חנה אריאל, שמות א׳Chanah Ariel, Shemot 1
א׳וילך איש מבית לוי ויקח וגו'. בזוה"ק וילך איש דא קוב"ה ויקח דא קוב"ה וכו' פי' דהנה כל תולדות בנ"י במצרים היו מן השמות דבנ"י הבאים למצרים כנ"ל וע"י העינוי נתרבו זווגי בנ"י לרבות ולפרוץ כנ"ל שזה הי' ע"י הסתר פנים העליונים נתעוררה התולדה למטה. ולזה בא הכתוב לפרש תולדות מרע"ה שלא היתה כדרך כל הנולדים שמה וכשארז"ל דמחמת גזירת כל הבן הילוד פירש עמרם מאשתו בבחירתו נגד כח ריבוי התולדות בנ"י שהי' נמשך ע"י העינוי. אמנם כן הי' שוילך איש דא קוב"ה וכו' ר"ל שהיתה אתעדל"ע ממהו"ע שרש הנשמה דעמרם כמו שהיא מושרשת בבחי' קוב"ה בכבודו ובעצמו ויקח את בת לוי דא קוב"ה היינו ג"כ כנ"ל דנשמת בת לוי משרשה. באופן שההתעוררות שלהם לזווג לא הי' כלל מענין עוה"ז וכחותיו כ"א התעוררות עליון דקוב"ה לעילא. ותהר ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא. פי' טוב היפך העינוי (עדמ"ש ונשבע לחם ונהי' טובים ולא מעונים ברעב). וכלומר שאין תולדתו מכלל העינוי ומדה אחרת היתה בו שלא ירדה כלל למקום עינוי דמצרים כמו שירדו שמות בנ"י הבאים כנ"ל. והענין כידוע דמרע"ה הי' בבחי' דעת עליון וכמ"ש ביאור ענין זה במ"א דכמו שדעת תחתון דבין כתפין הוא מוריד חיוב החו"ב תוך המדות דחג"ת נהי"מ כי דעת היא ענין הרגשה שהמדות מרגישים בגופים עוז וכח חיוב השכל להתפעל ממנו כמו"כ יובן בד"ע שהוא העולה עד הכתר שלמעלה מהטעם ודעת לגמרי ומביא אור הרגשה והתפעלות ממנו תוך ליבא מלכא דפליג לכל שייפין. ובבחי' ומדרי' זו הי' משה רבינו הכולל נש"י מחבר בהם בחי' ישראל עצמו לי ראש דיעאע"ה כמש"ל אל בחי' יעקב הנז"ל בפי' את יעקב. ודרך ההסבר על סדר העבודה למטה הוא לומר שיבוא בחי' התפעלות מן הנעלם לגמרי שאינו מובן ומושג כלל ולא אתיידע בבחי' הדעת דחב"ד הנ"ל תוך המדות שהן מהותו של האדם דרועין וגופא וכו' כמו שהן מתפעלים מן הדעת דחב"ד. ונק' רעיא מהימנא שהוא מפרנס את האמונה ונותן לה תוס' כח וחיזוק שהגם שהאמונה הוא במה דלמחתב"כ אעפי"כ יבוא בחי' כח האמונה תוך ענין התפעלות האדם. המובן מזה הוא דבחי' הד"ע דמרע"ה הוא ענין בחי' הרגשה הנבדלת מאד מאד מהרגשה גופנית דנפש חיה דאדם. ממילא מובן שלא הי' כלל שים מקום לגלות דמלכות מצרים לשלוט עליו. ותצפנהו שלשה ירחים כמארז"ל שנולד בתחלת שבעה שעד סוף תשעה ירחי לידה הוא ג' חדשים. והענין שמעת התקשרות הנשמה בגוף משעה שנזרע עד סוף חדשי העיבור שהילד חי הוא במעי אמו וגם מלמדין אותו וכו' הגוף אינו מרגיש כלום כ"א שקדושה נעלמת של הלימוד שורה עליו בבחי' מקיף והעלם כמו שהגוף עצמו נעלם במעי אמו וה"ז שהוא חי בחיות נעלם ממנו כענין עדאת"כ ולזמן הלידה בא החיות לגוף בבחי' עדאת"ג. ויובן שכמ"כ במרע"ה שכל זמן שהיתה נשמתו בגופו בבחי' העלם לא הי' שם אלא בחי' הד"ע דמהו"ע נשמתו בהבדל ובהעלם מן אויר העוה"ז שהוא שם תחת ממשלת מלכות פרעה וערות הארץ. וזהו ותצפנהו כלומר שהתפשטות חיי נשמתו בגופו דכי טוב הי' צפון ונעלם מממשלת מל' דערות הארץ לפי שהי' בבחי' עדאת"כ. וכששלמו תשעה חדשים שאז בהכרח שיבוא החיות בגוף בבחי' עדאת"נ לא יכלה עוד הצפינו. ובכדי שלא יפול אל תחת ממשלת ערות הארץ. והממשלה היא ענין התפשטות היאורים שפרעה עצמו הוא הכתר דמל' דמצרים הנ"ל. והיאורים הן כמו התפשטות חב"ד חג"ת וכו' מן הכתר. והכתר הוא שקיו דלהון. וז"ש התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו וזהו הצווי דויצו לכל עמו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו שיהי' נבלע החיות דנפה"א דישראל תוך יאורי מצרים שהן ממשלם כנ"ל. ותעש לו תיבת וגו' ותשם בסוף על שפת היאור שהתיבה היא מחיצה מפסקת בין החיות שבא בגופו בבחי' עדאת"ג ובין יאורי מצרים עד שאינו מובלע בהם וזהו על שפת היאור ולא בתוך היאור. ותרד בת פרעה שיש לה כח ושרש בכתר מל' דמצרים. ותשלח את אמתה ותקחה להתיבה דמרע"ה. ותחמול עליו ותקח אותו לה לבן וכמ"ש ויהי לה לבן. וענין הויה זו הוא ענין העיבור הב' הידוע בסה"ק שהוא ענין מ"ש אימא לא מנשייא ברא כי תמיד דעתה קשורה עליו אף שהוא אינו מרגיש אבל באמת יש מזה שמירה רוחנית על הולד וכידוע שטבע האם מרגשת בלבה כשיש איזה צער להולד. וזה נק' עיבור שני שהוא ג"כ עיבור גמור לחיי הולד וגופו תוך חיי נפש אמו שמלפפתו. ולכן לא חששו פרעה וחרטומיו שלקחה בת פרעה את משה להחיותו כי במה שלקחה אותו בזה אדרבה הבליעה אותו בכללו ופרטו תוך מלכות פרעה ומצרים. אך הנה באמת אמרו ותרד לרחוץ על היאור שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה כענין ניצוץ דנשמות הגרים שמובלעת תוך ממשלת השר דאומה שלו כשמתפשטת על בני אומתו והגר צריך טבילה במי מקוה שמעלין מטומאה לטהרה ומבדילין את הגר מממשלת השר עליו. וזהו בסתם גרים. אבל בת פרעה דבת מלך היא ויש בה כח שלמעלה מבחי' התפשטות המלוכה. אמר הכתוב ותרד בת פרעה בבחי' ירידה מלמעלה למטה לרחוץ על היאור דוקא ולא תוך היאור כי כחה למעלה ממנו כאמור. וירדה לרחוץ ולשטוף את בחי' התפשטות דגופה וחייה באויר ארץ מצרים הנ"ל ולהרחיקה מעלי' רק ביאור תשארנה. וכשלקחה את מרע"ה להיות לה לבן ומלפפתו הוא כענין האמור בסבא דמשפטים שהנשמות העליונות מתלבשות בלפשות הגרים בג"ע קודם שירדו לעוה"ז. וככה הלבישה נפש הגרות דבת פרעה לחיי מרע"ה הבא לירד תוך גופו בבחי' עדאת"ג כנ"ל והיתה זאת לו מחיצה מפסקת בינו לאויר ארץ מצרים. ועי"ז הי' יכולת בנשמתו הנבדלת בבחי' ד"ע הנ"ל להחיות את גופו ממש בבחי' לידה וגילוי לאויר העולם. ובזה דוקא יצא לאור וגילוי עיקר ענין התקשרות נשמתו בגופו משעה שנזרע וה"ז שבת פרעה היא דוקא שהמשיכה נשמתו העליונה מן העלם דימי העיבור הא' אל תוך גופו. וידוע ענין השמות דבנ"א שנשמה א' באה בכמה גלגולים ובכל גלגול וגלגול נקראת בשם אחר שלא כשם הקודם. והטעם דהשם הוא אותי' פרטי אופני התקשרות והתלבשות הנשמה בגוף הזה דוקא ומה שצריכה לתקן בו. שלכוונה וצורך זה היא יורדת ומתלבשת בכחות נאצלים ממנה בערך הגוף. והמשל להתלבשות ואצילות הכחות הזה ידוע בעמ"ו ובכ"ד מעשיר וחכם גדול שמכניס א"ע בעניני העני וביש גדא לתקן מצבו ומעמדו בעולם. והתלבשות הזה הוא ההסכם ברצון ושו"מ שלו שיתצמצמו לעסוק בעניני העני במקום הנמוך של העני ואחר ההסכם הזה הרי הוא עושה בעניני העני כאדם העושה בשלו. וככה התלבשות הנשמה ואצילות כחות דרצון ושו"מ שלה בערך ומקום הגוף הפרטי דגלגול זה הוא ענין אותו השם שבערך זה יורדת הנשמה לעשות ברצון ושו"מ בגוף כמו שהיא עושה לעצמה כשהיא בלא גוף. והשם הוא הוראת ערך הסכמתה לעשות במקום וכחות הגוף. וכמ"ש ראובן ע"ש ראו מה בין בני לבן חמי. שע"י התקשרות נשמת ראובן בגופו נגלה ענין זה בעולם לדעת מה בין בני כו'. וענין הזה הוא נוהג כשערך ההסכמה דנפש או נשמה להאציל כחות וגוף הוא ענין ומצב שאפשר לה להתלבש ולשכון בגוף כמו שהיא שוכנת בלא גוף ואז היא מחי' הגוף ופועלת בו כסדר בחי' עצם והתפשטות שהעצם ירד למקום התפשטות הנמוכה. אבל אם הערך רחוק מאד מאד שתתיישב הנשמה וכחותי' בערך ומקום הגוף רק שיש דבר המכריח אותה תמיד שלא תסתלק למקומו הרמתה אלא תרד למקום חיות הגוף וערכו. (וכן ארז"ל ע"פ כל הנשמה תהלל על כל נשימה תהלל י"ה שמשמרה להנשמה שלא תסתלק. אך אעפי"כ בכל הנשמות אין זה מפני ריחוק ערך ההתלבשות שהרי באמת גם הנשמה איננה רוצה במיתת הגוף. רק מפני קושי הסבל לה עניני, הגוף הנמשך אחר נפה"ב יש לה רצון לקבל הצער דפרידתה מהגוף וכענין מס"נ על קדה"ש). וכמו במשל הנ"ל אם העשיר וחכם אינו מסכים ברצונו לירד לעסקי העני רק מחמת שאינו יכול לסבול הפצרת ותחנת ובקשת העני ורבים מבקשים עליו רחמים מאת העשיר והחכם הנ"ל ובעת ההפצרה יורד אל מקום עסקי העני וכשמסתלקת ההפצרה שב הוא למקום עצמו הרחוק מערך עסקי העני. אז אצילות הכחות של העשיר וחכם תוך עניני העני הם תמיד בדרך השפלה וירידה ממעלתו הרמה למעלה תחתונה שלא כערכו ולא כדרך וסדר עצם והתפשטות. ועד"ז יש להתבונן בנשמת מרע"ה הנ"ל שכפי הסדר הראוי לא הי' מקום כלל להתלבשות נשמת מרע"ה במקום גילולי מצרים. רק ע"י הלבשת נפש הגר דבת פרעה שרחצה מגילולי מצרים עי"ז דוקא נאצלים כחות נשמתו שיומשך חיות למקום גופו באויר מצרים. נמצא שחיות גופו של מרע"ה הי' בבחי' המשכה מלמעלמ"ט תמידית בלא התיישבות למטה וכן הוא עניני של מרע"ה באמת כנז"ל שהוא לחבר בחי' ישראל לי ראש וכו' אל בחי' קהלת יעקב והוא הדעת עליון של כל ישראל. וז"ש ויהי לה לבן כנ"ל. ותקרא את שמו משה. כלומר ממשיך. שהתקשרותו אל חיי הגוף הוא תמיד בדרך המשכה שממשיך חיות הנעלם דלי ראש להיות רע"מ לפרנס האמונה בקהלת יעקב. ואמרה הטעם ע"ז כי מן המים משיתיהו בדרך המשכה דוקא מענינו הנבדל בבחי' עדאת"כ (כידוע שמי הים הם בחי' עדאת"כ). שיבוא אל תוך ובחי' חיי הגוף בעדאת"ג ועי"ז דוקא נתקשרה נשמתו בגילוי בגוף להחיותו בבחי' המשכה תמידית מלמעלה למטה לכן היו אותיות שמו משה דוקא לשון ממשיך תמיד ורעיא מהימנא:
1