עקב אמר עוד פ' והא"ש שהוא עול המלך ב"ה כנ"ל. וע"ז חוזר ומפרש כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת. וכבר נת' כ"פ ששם מצוה ר"ל פ' רחל הנ"ל. וז"ש אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה. ואומר אח"כ ראה לשון יחיד ג"כ וכמ"ש בזוהר דמרע"ה בעלה דמטרוניתא והוא אומר אל בחי' הפרצוף (שמצוה לבנ"י לעשות אותו) ראה' ר"ל בחי' הסתכלות פב"פ ובחי' ראי' שלמעלה מבחי' שמיעה. והיינו לומר שעד פ' זו לא דיבר רק מבחי' השמיעה. ואחר פ' והא"ש בא לתקן בחי' הראי' ולעשות בחי' פב"פ מלך ומלכותו ית' למעלה ולמטה בתחתונים. ומפרש עוד איך יוכל להיות בחי' הפב"פ בתחתונים. וע"ז אמר אנכי ר"ל בחי' מרע"ה שהוא הדעת הכללי והפנימי לכל ישראל והדעת ממשיך בחי' החו"ג דמוחין בכל המדות והגוף. וזהו אנכי דוקא נותן לפניכם ר"ל לבחי' הפנימיות שלכם. ברכה וקללה הוא חסדים וגבורות הנ"ל. וזהו את הברכה אשר תשמעו פי' שהברכה שהן החסדים הן סיבה וכח שתוכלו לשמוע ולקיים המצות. והקללה בחי' הגבורות אשר תייסרך רעתך אם לא תשמע עד אשר תשוב ושמעת וכו' וכנ"ל. וזהו ענין ומדרי' ראי' דוקא שהוא כמו בחי' משפיע. כי ע"י בחי' החו"ג נעשה היחוד גם בתחתונים. וזהו דבס"פ עקב כתי' והוריש ה' מלפניכם גוים גדולים ועצומים דר"ל שיבטל מעליהם כח הקלי' עד כי תהי' טבעיית שלהם בבחי' התפעלות מאלקות דוקא וזהו בחי' שמיעה בבחי' מקבל. אבל ע"י בחי' היחוד פב"פ דראי' הנ"ל אומר אח"כ אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים. וכל א"י תתגדל ותתקדש בקדושת היחוד דקובה"ו פב"פ גם בתחתונים:
6